קבוצה (התיישבות)
קבוצה היא צורת התיישבות שיתופית שנוסדה בעלייה השנייה והתפתחה בעלייה השלישית, עקרונותיה מבוססים על קיום קבוצה שיתופית, קומונלית, קטנה ואינטימית.
מתיישבי הקבוצה חיו בשיתוף מלא (קופה משותפת להוצאות והכנסות, ללא רכוש פרטי) וללא שליטה חיצונית (מחסן א').
לקבוצה קדמו קומונות: ניסיונות של אנשי ביל"ו לחיי שיתוף, קומונות לשם השגת עבודה במשותף ("קומונת הסתתים"), לצריכה משותפת ("קומונת רומני"), הקולקטיב בסג'רה (1907). הרעיון להקמת "קבוצה" במתכונת דגניה הועלה ב-1909 בחוות כנרת שנוסדה על ידי המשרד הארצישראלי בהנהלת ד"ר ארתור רופין.
העולים שהגיעו בעלייה השנייה נתקלו במציאות כלכלית וחברתית קשה. המשק היה עדיין בשלבי משבר כלכלי (משבר הכרמים) ממנו לא התאושש והיה מחסור בעבודה, המנהלים שמונו מטעם הברון לא אהדו את הפועלים והיה פער תרבותי בינם לבין יוצאי מזרח אירופה ובנוסף, הייתה אצל העולים התנגדות עקרונית להיות איכרים, מעמד שנתפש אצלם כבעלי בתים או בורגנים וסתר את השקפת עולמם. הקבוצה השיתופית פתרה בעיות אלו.
הקמת הקבוצה באה כמענה למספר בעיות יסוד בהתיישבות בא"י. בעקרונותיה של הקבוצה באו לידי ביטוי מסקנות שנבעו מכשלונם של אנשי ביל"ו ליצור קומונה או יישוב שיתופי בגדרה.
- הקבוצה הוקמה כחלק מהניסיון לכיבוש העבודה במטרה להתמודד עם העבודה הערבית הזולה והיעילה יותר, כיבוש העבודה נתקל בקשיים כאשר פועלים יהודים ניסו להתפרנס לבד משכר העבודה שהיה מקובל באותה עת והמחשבה הייתה שלקבוצה קל יותר להסתדר עם 20 לירות מאשר ל-20 יחידים להסתדר עם לירה כל אחד.
- הקבוצה נתפסה כתחליף למשפחה שנשארה מאחור. לקבוצה של פרטים התומכים אחד בשני קל יותר להתמודד עם תנאי סביבה קשים, עם עבודה קשה, עם מצוקות נפשיות הנגרמות מבדידות וניתוק מהמשפחה הגרעינית שנשארה בגולה ועם קשיים הנובעים מתרבות שונה מהתרבות ממנה הגיעו החלוצים.
- רצון להוכיח כי החלוצים, דהיינו הפועלים העבריים, מסוגלים להקים משק תוך קיום חיי שיתוף ושוויון, ניסיון שלא עלה יפה אצל אנשי הקולקטיב בסג'רה. מטרה שהשתלבה ברצון למנוע ניצול מכל סוג שהוא.
- הקבוצה נתפסה כאמצעי עזר יעיל לקליטת חלוצים - עולים חדשים ולהקלת ייסורי ההגירה וההשתלבות בארץ חדשה.
- בנוסף היו שראו בקבוצה ובאנשיה אמצעי יעיל להגשמת מטרות ויעדים לאומיים תוך הבניית אידאולוגיה מוסרית-לאומית וחברתית שונה, אידאולוגיה הנשענת על כוחו של היחיד ואחריות עצמית שהוא נוטל על עצמו בתמיכת הקולקטיב כולו תוך מימוש בדרך של עבודת האדמה.
הקבוצה הראשונה שנוסדה בשנת 1910 ושלימים נקראה "אם הקבוצות" (ומאוחר יותר גם "אם הקבוצות והקיבוצים") הייתה דגניה א', שהוקמה באדמות אום ג'וני (שטח ממזרח לירדן שנרכש בשנת 1900 על ידי הקק"ל) ובשנת 1912 עברה למקום הקבע שלה במוצא הירדן מן הכנרת. ב-1911 נוסדה הקואופרציה במרחביה, ב-1913 קבוצת כנרת, ב-1915 איילת השחר בתמיכת קפא"י. כולן היו קבוצות על פי אורח חייהן והאידאולוגיה שלהן ולא היו משויכת לגדוד העבודה ולא למפלגה פוליטית.
אחרי מלחמת העולם הראשונה הוקמו קריית ענבים, דגניה ב' (1920) וקבוצות אחרות ובהן גני הדר (1927) קבוצת שילר (1927) וחולדה (1930) שנוסדו או נעזרו על ידי תנועת גורדוניה.
פרט לקבוצות שהצליחו לממש התיישבות חקלאית היו קבוצות נוספות (פלוגות), הן במושבים (בהם עברו הכשרה לחקלאות) והן בערים, פלוגות/קבוצות אלו המתינו להקצאת אדמות להתיישבות והיו מחויבות לרעיון הקבוצה. היו קבוצות כיבוש עבודה בעבודות ציבוריות (בעיקר סלילת כבישים) ובבניין. רוב הקבוצות הללו שאפו להגיע להתיישבות חקלאית אולם חלק מהקבוצות התפרקו ולא זכו להגשים את ההתיישבות. היו קבוצות הכשרה, שנועדו להכשיר את חבריהן בעבודה החקלאית ובחיי שיתוף על מנת להתיישב בעתיד במשבצת קרקע. חלק מקבוצות אלו התמזגו עם היישוב המארח. בנוסף לקבוצות הקטנות היו פלוגות העבודה שהשתייכו לגדוד העבודה ובהתנהלות היום-יום היו דומות לקבוצה.
כבר ב-1923 הוקמה מסגרת בלתי מחייבת - "ועדת הקבוצות" שנועדה להיות גוף מקשר בין הקבוצות השונות, ב-1925, במהלך כנס בבית אלפא, החליטו נציגי 26 קבוצות וקיבוצים, 17 פלוגות (קבוצות חלוצים שעדיין לא מצאו לעצמן מקום להתיישב בו) במושבים ו-7 פלוגות שישבו בערים וכן 4 משקי פועלות, להקים תנועה קומונלית ארצית, תוצאת ההחלטה הייתה הקמת "חבר הקבוצות והקיבוצים" שפעל במסגרת ההסתדרות.
בעקבות רעיון הקבוצה הקטנה בא בשנות ה-20 רעיון הקבוצה הגדולה - הקיבוץ. בשנת 1921 הוקם על ידי אנשי גדוד העבודה הקיבוץ הראשון - עין חרוד.
כבר ב-1927 הקיבוצים שדגלו בקיבוץ גדול ופתוח פרשו מחבר הקבוצות והקיבוצים והקימו את "הקיבוץ המאוחד", כתוצאה מכך, ב-1930 בכנס בגניגר החליף הארגון את שמו ל"חבר הקבוצות" ואחת החלטות הייתה להתמקד בחקלאות ולהפסיק לקיים פלוגות עבודה בערים.
המסגרות הקיבוציות הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ הארצי ויתר התנועות הקיבוציות התפתחו בקצב מהיר יחסית ואילו חלקן של הקבוצות ירד בהדרגה. כמו כן, נמחקו, בהדרגה, כל ההבדלים בין הקבוצה לקיבוץ והקבוצה הפכה קיבוץ לכל דבר. גם מן הבחינה הארגונית נמחקו ההבדלים כאשר בשנת 1952 התמזג "חבר הקבוצות" (שהרוב הגדול של חבריו הזדהה עם מפא"י) עם "איחוד הקיבוצים" - הפלג שהזדהה עם מפא"י ופרש מן הקיבוץ המאוחד וביחד הקימו את איחוד הקבוצות והקיבוצים.
קיימים גם קיבוצים וקבוצות (אם כי מיעוט) במסגרות אחרות, מלבד ההסתדרותיות, למשל קבוצת יבנה ("אם הקבוצות הדתיות"), קיבוץ טירת צבי ואחרים במסגרת הקיבוץ הדתי, קיבוץ חפץ חיים של פועלי אגודת ישראל ועוד.
לקריאה נוספת
- זיגפריד לנדסהוט, הקבוצה, מבוא והערות מאת גדעון מ. קרסל, רמת אפעל: יד טבנקין, תש"ס (מהדורת צילום של 'היישוב הקיבוצי בארץ ישראל', ירושלים תש"ד, במקור לא נדפסו מבוא והערות)
- מוקי צור, הקבוצה – מבט מבראשית בפרספקטיבה, קתדרה 104, יוני 2002, עמ' 156-149
- רפאל פרנקל, ברוך בן-אברם, הנרי ניר, המניעים האידאולוגיים בהתהוותה של הקבוצה בימי העלייה השנייה, קתדרה 18, ינואר 1981, עמ' 129-111
21853218קבוצה (התיישבות)