הלכות קידוש החודש (רמב"ם)

הלכות קידוש החודש לרמב"ם הם החלק השמיני בספר זמנים מתוך הי"ד החזקה. ויש בהם תשעה עשר פרקים ומאתיים שלושים וחמש הלכות בחלוקה הרגילה, ומאתים חמישים ושלוש הלכות בחלוקה התימנית. הראב"ד משיג בהלכות אלו פעם אחת והרמ"ה פעם אחת.

ההלכות עוסקות בדיני קידוש החודש ועיבור השנה, ובאופן חריג גם מתמקדות בפרקטיקות השונות הנצרכות כדי לקבוע את החודש ובנושאים אסטרולוגיים שונים.

בהלכות אלו התפרשה מצוות עשה אחת - לחשב ולקבוע את לוח השנה העברי, שעל פיו נחגגים כל חגי ישראל.

בשונה ביתר ההלכות בספר זמנים, הלכות אלו אינם נוגעים למעשה לכל אחד מישראל אלא לסנהדרין בלבד, ולא ניתן לקיימן בזמן הזה.

נושא ההלכות

ההלכות עוסקות בסדר קביעת החודשים והשנים בלוח היהודי, המתבסס על הלוח השמשי והירחי כאחד, כשהחודשים נקבעים על פי מולד הירח, והשנים על פי מחזור השמש.

קידוש החודש הוא מצוה דאורייתא על בית הדין שבארץ ישראל, לקבוע מדי חודש בחודשו את ראש החודש על פי עדות ראייה של מולד הלבנה. בזמן שהיו הסנהדרין, היו מגיעים אנשים (שאינם פסולי עדות) שראו את הלבנה בחידושה אל מקום הסנהדרין, שם היו חוקרים אותם לגבי מה שראו ולאחר שנמצאה עדותם מכוונת נתקבלה עדותם על ראיית הירח, ובית הדין הכריז על היום כראש חודש, והפיץ את הידיעה על ידי השאת משואות אש בראשי ההרים ובתקופה מאוחרת יותר על ידי שליחים.

עיבור השנה הוא קביעת שנה מעוברת מדי כמה שנים בה נוסף חודש אדר א'. עיבור השנה נועד להתאים את הלוח הירחי לעונות השנה התלויות במחזור השמש.

להלכות אלו הוסיף הרמב"ם מספר פרקים העוסקים באסטרונומיה, בתחילה כדי לפרש את הכללים הנדרשים כדי לקדש את החודש, אך בהמשך הוא עובר לפרש מושגים שאינם קשורים לקידוש החודש כלל כמו מזלות.

הלכות אלו חריגות מאוד בנושאיהם וסיגנונם, חלקם הגדול אינו עוסק בפסיקה הלכתית והכרעת מחלוקות מהגמרא, אלא בפרוש עקבי של כללים באסטרונומיה השאובים ברובם מאסטרונומיה הערבית. בנוסף, גם סגנון הכתיבה של קטעים אלו שונה ומורכבת יותר משאר הלכות הי"ד החזקה. גם מפרשי הרמב"ם מיעטו מלעסוק בסוגיה זו וכמעט לא נכתבו פירושים על הלכות אלו. מתוך מפרשי הרמב"ם הבסיסיים, כמו המגיד משנה והכסף משנה, רק הלחם משנה כתב חידושים על הלכות אלו.

גם הרמב"ם עצמו מתייחס לנושא החריג של ההלכות:

לפי שאמרנו בהלכות אלו שבית דין היו מחשבין בדקדוק ויודעים אם יראה הירח או לא יראה, ידענו שכל מי שרוחו נכונה ולבו תאב לדברי החכמות ולעמוד על הסודות יתאוה לידע אותן הדרכים שמחשבין בהם עד שידע אדם אם יראה הירח בליל זה או לא יראה

— משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קדוש החודש, פרק י"א, הלכה ג'

הלכות אלו נדפסו עם פירוש של ראשון לא מוכר בשם רבי עובדיה בן דוד, הכתוב בסגנון פרשני ונועד להסביר את דברי הרמב"ם, ולא רק למצוא להם מקורות ולפלפל בדבריו כפי שנוהגים בדרך כלל המגיד משנה והכסף משנה.

כמו כן גם הראב"ד כמעט ולא משיג על ההלכות הללו והוצמדו להם גם השגות מאת הרמ"ה. בהשגתו היחידה על הלכות מתייחס הראב"ד לסיבת חוסר כתיבתו בהלכות אלו:

מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת והוא בעיניו שהגיע לתכליתה, ואני איני מאנשיה, כי גם רבותי לא הגיעו אליה, על כן לא נכנסתי בדבריו לבדוק אחריו.

המצוות

בהלכות אלו התפרשה מצוות עשה אחת מדאוריתא:

• מצוות עשה לחשב ולידע ולקבוע באי זה יום תחילת כל חודש מחודשי השנה.

הפרקים

הלכות קידוש החודש ועיבור השנה

• פרק ראשון - הפרק הראשון עוסק בעקרונות היסודיים של קידוש החודש. הוא מציג את הדילמה העקרונית שבין הלוח השמשי והירחי, מגדיר מהו מולד הירח, חודש מלא וחסר, ומגדיר למי הסמכות לקדש חודש: בית דין גדול שבארץ ישראל, ומציג את עבודתו.
• פרק שני - הפרק השני יורד לפרטי עדות החודש. מיהו הכשר והפסול לעדות, צורת החקירה והדרישה שלה. כיצד מקבלים את פני העדים וכיצד מקדשים את החודש. ומה הדין אם חברי הבית דין עצמם ראו את המולד. הפרק נחתם בדיני בית דין שטעה.
• פרק שלישי - הפרק השלישי עוסק במערכת שסביב העדות וקידוש החודש. הוא פותח בהיתר לחלל שבת עבור הרוצה להעיד, מפרט כיצד מפרסמים באזור הבית דין ובכל העולם שהחודש התקדש כבר, והדינים במקומות שהשמועה לא הגיעה אליהם. הפרק נחתם בדיני עדים שהגיעו ימים ושבועות אחרי תחילת החודש.
• פרק רביעי - הפרק הרביעי עוסק בדיני עיבור השנה. הוא פותח בנימוקים על פיהם מעברים את השנה ונימוקים שלא, ומי האנשים שמקבלים את ההכרעה, הזמנים בהם מקבלים את ההחלטה, והשנים שאסור לעבר. הפרק נחתם באופן בו מפרסמים את הדבר.
• פרק חמישי - הפרק החמישי עוסק בדין יום טוב שני של גלויות לפרטיו. הוא פותח בדין שרק בית דין שבארץ ישראל יכול לקדש את החודש, ומפרט מה עושים בני חוץ לארץ שאין השמועה מגיעה אליהם. הרמב"ם עובר לדינים שבזמן הזה, כאשר אין שום בית דין שמקדש את החודש, ומחלק את העולם על פי המרחקים השונים מירושלים.

חשבונות לוח השנה היהודי

• פרק שישי - הפרק השישי עוסק בחשבונות הלוח השמשי והירחי. הוא מפרט כמה החודש הירחי ומחשב את המולדות על פיהם. ועובר לעסוק בשנים הירחיות, כמה זמן כל שנה יחד^{[דרושה הבהרה]} וכמה כל מחזור, וכיצד לחשבן את המולדות לאורך השנים.
• פרק שביעי - הפרק השביעי עוסק בקביעת ראש השנה. לפי הכלל שלא אד"ו ראש - ישנם כללים שונים על פיהם לפעמים דוחים את קביעות החודש. הרמב"ם מפרט את הכללים ומסכם אותם.
• פרק שמיני - הפרק השמיני עוסק בקביעות ראש חודש רגיל. כמה הוא החודש הירחי בדיוק, ואלו חודשים מלאים ואלו חסרים. בהמשך הוא עובר לפרט סוגי השנים: מלאה, חסרה, וכסדרה. ומוסר כללים איזה שנים כך ואיזה שנים כך.
• פרק תשיעי - הפרק התשיעי עובר לעסוק בתקופות החמה על פי אחת השיטות, אחת לכמה זמן הם, איך מחשבנים אותם, והזמנים בהם הם נקבעים. הרמב"ם מוסיף סדרה של משוואות כדי לדעת כיצד לחשב אותם ואף מדגים אותם.
• פרק עשירי - הפרק העשירי עוסק גם הוא בתקופת החמה ומחשב אותה על פי שיטה אחרת. הרמב"ם מחשב גם על פי השיטה הזו את התקופות השונות, ומסיים בהשערה כי החשבון השני הוא המדויק. הרמב"ם מוסיף גם ששני התקופות הם על פי הנראה, ולא על פי המיקום האמיתי של החמה.

חשבונות הראייה

• פרק אחד עשר - הפרק האחד עשר הוא פתיחה לעקרונות האסטרולוגיים המתפרשים בפרקים הבאים. הוא פותח בהקדמה על חשיבות הדברים, כמה החשבונות מדויקים, מהם המזלות ומקומם על פי שעות דקות ומעלות. כיצד מחשבים שעות דקות ומעלות, המקומות ביחס לגלגלים, והזמן והמקום מהם חיבר הרמב"ם את ספרו.
• פרק שתים עשר - הפרק השתים עשרה עוסק במהלך השמש. הוא פותח באורך המסלול של השמש וכיצד מחשבים אותו, ועובר לחישוב נקודת הגובה של השמש ואורך מסלולה, וכיצד מחשבים אותו.
• פרק שלשה עשר - הפרק השלושה עשר עוסק במיקום השמש האמיתי, כמה הוא, כיצד מודדים אותו וכיצד מחשבים אותו.
• פרק ארבעה עשר - הפרק הארבעה עשר עוסק במסלול של הירח סביב העולם. הוא מפרט את הגדרת המסלול הזה, אורכו וחישובו והמיקומים הקבועים שלו.
• פרק חמישה עשר - הפרק החמישה עשר עוסק במיקום הירח האמיתי. הוא מגדיר כיצד מודדים אותו, מהם השיעורים ואיך מחשבים אותם, וכיצד מחשבים על פי זה את מיקום הירח האמיתי לתמיד.
• פרק שישה עשר - הפרק השישה עשר עוסק בסיבוב הפנימי של הירח ובנטייה האלכסונית שלו ביחס למסלול השמש. הוא מפרט את גודל הנטייה, כיצד לחשב אותה בדיוק וכיצד לחשב את מיקום הנטייה בעתיד.
• פרק שבעה עשר - הפרק השבעה עשר עוסק בזמנים בהם נראה הירח. הרמב"ם מחשב את הכללים מתי הירח זורח ושוקע ביחס לשמש, וכיצד ניתן לדעת מתי אי אפשר לראות את הירח יותר.
• פרק שמונה עשר - הפרק השמונה עשר עוסק במקומות שבית דין עוסקים בחשבון. הוא נפתח בהקדמה על הזמנים והמקומות שקשה או בלתי אפשרי לראות בהם את הירח, וקובע שאם לא רואים את הירח בכלל - מקדשים חודש מלא וחודש חסר באופן קבוע. הפרק נחתם בביאור המקומות מהם רואים את הירח בקלות.
• פרק תשעה עשר - הפרק התשעה עשר עוסק בנטיית הירח. הרמב"ם מפרש מדוע נוטים הירח והמזלות, ומפרש מתי הם נוטים לכל צד וכיצד מחשבים אותם. את הפרק וההלכות כולם חותם הרמב"ם בנימוק למה חיבר את ההלכות הללו

הלכות מפורסמות

• בית דין שטעה - פרק הרמב"ם מתייחס לפסק הבית דין לקדש את החודש וקובע שיש לו סמכות עליונה: "בין שוגגים בין מוטעים בין אנוסים".
• שורש קביעות החודש פרק חמישי הלכה י' כותב הרמב"ם כי הסיבה שאנו מקדשים חודשים אינה בגלל החשבון שלנו אלא מכוח קידוש החודשים על ידי בני ארץ ישראל מוקדם יותר.
• בהר"ד - בפרק ו' הלכה ח' כותב הרמב"ם מתי היה המולד הראשון, בליל שני בשעה החמישית ובחלק המאתים וארבע של השעה.
• כתבי גוים - בפרק י"ז הלכה כ"ד כותב הרמב"ם כי למרות שרוב חכמת האצטגנינות נלמדת מחכמי יון, אין זה משנה, כי כל דבר שהוכח בראיות אין זה משנה מי הוכיח אותו אלא הראיות עצמם בלבד.

לקריאה נוספת

• הרב חיים קניבסקי, שקל הקדש, בני ברק תשנ"ז.