אוריינות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אורינות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שיעורי אוריינות בעולם לפי מדינות
חייל קורא ספר

אוֹריינות, במשמעותה הבסיסית, היא היכולת לקרוא ולכתוב. בהתאם לכך, מקור השם הוא מהמילה בר-אוריין, שפרושה בארמית הוא אדם היודע לקרוא בתורה (בארמית: אורייתא)[1][2].

במהלך הזמן חלים שינויים בתפיסת המושג אוריינות, כך שהוא כולל מובנים רבים יותר ויותר.

האוריינות אינה מתייחסת רק למיומנות הטכנית של הקריאה והכתיבה, אלא ליכולת של האדם להשתמש במיומנויות אלו לצורך העברה וקליטה של מסרים[3]. כלומר, רכישת מיומנות של הבנת הנקרא והבעה בכתב.

כמו כן, האוריינות חוצה את ההבחנה המקובלת בין השפה הכתובה לשפה המדוברת[2]. במשמעות רחבה יותר, המושג אוריינות מציין שליטה במגוון יכולות תקשורתיות הנחוצות לצורך תפקוד נאות בחברה. למשל: דיבור, האזנה והתבוננות.

המושג אוריינות מתפתח ומשתנה בהתאם לטכנולוגיה המשמשת את החברה[4]. ההתפתחות של טכנולוגיות מידע ותקשורת והשפעותיהן על אורח החיים הובילו להרכבה נוספת של המושג אוריינות[5]. אוריינות טכנולוגית פירושה שליטה בסיסית בטכנולוגיית התקשורת המודרנית. אוריינות דיגיטלית מתייחסת ליכולת השימוש במחשב ובתקשורת נתונים. יש הכוללים במושג גם כישורים מתמטיים בסיסיים, הנחוצים אף הם לתפקוד נאות בחברה.

היסטוריה של האוריינות

גיליון מצויר מגרמניה מ-1860, המציג תמונות ושמות של עצמים לפי סדר האלפבית


ההיסטוריה של האוריינות היא בת כמה אלפי שנים. לפני המהפכה התעשייתית במאה ה-19 אוריינות הייתה קיימת רק במיעוט קטנטן מחברות העולם. עד אותו זמן, החומרים שהיו קשורים לאוריינות היו כל כך יקרים שרק מוסדות ואנשים עשירים יכלו לקנות אותם. לדוגמה, בשנת 1841 באנגליה, 33% מהגברים ו־44% מהנשים חתמו על תעודת הנישואין שלהם בטביעת אצבע מכיוון שלא ידעו איך לכתוב (ויש להניח כי מספר גדול יותר אמנם ידע לחתום את שמו, אך לא ידע לכתוב ולקרוא טקסטים). רק ב־1870 חינוך ראשוני נתאפשר לכל האוכלוסייה האנגלית. המהפכה התעשייתית הביאה להוזלת מחירי הנייר והספרים ולאפשרות להפיץ אותם בכל שכבות האוכלוסייה.

בקרב היהודים התמונה הייתה שונה לגמרי. אף שלא כל היהודים ידעו קרוא וכתוב, שיעורי האוריינות בקרבם היו גדולים לאין שיעור מאשר אצל הגויים, בין בארצות אשכנז ובין בארצות המזרח. זאת מכיוון שילדים יהודים רבים יחסית למדו ב"חדר", או במוסד מקביל בתקופה מוקדמת יותר - לכל הפחות קריאה כתיבה, חומש ותפילה. מכיוון שלא ניתן (או לפחות קשה יותר) להתפלל אם אינך יודע לקרוא, לימוד קריאה נחשב למצווה דתית, כחלק מחובת לימוד תורה לילדים. הרמב"ם אף מציין את חובת ידיעת השפה העברית כמצווה ממש, אם כי אינו מונה אותה כמצווה מבין תרי"ג מצוות[דרוש מקור].
אמנם, שיעור הקריאה אצל הנשים לא היה גבוה ביותר, אך השיעורים אצלן היו גבוהים יותר מאשר אצל נשי הגויים.

ההגדרה של אוריינות השתנתה במשך הדורות. היו זמנים שבהם אדם נחשב לאוריין אם ידע לחתום את שמו. בזמנים אחרים, אוריינות נמדדה על פי היכולת לקרוא בתנ"ך (יכולת שכיום אינה קיימת אצל אנשים רבים). אוריינות גם שימשה כצורה למיין אוכלוסיות ולשלוט באלה שתהיה להם גישה לכוח. במדינות הדרומיות בארצות הברית לאחר מלחמת האזרחים, היכולת לקרוא ולכתוב היוותה מדד האם אזרח יוכל לבחור, כדי למנוע מעבדים לשעבר לבחור את נציגיהם לקונגרס ולמושלי המדינות. טקטיקה זו פעלה למשך כמה עשרות שנים באופן יעיל ביותר, וגרמה לכך שמדינות דרומיות תמכו רק בנציגים לבנים, אף שהיו שם אוכלוסיות גדולות ביותר של שחורים.

בתקופה המודרנית אדם נחשב לאורייני על פי האופן שבו הוא מתייחס לעולם התרבותי שבו הוא חי ומבין אותו[1].

דוגמאות לתרבויות בעלות אוריינות גבוהה בעבר

השימוש במערכת כתיבה המבוססת על סימניות (אידאוגרמות) מקשה על האוריינות באופן יחסי מאשר מערכת המבוססת על אלפבית. למרות זאת יש הערכה כי בתקופות העשירות יותר של האימפריה הסינית, שיעורי האוריינות הגיעו לרמה גבוהה ביותר. כנראה בגלל השאיפה להצליח בבחינות הקיסריות, שדרשו אוריינות גבוהה ואיפשרו להשתייך למעמד הגבוה של הפקידות.

באופן דומה, קיומם של טקסטים דתיים וחילוניים בהודו, וכן הפניות לוויכוחים מטפיזיים גדולים הכוללים תחרויות כתיבה וקריאה בטקסטים אלה מעידים על תרבות אוריינית גבוהה ביותר כבר בעבר הרחוק, מלפני עד חמשת אלפים שנה.

בשל הדגש על הקריאה האישית בקוראן באלף-בית הערבי המקורי, רמת האוריינות במדינות איסלאמיות רבות בשנים עשר המאות האחרונות הייתה גבוהה למדי (אם כי רק אצל גברים).

במדינות ניו-אינגלנד, שיעור האוריינות היה מעל 50% בחצי הראשון של המאה ה־17, והוא עלה ל־70% ב־1710. בזמן המהפכה האמריקנית, הוא הגיע לכ־90%. יש הרואים זאת כתוצאה של האמונה הפוריטנית בחשיבות של קריאת התנ"ך.

גם בשוודיה שיעור האוריינות היה גבוה. כבר בחוק הכנסייתי (שירקולאגן) של 1686 האוריינות נכפתה על האוכלוסייה, וכמאה שנים לאחר מכן, בסוף המאה ה־18, רמת האוריינות הייתה קרובה למאה אחוז. אפילו לפני 1686 האוריינות בשוודיה הייתה רחבת היקף למדי. כמו בניו-אינגלנד, גם כאן שיעור האוריינות הגבוה היה במידה רבה תוצאה צדדית של האמונה בחשיבותה של הקריאה בתנ"ך. היכולת לקרוא לא כללה אוטומטית גם את היכולת לכתוב, ואפילו בסוף המאה ה-19 שוודים רבים, ובעיקר נשים, לא ידעו לכתוב.

אוריינות במאה ה-21

השליטה ביכולת הקריאה והכתיבה במשמעותן הרחבה, הכוללת את הבנת הנקרא ויכולת הבעה בכתב של מגוון טקסטים[6] חיונית להשתלבות היחיד בחברה מבחינה חברתית, תרבותית וכלכלית[7]. כאמור, עם התפתחות הטכנולוגיה, המושג אוריינות החל לכלול בתוכו מגוון רחב יותר של מיומנות. מיומנויות אלו דרושות לאדם על מנת ליצור, להפיץ ולהבין מסרים מסוגים שונים המקובלים בתרבות ובתקופה שבה הוא חי.

אוריינות חזותית

משחר ההיסטוריה שימשו יצוגים חזותיים ככלי להעברת מסרים ומשמעויות. היצוגים החזותיים שימשו כאובייקטים עצמאיים או אבני בניין של מערכות סמלים מורכבות יותר[5]. בשנות השישים נטבע והתמסד על ידי אנשי חינוך אמריקאיים המושג אוריינות חזותית[8]. משמעותו של המושג הוא היכולת להבין ולהשתמש בדימויים חזותיים לחשיבה, לימוד וביטוי. בספרות ילדים נעשה שימוש באיורים לצורך פיתוח אוריינות חזותית. חשיבות המושג עלתה עם התגברות השימוש במדיה החזותית לעומת הכתובה, במהפיכות הטלוויזיה, האינטרנט, הגרפיקה הממוחשבת וגדילת נפח הפרסום. כיום המושג קיים גם בתור דיסציפלינה מדעית. בניגוד לשאר העולם, בו נלמדת האוריינות החזותית בקורסים בודדים, בארץ נוסדה התוכנית הראשונה ללימודי תואר שני בתחום, בסמינר הקיבוצים.

אוריינות טכנולוגית

ערך מורחב – אוריינות מדיה

בתקופה המודרנית המושג אוריינות כולל יותר מאשר האפשרות לקרוא, לכתוב, ולספור. הוא כולל גם את היכולת להשתמש ולתקשר בצורות שונות ובמגוון טכנולוגיות.

אוריינות טכנולוגית (או אוריינות מדיה) מתארת מגוון של מיומנויות שהמשתמש נדרש להן במטרה להשתמש בסביבות דיגיטליות באופן אפקטיבי[9]. היא כוללת שימוש במידע בצורה מוכשרת ומתאימה, תוך שימוש במגוון רחב של טכנולוגיות ומדיות.

אוריינות טכנולוגית היא עולם מורכב של מחשבות, עקרונות, התנסויות, טכניקות ודרכי פעולה של האדם בסביבתו המהווה חלק מהתרבות האוניברסלית. הגדרת המושג אוריינות טכנולוגית משתנה בהתאם להתפתחות הטכנולוגיה, אשר משפיעה על תפיסת השינויים הנדרשים והמיומנויות הנחוצות לשליטה בהן[5]. מאז שהמחשב נעשה לאמצעי נפוץ בשנות ה־90, הוא הפך לכלי תקשורת חשוב ומרכזי. אוריינות דיגיטלית מתייחסת ליכולת להבין את סביבת המחשב והאינטרנט.

אוריינות טכנולוגית היא תהליך ספיראלי (רב גילי) של הקניית ידע, מיומנויות וערכים במטרה לשפר את יכולתו של האדם להתמודד בסביבה טכנולוגית וחברתית משתנה. כדי להיות בעל אוריינות טכנולוגית, האדם נדרש לא רק להיות מסוגל לצרוך מידע דיגיטלי באמצעות המחשב והרשת, אלא גם להיות מסוגל ליצור מידע חדש ולשתף בו. אוריינות טכנולוגית מתייחסת ליכולתו של האדם לקבל פריטי מידע ולייצר פריטי מידע באופן מגוון וחופשי, תוך מיצוי הכלים השונים העומדים לרשותו במחשבו האישי וברשת.

אוריינות מידע (Information Literacy)

מקור המושג הוא בתחום הספרנות והוא מתייחס לשימוש במקורות מידע. המושג התפתח והשתנה עם התפתחות רשת האינטרנט וזמינות המידע. כיום הוא אינו קשור רק לתחום הספרנות והוא חלק נדרש בכל תחומי החיים: עבודה, עסקים, אקדמיה, חינוך ולמידה[10].

בתחום החינוך והלמידה המושג מתייחס ליכולת הלומד לזהות את הצורך במידע, לאתר ולאסוף מידע, להעריך מידע, לנתח ולפרש את המידע ולהציגו בצורה משמעותית[11]. ופותחו מספר שיטות להקניית מיומנויות מידע.

אוריינות סטטיסטית מתייחסת ליכולת להבין מידע מתוך נתונים סטטיסטיים.

אוריינות מדעית

אוריינות מדעית מתייחסת למספר מרכיבים[12]:

  • ידע של מדע (עובדות תופעות ותהליכים כולל הבנה).
  • ידע על מדע (הכרת מהות המדע והטכנולוגיה, המחקר המדעי, הסברים מדעיים, ומקום המדע והטכנולוגיה בחברה).
  • מיומנויות מדעיות (זיהוי שאלה מדעית, מתן הסברים מדעיים לתופעות, חשיבה ביקורתית, הסקת מסקנות מבוססות על ממצאים מדעיים, הצגת רעיון מדעי)
  • תגובות והצגת עמדות (הבעת עמדות, הבנת מקום המדע, הבנת ערך המחקר, וגילוי עניין במדע)

אוריינות אקדמית

אוריינות אקדמית מכונה גם כתיבה מחקרית וכוללת בתוכה את כישורי החשיבה, הלשון, התרבות והתקשורת המאפשרים רכישת-דעת, הרחבתה והצגתה על פי אמות-המידה המקובלות במערכת-החינוך מגן-החובה ועד לסיום התיכון וכן במוסדות להשכלה גבוהה (אלוני, 2007).

לאוריינות אקדמית אפיונים בסיסיים של קריאה וכתיבה, כאשר הקריאה האקדמית היא הבסיס והתנאי לכתיבה האקדמית. הכתיבה מבוססת על מידע שהקורא רוכש ממקורות שונים (ברוש-וייץ 2007). לצד הקריאה והכתיבה, נדרשים לאוריינות אקדמית גם כישורי משנה כגון: האזנה, תפקודי חשיבה גבוהים וכישורים רטוריים.

בתוך האוריינות האקדמית מתקיימים, על פי החוקר צ. שראל (1997) שני סוגי שיח: שיח ההיצג (ה-expository) ו שיח הטיעון (ארגומנטציה), שהם הבסיס לכל הישג אקדמי. הקניית השליטה בשני סוגי שיח אלה היא מטרתה של האוריינות האקדמית (UMICH, 1996).

כיוון שהתקשורת האקדמית מבוססת על קריאה ועל כתיבה של צורות לשון הייחודיות לעולם האקדמי, האוריינות האקדמית דורשת הן קריאה והן כתיבה, שתי מיומנויות המשלימות זו את זו: הקריאה האקדמית היא תנאי לכתיבה אקדמית, כדי שהסטודנט יוכל לכתוב ברמה מקצועית עליו לקרוא בצורה אינטנסיבית טקסטים רבים, וכן עליו ללמוד להבחין בין ז'אנרים, סוגי שיח ומבניהם הרטוריים. כן זקוק הסטודנט לחשיבה ביקורתית אשר יוכל לגבשה מקריאת טקסטים רבים והבנה לעומקם.

אוריינות פיננסית

ערך מורחב – חינוך פיננסי

אוריינות פיננסית מתייחסת ל:

ארגון OECD מגדיר אוריינות פיננסית כ: תהליך באמצעותו צרכנים/משקיעים פיננסיים משפרים את הבנתם במוצרים פיננסיים ובאמצעות מידע, הוראות ועצות מפתחים כישורים וביטחון המקנים להם מודעות גבוהה יותר לסיכונים והזדמנויות פיננסיים. הכישורים מאפשרים להם לבצע בחירות מושכלות וצעדים אפקטיביים, המשפרים את התנהלותם הפיננסית[13].

בערות ואנאלפביתיות

בערות ואנאלפביתיות הן ביטויים שונים של חוסר אוריינות. בערות היא היעדר ידע והשכלה בנושאים חשובים. אנאלפביתיות היא חוסר היכולת לקרוא ולכתוב. ישנם מקרים של אנאלפביתיות תפקודית, בהם אדם רוכש מיומנויות ראשוניות כלשהן של קריאה וכתיבה, אך הן אינן מספיקות לצורך שימוש יעיל בחיי היום יום.

המיומנויות האורייניות הדרושות לאדם על מנת להשתלב בחברה משתנות בהתאם לתרבות ולתקופה בה הוא חי. בהתאם לכך, אנשים רבים במדינות העולם השלישי אינם רואים טעם בלימוד הקריאה, מכיוון שהם מסוגלים להתקיים בצורה מוצלחת מאד גם בלי לדעת לקרוא. אנשים אשר אינם יודעים קרוא וכתוב יכולים להסתייע בשרותיו של הלבלר, אשר לרוב ניתנים בעבור שכר כלשהו.

שכיחות התופעה

לפי הנתונים של אונסק"ו של האו"ם, כמיליארד בני אדם היו אנאלפביתים בשנת 2000. לפי אתר האו"ם [1] שיעור הבערות במדינת ישראל עומד על 2.7 אחוז בקרב הגברים ו6.6 בקרב הנשים.

ישנם רבים המודאגים לגבי החוסר באוריינות באוכלוסיית העולם, למרות העובדה ששיעורי האוריינות עלו באופן קבוע בעשורים האחרונים, במיוחד בעולם השלישי. במדינות עולם שלישי שאימצו את הקומוניזם (סין, וייטנאם וקובה לדוגמה), הייתה העלייה המשמעותית ביותר ברמת האוריינות, המתקרבת לזו של ארצות הברית ומדינות אירופה. האו"ם מגדיר אנאלפביתיות כחוסר היכולת לקרוא ולכתוב משפט פשוט בכל שפה. נתוני שנת 1998 מראים כי 16% מאוכלוסיית העולם אינה אוריינית (לפי הגדרה זו). בארצות הברית לבדה, כ־5% מהאוכלוסייה אינה אוריינית לפי הגדרת ממשלת ארצות הברית, לפי מפקד 1990. 7 מיליון מאזרחי בריטניה הם אנאלפביתים לפי הנתונים של הממשלה. במדינות ערביות, יותר מ־25% מהגברים וכ־50% מהנשים לא היו אוריינים בשנת 2000.

מדינות רבות אשר השליטה בקריאה וכתיבה בקרב האוכלוסייה שלהן איננה נחלת הכלל, מציבות כיעד לאומי את הקניית יכולות אלו[7].

עלייה באוריינות המשנית בארצות המפותחות

בעיה נוספת בארצות המפותחות היא העלייה של אנאלפביתיות שניונית בשנים האחרונות, כלומר האיבוד החלקי או השלם של יכולות קריאה וכתיבה בשל חוסר שימוש.

מדיות תקשורת מודרניות רבות שבהן צעירים משתמשים בימינו, כמו SMS, מסתמכות על מבנים מקוצרים מאד. כמו כן, רשתות הטלוויזיה נסמכות יותר ויותר על מילים יחידות או משפטים קצרים ופחות על טענות שלמות, ומנסות ללכוד גם אנשים בעלי טווח תשומת לב קצר כדי למנוע מעבר ערוצים. יש האומרים כי המגמות האלה במדיה המודרנית מביאות לעלייה במספר הצעירים שאין להם את הריכוז והכישורים הבסיסיים הדרושים עבור קריאה של טקסטים ארוכים יותר.

לאור כישלון במבחני שפה לצעירים בארצות רבות, כגון גרמניה, ולאור האנאלפביתיות המשנית שמגיעה, על פי הדיווחים, ל־40% באיטליה ו־70% בפולין, יש להניח כי נושא האנאלפביתיות המשנית ימשיך להיות בעל חשיבות רבה במוסדות חינוך ובחברה בעתיד.

האוריינות כמדד להון אנושי

מנתחי מדיניות רבים מחשיבים את רמת האוריינות בחברה כמדד חשוב ביותר של ההון האנושי של אזור מסוים. זאת מכיוון שניתן להכשיר אנשים אוריינים באופן קל וזול יותר מאשר אנשים שאינם כאלה. קובעי המדיניות גם טוענים כי האוריינות מגבירה את אופציות התעסוקה ואת הגישה לחינוך גבוה. בקרלה שבהודו, לדוגמה, שיעורי תמותת הילדים והנשים ירדו באופן משמעותי בשנות השישים, בזמן שבנות שלמדו לאחר רפורמות האוריינות בהודו ב־1948 החלו להקים משפחות. אולם מחקרים מהעת האחרונה טוענים כי ייתכן שהתאמות כמו אלה מגיעות מההשפעות הכלליות של חינוך ולאו דווקא מאוריינות מוגברת.

יש שהציעו כי ככל שהאוריינות בארץ מסוימת גבוהה יותר, תוחלת החיים ארוכה יותר, אם כי מבקרים טוענים כי מסקנה זו היא לאחר מעשה. אוריינות מועילה להשגה של רפואה טובה יותר בכמה צורות מעשיות מאד (כמו האפשרות לקרוא מרשמים ולהבין את המסקנות של הרופא).

הקנייה ופיתוח של מיומנויות אורייניות

מיומנויות האוריינות הן יכולות מורכבות. זאת משום שבכדי לפענח את הכתוב, להבין את הנקרא ולהביע מסרים בכתב, יש לשלוט בצופן האלפביתי של השפה, לרכוש ידע לשוני וידע כללי ולפתח מיומנויות חשיבה[7].

במדינות רבות מושקעים משאבים ניכרים לקידום הרמה האוריינית של בוגרי מערכת החינוך[7]. ישנן דרכים מגוונות להקנייה ופיתוח של מיומנויות אורייניות. את האוריינות ניתן לפתח במסגרות שונות כמו המשפחה, מערכת החינוך ועוד.

מוכנות לאוריינות

האורינות אינה נלמדת רק במסגרת בית הספר. היא מתפתחת אצל הילד כאשר הוא נחשף לגירויים לשוניים בסביבתו הטבעית וממשיכה להתפתח מהינקות ועד לזקנה[1]. בהתאם לכך, המוכנות לאוריינות יכולה להעשות עוד בטרם רכישת הקריאה, מתוך החשיפה לספרות ילדים שמוצגת לילד על ידי הוריו או אדם משמעותי אחר. במקרים רבים פעילות זו נעשית בשעות הערב כהכנה לשינה.

במשחק בפינות הגן באים לידי ביטוי ניצני אוריינות רבים[14]. פינות המשחק בגן מכילות מגוון של תמרורים, שלטים וכתוביות שאליהם נחשפים הילדים על בסיס יומי[14]. כמו כן, במסגרת משחקים סוציו-דרמטיים הילדים מחקים פעילויות אוריניות של מבוגרים כמו קריאת עיתון, בישול על פי מתכון, כתיבה של מרשם רופא לחולים והכנת שיעורי בית[14].

רכישת הקריאה מתבססת על היכולת לקשר צליל מסוים לסימן גרפי המסמל אותו במערכת הכתב. לצורך כך נדרשת מודעות פונולוגית בשלה וליקוי בתחום זה יכול להוביל ללקות קריאה. יש ראיות ממשיות כי ילדים יכולים להבדיל בין רעשים בצורה ברורה בגילאים שונים. לפיכך, לא ניתן ליישם שיטות פונטיות על ילדים צעירים מאד. עם זאת, מומחים נחלקים בנושא זה, כשיש כאלה שתומכים בלמידה מאוחרת אך מהירה יותר בעזרת שיטות פונטיות, ואחרים תומכים בלמידה מוקדמת של אוצר מילים בסיסי בשיטה של הכרת המילים עצמן.יש בתי ספר שאינם מלמדים ילדים לקרוא לפני גיל שבע, מכיוון שהם טוענים כי בגיל הזה הילד אינו מוכן לכך.

הפונטיקה משפרת את הכתיב ויכולת הכתיבה של הקוראים. שיטות שמלמדות מילים ולא הברות אמורות להעלות את קצב קליטת המילים ואת מהירות הקריאה אצל תלמידים רבים. משום שהפונטיקה מתמקדת ביכולת הפיענוח הטכנית של הכתב, היא אינה מספיקה ליכולת הבנת הנקרא של הטקסט. לשם כך דרושים גם כישורים גבוהים יותר כגון יכולת שפתית, הסקת מסקנות, ידע כללי ועוד.

בעוד שאצל ילדים קטנים יש צורך בכמה מאות שעות הוראה כדי ללמדם קרוא וכתוב, מבוגרים בעלי מוטיבציה שלומדים בשיטת הוראה טובה יכולים להגיע לאוריינות בסיסית עם כארבעים שעות לימוד או אף פחות. דבר זה כנראה קשור לידע ההקשרי הרב שמבוגרים מביאים עימם, שמאפשר להם ליצור קישורים שילדים אינם מסוגלים להם.

הוראת הקריאה והכתיבה

רכישת יכולת הקריאה והכתיבה, המהוות חלק חשוב מהיכולת האוריינית, איננה משימה פשוטה לילדים. זהו תהליך המתרחש באופן הדרגתי לאורך שנים[7].

קיימות מספר גישות לאופן שבו רצוי ללמד יכולות אילו במסגרת בית הספר. את תוצאות המחלוקת הזו אפשר לראות בלחצים על בתי הספר להשתמש בתוכניות וסדרות ערוכות ומסודרות מראש ללימוד קריאה וכתיבה לילדים. שיטות הוראה מסוימות מאתגרות את תוכניות הלימוד הרגילות. יש שחושבים, כי אצל תלמידים שלומדים טוב יותר על ידי הראייה והשמיעה, תוכניות הלימודים הרגילות טובות. אחרים חושבים כי אצל תלמידים שלומדים טוב יותר בעזרת תנועה, יש להשתמש באותיות מוכנות מראש שאותן אפשר להזיז ובתרגול כתיבה רב, עם פחות קריאה.

יש הטוענים כי אחת מהשיטות האפקטיביות ביותר להקניית הקריאה והכתיבה היא בעזרת הוראה ישירה של שיטות פונטיות פשוטות. שיטות המבוססות על פונטיקה מתמקדות ביכולת הטכנית פיענוח טקסטים כתובים על ידי המרה פונמית-גרפמית. עם זאת, יכולת הקריאה היא רק אחת מהיכולות הנחוצות לצורך פיתוח הבנת הנקרא. בהתאם לכך, יש הטוענים שמתודה הוליסטית בעלת גישה שפתית היא אפקטיבית יותר לצורך זה. קורא אפקטיבי שואב את המידע שלו גם מהמילים עצמן וגם מהידע הקודם שלו על הנושא שעליו הוא קורא. לכן הבנת ההקשר של מילה מסוימת בטקסט יכול לאפשר לקורא לנחש באופן מושכל את משמעותה גם אם לא הצליח לפענח אותה מבחינה טכנית. לדוגמה, גם אם משמיטים חמישית מהמלים בפסקה, היא עדיין ניתנת להבנה.

בנוסף על יכולת הקריאה והכתיבה מרכיב חשוב בחנוך הלשוני האוריני הוא פתוח היכלת להבין מצבים חברתיים-תקשורתיים ולהגיב אליהם בהתאם. לכן מערכת החינוך שואפת לפתח דרכי הוראה שיעודדו את האורינות במובנה הרחב, על ידי ריבוי ההתנסות הלשונית והתרבותית של התלמידים[1].

הקניית מיומנויות מידע ומחקר

למידת חקר היא שיטת הוראה מסוג למידה פעילה, המבוססת על עקרונות המחקר המדעי. במסגרת למידת חקר התלמידים רוכשים מיומנויות של אוריינות מדעית.

במסגרת הוראת המדעים ניתן בין היתר, גם להקנות לתלמידים כלים שיאפשרו להם להפוך לצרכנים ביקורתיים של מידע.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל חינוך

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: אורינות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוריינות

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
  2. ^ 2.0 2.1 שושנה בלום-קולקה ומיכל חמו (2010). ילדים מדברים: דפוסי תקשורת בשיח עמיתים. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
  3. ^ שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
  4. ^ פלג דור חיים, ‏לקויות למידה כהבניה חברתית, באתר פסיכולוגיה עברית, 6 באוגוסט 2012
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 דוד מיודוסר, רפי נחמיאס, אלונה פורקוש-ברוך (2010). אוריינויות חדשות בחברת הידע. אאוריקה, 31.
  6. ^ אודי צמח מה היא אוריינות? ומה החשיבות שלה ללמידה? באתר אודי צמח - חינוך לחשיבה
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית - האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים, (2007). תשתית לקראת קריאה וכתיבה - תוכנית לימודים לגן הילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי
  8. ^ http://www.mictec.ac.il/?CategoryID=282
  9. ^ סולומון,ג.(2000) טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע. הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן
  10. ^ אוריינות מידע, ד"ר נועה אהרוני
  11. ^ למידה מרחוק ומבט מקרוב, עמי סלנט
  12. ^ ד"ר ברוריה אגרסט
  13. ^ ד"ר אורלי שדה, %/ אוריינות פיננסית מבט מהאקדמיה, האוניברסיטה העברית ההגדרה המקורית של ה OECD תורגמה לעברית.
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 אסתר קבלסון, ‏התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך, באתר פסיכולוגיה עברית, 7 ביוני 2005
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23389828אוריינות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אוריינות&oldid=1715043"