לבלר
ערך זה עוסק בפקיד העוסק בעבודות רישום שונות. אם התכוונתם למין של דורס יום, ראו לַבְלָר היה אדם שידע קרוא וכתוב ועסק לפרנסתו בכתיבת מכתבים רשמיים, כרוניקות, טקסטים ארוכים, כמו גם מסמכים משפטיים כגון חוזים, צוואות וחוקים. לבלרים הועסקו בתפקידי כתיבה בחצרות מלכים ואצילים, אצל בעלי מקצועות חופשיים, בבתי משפט ובכל מוסד שנזקק לרישום כמות גדולה של טקסט או מכתבים רשמיים. כמו כן הועסקו לבלרים על ידי סופרים ומחזאים, שהכתיבו להם את עבודותיהם.
לבלרים ידועים עוד מן העת העתיקה. במצרים העתיקה, למשל, היה תפקידו של הלבלר תפקיד רם דרג בהיררכיה המדינית ובחצר הפרעה. המשרה הייתה שמורה לאישים ממשפחת המלך והעוסק בה נגע בניהול הממלכה, תיעוד אירועים, כתיבת מכתבים, יצירת קשרים מדיניים, קשרי מסחר חוץ ופנים, וטיפול בענייני דת בקברים ובמקדשים. ידועה אף באמנות מצרים העתיקה סוגה של פסלי לבלרים ובהם פסל הלבלר היושב (2620–2500 לפנה"ס, נמצא במוזיאון הלובר)[1].
במילה "לבלר" נעשה שימוש לראשונה בעברית במשנה לפי הלטינית: librarius, סופר, מעתיק (מן המילה הלטינית liber, "ספר"). בלשון המקרא נקרא האדם הכותב "סופר".
הניסיון בכתיבת מסמכים משפטיים הקנה ללבלרים אפשרות לנסח בעצמם חוזים ולשמש כעורכי דין בלתי-מוסמכים עבור פשוטי העם שידם אינה משגת.
בספרות המודרנית מופיע הלבלר כדמות של צעיר דלפון הנאלץ להעתיק מכתבים רשמיים משמימים במשרד עורכי דין למחייתו בסיפר הקצר של הרמן מלוויל "בארטלבי"[2].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ יהודית ויינשטיין, אמנות מצריים העתיקה, משרד החינוך
- ^ טקסט הסיפור הקצר בעברית (תרגום: דפנה לוי)
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: לבלר |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לבלרים וכותבי בקשות |
