אנאלפביתיות תפקודית
אנאלפביתיות תפקודית היא חוסר יכולתו של אדם לעשות שימוש יעיל בחיי היומיום בכישורי הקריאה, הכתיבה וביצוע פעולות חשבון, וזאת בהבדל מאנאלפביתיות בלבד שהיא חוסר היכולת לקרוא או לכתוב משפטים פשוטים בשפה כלשהי.
מאפיינים
אדם המוגדר כאנאלפבית אינו מסוגל כלל לקרוא ולכתוב. בניגוד לכך, לאדם שהוא אנאלפבית תפקודי יש תפיסה בסיסית של אוריינות (קריאה וכתיבת טקסט בשפת האם שלו), אך בדרגה משתנית של נכונות דקדוקית וסגנון. בקצרה, מבוגר שהוא אנאלפבית תפקודי אינו מסוגל להתמודד עם מידע כתוב ולכן אינו יכול לתפקד בצורה יעילה בחברה מודרנית ואינו מסוגל לבצע באופן סביר מטלות בסיסיות כדוגמת מילוי טופס בקשת עבודה, הבנת חוזה מחייב משפטית, מילוי הוראות כתובות, קריאת מאמר בעיתון, הבנת תמרורים או הבנת לוח זמנים של אוטובוסים.
אנאלפביתיות תפקודית מגבילה באופן חמור את יכולת השימוש בטכנולוגיית המידע כדוגמת השימוש במחשב אישי על מנת לעבוד עם יישומים כגון מעבד תמלילים, דפדפן וגיליון אלקטרוני, או לתפעל טלפון סלולרי באורח יעיל.
הקשר עם עוני ופשע
אלו שהם אנאלפביתים תפקודיים עלולים לעיתים קרובות להיחשף לאכזריות חברתית, סיכונים בריאותיים, לחץ, הכנסה נמוכה, ובעיות אחרות שמקורן בחוסר היכולת שלהם.
המתאם בין פשע לבין אנאלפביתיות תפקודית מוכר היטב לקרימינולוגים וסוציולוגים ברחבי העולם. קיימת הערכה כי בתחילת המאה ה-21 היו כ-60% מהמבוגרים בבתי הכלא הפדרליים או בתי כלא של המדינות בארצות הברית אנאלפביתים תפקודיים או כמעט אנאלפביתים, ול-85% מעברייני הנוער יש בעיות הקשורות בקריאה, כתיבה ומתמטיקה בסיסית.
שכיחות התופעה
על פי כתב העת "ביזנס" (Business) הועסקו בארצות הברית בתחילת המאה ה-21 כ-15 מיליון בוגרים שהם אנאלפביתים תפקודיים. ה"מועצה האמריקנית של מבטחי החיים" (American Council of Life Insurers) דיווחה ש-75% מחברות המדורגות ברשימת ה-Fortune 500 נוהגות לספק הדרכה משלימה ברמה כזו או אחרת לעובדיהן. בארצות הברית כולה יש כ-30 מיליון איש ואישה (14% מהבוגרים) שאינם מסוגלים לבצע פעולות קריאה או כתיבה יומיומיות פשוטות.[1]
המרכז הלאומי לסטטיסטיקות של החינוך[2] מספק מידע נוסף. אוריינות נמדדת על פי שלושה פרמטרים: פרוזה, מסמכים ואוריינות כמותית. לכל פרמטר ארבע רמות: מתחת לבסיסי, בסיסי, ביניים ומיומן. עבור אוריינות בתחום הפרוזה לדוגמה, אוריינות ברמה מתחת לבסיסית משמעה שאדם מסוגל להביט בקטע קצר של טקסט על מנת להבין קטע קטן של מידע פשוט, בעוד שאדם שרמת האוריינות הכמותית שלו היא מתחת לבסיסית מסוגל לבצע חיבור פשוט של מספרים. בארצות הברית מצויים 14% מהאוכלוסייה הבוגרת ברמה "מתחת לבסיסית" של אוריינות פרוזה, 12% ברמה "מתיחת לבסיסית" באוריינות מסמכים, ו-22% ברמה זו עבור אוריינות כמותית. 13% בלבד מהאוכלוסייה מצויים ברמה של מיומנות בכל שלושת התחומים, כלומר הם מסוגלים להשוות נקודות השקפה בשני מאמרי מערכת, להבין טבלה המפרטת לחץ דם, גיל ופעילות גופנית, או לחשב ולהשוות את המחיר של מוצרי מזון במשקל מסוים.
על פי העיתון "דיילי טלגרף", לאחד מכל ששה בריטים בממלכה המאוחדת "חסרים כישורי האוריינות של ילד בן 11". מחלקת החינוך של ממשלת בריטניה דיווחה ב-2006 ש-47% מהתלמידים נשרו מהלימודים עד גיל 16 מבלי שהצליחו להשיג רמה בסיסית של מתמטיקה, ו-42% כשלו בהשגת רמה בסיסית של אנגלית. מדי שנה נושרים כ-100,000 תלמידים מבתי הספר בבריטניה כשהם אנאלפביתים תפקודיים.[3]
ממצאי המחקר
מחקר אוריינות במקום העבודה שפורסם על ידי מכון נורתאיסט (Northeast Institute) ב-2001 מצא שעסקים מפסידים מיליארדי דולרים מדי שנה בשל יצרנות נמוכה, שגיאות ותאונות המיוחסות לאנאלפביתיות תפקודית.
מחקר סוציולוגי הוכיח כי מדינות שבהן יש רמה נמוכה של אנאלפביתיות תפקודית באוכלוסייה הבוגרת הן בדרך כלל גם אלו שבהן יש את הרמה הגבוהה ביותר של אוריינות מדעית בשכבה הנמוכה של צעירים המתקרבים לסיום לימודיהם האקדמיים הרשמיים. ממתאם זה עולה כי הגורם התורם ביותר לרמת האוריינות החברתית הוא יכולתם של בתי הספר להבטיח שתלמידים יצליחו לרכוש אוריינות תפקודית הנדרשת להבנה של טקסטים ומסמכים בסיסיים על מנת לסיים את בית הספר כאזרחים מתפקדים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ National Assessment of Adult Literacy
- ^ National Center for Education Statistics
- ^ Kirsty Scott, Sounds incredible, The Guardian, 10 July 2007
