פיקוד האוויר האסטרטגי
 | |
| סמל פיקוד האוויר האסטרטגי משנת 1951 | |
| "השלום הוא מקצוענו" | |
| פרטים | |
|---|---|
| סוג | פיקוד ראשי / פיקוד מוגדר |
פיקוד האוויר האסטרטגי (באנגלית: Strategic Air Command; בראשי תיבות: SAC) היה ענף של חיל האוויר האמריקני אשר היה אחראי על חלק גדול מארסנל הנשק הגרעיני של ארצות הברית, החל מהטילים הבליסטיים עד המפציצים אשר נשאו נשק גרעיני ומטוסי התדלוק שתידלקו אותם באוויר. כמו כן היה אחראי על התקפות גרעיניות בשטחי ברית המועצות במקרה של מלחמה.
היסטוריה
הפיקוד הוקם ב-21 במרץ 1946, כאשר חיל האוויר של הצבא האמריקני התפצל ל-3 פיקודים שונים: פיקוד האוויר האסטרטגי, פיקוד האוויר הטקטי, ופיקוד האוויר ההגנתי. הבסיס הראשון הוקם בבסיס חיל האוויר האמריקני, שדה בולינג בוושינגטון והמפקד הראשון של הפיקוד היה ג'ורג' ס. קנדי.
מטרת הפיקוד, כדברי ראש המטה הכללי הראשון של חיל האוויר של ארצות הברית, קארל ספאץ:
- לבצע פעולות ארוכות טווח בכל חלק של העולם, באופן עצמאי או במשותף עם שאר חילות; לבצע סיור מודיעיני מקסימלי בים או ביבשה, באופן עצמאי או בשיתוף עם שאר החילות, לספק יחידות לוחמה המסוגלות לעמוד במשימות המתישות והאינטנסיביות ביותר הנלחמות עם הנשק המתקדם ביותר; לאמן ולהכשיר אנשים לפיקוד ולתחזוקת הכוחות האסטרטגיים בכל העולם; לבצע משימות מיוחדות בכל פעם שראש המטה הכללי יצווה על כך.
בתחילה לא יוחסו המשימות לשימוש בנשק גרעיני, כיוון שאז לא היה נשק כזה עדיין ברשות הפיקוד. ב-16 בספטמבר 1947, לאחר שחיל האוויר האמריקני איחד את ענפיו השונים והפך לארגון גדול יחיד, עבר בסיס הפיקוד לאומהה, נברסקה.
באוקטובר 1948 קיבל את הפיקוד הגנרל קרטיס לה מיי וביצע שינויים נרחבים בארגון, החל במבנהו ועד למשימות שהוא יבצע. לה מיי, שהגה את תוכנית ההתקפה האווירית האמריקנית על האיים היפנים בזמן מלחמת העולם השנייה, היה מאמין אדוק בכוח ההפצצה האסטרטגית, והאמין שרק על ידי הפצצת נקודות תורפה ושמירה על סטטוס "הפצצה במקרה הצורך" והרתעה ניתן להשיג שלום.
תחת פיקודו של לה מיי, הפך הפיקוד האווירי האסטרטגי לאחת מהכוחות החזקים בצבא ארצות הברית בכל הקשור למדיניות אסטרטגית בזמן המלחמה הקרה נגד הסובייטים, שהתבססה על הרתעה גרעינית, כלומר מניעת מלחמה כוללת באמצעות הטלת איום והפגנת כוח. לכן היה מוטו הארגון - "שלום הוא מקצוענו".
לה מיי, שהיה מאמין גדול בהתקפה ראשונית ומכרעת, האמין שעל הפיקוד האווירי האסטרטגי להיות מוכן למקרה של איום סובייטי. ולכן, עוד בימים המוקדמים של הארגון, הגה תוכניות תקיפה נרחבות בשטח רוסי למען ניטרול או הפחתת יכולת השבת התגובה של הרוסים לאחר התקפה אמריקנית. כמו כן בנה תוכניות ריגול רבות באמצעות מטוסי ביון וסיור בשטח האויב.
בתחילת ימי הפיקוד עמדו לרשותו מפציצי B-29 רבים שנעשה בהם שימוש במלחמת העולם השנייה (רק מעטים מהם יכלו לשאת נשק גרעיני), ומספר B-36 שעברו שדרוגים (שדרוג מנועים והוספת מקלעים). לאחר מכן החל הארגון להתמקד בבניית מפציצים בעלי מדחפים, ובשיא עוצמתו היו לו 1,500 מפציצים (רובם B-47).
כאשר הפכו הטילים הבין יבשתיים הראשונים לפעילים, הוחלט להעמידם לרשות הפיקוד האווירי האסטרטגי, דבר שהגביר אף יותר את עוצמת הרתעתו.
קרטיס לה מיי עזב את הפיקוד ב-1957 והחליף אותו הגנרל תומאס ד. פאוור, ששירת בתפקיד עד דצמבר 1964. אחריו התמנה הגנרל ג'ון דייל ראיין ששירת עד 1967, ואחריו הגנרל ברוס ק. ראיין שהיה בתפקיד עד 1972.
ב-1992, לאחר נפילת מסך הברזל והתמוטטות ברית המועצות, נסגר הפיקוד רשמית וכל משאביו ובסיסיו הוכפפו לחיל האוויר האמריקני. מעט מכלי הנשק הגרעיניים הועברו לחיל הים האמריקני. בהמשך אוחדו המפקדות השונות תחת הפיקוד האסטרטגי.
קישורים חיצוניים
- The Formation and Early Years of Strategic Air Command
- Building a Strategic Air Force, 1945-1953
- פיקוד האוויר האסטרטגי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
34941610פיקוד האוויר האסטרטגי