נורת'רופ F-20 טייגרשארק

נורת'רופ F-20 טייגרשארק
	נורת'רופ F-20 בטיסה
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס קרב
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	נורת'רופ
טיסת בכורה	30 באוגוסט 1982
תקופת שירות	אין – הפרויקט בוטל
צוות	1
יחידות שיוצרו	3
אורך	14.4 מטר
גובה	4.20 מטר
מוטת כנפיים	8.13 מטר
שטח כנפיים	18.6 מטר רבוע
משקל ריק	5,964 קילוגרם
משקל טעון	7,021 קילוגרם
משקל המראה מרבי	12,474 קילוגרם
מהירות מרבית	2,124 קמ"ש (מאך 2 או 1,320 מייל לשעה)
קצב נסיקה	255 מטר/שנייה
טווח טיסה מרבי	2,759 קילומטר (עם 3 מכלי דלק נתיקים)
סייג רום	16,800 מטר (55,000 רגל)
עומס כנף	395 ק"ג/מ"ר
תותחים	2 תותחי 20 מילימטר מדגם M39A2
טילים	2 X ‏AIM-9 סיידוויינדר בקצות הכנפיים; עד 4 X‏AIM-7 ספארו תחת הכנפיים; AGM-65 מאבריק על נקודות תלייה
פצצות	מגוון פצצות שימוש כללי; פצצות מצרר
רקטות	2 X ‏ פודי רקטות מדגם CRV7 או ; 2 X ‏פודי רקטות מדגם LAU-10 עם 5 X רקטות מדגם Zuni ‏(127 מ"מ כל אחד) או; 2 X‏ פודי רקטות מדגם Matra עם 18 X‏ רקטות מדגם SNEB ‏(68 מ"מ) כל אחד
	1 X טורבו סילון ג'נרל-אלקטריק F404-GE-100, ‏17,000 ליברת-כוח
	1 X טורבו סילון ג'נרל-אלקטריק F404-GE-100, ‏17,000 ליברת-כוח

הנורת'רופ F-20 טייגרשארק (באנגלית: Northrop F-20 Tigershark) היה מטוס קרב אשר תוכנן ופותח כפרויקט פרטי של חברת נורת'רופ האמריקאית. פיתוח המטוס החל ב-1975 כהמשך למטוס הקרב נורת'רופ F-5 טייגר II שהציג מנוע חדש, אשר שדרג את ביצועי המטוס, ומערכות אוויוניקה מודרניות, שכללו מכ"ם רב עוצמה.

בהשוואה ל-F-5, היה ה-F-20 מהיר בהרבה, בעל יכולת של ירי טילים מעבר לקו האופק וכושר נשיאה של מרבית סוגי החימוש שבידי ארצות הברית למטרות תקיפה קרקעית. בזכות יכולותיו המשופרות, התחרה ה-F-20 ב-F-16 פייטינג פלקון, ואף היה זול יותר לרכישה ולתפעול.

פיתוח ה-F-20 בוצע בחסות משרד ההגנה האמריקאי, בפרויקט שכונה "FX". ‏FX ביקש לפתח מטוסי קרב אשר יהיו מסוגלים ללחום כנגד מטוסי הקרב של הסובייטים, אך ללא שימוש בטכנולוגיות רגישות הנמצאות בשירות חיל האוויר האמריקאי. FX היה תוצר של מדיניות הייצוא של ממשל קרטר אשר ביקש לצייד מדינות זרות בנשק איכותי ללא החשש שטכנולוגיות קו-ראשון אמריקאיות ייפלו לידיים סובייטיות. נורת'רופ קיוותה להצליח עם ה-F-20 בשוק הבינלאומי, אך שינוי המדיניות לאחר בחירתו של רונלד רייגן לנשיא גרם לכך שהמטוס נאלץ להתחרות מול מכירות ה-F-16 אשר פותח על ידי חיל האוויר האמריקאי. תוכנית הפיתוח ננטשה ב-1986 לאחר בניית שלושה אבות טיפוס ומטוס נוסף שבנייתו לא הושלמה.

פרויקט ה"טייגרשארק"

פרויקט Northrop Tigershark (בעברית כריש הנמר) הוא פרויקט אמריקאי להחלפת מטוס ה-F5. הפרויקט בוטל עקב חוסר קונים.

יצירת הפרויקט התחילה ב-1975,

הטייגר-שארק היה מטוס מתקדם של הנורת'רופ F-5.

מאפיינים כלליים

מהירות: 2,124 קמ״ש
אורך: 14 מ׳
משקל : 5,090 ק"ג
טווח טיסה: 2,759 ק״מ
מחיר: 15,000,000–15,000,000 דולר אמריקני (1985)
מנוע: General Electric F404

מהירות

המנוע של ה-F20 סיפק 60% דחף מאשר הפלט.

המנוע נתן מהירות מעל מאך 2.0, יש כמה בעיות הטמונות בגודלו הקטן. הכנפיים הנמוכות התכוונו לכך שישנה סחיטה קרקעית מוגבלת, ומיקום הנחיתה פירושו היה צורך להציב עומסים לעבר הקצוות החיצוניים של הכנפיים.

טיסת הבכורה

טיסת בכורה התבצעה על ידי רוס סקוט, למטוס יוצרו שלושה אבות טיפוס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נורת'רופ F-20 טייגרשארק בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] נורת'רופ F-20 טייגרשארק25171094

מטוסי ה-F האמריקניים
לפני שנת 1963	F-84 • ‏F-86 • ‏F-87 • ‏F-88 • ‏F-89 • ‏F-91 • ‏F-92 • ‏F-93 • ‏F-94 • ‏F-95 • ‏F-96 • ‏F-97 • ‏F-98 • ‏F-99 • ‏F-100 • ‏‏F-101 • ‏F-102 • ‏F-103 • ‏F-104 • ‏F-105 • ‏F-106 • ‏F-107 • ‏F-108 • ‏F-109 • ‏F-110 • ‏F-111
אחרי שנת 1963	F-1 • ‏F-2 • ‏F-3 • ‏F-4 • ‏F-5 • ‏F-6 • ‏F-7 • ‏F-8 • ‏F-9 • ‏F-10 • ‏F-11 • ‏‏YF-12 • ‏F-13 • ‏F-14 • ‏F-15 • ‏F-16 • ‏F-117 • ‏‏YF-17 • ‏F/A-18 • ‏ F-19 • ‏F-20 • ‏F-21 • ‏F-22 • ‏YF-23 • ‏F-35
שיטת ציון כלי טיס של שלושת הכוחות המזוינים של ארצות הברית (1962)

נורת'רופ F-20 טייגרשארק

תוכן עניינים