תל עין גב
תל עין גב, הידוע גם כח'רבת אל עשאק, הינו תל ואתר ארכאולוגי הנמצא בקיבוץ עין גב על החוף המזרחי של הכנרת, כ-2.5 קילומטרים מסוסיתא. התל מתנשא לגובה של 5 מטרים מעל סביבתו בחלקו הצפוני ומשתפל דרומה. גובהו נמוך יחסית, מאחר שלא נבנה על גבעה טבעית. שטחו כ30 דונם בקירוב. בשנת 1961 ערך באתר בנימין מזר חפירת הצלה. בין השנים 1990–2004 התקיימו באתר עשר חפירות שאורגנו על ידי תאגיד של אוניברסיטאות יפניות. החפירות העלו כי האתר היה מיושב מהמאה ה-10 ועד המאה ה-2 לפנה"ס. ראשית היישוב בעיר תקופת הברזל שלה עיר עליונה והייתה מוגנת על ידי חומת סוגרים. במאה ה-8 נחרבה העיר, ככל הנראה על ידי ממלכת אשור. באתר התקיימו יישובים בתקופה הפרסית, ההלניסטית והרומית.[1] על דעת חוקרים מסוימים, יש לזהות את האתר עם אפק מספר מלכים.
זיהוי
את הזיהוי עם העיר המקראית "אפק" הציע משה כוכבי, מנהל חפירות האתר, כמו גם משה דותן. זהו אתר קרב בו הכה המלך הישראלי אחאב את בן-הדד השני הארמי. עד אז הזיהוי המקובל היה לעיר המקראית היה פיק הנמצאת כ-6 קילומטרים מזרחה, שם נמצאו שרידים אך ורק מהתקופה הרומית ואילך. החוקרים מאמינים שהשם "פיק" הוא למעשה שיבוש של "אפק" שבתל עין גב, שהועתקה בתקופה הרומית למקום חדש מזרח, על אפיק נהר עין גב. סברה זה נתמכת גם בעובדה שתל עין גב והאתר בפיק שניהם שוכנים על נחל עין גב (ואדי פיק).[2]
תולדות האתר
העיר בעין גב הוקמה כעיר מבוצרת בתחילת תקופת הברזל II המקבילה לתקופת המלוכה של ישראל. הקמת העיר התרחשה בין מאה ה-10 למאה-9 לפנה"ס, לאור החרסים שנמצאו בין חומותיה. עוביה של החומה הפנימית 1.7 מטר, ושל החיצונית 1.5 מטר. בין החומות מרווח של 2 מטר, כך שעובי מערכת הביוצרים הכולל הוא 5.2 מטר. החומות היו עשויה אבני בזלת והקיפו ככל הנראה בצורת מלבן את העיר העליונה אשר שימשה כנראה כמרכז מנהלי, בדומה לאתרים אחרים כמו שומרון ותל יזרעאל. העיר התחתית נמצאת במורד התל שבחלקו הדרומי, מקום המכוסה היום בבתי מגורים של קיבוץ עין גב המודרני.[3] חומה זאת אופיינית לתקופה המקבילה למלכות שלמה. סמוך לחומה נמצא מבנה-מחסנים ובו אולמות ארוכים. ארכו 18 מטרים. במאה ה-8 לפנה"ס הוקם מבנה חדש הכולל בתוכו שני מתחמים שבתוכם שורות של עמודי תמך, בדומה למבנה שנמצא בתל הדר הסמוך. העיר חרבה במאה ה-9 לפנה"ס והוקמה מחדש עם תוכנית אחרת. החומה שופצה ונסמכה על חורבות חומת הסוגרים הקודמת. נמצא מבנה מעיר זאת שבו היו כלי פולחן וסמוך אליו נמצא קנקן שעליו כתוב באותיות ארמיות "לשקיא". מבחינה לשונית, הכתב הוא מאמצע המאה ה-9 ופירושו "לשר המשקים". רוב החרסים באתר אופייניים לארץ ישראל הצפונית אך נמצאו מספר חרסים ממקור ארמי. בחלקו הצפון מערבי של האתר נחשפו שרידי מצודה אדירה, שגודלה 60 על 60 מטרים, עובי קירותיה מטר וחצי וחלקם נשתמרו לגובה של 4 מטרים ויותר.[1] העיר חרבה עם הכיבוש האשורי בשנת 732 לפנה"ס.[4]
בתקופה הפרסית האתר היה מיושב ונמצאו חרסים המתוארכים למאה ה-5 לפנה"ס. היישוב עמד נטוש במשך כמה מאות שנים והוקם בו יישוב המתוארך למאה ה-2, התקופה ההלניסטית, בו בתי מגורים גדולים המסודרים על פי תוכנית ויושבים על טרסות.[5][6]
לקריאה נוספת
- אפרים שטרן, "האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל", כרך 3, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, משרד הביטחון - הוצאה לאור, כרטא ירושלים, 1992
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 האנציקלופדיה החדשה, עמ. 1887-1889
- ^ משה דותן, אפק שבגבול בין ארם לישראל ואפק שבגבול האמורי, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ספר נלסון גליק, 1975, עמ. 63-65
- ^ דייויד ת' סוגימוטו, "תל עין גב - דו"ח ראשוני", חדשות ארכיאולוגיות, רשות העתיקות, כרך 122, 2010
- ^ משה כוכבי, עונת החפירות האחרונה בתל עין-גב – סיום פרויקט ארץ גשור, אתר רשות העתיקות
- ^ משה כוכבי, "ארץ גשור - 1991-1992", חדשות ארכיאולוגיות, רשות העתיקות, כרך ק, עמ. 21-24
- ^ משה כוכבי, "ארץ גשור - תולדות חבל ארץ בתקופת המקרא", ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ספר יוסף, 1996, עמ. 189-192
