פיק
 | |
| הריסות הכפר פיק | |
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| סיבת נטישה | כיבוש רמת הגולן |
| תאריך נטישה | 1967 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 2,769 (1966) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   פיק | |
פִיק (בערבית: فيق) היה יישוב סורי בדרום רמת הגולן, סמוך למקום בו הוקם לימים קיבוץ אפיק. עד למלחמת ששת הימים, אז נעזב, שימש הכפר בירתה של נפת פיק, הנפה הדרומית של מחוז קוניטרה. בשנת 1966 גרו ביישוב 2,769 תושבים, והוא היה אחד היישובים הגדולים ברמת הגולן ערב המלחמה.
היסטוריה
אוסביוס באונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה) זיהה כאן את מקומה של העיר המקראית "אפק",[1] הנזכרת במלכים א: ”וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל”[2].
בתלמוד הירושלמי נזכר יישוב בשם "כפר אפיק": ”בימי ר' אמי נפלה דליקה בכפר אפיק רבי אימי כרוז בשוקי דארמאי ומר מאן דעבד לא מפסיד”[3].
מדרום להריסות הכפר נמצא בית קברות יהודי ששירת את היישוב אפק/אפיק הקדום, אשר במרכזו גם נבנה בית כנסת. ברחבי אזור הכפר נתגלו עמודים ואבני בזלת עם סמלים יהודיים, כמו עמוד בעל חריטה של המנורה.
בסקר של המהנדס הגרמני גוטליב שומאכר ברחבי הגולן בסוף המאה ה-19, הוא תיאר את פיק בתור כפר חצי עזוב, ורשם חלק מהפריטים הארכאולוגים באתר. בין העתיקות, גילה שומאכר עמוד אבן עם חריטת המנורה וכתובת, אותה תיעד בציור מפורט. לימים פוענחה הכתובת: "אנה יהודה חזאנה", כלומר "אני יהודה החזן". לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הגיעו חיילי צה"ל לעיר קוניטרה, נמצא אותו עמוד שגילה שומאכר בכפר פיק, אך בבית הקברות הצבאי של קוניטרה, כשהוא משמש לעיטור בית הקברות[4].
אוכלוסיית היישוב ערב מלחמת ששת הימים עסקה בגידולים חקלאיים שונים, בהם דגנים וקטניות שונים, שומשום, תאנה, זית, כמו גם גידולי צאן ובקר. ביישוב היו שלושה בתי בד, מרפאה ומספר בתי ספר בהם בית ספר תיכון.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Apheka, הערה 63 לאונומסטיקון של אוסביוס
- ^ ספר מלכים א', פרק כ', פסוק כ"ו.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט"ז, הלכה ז'.
- ^ דפנה מאיר, מסלול עין פיק
.
22728497פיק