תל זרור
תל זְרוֹר (ידוע גם בשם ח'רבת א-תל דֻ'רֻר) הוא תל ארכאולוגי עתיק השוכן על הגדה הדרומית של נחל חדרה, כ-2.5 ק"מ מזרחית לשכונת בית אליעזר בעיר חדרה, בסמוך לשפך של נחל יצחק לנחל חדרה. על התל נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל, התקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית.
התל הוא בעל שתי פסגות, המופרדות ביניהן על ידי אוכף. התל הוא הגדול בתלים השוכנים בשוליים המערביים של השרון. חשיבות התל נבעה ממיקומו בסעיף המערבי של דרך הים. בשנת 2002 הוצע התל כשמורת טבע, אולם הצעה זאת לא התממשה.[1] על התל נמצאת אוכלוסייה גדולה של הצמח געדה קיפחת, שהוא מין אנדמי לקרקעות החמרה במישור החוף הנתון בסכנת הכחדה.[2]
זיהוי האתר
בנימין מזר ונדב נאמן זיהו את התל עם העיר "צ'רר", המופיעה במקום 115 ברשימת המלך המצרי תחותמס השלישי. זיהוי אחר של יוחנן אהרוני הוא בשם העיר "מגדל", המופיעה גם היא ברשימות של תחותמס השלישי במס' 71. עיר זאת מופיעה גם באנלים של בנו אמנחותפ השני בשם מגדל-ין(ת).[3]
המחקר הארכאולוגי
בשנת 1928 נערכה באתר חפירת בדיקה קצרה על ידי הארכאולוג האנגלי ג'ון גרסטנג. חפירה ארכאולוגית ממושכת התקיימה בין השנים 1966-1964 במשלחת יפנית של "החברה היפנית לחקר המזרח הקדום" בראשותם של ק' אוהטה ומשה כוכבי, שניהל את חפירת השדה. בשנת 1974 התנהלה בתל עונת חפירה נוספת בראשותו של ק' גוטו. חפירה נוספת נערכה בשנת 1991 בראשותו של ר' בדחי. זה היה התל הראשון שנחפר באזור השרון.
הממצאים בתל
הממצאים הראשונים בתל הם מתקופת הברונזה התיכונה, המאות ה-19 וה-20 לפנה"ס. באותה עת התקיימה בתל עיר מוקפת חומה, שהוגנה על ידי סוללה. החומה הייתה חומת לבנים בעובי של 4 מטר. נמצאו 2 מערכות של חומות שנבנו אחת על גבי הריסות השנייה. הסוללה הקיפה שטח של 50-40 דונם. בבסיס הסוללה נמצא חפיר ברוחב 10 מטר ועומק לא ידוע. בעומק 4.5 מטר הגיעו החופרים למי תהום, ומכאן ההנחה היא שבעת העתיקה היו מים בתחתית החפיר. מתקופה זאת נמצאו 4 שכבות של יישוב. בצד המערבי של התל התגלה מגדל בעל שני תאים, שהיה שייך לחומה הקדומה מבין שתי החומות שנמצאו. לא נמצאו סימני הרס באתר בסוף תקופה זאת. יש פער יישובי בין שנת 1800 להתיישבות הבאה במאה ה-15 לפנה"ס.
בתקופת הברונזה המאוחרת התקיימה בתל עיר פרזות, עיר ללא חומה. מתקופה זאת נחשף מבנה ציבורי עם עובי קירות של 1 מטר, אולי מבנה בית המושל. המבנה ננטש בסוף המאה ה-13 לפנה"ס. במורדות הדרומיים של התל התקיים רובע של חרשי נחושת. הממצאים באתר כללו תנורי התכה, פיות חרס למפוחים ושברי נחושת רבים. בנוסף נמצאה קרמיקה קיפרית רבה שמקורה בקפריסין המעידה על קשרים בינלאומיים ואולי התיישבות קיפרית. מתקופה זאת נמצא גם בית קברות שכלל קברי יחיד עם מנחות קבורה. בית קברות זה דומה לבית הקברות שנמצא בתל אבו הואם. בסוף התקופה היישוב נעזב.
ראשית ההתיישבות בתקופת הברזל נעשתה בראש התל. זאת הייתה התיישבות ישראלית שהגיעה לשרון התיכון, כבר בראשית ההתיישבות. בסקרים שנערכו באזור, נמצאו אתרים ישראלים נוספים מתחילת תקופת ההתיישבות. בחפירות נמצאו בורות שנחפרו לתוך המבנה הציבורי מתקופת הברונזה המאוחרת. בבורות נמצאו עצמות עזים וכבשים, שברי סירי בישול, פיטסים וקערות מהסוג שנמצאו באתרי ההתיישבות הישראלית במאות ה-13 וה-12 לפנה"ס. נמצאו מתקופה זאת כ-10 קברים בתוך קנקני שפת צווארון.
במאה ה-11 לפנה"ס נבנתה מצודה בראש הפסגה הצפונית. החומה נבנתה מלבנים גדולות עם חומת סוגרים. נמצאו גם קברי משפחה עם מנחות שכללו כלי חרס במסורת הקרמיקה הפלשתית וכן כלי נשק הדומים לאלה שנמצאו באזורי ההתיישבות הפלשתית. השערת החוקרים היא שאולי זאת הייתה מצודת גבול של הת'כר, אחד משבטי גויי הים, שבירתם הייתה בדור 20 ק"מ צפונה.[4] בחפירות נחפרו גם מחסנים עם כלי אגירה רבים שתוארכו לסוף המאה ה-10. בתקופה זאת התפשט היישוב גם לפסגה הדרומית. בפסגה הצפונית נחפרו מספר בתי ארבעת המרחבים שהיו מוקפים בגדר בעובי 1 מטר.
בשכבות מהמאות ה-8-9 לפנה"ס שב היישוב להיות התיישבות ישראלית. בתקופה זאת נמצאו שלבי יישוב שהסתיימו בסימני חורבן ושריפה רבים. להשערת החופרים ההרס הוא כתוצאה ממסעותיהם של מלכי אשור שעברו בדרך הים והחריבו את היישוב אולי בשנת 732 לפנה"ס על ידי תגלת-פלאסר השלישי או שנת 722 לפנה"ס בידי סרגון השני. מתקופה זאת נמצאה גם באר מים שדפנותיה מאבן. בתוך הבאר נמצאו כלי חרס עד סוף תקופת הברזל. אחד הממצאים החשובים מתקופה זאת הייתה קערה ממורקת שעל בסיסה היה כתוב בכתב הדומה לארמית ...בע. לאלסמך.
בתקופה הפרסית המאה ה-5 לפנה"ס, נכרו בורות גדולים לתוך המבנים של תקופת הברזל. במאות ה-2-3 לפנה"ס, הוקם על הפסגה הצפונית בית חווה הלניסטי שכלל מתקנים חקלאיים רבים. בתקופה הרומית נבנה מגדל על הפסגה הצפונית. להשערת החוקרים, במטרה להשגיח על הדרך לקיסריה.
בתקופה הביזנטית, התקיימה התיישבות 2 ק"מ מדרום לתל ולא עליו. בתקופה הממלוכית הוקם על ראש הפסגה הדרומית הכפר א-תל דֻ'רֻר, שהמשיך להתקיים עד מלחמת העצמאות.[5]
לקריאה נוספת
- משה כוכבי, הערך תל זרור", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, כרך 2, עמודים 474-472
קישורים חיצוניים
- תל זרור, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
- תל זרור באתר טבע ונופים בישראל
הערות שוליים
- ^ תל זרור באתר טבע ונופים בישראל
- ^ שמורת תל זרור באתר צמחיית ישראל ברשת
- ^ בנימין מזר, כנען וישראל: מחקרים היסטוריים, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1980, עמ' 90
- ^ עורך: ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ-ישראל - ישראל ויהודה בתקופת המקרא (המאה השתים עשרה - 332 לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1998, עמ' 32
- ^ מדריך ישראל החדש, אנציקלופדיה, כרך 8 השרון, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001, עמ' 140
22878424תל זרור