אמנחותפ השני
| אמנחותפ בכתב חרטומים | ||||
|
אמנחותפ השני פרעה מצרי מתקופת הממלכה החדשה המלך השביעי של השושלת ה-18. היה בנו של תחותמס השלישי. יצא למספר מסעות מלחמה לכנען וסוריה. בתקופתו נוצר איזון בין ממלכת מיתני ומצרים לגבי אזורי השליטה של שתי האימפריות. תקופת שלטונו מתוארכת לשנים 1450 – 1425 לפנה"ס (על פי הכרונולוגיה המצרית הגבוהה).
חייו
אמנחותפ השני לא היה בנו בכורו של תחותמס השלישי. הוא נולד למריתרה-חתשפסות, אשתו-המשנית של תחותמס השלישי. אמנמחת בנו של תחותמס השלישי ואשתו סתיאה היה מיועד לרשת אותו. אבל לאחר מותו ומות אמו, קודמה מריתרה-חתשפסות למעמד האשה הראשונה. אמנחותפ השני הפך לבן היורש. אמנחותפ נולד וגדל בממפיס ולא בעיר הבירה תבאי. אמנחותפ השאיר מספר כתובות שבו הוא מייחס לעצמו יכולות אתלטיות וכוח גופני גדול, נטען שאיש לא היה יכול לדרוך את קשתו הפרטית הגדולה.
אמנחותפ עלה לשלטון עוד בחייו של אביו וחלק איתו את השלטון. עלייתו לשלטון נעשתה ביום הראשון של החודש הרביעי לעונה הראשונה בלוח השנה המצרי (לוח השנה המצרי הורכב מ-3 עונות). אביו מת ביום השלושים של החודש השלישי של העונה השנייה. הערכה של החוקרים היא שהם שלטו במשותף שנתיים וארבעה חודשים. כתובת שהשאיר אמנחותפ על גבי אסטלת ספינקס מציינת שהוא עלה לשלטון בגיל 18. לאחר עלייתו לשלטון התחתן עם אשה בשם טיאה שמוצאה לא ידוע. היא ילדה לו את תחותמס הרביעי ששלט אחריו וילדים נוספים. אמנחותפ בנה מקדשים חדשים רבים בתבאי, ממפיס ואון ותיקן את בנייני אבותיו. הוא נקבר בעמק המלכים.
מסעות מלחמה
לאחר מותו של תחותמס השלישי התעוררה תסיסה באזורי השלטון המצרי בכנען ובסוריה. אמנחותפ השני ערך בין השנים 1450 לפנה"ס ל-1444 לפנה"ס 3 מסעות. מסעו הראשון התקיים 3 שנים לאחר עלייתו לשלטון. במסע זה מוזכרת העיר "שמש-אדם" שבגליל התחתון שהייתה היחידה שניסתה לחסום אותו בדרכו.[1] במסע זה נלחם אמנחותפ בעת חציית נהר האורונטס במלך קטנה. ובלכתו דרומה הגיע עד ל"ארץ נִיִי".[2] על פי אמנחותפ מסעו זה צלח מאד והוא זכה בשלל רב. כולל מרכבות של מיתני. ממסע זה הביא למצרים שבעה ממלכי סוריה כשהם תלויים חיים עם ראשיהם כלפי מטה על דפנות ספינתו. ששה מהם הוצאו להורג לפני האליל אמון בתבאי, השביעי הובא לממלכת כוש ונתלה על חומות נפאטה וזאת במטרה לגרום דמורליזציה של מתנגדיו בנוביה.
מסעו השני התקיים בשנה השביעית למלכותו כדי לדכא מרידה בסוריה בעידודה של מיתני. באסטלה שבו אמנחותפ מספר על המסע, לא מצוין שום קרב רציני. ייתכן גם שהוא הפסיד במסע זה. בין הממלכות נגדן יצא נימנות קדש, קטנה וניי.[3]
על אי הצלחת המסע השני בדיכוי מרידות מעידה העובדה שלאחר שנתיים בשנתו התשיעית יצא למסע נוסף כדי לדכא מרידות בשרון ובעמק יזרעאל. ב"תל כנרות" נמצא שבר של מצבה מצרית מתקופה זו שבה נזכר ניצחון על הנוכרים ממיתני, אבל לא ברור האם מיתני הגיעה עד אזור זה או שהכתובת התייחסה רק לערים שהתמרדו בתמיכתה של מיתני. במסע זה נלחם בארבעה קרבות. הקרב הראשון התקיים ליד אפק משם המשיך צפונה לכוון יחם ובדרך פשט על לשרון המערבי וכבש שתי ערים. הטקסט מציין "שתי ערים ממערב לשוכו". משם התקדם צפונה ונלחם בקרב השלישי ליד "אדרן". הקרב ברביעי נערך ליד "אנחרת" מצפון לעמק יזרעאל. מאנחרת חוזר אמנחותפ לסביבת מגידו לקבל את הבטחות הנאמנות של מלכי כנען לוקח אמנחותפ השני את נסיך העיר "גבע-שמן" (שאפשר לזהותה עם תל מעמר ליד צומת העמקים) שהובא אליו עם ילדיו ועם מקורביו, ובמקומו הוא ממנה נסיך אחר.[4]
המסעות בכללם לא צלחו, אבל הושג איזון בין מצרים למיתני. שתי הממלכות קבעו את גבול תחומי ההשפעה שלהם שעבר בין אזור קדש שבסוריה לבקעת הלבנון. קו גבול זה תחם את מצרים עד סוף תקופת הברונזה המאוחרת.
ברשימות השלל של אמנחותפ ממסעותיו משתקף הרכב האוכלוסייה של ארץ ישראל בתקופה זו. מוזכרים בה ה"חוֹרִים" שהם יושבי הארץ, בראש החורים נמצאים מושלי הערים, משפחותיהם ואצילי הרכב המכונים "מַרְיָנוּ" (שפירושו בשפה החורית "אנשי רכב"). חלק ניכר מהאוכלוסייה מהווים החבירו שהיו נודדים למחצה. מוזכרים גם השַׁסוּ (שוסים-בדוים). המונח "כנענים" מציין בתקופה זו רק את שכבת הסוחרים ששלטה בערי החוף. ממונח זה התגלגל השם כנען ונעשה שם הפרובינציה המצרית החל מהמאה ה-14 לפנה"ס והחליף את השמות הקודמים שהיו: "רְזֵנוּ" שפירושו כנראה ארץ הרוזנים, כלומר, ארץ המושלים, השליטים הנוכריים הם החיקסוס ו"חוּרוּ" שפירושו ארץ החורים.[5]
קבר
המומיה של אמנחותפ השני התגלתה בשנת 1898 על ידי ויקטור לורט (Victor Loret) בקבר KV35 בעמק המלכים. המומיה נמצאה בתוך הסרקופג המקורי. מקדש הקבר המקורי של אמנחותפ נבנה באזור הנקרופוליס של תבאי ליד רעמסאום, אבל קבר זה נהרס עוד בעת העתיקה. בקבר זה נמצאו גם המומיות של מלכים חדשים מתקופת הממלכה החדשה כולל תחותמס הרביעי, סתי השני, רעמסס השלישי, רעמסס הרביעי ורעמסס השישי. הם נקברו מחדש בקבר זה בתקופת השושלת ה-21 על ידי הכוהן הגדול של אמון בתקופת מלכותו של פרעה סיאמון כדי להגן עליהם מפני שודדי קברים.
| לפניו: תחותמס השלישי |
אחריו: תחותמס הרביעי |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ייתכן וזו העיר "אדמה" המוזכרת במקרא ברשימת ערי שבט נפתלי, יוחנן אהרוני, תולדות ארץ ישראל, עמ' 109.
- ^ ראו: יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 34.
- ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן-צבי וכתר הוצאה לאור, 1982, עמ' 188
- ^ יוחנן אהרוני, תולדות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1986, עמוד 109
- ^ יוחנן אהרוני, תולדות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1986, עמוד 104