קנקן שפת צווארון

קנקן שפת צווארון הוא קנקן שנמצא לרוב באתרים ארכאולוגים של יישובים ישראליים מתקופת הברזל 1 בין השנים 1150 לבין 1000 לפנה"ס, תקופה המוגדרת כתקופת התנחלות השבטים.

הקנקן יועד לאחסון של יין, שמן או מים. הבסיס של הכלי אינו שטוח אלא קוני כך שהיו צריכים לנעוץ אותו בקרקע כדי שלא יישפך. עיצוב זה גם אפשר את הנחתו על גבי אבנים לבישול. צווארו נעשה צר והתרחב מעט בשפתו. דבר זה הזכיר לארכאולוגים את הצווארון של הכומר, כך קיבל את שמו -קנקן שפת צווארון.

קנקן שפת צווארון הוא ממצא חומרי חשוב המסייע לזהות אתר כאתר ישראלי ולא כנעני. בדרך כלל נמצא רק באתרים הישראלים של גב ההר ולא בשאר חלקי הארץ. יש לציין כי קנקן שפת הצווארון נמצא גם באזורים שלא היו מאוכלסים על ידי ישראלים, ולכן הקשר הדוק של הקנקן עם הישראלים הקדומים עשוי להיות שגוי.

כלי זה אופייני לתקופת הברזל 1 ובעיקר לאתרי ההתנחלות בהרים. בהרי הגליל מצוי וריאנט דומה מהתקופה "קנקן גלילי".