אורות רבין
 | |
| תחנת אורות רבין על שלוש ארובותיה הראשונות (2007) | |
אורות רבין היא תחנת הכוח הגדולה בישראל. התחנה ממוקמת על חוף הים התיכון בצפון-מערב חדרה. היא מופעלת על ידי חברת החשמל לישראל, וכושר הייצור שלה הוא כרבע מכושר הייצור של חברת החשמל. זוהי תחנת כוח פחמית, והיא בנויה על החוף מאחר שהיא משתמשת במי הים לקירור וברציף מיוחד שנבנה בצמוד לה לפריקת הפחם הדרוש להפעלתה מאוניות משא. היא כוללת שתי יחידות ייצור חשמל ותשתית ליחידה נוספת, שתוקם בעתיד על פי צורכי משק החשמל בישראל. תחילת העבודה באתר הייתה בשנת 1973 ותחילת ייצור החשמל בשנת 1981. עד שנת 2000 הושקעו בתחנה 3 מיליארד דולר. שמה של התחנה במקור היה "מאור דוד" על שמו של יו"ר דירקטוריון חברת החשמל דוד שיפמן. כחודשיים[1] לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין (בשנת 1995) שונה שמה של התחנה והיא נקראה על שמו. לתחנה שש ארובות כאשר ארבע הגבוהות הן בגובה 250–300 מטרים ונראות למרחוק.
נתונים
- הספק: 2,590 מגה ואט.
- שטח: 1,200 דונם.
- מקור אנרגיה: פחם.
- צריכת פחם (בתפוקה מלאה): 18,000 טון ליממה.
- צריכת מי קירור: 320,000 טון לשעה.
- יחידות ייצור:
- מאור דוד א' – 4X360 מגה-וואט
- מאור דוד ב' – 2X575 מגה-וואט
היסטוריה
בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 נדון מיקום תחנת הכוח שיועדה לקום לאורך החוף בין חדרה לחיפה ועל כן נקרא תחנת מ"ד (ראשי תיבות של "מחצית הדרך"). ועדה בין-משרדית המליצה על שפך נחל תנינים כמקום המועדף כדי למעט בנזק לציבור,[2] ומנגד המועצה העליונה לגנים לאומיים ושמורות טבע הביעה התנגדות למיקום של נחל תנינים ותמכה בנחל חדרה, כרע במיעוטו.[3] הוויכוח בנושא התמשך זמן רב[4][5] ועיכב את בניית התחנה בכשנה וחצי.[6] באמצע שנת 1972 נפל הפור על נחל חדרה והוחל בצעדים מקדמיים לקראת הקמת התחנה.[7] כפיצוי סביבתי נדרשה חברת החשמל להקים את פארק נחל חדרה בשפך הנחל. ב-1972 דובר על הקמת תחנה עם שתי יחידות בכושר ייצור של 300 מגה ואט כל אחת,[5] בשנת 1973 דובר על הקמת 4 יחידות של 300 מגה ואט כל אחת[8] ובתחילת 1974 כבר דובר על 4 יחידות של 350 מגה ואט כל אחת.[9]
במהלך שנת 1974 הוחלט בחברת החשמל להפעיל את התחנה על פחם לאור עליית מחירי הנפט בעולם.[10] ביולי 1974 הוגשה תוכנית בעניין לוועדת שרים לענייני כלכלה. על פי התוכנית, התחנה תוכננה כדו-דלקית באופן שיאפשר מעבר בין שימוש בפחם ומזוט בהתאם לצורך.[11] בעקבות החלטת ועדת השרים החלה חברת החשמל בהנהגתו של המנכ"ל אריאל עמיעד בבניית התחנה, שכונתה תחילה בקוד התוכנית "מחצית הדרך".[12] בשנת 1978, עם התקדמות העבודה על התחנה, התחדש המאבק נגד הזיהום הצפוי מתחנת הכוח.[13] בעקבות זאת נדרשה חברת החשמל על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה להכין תסקיר השפעה על הסביבה של התחנה והוקם איגוד ערים לאיכות סביבה בשרון שיפקח על הזיהום מהתחנה. איגוד הערים להגנת הסביבה רכש במימון המדינה ציוד ניטור והתקיים מחקר אפידמיולוגי מתמיד לבחינת השפעות על בריאות תושבי חדרה. עד שנת 2011 המחקר לא גילה כל פגיעה בריאותית או סביבתית.[14] התחנה החלה לפעול באוגוסט 1981, אם כי עד פברואר 1982 היא פעלה על מזוט בלבד.[15]
במהלך בניית מזח פחם של התחנה במהלך סופה נפגעה "הדוברה הגדולה" ובסוף הוחלט להטביע אותה.
היחידות לייצור חשמל נכנסו לפעולה באופן מדורג בשנים 1981–1984, כאשר לכל שתי יחידות יש ארובה גבוהה. בשנת 1986, לאור הירידה התלולה במחיר הנפט, עברה התחנה לפעולה על מזוט כדי לנצל את הירידה במחירו.[16] בשנים 1995–1996 הוספו לתחנה שתי יחידות נוספות לייצור חשמל וארובה שלישית, ויחידות אלו היו בעלות כושר ייצור של 570 מגה ואט כל אחת.[17]
בין השנים 2007–2009 נבנה בקצה הדרומי של מתחם התחנה מתקן גדול להתפלת מי ים, בעל כושר התפלה של 127 מיליון מ"ק מים בשנה. המתקן אינו בבעלות חברת החשמל.
בשנת 2011 הוחלט להסב את התחנה כך שתוכל לעבוד באמצעות גז או פחם, כדי לנצל את הזמינות הגדולה של גז שנמצא בישראל.[18]
ב-9 בפברואר 2012 החלה בנייתה של ארובה רביעית. בנייתה הופסקה בספטמבר 2012 עקב סכסוך בין החברה האמריקאית שבונה אותה לבין החברה הישראלית, אך הבנייה התחדשה לאחר כחודש. באפריל 2017 הסתיימה בניית הארובה הרביעית והיא החלה לעבוד.[19] גובהה כ-250 מטרים והיא בעלת סולקנים לסילוק חומרים באוויר.
באפריל 2017 נחתם הסכם בין חברת החשמל וחברת GE להקמת יחידת ייצור חשמל הפועלת במחזור משולב, בהספק 630 מגה-וואט, בעלות כמיליארד שקל (כולל שירותי תחזוקה למשך 15 שנה).[20] היחידה מתוכננת להתחיל לפעול במהלך 2022 ותונע באמצעות גז טבעי.
ב-2 באוגוסט 2018 פורסמה החלטת הממשלה מספר 4080 (שנתקבלה ביום 29 ביולי 2018) על הפסקת פעילות יחידות ייצור החשמל 1–4 הפחמיות בתחנת הכוח "אורות רבין", כך שההפעלה השוטפת תיפסק לא יאוחר מיום 1 ביוני 2022. החלטה זו מותנית בכך שיחוברו שלושה מאגרי גז טבעי למערכת ההולכה הארצית, כל אחד מהם בתשתית נפרדת.
בשנת 2020 נחתם עם GE הסכם להקמת יחידת ייצור נוספת מאותו סוג באתר אורות רבין. כעבור שנה פרסמה חברת החשמל מכרזים לרכישת מתקנים שישמשו לאגירת חשמל, ואף פורסם כי היא מנהלת מגעים עם משרד האנרגיה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים לכך.[21]
פריקת הפחם
בעת הקמת התחנה נדונו שתי חלופות לפריקת הפחם מהאוניות שהביאו אותו לתחנה: פריקת הפחם בנמל חיפה ושינועו ברכבת או באסדות לתחנה, והקמת מסוף פחם ליד התחנה במרחק 2 קילומטר מהחוף. באוגוסט 1977 החליטה ועדת חירם על הקמת המסוף בחדרה, אולם באפריל 1978 טרם הוחל בתכנון המסוף, שהיה ראשון מסוגו בעולם, והוחלט לבדוק את האפשרות לפריקה בחיפה, לפחות באופן זמני.[22] לאחר שהמועצה הארצית לתכנון ולבנייה פסלה את האפשרות להעביר את הפחם דרך חיפה[23] הוקם המזח מול חדרה ולמרות חששות ראשוניים המזח פעל כיאות גם בחורף כאשר הים סוער.[24]
ארובות
4 הארובות הדרומיות של התחנה הן ציון דרך בולט במישור החוף הצפוני, ונראות למרחק רב. שתי הארובות הראשונות הן בגובה של 265 מטר; השלישית (מצפון להן) בגובה של 300 מטר – ארובה זו הייתה המבנה הגבוה בישראל עד להקמתן בשנת 2008 של שתי אנטנות בגובה 400 מטר סמוך לדימונה;[25] והרביעית, שבנייתה החלה ב-2012 והסתיימה ב-2017, היא בגובה של כ-250 מטרים והיא בעלת סולקנים לסילוק חומרים באוויר. ב-2022 הוקמו 2 ארובות נוספות נמוכות יותר מצפון לארובות הקיימות אשר ישמשו את יחידות המחזור המשולב שיעבדו על גז טבעי.
מסביב לארובות יש תחנות ניטור שבודקות את איכות האוויר כל שש דקות. קוטר הארובה בבסיס שמונה עשר מטר ובראש הארובה שישה מטרים. כל ארובה פולטת עשן שרפה של שני דוודים.
נזקים סביבתיים ובריאותיים
תחנת הכוח אורות רבין היא מזהמת האוויר הגדולה בישראל. יחידות 1–4 מוסקות בפחם, ואינן כוללות מתקנים מתאימים לצמצום פליטות המזהמים המסוכנים לאוויר. מזהמי האוויר הנפלטים מתחנות הכוח הם בעיקר תחמוצות גופרית, תחמוצות חנקן, פחמן חד-חמצני, פחמימנים, כולל חומרים פוליארומטיים ודיוקסינים/פורנים, חלקיקים, לרבות חלקיקי מתכות, ועוד. ההשפעות הבריאותיות העלולות להיגרם מחשיפה למזהמי אוויר אלו הן משמעותיות ומסוכנות, ממחלות ריאה, סרטן, אסתמה ומוות בטרם עת.[26]
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה שפורסמו באוגוסט 2022, התחנה נמצאת בראש רשימת המפעלים עם העלות החיצונית הגדולה ביותר של פליטת חומרים מזהמים לאוויר, והיא אחראית ליותר מרבע עלות הזיהום של מאות המדווחים.[27]
חרף מאמציה של חברת החשמל ליצור תדמית ידידותית לסביבה, נמתחת ביקורת על התחנה במספר תחומים:
- פריקת הפחם גורמת לזיהום הים.
- מי הקירור המוזרמים חזרה לנחל חדרה פוגעים בו כבית גידול לבעלי חיים עקב עליית טמפרטורת המים ומליחותם.
- ייצור פסולת רבה של אפר פחם.
- זיהום האוויר.
התחנה זכתה במספר פרסי שמירה על איכות הסביבה, על פעולות לצמצום הנזק הסביבתי הננקטות על ידי חברת החשמל.[דרוש מקור]
גלריה
-
-
מסוע הפחם -
תחנת הכוח אורות רבין – מבט מעתיקות קיסריה -
מרכז המבקרים אורות רבין
בתרבות
- במשחק "תככי הרייטינג" מלון "נופי חדרה" ממוקם ליד התחנה.
- במשחק "פיפוש" מר בנטלי מציע לפיפוש להשליך 9 מעשרת ילדיה של דודניתו לתוך הארובות, על מנת להקל על הצפיפות בדירת הרווקים שהוא מתכנן למכור לה.
- תוכנית ספיישל של "הוגו" שודרה בתחנה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר "אורות רבין" בחדרה, באתר חברת החשמל
- סמדר נחום, תחנת הכוח אורות רבין, באתר איכות הסביבה
- אתר תחנות הכוח : אורות רבין (חדרה), באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אתר אורות רבין(הקישור אינו פעיל, 27.11.2019), באתר המשרד להגנת הסביבה
- צפריר רינת, תחנת הכוח בחדרה גורמת למחצית מאירועי הזיהום באזור השרון, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2010
הערות שוליים
- ^ שנים מספרות, בארכיון חברת החשמל.
- ^ אהרן דולב, הכח נגד החוף, מעריב, 28 במאי 1971
יוסף ולטר, תחנת כח ליד נחל חדרה תזהם אויר ותמנע פיתוח, מעריב, 27 ביוני 1971 - ^ מתנגדים לתחנת חשמל בנחל תנינים, דבר, 26 באוגוסט 1971
- ^ מ. אילן, סחבת בדיונים על מיקום תחנות חשמל, מעריב, 18 בינואר 1972
- ^ 5.0 5.1 דויד מושיוב, הקמת תחנת הכוח החדשה באשדוד ולא בשומרון - תייקר ההשקעה ב-70 מליון ל"י, דבר, 18 באפריל 1972
- ^ עמוס כרמלי, צפוי מחסור בחשמל, דבר, 18 ביוני 1972
- ^ דויד מושיוב, טורבינות גז - הפתרון לאספקה מהירה של אנרגיה, דבר, 10 ביוני 1973
- ^ עמוס כרמלי, יותר עמל + השקעות ענק - יותר חשמל, דבר, 6 במאי 1973
- ^ דויד מושיוב, מתי תוקם תחנת כוח גרעינית?, דבר, 27 בפברואר 1974
- ^ דויד מוישוב, חברת החשמל תפעיל תחנת כח בפחם, דבר, 10 ביוני 1974
- ^ עמוס כרמלי, תחנת כח דו דלקית בחוף חדרה, דבר, 9 ביולי 1974
טדי פרויס, פחם במחצית הדרך, דבר, 15 באוגוסט 1974 - ^ ראו מנפט לפחם בארכיון חברת החשמל
- ^ יומן מעריב, מאבקה של חדרה, מעריב, 2 באוגוסט 1978
- ^ Richard Laster, Dan Livney,Environmental Law in Israel, Kluwer Law International, 2011, page 49(הקישור אינו פעיל, 27.11.2019)
- ^ Bernd A. Markert, Plants as biomonitors, VCH, 1992, page 244
- ^ עודד שורר, יצור החשמל בפחם בתחנת חדרה יקוצץ בחצי כדי לחסוך כסף, מעריב, 5 ביוני 1986
- ^ תחנת הכוח אורות רבין, איגוד ערים לשמירת הסביבה שרון-כרמל(הקישור אינו פעיל, 27.11.2019)
- ^ גיא קצוביץ', תחנת הכוח אורות רבין תוסב לעבודה בגז במקום פחם, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2011
- ^ יאיר חסון, עשן לבן: הארובה החדשה בחדרה אמורה להפחית את הזיהום, באתר ynet, 1 באפריל 2017
- ^ דניאל שמיל, ג'נרל אלקטריק תספק לחברת החשמל טורבינה לייצור חשמל בעבור כמיליארד שקל, באתר גלובס, 17 באפריל 2019
- ^
ישראל פישר, מנצלת את הפרצה: חברת החשמל פועלת להגדלת הייצור — בניגוד להסכמים עמה, באתר TheMarker, 9 בפברואר 2021
- ^ ראובן בן צבי, הפחם לתחנת הכח חדרה יגיע לארץ דרך נמל חיפה, מעריב, 18 באפריל 1978
- ^ שמעון רפפורט, פועלים נעדרי פחד גבהים בונים בגובה 250 מטר את ארובת תחנת הפחם בחדרה, מעריב, 12 ביולי 1979
- ^ עודד שורר, חזון - או שיקולים כלכליים, מעריב, 17 בדצמבר 1985
- ^ נדב זאבי, צה"ל מקים שתי אנטנות ענק סמוך לדימונה, באתר nrg, 3 באוקטובר 2008
- ^ שני אשכנזי, הדרישה של משרד האוצר שעלולה לעלות בחיי אדם, באתר גלובס, 25 במאי 2022
- ^ יואב איתיאל, דוח המשרד להגנת הסביבה: מי הם המפעלים המזהמים ביותר בארץ וכמה זה עולה לנו?, באתר וואלה!, 25 באוגוסט 2022
| אנרגיה בישראל | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תחנות כוח |
| ||||||||||||||||||
| שדות גז ונפט | חלץ • לווייתן • מגד • מרי • נועה • צוק תמרור • ראש זוהר • תמר • תנין • כריש | ||||||||||||||||||
| חברות וארגונים | תשתיות נפט ואנרגיה • חברת החשמל לישראל • נתיבי הגז הטבעי לישראל • נתיבי נפט • חברת קו צינור אירופה אסיה • ערבה פאוור קומפני | ||||||||||||||||||
| אנרגיה גרעינית בישראל • גז טבעי בישראל • משק החשמל בישראל • כלכלת ישראל – אנרגיה | |||||||||||||||||||
40006368אורות רבין