אנרגיה שאובה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אגירה שאובה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאגר המים של תחנת כח הפועלת בטכנולוגיית אגירה שאובה בגלבוע, במהלך הבניה

אנרגיה שאובה (ידועה גם בשם אגירה שאובה, באנגלית: Pumped-storage hydroelectricity) הוא כינוי לאנרגיה הנשמרת בצורה של אנרגיה פוטנציאלית, בדרך כלל על ידי שאיבת מים ממאגר נמוך למאגר גבוה. בעת שנדרש השימוש באנרגיה זו, מופלים המים השאובים והאנרגיה הפוטנציאלית הופכת לאנרגיה קינטית ("אנרגיית מים", המשמשת בדרך כלל לייצור חשמל). דרך אחרת לנצל אנרגיה שאובה היא ארובת שרב.

עיתוי הייצור של האנרגיה החשמלית בשיטות השונות (כמו: מנועי בעירה חיצונית או פנימית, אנרגיה אטומית, אנרגיה סולארית, אנרגיית רוח) אינו מותאם לעיתוי בו נדרשת האנרגיה לשימוש (או שהתאמה כזו היא בלתי מעשית מבחינה כלכלית). בעוד ייצור האנרגיה לטובת תהליך השאיבה עלול להיות מזהם, האנרגיה השאובה בעצמה אינה גורמת לזיהום הסביבה ומאפשרת ניצול עודפי אנרגיה חשמלית בעת שאינם נדרשים ושימוש בעודפים אלה במועדי התצרוכת המוגברת.

אנרגיה שאובה בישראל

בעת התכנון הראשוני של המוביל הארצי, הציע שמחה בלאס לשלב במוביל מערכת של אנרגיה שאובה, על ידי שימוש בהפרש הגובה בין מאגר המים בכנרת ובין מאגר אשכול בעמק בית נטופה. הצעה זו לא יושמה, בין השאר, בשל אי-שילוב מערכת ייצור החשמל עם מערכת הובלת המים בישראל.

בשנת 1985, הציע משרד האנרגיה להקים מתקנים לייצור חשמל בשיטת אגירה שאובה כדי להחליף את טורבינות הגז ששימשו אז לייצור חשמל בשעות שיא הביקוש. שלושה אתרים נמצאו מתאימים: מבוא חמה, רמת פוריה והר ארבל, אך הפרויקט לא יצא לפועל[1].

על פי חוק משק החשמל משנת 1996 והתקנות שנקבעו על פיו בשנת 2005, הוקצו מכסות מסובסדות לייצור חשמל בשיטת אגירה שאובה בהיקף של 800 מגהווט[2].

משרד התשתיות הלאומיות נתן עד שנת 2009 ארבעה רישיונות להקמת תחנות כח הפועלות בטכנולוגיית אגירה שאובה[3]:

  1. בצוק מנרה - לחברת "אגירה שאובה-אלקטרה" בהיקף של עד 200 מגה-ואט. הפרשי הגובה בין המאגרים - כ-760 מ'. בשנת 2011 פקע הרישיון לאחר שיזמיה לא עמדו בתנאי הרישיון[4]. בשנת 2016 ניתן רישיון דומה, בהיקף של 340 מגה-ואט לפרויקט זה[5]. אולם ייתכן שהפרויקט לא יצא אל הפועל בגלל חוסר כדאיות כלכלית[6].
  2. בגלבוע - לחברת "פי.אס.פי השקעות" בהיקף של עד 300 מגה-ואט. הפרשי הגובה בין המאגרים - כ-500 מ'. בשנת 2016 הוכנסה חברה מארצות הברית כשותפה בפרויקט[7].
  3. במחצבת נשר (סמוך לחיפה) - לחברת "כלל תעשיות והשקעות" בהיקף של עד 200 מגה-ואט. הפרויקט בוטל בגלל התנגדות של עיריית נשר[4].
  4. בכוכב הירדן, בין מושב מולדת וקיבוץ גשר, על ידי "תהל אנרגיית מים" וחברת הבת שלה לפרויקט זה "כוכב אגירה שאובה בע"מ", בהיקף של 340 מגהווט[8][9][10].

בתחילת 2017 החליטה רשות החשמל שלא להגדיל את מכסת ייצור החשמל מאנרגיה שאובה, בין השאר מפני שהן יקרות מתחנות הפועלות בפסגת שיא הדרישה, המותאמות להפעלה לטווח קצר, ובגלל הצפי לכניסת מצברים אוגרי חשמל לשימוש המוני[11].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנרגיה שאובה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ משרד האנרגיה מבקש להקים תחנות כוח שיופעלו בכוח מים, מעריב, 8 ביולי 1985
  2. ^ בג"ץ 6832/16 אלומיי אגירה שאובה (2014 (בע"מ נ' שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, ניתן ב־17 בינואר 2017, סעיף 6
  3. ^ גלית שפיר, גם בצוק מנרה יופק חשמל באמצעות אנרגיה שאובה, באתר כלכליסט, 31 במרץ 2009
  4. ^ 4.0 4.1 אבי רפא, אנרגיה שאובה: יעד חדש בתחום ייצור החשמל הפרטי בישראל, אתר תשתיות, 4 באוקטובר 2011
  5. ^ אתר למנויים בלבד יורם גביזון, אלומיי ואמפא יקימו פרויקט אגירה שאובה בצוק מנרה ב-450 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 1 בספטמבר 2016
  6. ^ אביב לוי, עמירם ברקת, ‏דרישת התשלום של רמ"י גרמה לאלומיי להקפיא פרויקט אגירה שאובה של 1.4 מיליארד שקל בצוק מנרה, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2019
  7. ^ גולן חזני, שיכון ובינוי ואלקטרה מוכרות 49% ממניות תחנת הכוח בגלבוע המבוססת על שאיבת מים, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2016
  8. ^ אתר למנויים בלבד אבי בר-אלי, הסינים נכנסים גם לאנרגיה: יקימו תחנת כוח בכוכב הירדן, באתר TheMarker‏, 28 באפריל 2015
  9. ^ ליאור גוטמן, סינו היידרו הסינית וג'נרל אלקטריק יבנו תחנת כוח ירוקה לתהל והאצ'יסון, באתר כלכליסט, 9 באפריל 2016
  10. ^ החלטת הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל מישיבה מס' 412 מיום 2 בספטמבר 2013
  11. ^ נתי יפת, ‏רשות החשמל לא תגדיל את מכסת החשמל בתחנות הידרו-אלקטריות, באתר גלובס, 24 בינואר 2017


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32660470אנרגיה שאובה