תחנת הכוח רוטנברג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תחנת הכוח רוטנברג
ארובות ומסוע הפחם של תחנת הכוח רוטנברג
ארובות ומסוע הפחם של תחנת הכוח רוטנברג
מידע כללי
מיקום אשקלון

תחנת הכוח רוטנברג היא תחנת כוח קיטורית באשקלון, השנייה בגודלה בארץ מבחינת הספק.

התחנה קרויה על שמו של פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, ועל שם אחיו, אברהם רוטנברג, ממשיך דרכו בניהול החברה.[1] התחנה ממוקמת על חוף הים התיכון סמוך לעיר אשקלון, ומופעלת על ידי חברת החשמל לישראל, והיא התחנה הקיטורית החדשה מבין 5 התחנות הקיטוריות בארץ. כושר הייצור של התחנה מהווה כרבע מכושר הייצור של חברת החשמל.

התחנה בנויה על החוף כיוון שהיא פועלת בטכנולוגיה קיטורית ומשתמשת במי הים לקירור, וכן מוזנת בפחם הנפרק מאוניות משא ברציף מיוחד בסמוך לה. התחנה כוללת ארבע יחידות לייצור חשמל.

בשנת 2008 אושר "פרויקט D": הרחבת התחנה על ידי הוספת שתי יחידות נוספות המוזנות פחם אף הן. באפריל 2017 שר התשתיות הלאומיות ביטל את הפרויקט.

היסטוריה

תחנת הכוח רוטנברג על רקע חולות אשקלון
בול של רשות הדואר מ-1991 המתאר את הקמת התחנה
ארובות התחנה בשעת ערב הנראות מחוף דלילה באשקלון

תחנת הכוח רוטנברג באשקלון כוללת בתוכה שתי תחנות כוח, אחת בשם "רוטנברג א'" מכילה את שתי יחידות הייצור הראשונות והחדשה יותר שנוספה לה "רוטנברג ב'" מכילה שתי יחידות ייצור נוספות ובה הותקן סולקן לסילוק גפרית.

בשנת 1981 אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את הקמת התחנה, למרות התנגדות ראש עיריית אשקלון, אלי דיין, והוועד הציבורי נגד התחנה בראשות אריה קרן.[2] העבודות באתר להקמת תחנת "רוטנברג א'" החלו בתחילת שנות ה-80 לאחר הפעלת תחנת הכוח בחדרה ותחילת ייצור החשמל בה היה בשנת 1990.

תחילת העבודות להקמת "רוטנברג ב'" הייתה בשנת 1996 ותחילת ייצור החשמל בה היה בשנת 2000.

עם סיום בניית התחנה הראשונה לא היה עדיין מזח לפריקת פחם בתחנה. לשם אספקת הפחם נסללה שלוחה ממסילת הרכבת אשקלון-עזה באזור מושב מבקיעים אל התחנה ורכבות משא הובילו פחם שנפרק מאוניות בנמל אשדוד אל התחנה. עם השלמת מזח הפחם בנמל אשקלון - קצא"א בשנת 2000 הופסקה העברת הפחם בדרך זו והוא נפרק ישירות בתחנה. המזח מקושר לתחנה באמצעות גשר שאורכו כקילומטר ובגובה 15 מטר ועליו נמצא מסוע המעביר את הפחם מהאניה ישירות למאגר הפחם בתחנה.

בשל קרבתה לרצועת עזה וחשיבותה האסטרטגית, התחנה, שניתן לראותה היטב מצפון רצועת עזה, מהווה מטרה לירי רקטות מרצועת עזה, וזאת אף על פי שתחנה זו מספקת גם את צורכי החשמל של תחנת הכוח של רצועת עזה עצמה. במהלך מבצע צוק איתן בקיץ 2014 פגעו מספר רקטות בשטח התחנה וגרמו נזק לרכוש[3]

בתחנה נמצא מרכז מבקרים ובו הסבר על ייצור החשמל בתחנה וסיור מודרך באוטובוס בתחנה כולל נסיעה על הגשר וצפייה בתהליך פריקת פחם מאניה.

אסון הארובה

ב-8 במאי 1998 במהלך עבודות הבנייה של הארובה החדשה ב"רוטנברג ב'" התרחשה תאונת עבודה קטלנית, במהלכה נספו 9 עובדים שנפלו ממשטח העבודה שלהם במרומי הארובה. חמישה עובדים נוספים חולצו על ידי יחידה 669.[4] בעקבות תאונה זו הוקמה ועדת חקירה ציבורית שמסקנותיה השפיעו על המשך הבנייה של התחנה.[5]

נתונים

הספק: 2,250 מגה וואט.

מקור אנרגיה: פחם.

צריכת פחם (בתפוקה מלאה): 18,240 טון ליממה.

צריכת מי קירור: 330,000 טון לשעה.

ארובות ומתקנים להפחתת פליטות

ארובות התחנה הן ציון דרך בולט במישור החוף הדרומי, ונראות ממרחק רב מאשדוד, קריית גת, שדרות, וצפון רצועת עזה. במקור נבנו בתחנה שתי ארובות בגובה של כ-250 מטר. הארובה של יחידות 4-3 נבנתה במקור עם סולקן לסילוק גפרית. בתהליך זה נוצרים אדי מים בלתי מזיקים לסביבה והם נפלטים מהארובה כאילו מדובר בעשן. בארובה המקורית של היחידות הישנות יותר (2-1) אין מתקן זה והגזים שנפלטים ממנה אמנם אינם נראים מרחוק אך הם מזהמים בהרבה מהגזים שנפלטים מהארובה של יחידות 4-3 שמכילים ברובם אדי מים.

בעשור השני של המאה ה-21 נבנתה ארובה חדשה וסולקן עבור יחידות 2-1 והופסק השימוש בארובה המקורית של יחידות אלו. ארובה חדשה וסולקן נוספו גם ליחידות 6-5 באתר אורות רבין במסגרת תוכנית כוללת בעלות של 8 מיליארד ₪ להפחתת פליטות בתחנות הכוח באשקלון ובחדרה. נכון לשנת 2022, יחידות הייצור הפחמיות הישנות בחדרה (שמספקות כחצי מכושר ייצור החשמל המותקן מפחם בחדרה) הין היחידות בארץ שפועלות ללא סולקן ובעקבות כך גורמות לבדן לרבע מכלל זיהום חלקיקי האוויר שנוצר בכל מדינת ישראל מכל מקורות זיהום האוויר למיניהם. יחד עם זאת, אין כוונה להתקין בעתיד סולקן עבור יחידות ייצור ישנות אלו והן אמורות להפסיק את פעילותן בשנת 2023. בשנה זו הספקן יוחלף ביחידות ייצור חשמל חדישות הפועלות על גז טבעי שבבניה באתר אורות רבין.

פרויקט D

ב-2 בדצמבר 2007 אישר דירקטוריון חברת החשמל הקמת שתי יחידות ייצור נוספות אשר יפעלו אף הן על פחם. כל אחת מיחידות הייצור תהיה בעלת הספק של 630 מגה ואט והן תפעלנה על פי תקנות מחמירות לצמצום זיהום האוויר.[6][7] הפרויקט קיבל את אישור הוועדה לתשתיות לאומיות (הות"ל) בחודש יוני 2008,[8] ואמור היה להסתיים ב-2015.

אולם האישורים הסופיים להקמת המתקן לא התקבלו. בעקבות הגילויים המשמעותיים של גז טבעי בסמוך לישראל, סוכם על שינוי מתכונת הפרויקט, כך שהתחנה תתבסס על ניצול גז טבעי, ופחם כחומר דלק משני במקרי תקלה באספקת הגז. הפרויקט נדחה לתחילת העשור השלישי של המאה ה־21 בעקבות הצורך בתכנון מחדש להפעלה במתכונת של גז טבעי כדלק ראשי. באפריל 2017 ביטל שר התשתיות הלאומיות את הפרויקט.

ההתנגדות לפרויקט

גורמים שונים התנגדו לפרויקט. בין המוחים כנגד הפרויקט נמנו תושבים ועיריית אשקלון, ארגוני הסביבה, בנוסף למשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות אשר הביעו את התנגדותם.[9] לטענת המתנגדים, הפרויקט יגדיל את זיהום האוויר למרות אמצעי הסינון שיותקנו, ויסכן את בריאותם של תושבי אשקלון.

כמו כן, נטען כי קיימות חלופות נקיות זולות יותר, אם נלקחות בחשבון עלויות הזיהום בהתאם לפרוטוקול קיוטו. אנרגיה סולארית (מהשמש) ואנרגיית רוח הוצעו כחלופות זולות יותר בטווח הארוך. עם זאת, מבקר המדינה קבע שלא הוצג מידע מלא על החלופות, ועל כן הן לא נשקלו כראוי.[10]

בנוסף, על אף האישור הראשוני שניתן, פנו ארגוני הסביבה לבג"ץ במטרה לעצור את הפרויקט.[11]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחנת הכוח רוטנברג בוויקישיתוף

הערות שוליים



Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0