שמואל כץ (צייר)
שמואל כץ, 2008 | |
לידה |
18 באוגוסט 1926 וינה, אוסטריה |
---|---|
פטירה |
26 במרץ 2010 (בגיל 83) געתון, ישראל |
לאום | ישראלי |
תחום יצירה | קריקטורה, איור, ציור |
שמואל (אלכסנדר) כץ (18 באוגוסט 1926 – 26 במרץ 2010) היה צייר, מאייר וקריקטוריסט ישראלי. התפרסם בעיקר בזכות איוריו לסיפור הילדים דירה להשכיר, ציוריו ורישומיו מאופיינים בקו קליל ובהומור. חבר קיבוץ געתון מהיווסדו ועד מותו.
ביוגרפיה
שמואל כץ נולד בשנת 1926 בווינה בירת אוסטריה להורים ממוצא הונגרי. המשפחה הייתה מסורתית ובילדותו למד כץ עברית בתלמוד תורה והצטרף למועדון של סניף בית"ר בווינה.[1] אביו, ישראל כץ, היה זמר אופרה וחזן, וכץ עצמו למד נגינה על פסנתר והתעתד להפוך למוזיקאי. לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית במרץ 1938, עבר עם משפחתו להונגריה. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ב-1944, נלקח כץ לגטו של העיר מישקולץ.[2]
בשנת 1944 ברח כץ לבודפשט והסתתר ב"בית הזכוכית", שהיה שייך לצירוּת שווייץ, עד בואו של הצבא האדום.[3] בתקופת המלחמה היה חבר בתנועת "הנוער הציוני", ולאחריה הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בבודפשט. במסגרת התנועה הכיר כץ את שרגא וייל, שהכשיר אותו ביצירת גרפיקה שימושית. ב-1945 החל ללמוד ארכיטקטורה באוניברסיטה לטכנולוגיה של בודפשט. ב-1946 ניסה להעפיל לארץ ישראל באוניית המעפילים "כנסת ישראל", ולאחר שזו נתפסה בידי הבריטים, שהה במחנה מעצר בקפריסין. בקפריסין היה כץ ממארגני התערוכה "אמני מחנות הגירוש בקפריסין", שבה הוצגו יצירותיהם של עצורי המחנות שהשתתפו בשיעורי אמנות אצל אמנים כזאב בן-צבי ונפתלי בזם.[4] יצירתו של כץ מאותה עת כללה בעיקר תיאורי נוף ודמויות של שוהים במחנה. בנוסף, יצר ביחד עם וייל תפאורות וכרזות עבור אירועים שונים.[5]
ב-1947 עלה כץ לארץ ישראל, בעקבות נתינת היתרי עלייה לגרעין "האחד במאי" של השומר הצעיר שבו היה חבר. לאחר עלייתו הצטרף להכשרה בקיבוץ אילון, וב-8 באוקטובר 1948 ייסד עם חבריו לגרעין את קיבוץ געתון, שבו היה חבר עד אחרית ימיו.
בשנת 1949 החל כץ לפרסם קריקטורות ואיורים בעיתונים כגון "במחנה", "דבר השבוע" ו"על המשמר". חלק גדול מעבודות אלו עסק בהווי חיילי צה"ל. בשנת 1949 החליף כץ את רות שלוס, שנסעה ללימודים בצרפת, בתפקיד מאייר הבית של השבועון "משמר לילדים", ושימש כמאייר העיתון עד 1953. במסגרת עבודתו אייר את סדרת סיפורי "חסמבה", שחיבר יגאל מוסינזון והופיעו בעיתון זה כסיפור בהמשכים.[6]
ב-1952 הציג כץ תערוכת רישומים והדפסים בגלריית מקרא סטודיו בתל אביב. סגנון העבודות שיצר היה קרוב אל ה"ריאליזם החברתי", שהיה אופייני לציירים רבים בני הקיבוץ הארצי. מבחינת הנושאים, עבודותיו התמקדו בתערוכה בסצנות מחיי הקיבוץ, בתיאורים של מעברות ובדימוים של "היישוב הערבי".[7] סגנון העבודות היה קווי באופיו. ברישום "דייגים בגעתון" (1952), לדוגמה, תיאר כץ את הדמויות בצורה סכמטית הנוטה לשימוש בקווים גאומטריים.[8] גם עבודות בצבעי שמן שיצר בתקופה זו מעידות על הדגש החברתי ביצירה, אף שאופי הציור שמרני יותר בעיצוב הדמויות והסביבה.
בשנים 1953–1954 שהה בפריז בירת צרפת לשם לימודי אמנות מטעם הקיבוץ הארצי. הוא השתלם בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות ("בּוֹזאר"), שם למד טכניקות כגון הדפס ופרסקו. כמו כן סייר בארצות מערב אירופה. עם שובו לקיבוץ עסק כץ בעיטור מבני ציבור בקיבוצו בטכניקות של עיטורי מתכת, תבליט בטון ופרסקו או עיטור חדר האוכל של קיבוץ עין המפרץ (1954), שנעשה בשיתוף וייל. ב-1954 הצטרף ל למערכת העיתון "על המשמר" כצייר ועורך גרפי. במסגרת עבודתו יצר קריקטורה שבועית בעיתון. הקריקטורות שיצר עסקו בעיקר בנושאים פוליטיים ואקטואליים. ביצירות אלו בחר כץ להתמקד בתיאור הווי סאטירי-חברתי על חשבון תיאור גרוטסקי של המנהיגים הפוליטיים.[דרושה הבהרה]
בתקופת "מבצע סיני" גויס כץ לצה"ל כשרטט מפות, אולם בהמשך הפך ל"צייר צבאי" וליווה את הלוחמים בחזית, ביחד עם הסופר משה שמיר. הוא המשיך לשמש כצייר צבאי עד למלחמת לבנון הראשונה. ב-1958 ערך מסע לאפריקה המזרחית, שהשפיע רבות על גיבוש סגנונו האמנותי והטכני. "שם מצאתי את הפתרונות לציור הארצישראלי שלי", טען כץ בדיעבד, והוסיף: "אפשר לומר שדרך השוני בין הנוף הזה והנוף האחר, הגעתי לייחוד: לצבע השמיים שלי, לקו הנכון, לתנועה הזורמת.[9]
בשנת 1961 זכה כץ בפרס הראשון בביאנלה השנייה של פריז לרישום לאמנים צעירים. הזכייה בפרס זה יצרה הכרה מקומית ביצירתו האמנותית,[10] ובזכות הכרה זו הוכר גם מעמדו כאמן בקיבוץ והוא הוכר כ"ענף" בקיבוצו.[11] במהלך שנות השישים הציג מספר תערוכות יחיד במוזיאונים כגון המשכן לאמנות על שם חיים אתר (1961), מוזיאון תל אביב (1964) והמוזיאון לאמנות חדישה בחיפה (1968) וכן פרסם מספר אלבומים מציוריו.
לצד התפתחותו כאמן המשיך כץ ביצירה גרפית ועיתונאית. במהלך שנות ה-60 יצר עבודות גרפיות לחברות כגון "ארקיע" ולשכת התיירות הממשלתית ועבור הקפה של חברת "עלית".[12] פרסם איורים במהלך "משפט אייכמן" (1962). עבודתו הידוע ביותר מתקופה זו היא ה"הגדה קיבוצית לפסח" (1964). בעיצוב ההגדה התבסס כץ על "הגדת קאופמן", הידועה גם כ"הגדת בודפשט" (המאה ה-14).[13] עם זאת, בולט בעיצוב סגנון האיור המגובש של כץ, הכולל שימוש בקווים גאומטריים רכים (בהשפעת האמנות הקוביסטית), בשילוב בין משטחי צבע לבין קו חופשי, ובשימוש ברקע כחלק מרכזי בעיצוב הקומפוזיציה של היצירה. סגנון זה בא לביטוי בייחוד בשורה של ספרי ילדים שעיצב. בין עבודות אלו בולטים האיורים ל"שעלול תעלול" (1962) מאת בנימין טנא לפי יאן בּזֶ'כוָוה (אנ'), "בולבול-למה-ככה?" (1966) מאת ע. הלל ובייחוד הספר "דירה להשכיר" (1970) מאת לאה גולדברג.
בסוף שנות ה-70 נרתם כץ לפעילות פוליטית. בשנת 1979 הצטרף למשלחת העיתונאים הישראלים לשיחות השלום במצרים. בדצמבר 1979 נסע שוב למצרים עם סמדר פרי, עיתונאית על המשמר לענייני ערבים באותה עת, שסיקרה את שיחות השלום והשניים התקבלו לראיון עם נשיא מצרים אנואר סאדאת, וכץ רשם את דיוקנו. בנוסף, כץ היה פעיל בארגון "שלום עכשיו", ויצר עבורו מספר עבודות גרפיות. בשנת 1983 היה שותף למשלחת של הארגון ושל עיתונאים להונגריה, שאף נפגשה עם בכירים באש"ף.[דרושה הבהרה][14]
בסוף שנות ה-90 קיבל כץ אזרחות אוסטריה, ובנוסף קיבל את עיטור הזהב של הרפובליקה האוסטרית והציג תערוכה במוזיאון הקתדרלה של וינה. התערוכה, העיד כץ, "הייתה לאירוע המשמעותי ביותר בשבילי במסגרת המפגש המחודש עם החוויה האוסטרית".[15] בשנים האחרונות לחייו זכה לעדנה והכרה בחשיבות עבודותיו לעולם האמנות הישראלי, מה שהתבטא במספר תערוכות היחיד שהציג.
שמואל כץ נפטר בשנת 2010, בגיל 83, כתוצאה מאירוע מוחי. היה נשוי לנעמי לבית לוסטיג, מחנכת. הותיר אחריו שתי בנות. בתו יעל נשואה לדב חנין.
גלריה
-
"מבראשית עד הלום", ציור קיר (סגריפיטו) מאת שמואל כץ על בניין הנשקייה, געתון, 1953
-
פרט מציור הקיר (1954) מקיבוץ עין המפרץ, בתצוגה בתערוכה "העשור הראשון" במשכן לאמנות ע"ש חיים אתר
-
"המועדון לחבר" בקיבוץ יסעור עם ציור קיר מאת שמואל כץ, 1955
-
שמואל כץ בזמן תליית התערוכה "משפחת הקיבוץ" בחיפה, 1958
-
"לוח התעשייה", ציור קיר (גואש על עץ) מאת שמואל כץ בתערוכת "משפחת הקיבוץ", גני התערוכה, תל אביב-יפו, 1961
-
"לוח החקלאות", ציור קיר (גואש על עץ) מאת שמואל כץ בתערוכת "משפחת הקיבוץ", גני התערוכה, תל אביב-יפו, 1961
-
דמותו של צייר קריקטורות - קריקטורה של שמואל כץ בכניסה למוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון
-
חזית צריף בקיבוץ געתון עם ציוריו של כץ
השכלה
- 1945 אדריכלות, האוניברסיטה לטכנולוגיה של בודפשט, בודפשט, הונגריה
- 1953 ציור קיר, הדפס ופסיפס, בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (בוזאר), פריז, צרפת
פרסים
|
|
תערוכות יחיד
|
|
אמנות במרחב הציבורי
- 1954 ציור קיר (פרסקו) עם שרגא וייל, חדר האוכל, עין המפרץ (נהרס)[21]
- 1955 ציור קיר, "מועדון לחבר", קיבוץ יסעור
- 1957 עיטור קיר, תבליט בטון ומתכת, בניין המרפאה, געתון
- 1958 "תרנגול", ציור קיר (סגריפיטו), בית הילדים, געתון
- 1958 "רועה מחלל וכבשה", ציור קיר (סגריפיטו), הנגרייה, געתון
- 1958 "מבראשית עד הלום", ציור קיר (סגריפיטו), בניין הנשקיה, געתון
- 1968-1983 מערכת עיטורים בחדר האוכל, געתון
- 1969 קיר עיטורי, קרמיקה, "מועדון לחבר", געתון
- 1967 קיר מעוטר לזכר דני שטראוס, געתון
- 1984 ציור קיר, בית על המשמר, תל אביב-יפו (נהרס?)
- 1999 קיר עיטורי, אריחי קרמיקה, בית ספר יסודי, מזרעה
רשימת פרסומים
- גורלו של צייר: קו עובר בין אוסטריה, הונגריה וישראל; מגרמנית: אברם קנטור, בני ברק: ספרית פועלים, תשס"ג 2003. (אוטוביוגרפיה מלווה באיוריו) (הספר ראה אור במקור בגרמנית ב-2001 בשם Mein Schicksal war die Ausnahme: Erinnerungen eines Zeichners und Karikaturisten an Österreich, Ungarn und Israel, וינה: St. Pölten)
אלבומי ציורים
|
ספרי קריקטורות
|
אלבומי ניצחון וספרי מלחמה
|
הגדות של פסח
שירונים
ספרים בהוצאת קיבוץ געתון
|
ספרים מאוירים למבוגרים
|
|
ספרים מאויירים לילדים ונוער
|
|
לקריאה נוספת
- תמיר, טלי; שכטר, נועם, שמואל כץ - ימי הדיו, משכן לאמנות עין חרוד, 2013
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של שמואל כץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מידע לאספנים אודות שמואל כץ, באתר עסקי אמנות
- הספרים של שמואל כץ, באתר "סימניה"
- דליה קרפל, עין ימין צוחקת, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2007 – כתבה לרגל זכייתו בפרס "עיפרון הזהב"
- אלי אשד, צייר המלחמות והשלום, בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", 20 בינואר 2008
- צייר של שיחות שלום - שמואל כץ זוכה פרס עיפרון הזהב, אתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
כתבות בעקבות מותו
- נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, שמואל כ"ץ - 1926–2010, באתר הארץ, 28 במרץ 2010
- המאייר שמואל כץ הלך לעולמו, באתר ynet, 27 במרץ 2010
- nrg מעריב, נפטר המאייר שמואל כץ, באתר nrg, 27 במרץ 2010
- ארנון אבני, כישרון גדול, נפש יפה ומרפקים רכים, באתר העין השביעית, 1 באפריל 2010
מיצירותיו ועליהן
- עטיפות ספרי ילדים בעיצובו, באתר "דףדף"
- אוסף תמונות נוף, באתר "גלריית ספארי" בירושלים
- מבוא לתערוכה בנושא הים
- שמואל כץ בתוך התערוכה "כאן ביתי: ניצולי השואה בישראל", אתר יד ושם
- יותם שווימר, השבת אבדה ב"עכברון הביתה שב", באתר nrg, 30 במרץ 2009
- תמר רותם, עכבר העיר אונליין, דירה להשכיר: עכשיו התערוכה, באתר הארץ, 06 בדצמבר 2009
- קובי בן-שמחון, פלא פלאים: על ספר הילדים הגנוז "סביבון הפלאים", באתר הארץ, 28 בדצמבר 2011
- אלי ערמון אזולאי, כל היצירות של שמואל כץ, באתר הארץ, 6 בפברואר 2013
- תערוכה: שמואל כץ -ימי הדיו באתר משכן לאמנות על שם חיים אתר בעין חרוד מאוחד
- "הייתי שומרת לילה", מתוך "בקלחת משותפת" מאת בנימין גל, ספרית פועלים, 1964 דיון באתר אפלטון, אוגוסט 2009
הערות שוליים
- ^ שמואל א. כץ, המזרח הפרוע: רשמים ברישומים מחויכים, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1995, עמ' 7.
- ^ שמואל (אלכסנדר) כץ, גורלו של צייר, בני ברק: ספריית פועלים, 2003, עמ' 27–29.
- ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 35–40.
- ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 58–63; גליה בר אור; גדעון עפרת, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, עין חרוד: משכן לאמנות עין חרוד, 2008, עמ' 124–127.
- ^ טלי תמיר, נעם שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו, עין חרוד: משכן לאמנות עין חרוד, 2013, עמ' 236–239.
- ^ תמיר, שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו (2013), עמ' 252.
- ^ נפתחה תערוכת הצייר שמואל כץ, על המשמר, 26 במרץ 1952.
- ^ ראו: "דייגים בגעתון" (1952, דיו על נייר, 50.5x35 ס"מ), בתוך: תמיר, שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו (2013), עמ' 62.
- ^ רחל שלו, "שמואל כץ: הגדה אנגלית בהשראה ספרדית", כל הצפון, קריית ביאליק, 20 באפריל 1984.
- ^ תמיר, שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו (2013), עמ' 228–229.
- ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 92–93.
- ^ קרני עם דם,[דרושה הבהרה] "עין אחת צוחקת, השנייה גם", כל הצפון, 13 במאי 1994, עמ' 45.
- ^ תמיר, שכטר (עורכים), שמואל כץ: ימי הדיו (2013), עמ' 5–104, 239–240.
- ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 139–143.
- ^ כץ, גורלו של צייר (2003), עמ' 157.
- ^ 16.0 16.1 מרים פלג, שמואליק כץ מגעתון הוא "חתן משולש" של פרסים, מעריב, 22 באוקטובר 1961.
- ^ שני ציירים מישראל קיבלו פרסים אמנותיים בינלאומיים, דבר, 12 באוקטובר 1961.
- ^ IBBY, IBBY Honour List (1988), 1988, p.19.
- ^ מרב יודילוביץ', פרס דוש לקריקטורה יוענק לשמואל כץ, באתר ynet, 3 בדצמבר 2006.
- ^ ביקורת: מיכאל אוהד, מזכרת מאפריקה, דבר, 13 בינואר 1961; א. מן, שמואל כץ בבית סוקולוב, מעריב, טור 2, 13 בינואר 1961.
- ^ הציור כוסה בלוחות בשנת 1965. בעת שיפוץ המבנה בשנת 1997 הוצלו חמש דמויות מתוך שבע, והן קיימות כיום כפרגמנטים עצמאיים.
- ^ על ציוריו של כץ: נחום גוטמן, הציורים ל"הגלגל החמישי", דבר, 17 במרץ 1961.
"חסמבה" מאת יגאל מוסינזון | ||
---|---|---|
דמויות | ירון זהבי • תמר הסגנית • אלימלך זורקין | |
מאיירים | שמואל כץ • מ' אריה • אשר דיקשטיין • גיורא רוטמן • עמירם תמרי • איקא ישראלי | |
סרטים וסדרות טלוויזיה | חסמבה ונערי ההפקר • חסמבה ושודדי הסוסים • חסמבה דור 3 | |
ספרים נבחרים | חסמבה או חבורת סוד מוחלט בהחלט | |
לקטגוריה |
25547294שמואל כץ (צייר)
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- יהודים בשואה: הונגריה
- עולים לאחר מלחמת העולם השנייה
- קריקטוריסטים ישראלים
- מאיירים ישראלים
- ציירים ישראלים
- בוגרי השומר הצעיר
- חברי שלום עכשיו
- סגל על המשמר
- זוכי פרס נורדאו
- זוכי עיטור אנדרסן
- זוכי פרס נחום גוטמן
- זוכי פרס דוש לקריקטורה
- זוכי פרס עיפרון הזהב
- מאיירי הגדה של פסח
- מייסדי קיבוצים
- געתון: אישים
- גולי מחנות המעצר בקפריסין
- ישראלים שנולדו ב-1926
- ישראלים שנפטרו ב-2010