גליה בר אור
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. גליה בר אור היא אוצרת, חוקרת של האמנות בישראל ומרצה בכירה במכללת אורנים. ניהלה את המשכן לאמנות על שם חיים אתר בשנים 1985–2015 . הייתה המנהלת האמנותית של פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית בחיפה מ־2018 עד ינואר 2019, ואוצרת באוהאוס חברתי חיפה (2019)
ביוגרפיה
בר אור נולדה וגדלה בקיבוץ עין חרוד מאוחד, שבו היא חברה עד היום.
סיימה את לימודיה לתואר ראשון בחוגים תולדות האמנות והיסטוריה של עם ישראל ולאחר מכן המשיכה לתואר שני במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב וקיבלה תואר דוקטור בבית הספר להיסטוריה מכון כהן אוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2011 זכתה בפרס יצחק בן-צבי לתולדות ארץ ישראל על עבודתה.
המשכן לאמנות בעין חרוד
בשנים 1985–2016 ניהלה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד והפכה אותו לאחד המוזיאונים המשפיעים והחשובים ביותר בישראל.[1] בר אור אצרה תערוכות רבות בישראל ובעולם, יזמה וניהלה אירועי תרבות וביאנלות, השתתפה בהפקת סרטים דוקומנטריים, ופרסמה מאמרים, ספרים וקטלוגים רבים.[1]
בר אור נחשבת כאחראית להצגתן של קריאות אלטרנטיביות בהיסטוריה האמנותית הישראלית ולחשיפת עבודותיהם של אמנים חשובים ופרקטיקות אמנותיות שלא היו חלק מהזרם המרכזי, מתוך תפיסת עולם המחברת בין האומנות לבין המרחב בו היא מתקיימת, או כפי שכתבה מבקרת האמנות גליה יהב על תפישת האוצרות של בר אור "מפעלה הגדול הוא יצירת תשתית רעיונית וחזותית למינורי, למי ולמה שחמק מהקאנון והודר, התנהל בצלו כגרסה לא נחשבת, לא סופר ולא נחקר".[2]
העלתה תכנים חברתיים, נשיים, בעודה מנהלת את המוזיאון עם צוות שרובו נשים[3]. העלתה מהאוב אמניות שנשכחו קצת,[4] כתבה מאות מאמרים וספרים. יחד עם אלה היתה שותפה עם תיאורטיקנים ומבקרי אמנות מקומיים שחוקרים נושאים חברתיים מקומיים, בהוראה בקורסים אוניברסיטאיים העוסקים בסוגיות החברתיות חשובות לחברה הישראלית כגון הגירה וזהות[5].
בשנים 1986,[6] 1988[7] ו־1991,[8] הפיקה גליה שלוש ביאנלות לצילום, תחום שלא זכה עד אז לטיפול מוזיאלי או מחקרי מסודר ומעמיק בישראל. בביאנלות שיתפה פעולה בין השאר עם אדם ברוך, אבי גנור, מיכה קירשנר, תולי ואילנה באומן ויונה פישר.
באוקטובר 2001, אצרה גליה מקבץ של 5 תערוכות יחידה בשם 'גבולי', [9]בר אור אצרה את התערוכות של ורד נחמני, אחלאם שיבלי, אריאן ליטמן כהן ויעל אלבוים, וחיים מאור אצר את תערוכתה של מרים ברוק-כהן.
בשנת 2008 אצרה בר אור יחד עם גדעון עפרת את תערוכת העשור הראשון 1948–1958,[10] שבה הוצגו בין השאר יצירות של שמי, פייגין, דנציגר, תומרקין, ארוך, מאירוביץ, כהנא, לואיזאדא, נתון, אברמוביץ וזריצקי. האוצרים השתדלו להכניס לתערוכה [11]גם יצירות של אמניות ' שהיו שם ולא זכו למספיק מודעות ציבורית כמזוהות עם התקופה - כי תקופה בדרך-כלל מזוהה לפי קבוצות דומיננטיות שמתקשרות למשהו חברתי או פוליטי.' וכמו שממשיכה בר אור בדבריה הנשים האמניות 'עבדו כיחידות וזו הזדמנות לראות אם העבודה שלהן טרייה ורלוונטית'. ככה הוצגה שם גם אמנית טובה כמו חגית לאלו, שנשכחה עם השנים.
מרכז האמנות "פירמידה" בחיפה
בשלהי 2017 התמנתה למנהלת ואוצרת ראשית של פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית בשכונת ואדי סאליב בחיפה.[12] מינויה והפעילות האינטר-דיסיפלינרית אשר יזמה ברחבי השכונה בשיתוף פעולה עם יוצרים, תושבי השכונה וקבוצות מקומיים – הפיחו רוח ותקווה בשכונה ובקהילת התרבות החיפאית, למודות הפוליטיקה המורכבת וההזנחה, ומיצבו במהרה את הפירמידה כמרכז תרבות חדשני וחשוב גם ברמה הארצית.[13][14]
ביולי 2018 נפתח אשכול תערוכות 'רציף פירמידה:מנמל חיפה לוואדי סאליב'.[15]
בינואר 2019, בעקבות חילופי השלטון המקומי בחיפה תחת ראשת העיר החדשה עינת קליש-רותם ומינויו של הרב דב חיון לממונה על התרבות בעיר, החלו להתפרסם ידיעות על שינוי פתאומי של ייעוד הפירמידה ואי חידוש החוזה עם בר אור. הידיעות הציתו במהרה התגייסות ומחאה יוצאות דופן של כלל קהילת התרבות בחיפה ובארץ כנגד הפיטורים השרירותיים של בר אור וכנגד הפגיעה הקשה בתהליכי העומק המשמעותיים שהחלה.[16][17][18]
המחאה אשר דרשה את המשך ופיתוח פעילותה של בר אור בפירמידה ובחיפה בכלל – הביאה את העירייה להכריז כי בקרוב יפורסם מכרז לתפקיד אוצרת שירכז את ששת המוזיאונים בעיר, ועל החתמתה של בר אור על חוזה חדש לשם המשך הובלת "באוהאוס חברתי" – האירוע הרב התחומי אשר פיתחה במיוחד למרחב שבין הדר לשוק תלפיות, שהיה צפוי להתקיים ביוני 2019.[19][20]
באוהאוס חברתי
בין 28 ל־30 בנובמבר 2019, התקיימו בחיפה סדרת אירועים ותערוכות שבהם הקהל הוזמן לבקר בשפע בניינים בסגנון הבאוהאוס בשכונת הדר בחיפה בין שוק תלפיות לבנין הטכניון הישן. בקטלוג כותבת בר אור[21] "אירועי "באוהאוס חברתי" מתקיימים בלב הציבורי הפועם של הדר הכרמל של אותם ימים – מרחב הטכניון וכן, מרחב בית הפועלים והאמפיתיאטרון, בואכה שוק תלפיות. רבים מהמבנים נמכרו, המתחמים חוצים אוכלוסיות ומרקמי-חיים הנמצאים בתהליכי שינוי מואץ והאירוע כולו מהווה הזדמנות להיכרות ולמפגש שהוא גם נקודת מוצא לפעולה עתידית. ׳באוהאוס חברתי׳ מזמין את קהליו להתרשם מהאתרים המרתקים, אך גם לחוש מה רוחש מתחת לקרקע: להתוודע לנראה ולסמוי, לפתוח ולחסום, במקומות שהיו ליבת המשמעות של חיפה ושל המדינה כולה".
מבחר תערוכות וספרים נלווים
בשנת 1991 אצרה גייל וימר יחד עם בר אור את התערוכה 'הסיב באמנות הפולנית בת-זמננו' שהציג לצבור הישראלי בפעם הראשונה תערוכה מוזיאלית בנושא הסיבים. בין האמנים
מגדלנה אבקאנוביץ, אננה גבל [ Anna Goebel] ועוד אמנים רבים. לתערוכה נלווה קטלוג בעברית ובאנגלית עם מבוא רחב יריעה שכתבה גליה בר אור[22].
בשנת 2002, אצרה גליה תערוכה של מרדכי גומפל שהתקימה במקביל במשכן בעין חרוד, בבית האמנים בירושליים ובעיר הולדת למנו שבגרמניה. כמו כן השתתפה גליה בהעברת ציור קיר של גומפל ממלון שולמית בחיפה שעמד בפני הריסה, אל אוסף המשכן.
בשנת 2004 אצרה בר אור את 'וידיאו זון 2 ' של [23]יהודית מצקל במוזיאון הרצליה.
בשנת 2007 אצרה וכתבה גליה את 'מיכאל דרוקס-מסעות בדרוקסלנד', [24]הספר יצא בעברית ובאנגלית.
באוקטובר 2015, אצרה גליה תערוכה יחד עם האדריכל צבי אפרת בבית תרבויות העולם (HKW) בברלין את התערוכה "Communal by Commune. The Perpetually Negotiable Dwelling".[25]
בשנת 2017, השתתפה בטקסט ובאצירת תערוכת דוד פרלוב [26]בדוקומנטה ה-14 בקאסל גרמניה ואתונה יוון.
השתתפה בטקסט ובסיוע בתערוכה "Postwar: Art Between the Pacific and the Atlantic, 1945–1965", אשר הוצגה במשכן לאמנות במינכן בין 14 באוקטובר 2016 ל־26 במרץ 2017[27].
בשנת 2018 אצרה גליה במוזיאון תל אביב את 'אברהם אופק:גוף, עבודה'. תערוכה במבט רטרוספקיבי[28].
ביולי 2020, אצרה גליה את תערוכת היחיד של[29] מיכאל קובנר ' מראות כפולי אפיק'. מגפת הקורונה העבירה חלק מהשיחות לסרטונים שפורסמו במרשתת.
מבחר מאמרים
- 'ארץ מקלט, על מהגרים ופליטים בשיח האמנות', באתר המשכן לאמנות עין חרוד[30]
- 'על הציור תהלוכת האחד במאי', [31]בקטלוג 'מדמות להפשטה וחזרה דן לביא',
ספרים
- חיינו מחייבים אמנות, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2010.
- עוסק במקומה של האמנות בתפיסת העולם של הקיבוץ ובמוזיאונים לאמנות בקיבוץ.
- זכה בפרס יצחק בן-צבי לתולדות ארץ ישראל לשנת 2011.
קישורים חיצוניים
- אתר המשכן לאמנות, עין חרוד
- הספרים של גליה בר אור, באתר "סימניה"
- גליה בר אור, לא נהפוך לחומר - אתר 'הדף הירוק'
- גליה בר אור, עין חרוד והקיבוץ המאוחד: הקבוצה הגדולה, אתר הפתיליה
שני ליטמן, כך הפכה גליה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד למוזיאון מרכזי, באתר הארץ, 8 באפריל 2016
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 שני ליטמן, כך הפכה גליה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד למוזיאון מרכזי, באתר הארץ, 8 באפריל 2016
- ^ גליה יהב, בצידי האוטוסטרדה הציונית, באתר הארץ, 8 באפריל 2016
- ^ ציפי בנציון, יסוד. ציפי בנציון מארחת את גליה בר אור, באתר עדית יזמות חברתית
- ^ דוד שפרבר, הפיכת שוליותן של נשים מחולשה לכוח, 16 בדצמבר 2013, באתר ערב רב
- ^ טל דקל, הגירה ואמנות בישראל: סוגיות של זהות בעידן של גלובליזציה, באתר אוניברסיטת תל אביב (בעברית , אנגלית)
- ^ ביאנלה ישראלית ראשונה לצילום, באתר משכן לאמנות עין חרוד, אוקטובר 1986 (בעברית , אנגלית)
- ^ ביאנלה ישראלית שניה לצילום, באתר משכן לאמנות עין חרוד, ספטמבר 1988 (בעברית, אנגלית)
- ^ ביאנלה ישראלית שלישית לצילום 91' – זיכרון קשה עורף, באתר משכן לאמנות עין חרוד, ספטמבר 1991 (בעברית , אנגלית)
- ^ סמדר שפי, חמישה סיפורים אישיים, באתר הארץ, 22.10.2001
- ^ רותי דירקטור, מומלצי סוף השבוע 30.10.2008, באתר הצופה, 30.4.2009
- ^ חגית פלג רותם, שיעור מולדת באמנות ישראלית, באתר גלובס, 8.4.2008
- ^ אשרי, מיה (2017-12-19). "גליה בר אור מונתה לאוצרת הראשית של "פירמידה", המרכז לאמנות עכשווית בחיפה". הארץ. נבדק ב-2019-03-18.
- ^ ריבה, נעמה (2018-01-03). "האם מרכז האמנות החדש "הפירמידה" יצליח להביא לשיקום ואדי סאליב בחיפה". הארץ. נבדק ב-2019-03-18.
- ^ מתחם האמנים בשכונת ואדי סאליב בחיפה שמציב חלופה לסצינה התל אביבית, באתר דבר ראשון
- ^ רציף פירמידה: אירוע הפתיחה., באתר פירמידה, יולי 2018 (בעברית, ערבית, אנגלית)
- ^ בראש הפירמידה, באתר כלבו – חיפה והצפון, 2019-02-02
- ^ ריבה, נעמה (2019-02-01). "אמנים בחיפה מתקוממים על פיטורי האוצרת גליה בר־אור". הארץ. נבדק ב-2019-03-18.
- ^ אמנים הסירו עבודות מהתערוכה האחרונה שאצרה בר אור, באתר כלבו – חיפה והצפון, 2019-02-19
- ^ ריבה, נעמה (2019-02-20). "בחיפה מתכננים למנות אוצרת ראשית לכל המוזיאונים בעיר". הארץ. נבדק ב-2019-03-18.
- ^ Galia Bar Or, www.facebook.com
- ^ ליאת סאבין בן שושן, באוהאוס חברתי, באתר ערב רב, 18.1.2020
- ^ גייל וימר, גליה בר אור, תרגום: שרה קיטאי, אמנות הסיבים הפולנית בת-זמננו, תל אביב: מודן, 1991. (בעברית, אנגלית)
- ^ יהודית מצקל, באתר מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, נובמבר 2004
- ^ מיכאל דרוקס- מסעות בדרוקסלנד/ [תערוכה:אוצרת- גליה בר אור:], באתר הספריה הלאומית (בעברית, אנגלית)
- ^ Communal by Commune. The Perpetually Negotiable Dwelling, באתר בית תרבויות העולם בברלין (באנגלית)
- ^ David Perlov: Retrospective, Documenta, 6/7/2017 (באנגלית)
- ^ Postwar: Art Between the Pacific and the Atlantic, 1945–1965 / Catalogue, Haus der Kunst (באנגלית)
- ^ אברהם אופק: גוף, עבודה, באתר מוזיאון תל אביב לאמנות, 2018
- ^ מיכאל קובנר, הספר ודפדפת ראיון בין גליה למיכאל, באתר Michael Kovner, 4/7/2020
- ^ גליה בר אור, [https://museumeinharod.org.il/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%98-%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%A8/ ארץ מקלט על מהגרים ופליטים בשיח האמנות], באתר המשכן לאמנות עין חרוד
- ^ דן לביא, סדרות לפי נושאים, מדמות להפשטה ובחזרה דן לביא, 2020, חיפה: דן לביא, 2020, עמ' 180, מסת"ב 978-965-599-205-2. (בעברית, אנגלית)
29137949גליה בר אור