רבי שלמה קרליבך
הרב ד"ר שלמה (סלומון) קרליבך (קארלעבאך; בגרמנית: Salomon Carlebach; 28 בדצמבר 1845, היידלסהיים – 12 במרץ 1919, ליבק) היה רב אורתודוקסי גרמני, מורה, סופר ופוליטיקאי לאומני-שמרני. כיהן במשך 49 שנים כרב הקהילות בליבק ומויסלינג, והיה אב לאחת ממשפחות הרבנים הנכבדות בגרמניה.
ביוגרפיה
קרליבך היה בנו השישי מבין תשעה ילדיו של יוסף צבי קרליבך (1802–1881), סוחר בקר בהיידלסהיים, ואשתו סילי (לבית שטרן; 1811–1883). אחיו הבכור נתן קרליבך (1844–1912), שנישא ללינה שוואב (1857–1922), ייסד את הענף הפרנקפורטי של המשפחה, שהיה פעיל ביותר מבחינה מסחרית.
למד בגימנסיה בברוכזאל ולאחר מכן בבית הספר התיכון בקרלסרוהה. בשנת 1866 החל את לימודיו באוניברסיטת וירצבורג, ושנה לאחר מכן עבר לברלין. בשנת 1868 סיים את לימודיו באוניברסיטת טיבינגן, ובה קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה על תזה בנושא: "התפתחות הדרמה הגרמנית עד לסינג, עם התייחסות מיוחדת למשחקי קרנבל גרמניים, והרכיבים העבריים שלהם" (Entwicklung des deutschen Dramas bis Lessing, mit besonderer Berücksichtigung der deutschen Fastnachtsspiele und deren hebräischer Bestandteile). לאחר מכן חזר לברלין ללימודי רבנות, ובשנת 1869 קיבל סמיכה לרבנות.
ביוני 1870 ירש את מקומו של רב העיר ליבק, אלכסנדר זוסמן אדלר (1816–1869). בשנת 1872 נישא, כמקובל בקהילות גרמניה, לבתו של קודמו בתפקיד רב העיר הרב אדלר ואשתו חנה יואל (1820–1889), אסתר אדלר (1853–1920). אסתר פרסמה מאמרים ושירים והייתה פעילה מרכזית באיגוד הנשים היהודיות בליבק.[1] בשנת 1880 חנך את בית הכנסת בליבק.
קרליבך נפטר משבץ מוחי בי' באדר ב' ה'תרע"ט (12 במרץ 1919). הוא נקבר בבית העלמין היהודי במויסלינג (Moisling), פרבר על יד ליבק, שם נקברו גם אחדים מבניו ואשתו אסתר, שנפטרה שנה לאחר מכן. בשנת 2005 נחנך על שמו ושם משפחתו "פארק קרליבך" בליבק.
דרכו ופעילותו
קרליבך היה מחסידיו וממשיכי דרכו של הרב שמשון רפאל הירש, שדגל בתורה עם דרך ארץ. לצד הפירושים על התלמוד וספרי הדרכה לבית היהודי שחיבר הן בעברית והן בגרמנית, קרליבך פרסם רשימה של ספרי קודש וספרים כלליים שלטעמו ראוי שיימצאו בכל ארון ספרים יהודי טוב, ובהם כל כתבי יוהאן וולפגנג פון גתה, שילר, לסינג, ריקרט (Rückert), הֶבֶּל (Hebbel), גרִילפַּרצֶר (Grillparzer), גַייבֶּל (Geibel), לילינקרון (Liliencron), קרנה, קלייסט, אוּהלנד (Uhland), האוף, ברנה וכן ספרים של שייקספיר, איבסן, ביירנסון, טולסטוי, ז'אן רסין ומולייר.
הוא אף המליץ לקרא אותם בשבת לאחר קריאה ולימוד פרשת השבוע על מפרשיה וטעמיה, כחלק ממצוות עונג שבת. את הנוהג לקביעת זמן ללימודי קודש וחול השריש גם בנכדו, השופט לעתיד חיים כהן, אשר למד אצלו בצעירותו.[2] קרליבך היה מושא לביקורת חריפה של חוקר הספרות ברוך קורצוייל, במאמרו "על דיוקנה של היהדות המסורתית בגרמניה", שבו תקף את רמתם התרבותית הנמוכה של מנהיגי היהדות החרדית בגרמניה בדורות ההמשך לאחר הרב הירש.[3]
בנוסף למשרת הרבנות קרליבך היה פעיל גם כפוליטיקאי. בשנים 1877–1895 כיהן כחבר במועצת העיר ליבק, ופעל בה בעיקר למען צורכי הקהילה היהודית,[4] אך גם ביטא את הרגש הלאומי הגרמני שלו בנאומים חוצבי להבות שנשא בפרלמנט. היה מעריץ נלהב של הקיסר וילהלם השני, ובניו אף התגייסו לצבאו בתקופת מלחמת העולם הראשונה. תוצאות המלחמה הסבו לו צער רב. כמו כן היה חבר בהנהלת האגודה החפשית למען האינטרסים של היהדות האורתודוקסית בפרנקפורט.
קרליבך חיבר גם ספרים, בהם ספרי מוסר והדרכה למשפחה היהודית, ספרי היסטוריה יהודית, וכן חיבר את "בית יוסף צבי" על שם אביו ורבו יוסף הכהן אלטמן, המקבץ את הטקסט של מספר פרשנים תלמודיים במקום אחד. בשנת תר"ע הדפיסו בניו וחתניו את הקובץ "לשלמה" לרגל מלאות לו ארבעים שנה ברבנות העיר, ובו הופיעו מאמרים רבים ממשפחתו ומידידיו הרבנים.
משפחתו
לרב שלמה קרליבך נולדו שנים עשר ילדים. בניו הם:
- אלכסנדר קרליבך (1872–1925) - בנקאי.
- הרב עמנואל קרליבך (1874–1927) - רבהּ של ממל וקלן ורב צבאי בימי מלחמת העולם הראשונה.
- שמשון קרליבך - בנקאי. נרצח במחנה הריכוז יונגפרנהוף. בנו של שמשון, הרב פליקס קרליבך, כיהן כרב במנצ'סטר.
- אפרים קרליבך (1879–1936) - רב ומייסד של בתי ספר יהודיים בלייפציג. בנו הוא עזריאל קרליבך, המייסד והעורך הראשי של עיתון "מעריב".
- הרב יוסף צבי קרליבך (1883–1942) - עלה על כס הרבנות בליבק לאחר מות אביו. בנו הבכור, הרב פרופ' יוליוס קרליבך, היה היסטוריון וסוציולוג. בת נוספת היא הפרופסור לחינוך מרים גיליס-קרליבך.
- משה קרליבך (1881–1939) - יצרן וסוחר, נפטר בלייפציג. נישא לרשה כהן, אחותו של וילהלם-זאב (וילי) כהן, שנישא לאחותו מרים. מנכדיו: הרב בנימין קרליבך, חתן הרב בנימין ביינוש פינקל, מכהן כאחד מראשי ישיבת מיר בירושלים. הרב שלמה זאב קרליבך, חתן הרב משה סולובייצ'יק מציריך.
- דוד קרליבך (1885–1913) - נפטר זמן קצר לאחר שהוסמך לרבנות.
- הרטוויג נפתלי קרליבך (1889–1967) - רב בברלין, באדן (אוסטריה) וניו יורק. בנו היה "הרבי המרקד" הרב שלמה קרליבך.
ארבע בנותיו הן:
- צילי קרליבך (1884–1968) - נישאה לרבה של פרנקפורט ליאופולד נויהאוס.
- בלה קרליבך (1876–1960) - נישאה לרב ליאופולד רוזנק, רבה של ברמן. בנם יצחק צבי (איגנאץ) (גר') היה עורך דין. בנו של יצחק צבי, מיכאל, היה פילוסוף של החינוך היהודי, ובנו של מיכאל, אבינועם, שימש כראש החוג למחשבת ישראל שבאוניברסיטה העברית בירושלים.
- שרה קרליבך (1880–1928), נישאה למוריץ (משה) שטרן, הספרן הראשי של קהילת ברלין.
- מרים קרליבך (1886–1962) - נישאה לבנקאי וילהלם-זאב (וילי) כהן. בניהם: המשפטן חיים כהן, בכיר "המוסד" שלמה כהן אברבנאל, ליאו כהן, מראשי תנועת הצופים היהודים וממקימי המחתרת היהודית בצרפת שנרצח באושוויץ[5] ואלכסנדר כהן, מהנדס העיר בני ברק, אביו של מזכ"ל בני עקיבא ואיש הקיבוץ הדתי ידידיה כהן ושל הרב אורי כהן.
אחדים מצאצאיו מכהנים כיום כרבנים ופעילים בגרמניה, בריטניה, ארצות הברית וישראל.
עץ משפחה
אילן יוחסין של משפחת קרליבך | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
מחיבוריו
- Sittenreinheit - Ein Mahnwort an Israels Söhne und Töchter, Väter und Mütter ("טוהר המידות - תוכחה אל בני ובנות ישראל, אבים ואמהות") ברלין, 1917.
- Ratgeber für das jüdische Haus - Ein Führer für Verlobung, Hochzeit und Eheleben ("יועץ לבית היהודי - מדריך לחתונה, אירוסין, וחיי הנישואים"), ברלין 1918.
- Geschichte der Juden in Lübeck und Moisling. Dargestellt in 9 in dem Jünglings-Verein (Chevras Haschkomoh) zu Lübeck gehaltenen Vorträgen von S. Carlebach (תולדות היהודים בליבק ובמויסלינג), בארכיון האינטרנט (בגרמנית)
- Zur Jahreswende: sieben Predigten zum Schlusse des Jahres 5654 und zum Beginne des Jahres 5655 in der Synagoge zu Lübeck / gehalten von S. Carlebach (בצאת השנה: שבע דרשות על סוף שנת 5654 ותחילת שנת 5655 בבית הכנסת בליבק) בארכיון האינטרנט (בגרמנית)
- בית יוסף צבי:
- שלמה קרליבך, בית יוסף צבי: על מסכת סוכה, ברלין, תר"ע 1910, באתר היברובוקס
- שלמה קרליבך, בית יוסף צבי: על מסכת ראש השנה, ברלין, תרע"ג 1913, באתר היברובוקס
- שלמה קרליבך, בית יוסף צבי: על מסכת ברכות, ברלין, תרע"ו 1916, באתר היברובוקס
- פלא יועץ, ברלין, 1918.
קישורים חיצוניים
- תולדות משפחת קרליבך, בבלוג תולדות ושורשים
- מכתב מה"חפץ חיים" לרב סלומון קרליבך, בעיתון "דאס אידישער ווארט", באתר היברו בוקס
הערות שוליים
- ^ עם פטירתה פרסם העיתון "דער איסראעליט" נקרולוג (מאמר הספד) על אודותיה: גיליון 8 (26.2.1920), אדר ה'תר"פ, עמ' 9, באתר Compactmemory. בִּתהּ בלה קרליבך דיווחה כי העובדה שכאשה נבצר ממנה לעסוק בתלמוד ציערה אותה כל חייה.
- ^ חיים כהן, מבוא אישי: אוטוביוגרפיה, כנרת, 2005. עמ' 74
- ^ קורצוייל, במאבק על ערכי היהדות, שוקן 1969, עמ' 266-7
- ^ ד' דיוקנאי, ראשים בישראל: חיים כהן, מעריב, 11 ביולי 1952.
- ^ עליו ראו: יהודית בר־חן, ליאו, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ב 1991
24701571שלמה קרליבך (ליבק)