פרידריך ריקרט
פרידריך רִיקֶרט (בגרמנית: Friedrich Rückert; 16 במאי 1788 – 31 בינואר 1866) היה משורר גרמני, מתרגם ופרופסור ללשונות המזרח.
חייו
ריקרט נולד בשנת 1788 בעיר הקיסרית החופשית שוויינפורט (Schweinfurt), בן בכור לעורך דין. הוא למד בגימנסיה המקומית ובאוניברסיטאות וירצבורג והיידלברג. משנת 1816-17 עבד במערכת היומון Morgenblatt בשטוטגרט. כמעט את כל שנת 1818 עשה ברומא, ולאחר מכן, בשנים 1820 עד 1826 חי בקובורג. ריקרט התמנה לפרופסור לשפות המזרח באוניברסיטת ארלנגן בשנת 1826, ב-1841 נקרא למשרה דומה באוניברסיטת ברלין, שם היה גם ליועץ סתרים. ב-1849 פרש מן הפרופסורה בברלין ויצא לחיות באחוזתו סמוך לקובורג.
כשריקרט החל בקריירה הספרותית שלו, הייתה גרמניה נתונה במאבק לחיים ולמוות עם נפוליאון; בכרך שיריו הראשון, "שירה גרמנית" (Deutsche Gedichte), שיצא לאור בשנת 1814 בשם העט פריימונד ריימאר (Freimund Raimar), נתן, בעיקר ב-Geharnischte Sonette רבות העוצמה, ביטוי עז ותקיף לרגשות שפיעמו בלב בני ארצו. בשנים 1815–1818 הופיעו "נפוליאון, קומדיה פוליטית בשלושה חלקים" (Napoleon, eine politische Komödie in drei Stücken), שרק שניים מחלקיה יצאו לאור; וב-1817 "עטרת העתים" (Der Kranz der Zeit).
בשנת 1822 הוציא ריקרט קובץ פואמות בשם "ורדים מן המזרח" (Östliche Rosen), ובשנים 1834-38 יצא לאור האוסף "קובץ שירה" (Gesammelte Gedichte) בשישה כרכים – מבחר שיצא שוב ושוב, פעמים רבות.
ריקרט שלט בשלושים שפות וטבע את חותמו בעיקר כמתרגם של דברי שירה אוריינטאליים וכמחבר שירה ברוח רבי האמן מן המזרח. עניין רב עוררו תרגומיו למאקאמות של אל-חרירי מבצרה (Hariris Makamen) משנת 1826, "נאל ודמאייאנטי" (Nal und Damajanti), מעשיה הודית בשנת 1828, "רוסטן וסוראב, סיפור גיבורים" (Rostem und Suhrab, eine Heldengeschichte) ב-1830, ו"חאמאסה, או שירי העם הערביים העתיקים ביותר" (Hamasa, oder die ältesten arabischen Volkslieder) ב-1846.
בין כתבי המקור שלו, העוסקים בנושאים מזרחיים:
- "אגדות ושירים אוריינטאליים" (Morgenländische Sagen und Geschichten) (1837)
- "מורשת והגות מן המזרח" (Erbauliches und Beschauliches aus dem Morgenland) (1836–1838)
- "סיפורי ברהמינים" (Brahmanische Erzählungen) (1839)
המורכבת ביותר ביצירותיו היא "חוכמת הברהמינים" (Die Weisheit des Brahmanen), שיצאה לאור בשישה כרכים בשנים 1836 עד 1839. זו ומחזור שירי האהבה "אביב אהבה" (Liebesfrühling) משנת 1844, מהווים את מיטב יבולו של ריקרט.
בשנים 1843 עד 1845 הוציא ריקרט את הדרמות "שאול ודוד" (1843), "הורדוס הגדול" (1844), "הקיסר היינריך הרביעי" (1845) ו"כריסטופרו קולומבו" (1845), כולן נחותות בהרבה בהשוואה ליצירה שלה חב הוא את מקומו בספרות הגרמנית. בתקופת מלחמת שלזוויג השנייה בשנת 1864 כתב את "תריסר שירי מלחמה לשלזוויג-הולשטיין" (Ein Dutzend Kampflieder für Schleswig-Holstein), שרישומם על הציבור, אף כי פרסומם היה אנונימי, היה ניכר.
אחרי מותו נמצאו תרגומי ושירי מקור רבים בעזבונו, והם יצאו לאור בקבצים אחדים. ריקרט הצטיין בדמיון עשיר, שקירב אותו אל עולם השירה המזרחית, ומעטים הצליחו להגיע לשיעור קומתו במיומנות רתמית ובכושר המצאה בתחום המשקל. אין כמעט צורה לירית שאינה מיוצגת ביצירתו, ובכולן כתב בקלות ובחן.
השפעתו בתחום לימודי המזרח בגרמניה לא פחתה עם השנים (השוו אנמארי שימל).
שירתו של ריקרט היוותה השראה רבת-עוצמה למלחינים ויש 121 יצירות שנכתבו לשירתו - רק גתה, היינה ורילקה מקדימים אותו במובן זה. בין המלחינים שכתבו מוזיקה לשירתו שוברט, רוברט וקלרה שומאן, ברהמס, מאהלר (המחזורים שירים על מות ילדים ו"שירי ריקרט"), מקס רגר, ריכרד שטראוס, זמלינסקי, הינדמית, בארטוק, ברג, הוגו וולף והיינריך קספר שמיד.
המצבה לאחד מבניה המפורסמים ביותר של העיר שוויינפורט - פרידריך ריקרט - ניצבת בכיכר השוק. המשורר והאוריינטליסט, שהבית בו נולד עומד בפינה הדרומית-מזרחית של בית העירייה, משקיף על המתרחש בכיכר המרכזית תוססת החיים של שוויינפורט מאז 1890. יוצרי המצבה הם האדריכל פרידריך ריטר פון תירש והפסל וילהלם פון ריהמן. דמויות אלגוריות מיצירותיו של ריקרט - "סונטות קמלות" (Geharnischte Sonette) ו"חוכמת הברהמינים" - ניצבות לרגלי פסל הארד של ריקרט.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרידריך ריקרט |
24696125פרידריך ריקרט