רבי אפרים קרליבך

קרליבך היה שייך למשפחה מפורסמת של רבנים גרמניים. היה בנם של אסתר (גר'), סופרת ומשוררת ובתו של הרב אלכסנדר זוסמן אדלר, רבה הראשון של ליבק, ושל הרב ד"ר שלמה קרליבך, שהיה רבה של ליבק אחרי הרב אדלר. לקרליבך היו שבעה אחים וארבע אחיות. ארבעה מאחיו היו רבנים אף הם: מייסד הגימנסיה היהודית יבנה בקלן, עמנואל קרליבך (1874–1927), יוסף צבי קרליבך (1883–1942), דוד קרליבך (1885–1913) והארטוויג נפתלי קרליבך (1889–1967).

בשנת 1900, בגיל 20, הוסמך לרבנות. ב-1912 הקים את "התיכון היהודי" (Höhere Israelitische Schule) בלייפציג אותו ניהל עד 1936. ב-1924 מונה לרבה הראשי של לייפציג. בתחילת שנת 1936 עלה לארץ ישראל עם משפחתו והתיישב ברמת גן. שימש כרבה הראשי של רמת גן^[^{דרוש מקור]} עד פטירתו באוקטובר אותה שנה. נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, בסמוך לקברו של הרב שלמה הכהן אהרונסון.