שלום סבא
 | |
| שלום סבא (1940) | |
| לידה |
14 בינואר 1897 טילזיט,הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1975 (בגיל 78) הופהיים-אם-טאונוס, גרמניה |
| לאום | ישראלי, גרמני |
| יצירות ידועות | הגז, הרועה הצעיר |
זיגפריד שלום סֶבָּא (Siegfried Shalom Sebba; 14 בינואר 1897, גרמניה – 12 בפברואר 1975, גרמניה) היה צייר, מעצב תפאורה, צלם ומאייר ספרים ישראלי.
תולדות חייו ויצירתו
סבא נולד במזרח פרוסיה למשפחה חרדית. אביו היה בנקאי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הגרמני, שירת בחזית המערבית ואף נפצע. לאחר שחרורו מן הצבא למד ארכיטקטורה, מתמטיקה ופיזיקה בדנציג וקניגסברג ורכש את הכשרתו האמנותית בקניגסברג ובברלין. באמצע שנות העשרים וראשית שנות השלושים ערך מסעות בדרום-מזרח אסיה (אינדונזיה וחצי האי המלאי) וצפון אפריקה (מצרים והמדבר הנובי, אלג'יריה, תוניסיה ומדבר סהרה). לחלק מן המסעות יצא ככתב מאייר ומדווח בשליחות העיתון פרנקפורטר צייטונג וכן התלווה למשלחת המחקר של האנתרופולוג לאו פרובניוס (Leo Frobenius) למצרים העליונה ולנוביה. כן ביקר בפינלנד, צרפת וחבל הבלקן. עסק בציור, איור ספרים[1] ועיצוב תפאורות במה להצגות בברלין, מינכן ודרמשטאדט (למשל: "אדיפוס המלך" של אנדרה ז'יד). בשנותיו בגרמניה צייר בעיקר נופים ודיוקנאות (ובהם קורפוס מרשים של דיוקנאות עצמיים). בין השאר צייר דיוקנאות של חבריו היהודים פריץ אלברט ליפמן שזכה לימים בפרס נובל לרפואה ואחיו הדרמטורג הנודע, היינץ (1926)[2], ושל השחקן והבמאי היהודי קורט גירון (1929)[3]. כן פרסם מאמרים בנושא עיצוב חלל הבמה בתיאטרון ובאופרה[4]. עם עליית הנאצים לשלטון נמלט לבזל ומשם לסטוקהולם, שם המשיך לעצב תפאורות לבמה. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל והשתקע בגבעתיים. עזב את הארץ בשנת 1967[5] והשתקע בהופהיים-אם-טאונוס שבמערב גרמניה שם חי עד יום מותו.
עם עלייתו לארץ ישראל זנח זמנית את הציור (למעט ציורים ורישומי הכנה שעשה לתלבושות הצגות בתיאטרון הבימה) ופתח בתל אביב (רחוב רנ"ק 13) סדנה לצילום ולייצור כלי נחושת דקורטיביים. חזר לציור בשנת 1944. בשנותיו בארץ צייר מספר ציורי קיר שהגדול שבהם, "אחווה" (1956-8), הושמד עם הריסת בית המלין בתל אביב בשנת 2018. מאלה שרדו ציורי קיר בטכניון בחיפה ובבית יד-לבנים בגבעתיים. כן יצר קיר פסיפס גדול מלבנים הניצב במתחם הגן הארכאולוגי אשקלון (1954). סבא עיצב את התפאורה והתלבושות לארבע הצגות בתיאטרון הבימה בשנות השלושים והארבעים: "וילהלם טל" על פי מחזהו של פרידריך שילר (1936); "מרד המתים" של אירווין שו (1937); "המגפה הלבנה" של קארל צ'אפק (1938); "אדיפוס המלך" של סופוקלס (1947). החל משנת 1959 ועד שנת 1966 עיצב ואייר את כריכותיהם של תשעה ספרים שראו אור בהוצאת עם עובד (ספריה לעם)[6].
סגנונו של שלום סבא מגלה השפעה חזקה של תנועת "החפציות החדשה" (Neue Sachlichkeit) הגרמנית ובמיוחד של מקס בקמן (Max Beckmann). משנות העשרים ועד ראשית שנות החמישים מופיעים בציוריו דמויות ועצמים כבדים ומסיביים בעלי נפחיות עגלגלה המודגשת בקווי מתאר עבים וברורים.
במסגרת מסורת הציור הישראלית, ניתן לראות בסבא את אחד האמנים הטרום-כנעניים הבולטים באותן השנים. ציורו המפורסם "הגז" משנת 1947 (אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות; הציור זכה בפרס דיזנגוף בשנת 1952) מחבר בין תפיסה כנענית אודות הקשר הפולחני בין אדם לאדמה ולחקלאות, לבין תפיסת "היהודי החדש" ("יהדות השרירים" של מקס נורדאו; "בראש ובראשונה – ידיים" של מאיר יערי). בציור אחר משנת 1946, "הרועה הצעיר" (גרסה נוספת של ציור זה נעשתה בשנת 1960), מופיע רועה צאן המחזיק בידיו טלה. הציור משתלב עם מוטיב "הרועה הנאמן" הנפוץ בתרבויות האזור: מדמותו של הרועה בתבליטים מסופוטמיים, ועד דמותו בדתות המונותאיסטיות (משה רבנו, ישו). ציורים אלה נעשו בהשראת ביקוריו התכופים של סבא בקיבוץ אפיקים שם התגורר ידידו הצייר לאו רוט.
עבודותיו של שלום סבא הוצגו בשלוש תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות בשנים 1945, 1955 ו-1961. בתערוכה של שנת 1945 הציג סבא כמעט אך ורק עבודות שיצר מאז חזר לצייר כשנה קודם לכן. מרביתן של אלה נחלקו מבחינת נושאיהן לשלוש קבוצות עיקריות: סדנתו של הצלם (בציורים אלה בלט מוטיב מכונת ההגדלה המכוסה בבד אשר כונתה על ידי סבא "הסוס העיוור"); סדנת הפסל בלילה (עבודות שנעשו בעקבות ביקוריו של סבא בסדנאותיהם של משה ציפר ויצחק דנציגר, עמם היה מיודד); "מחזור מספר בראשית" שכללה שבע סצנות דרמטיות מספר בראשית. בתערוכה של שנת 1955 - תקופה בה הקדיש רבות מזמנו ומרצו לאמנות קירונית (ציורים ותבליטים) ברחבי הארץ - הציג סבא "חמש קומפוזיציות לציורי קיר על נושאים תנ"כיים" (כמתואר בכותרת קטלוג התערוכה). אלה היו חמישה תצלומים מוגדלים של חלק מסדרת רישומים קטני מידות, שחלקם נעשה בעיפרון וחלקם בטמפרה על נייר. רישומים אלה תיארו אירועים דרמטיים מספר בראשית וספר שמות:- נח משלח את היונה; אברהם בפרשת לך לך; עקדת יצחק; יעקב נאבק במלאך ומשה שובר את לוחות הברית. רישומים אלה היוו את סיכום מחקריו של סבא מאז שנת 1947 ואילך במה שכונה בפיו: "הרחבת החלל בתיאור הציורי". בכולם תואר המחזה בפרספקטיבה נועזת ובלתי שגרתית שהקנתה לו איכויות מונומנטליות.
בתערוכתו האחרונה במוזיאון (1961) הציג סבא את סדרת "האלמנטים" המהווה את שיא יצירתו המאוחרת. בסדרה זו קרא האמן תיגר על ההפשטה המוחלטת של חברי קבוצת אופקים חדשים. כמי שהיה אמון על מסורת "החפציות החדשה", סירב סבא לוותר על האובייקט כפי שעשו רבים מאמני קבוצת אופקים חדשים. בסדרת "האלמנטים" צייר סבא אלמנטים של מזון כחלב, ענבים, רימונים ועוד (בשנת 1960) ואלמנטים של חומרים כעץ, ברזל וכדומה (בשנת 1961). אלה הוצגו בדרך כלל כשהם מונחים על גבי משטחים נוקשים כאשר הן קווי המתאר הסגורים (מעין גריד בנוסח מונדריאן) והן (ובעיקר) הצבע מדגישים את חומריותם ו"מהותם" (ובמקרה של המזון אף טעמיהם) של האלמנטים ואת השתלבותם במרחב סביבם. לדברי קרלהיינץ גבלר - מחוקרי יצירתו של סבא - נהג האחרון להכין כשלושים גרסאות שונות של כל "אלמנט" בהן התקדם בצעדים קטנים ובדייקנות הולכת וגדלה אל נוסחה המוגמר והסופי של כל עבודה. "את תוקפם שואבים האלמנטים במידה רבה מתוך התפיסה המדויקת של מרקמיהם, מבנם, סמיכותם וצבעם הייחודי. האלמנט קובע באמצעות צבעו המיוחד, הקיים רק בו, את "המונוכרומיה המדורגת" של התמונה; כלומר - כל הצבעים המופיעים בתמונה הינם גוונים ושבירות לצבע הבסיסי והקובע של האלמנט הנדון. סבא מטפל בצבע האופייני ובמרקם העליון של התמונה - זה הנתפס מבחינה אופטית - במסירות וקפדנות כה רבים, והוא מוליכם עד לנקודה המדויקת ביותר. כך, ולמרות ההפשטה הטמונה בצירוף הצורות הלא-נטורליסטיות, אי אפשר להימנע מהחשק להשוותו לאמנים הקלאסיים..."[7].
במהלך שנת 1961 יצר סבא ארבע עבודות גדולות יחסית במדיומים שונים (עירוב של קולאז', טמפרה, גואש ועוד על מצעי עץ ונייר) בעקבות ביקור בקיסריה ועתיקותיה. שלוש מהן כונו על ידו "ארכאולוגיה" והרביעית כונתה "קיסריה". עבודות אלו נעשו לאחר שיצר, כהרגלו, וריאנטים ורישומי הכנה רבים. בדיעבד היו אלו עבודותיו הגדולות האחרונות. לאחר ששב מגרמניה, שם הציג תערוכה בהופהיים-אם-טאונוס בשנת 1963, התמקד סבא באמנות הקולאז'. משנת 1964 ועד מותו בגרמניה בשנת 1975 יצר סבא למעלה ממאה קולאז'ים קטנים, שנושאיהם חידתיים, ואשר נצנוצי האור שלהם יוצרים עולם קסום ואפוף מסתורין. מעין "ברכת פרידה מהעולם החלדי המוכר"[8].
מבחר תערוכות יחיד בישראל
- 1945 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1955 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1961 - מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1987 - בית האמנים בירושלים.
- 1994 - משכן לאמנות עין חרוד, המוזיאון הפתוח תפן.
- 1995 - מוזיאון ישראל, ירושלים.
מבחר תערוכות קבוצתיות
- 1926 - "הזצסיון הברלינאי" (Berliner Secession), ברלין.
- 1946 - "אמנות שימושית", בית הנכות בצלאל, ירושלים.
- 1947 - "אמנים נבחרים ארץ-ישראלים", בית הנכות בצלאל, ירושלים.
- 1947 - "אמנות שימושית ומרשם תעשייתי בארץ-ישראל", בית הנכות בצלאל, ירושלים.
- 1952 - "תערוכה ארצית של הציור והפיסול בישראל, למלאת 20 שנה ליסוד המוזיאון", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1957 - "Art et Travail", המוזיאון לאמנות והיסטוריה, ז'נבה.
- 1958 - "עשר שנות ציור ישראלי", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1959 - "התערוכה הכללית של אמני ישראל", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1980 - "המיתוס של כנען: השפעת תרבות המזרח הקדום על האמנות הישראלית בת-זמננו". אוניברסיטת חיפה.
- 1983 - "אמנות עיצוב הבמה בתיאטרון העברי", אוניברסיטת חיפה, הגלריה לאמנות.
- 1985 - "ציוני דרך באמנות ישראל", מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 1987 - "רובינא: ציירי הארץ מציירים את חנה רובינא", בית ראובן, תל אביב.
- 1988 - "עם בונה ארץ", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
- 1989 - "לחיות עם החלום", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1996 - "נמרוד: תמונה קבוצתית", מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 1998 - "עיצוב הבמה העברית מהדיבוק ועד כפר", מוזיאון מאנה-כץ, חיפה.
- 2003 - "מחורבותיך אבנך - דימוי החורבה בישראל 2003-1803", זמן לאמנות, תל אביב.
- 2008 - "העשור הראשון - הגמוניה וריבוי", המשכן לאמנות עין חרוד.
- 2009 - "זולו: מסע והרפתקה באמנות ישראלית", מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, תל אביב.
- 2011 - "המוזיאון מציג את עצמו: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 2013 - "Faszination Fremde", מוזיאון Giersch, פרנקפורט.
- 2014 - "בדילוג על המופשט: פנינים מאוסף יוסי ודניאלה ליפשיץ", האוניברסיטה הפתוחה, רעננה.
- 2017 - "ברלין עיר האורות: בין שתי מלחמות", מוזיאון בית הרמן שטרוק, חיפה.
- 2019 - "זבת חלב", מוזיאון בית חנקין, כפר יהושע.
אוספים ציבוריים
- מוזיאון תל אביב לאמנות.
- משכן לאמנות עין חרוד.
- מוזיאון ישראל, ירושלים.
- מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם.
- מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים, ניו יורק.
- המוזיאון העירוני לאמנות, קאסל, גרמניה.
- Hessisches Landesmuseum, דרמשטאדט, גרמניה.
- Stadel Museum, פרנקפורט, גרמניה.
- המוזיאון העירוני, הופהיים-אם-טאונוס, גרמניה.
- Frobenius-Institut, Goethe-universitat, פרנקפורט, גרמניה.
- גלריית טייט, לונדון.
- המוזיאון הבריטי, לונדון.
גלריה
-
לזכר הנופלים (הנה אני מביא לכם רוח וחייתם), 1955
בטון
בית יד לבנים, גבעתיים -
ריסון כוחות הטבע
ציור קיר
הטכניון, חיפה
כתביו בנוגע לתאוריה של אמנות הציור ועיצוב תפאורת במה
- זיגפריד סבא, "Variable Raumillusion Im Buhnenbild", בתוך כתב העת Die Scene, ברלין, פברואר 1927, עמ' 49–53.
- שלום סבא, "לתיקונו של בימוי האופרה", בתוך כתב העת במה, גיליון ב', אפריל 1940, עמ' 59.
- שלום סבא, "מכתב ליוסף אופין (1953)", בתוך: שלום סבא, ספר התערוכה הרטרוספקטיבית, משכן לאמנות עין חרוד, 1994, עמ' 81–88.
- שלום סבא, "פרספקטיבה קירונית חדשה: טקסטים מאת שלום סבא", בתוך: שלום סבא, ספר התערוכה הרטרוספקטיבית, משכן לאמנות עין חרוד, 1994, עמ' 89–97.
- שלום סבא, "על הלשון האסוציאטיבית של הצבע", בתוך: שלום סבא, ספר התערוכה הרטרוספקטיבית, משכן לאמנות עין חרוד, 1994, עמ' 111–112.
סרט דוקומנטרי
שלום סבא 1975-1897, כתיבה: גליה בר-אור, בימוי והפקה: עדנה קוברסקי, עדן הפקות בע"מ, 1995 (כ-14 דקות).
לקריאה נוספת
- אליאס ניומן, Art In Palestine, ניו יורק: Siebel Company, 1939.
- קרל שוורץ, האמנות היהודית החדשה בארץ-ישראל, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1941.
- רות קלינגר, אמנות ואמנים בארץ-ישראל, הוצאת יבנה, תל אביב, 1946.
- חיים גמזו, ציור ופיסול בישראל, דביר, 1957.
- ח.ריד, סבא, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1961.
- גבריאל טלפיר, "שלום סבא (עשרים וחמש שנה לעלייתו ארצה)", בתוך כתב העת גזית, 1961, כרך י"ט, גיליון ג-ד (219–220), עמ' 11–12, לוחות 12–13.
- אויגן קולב, בצלאל ססיל רות (ע), האמנות היהודית, תל אביב: מסדה, 1961.
- יונה פישר, בנימין תמוז (ע), אמנות ישראל, מסדה, 1963.
- 12 ציירי ישראל, תל אביב: ליאון המדפיס, 1965.
- עדנה מושנזון, רישומים לתאטרון הבימה 1918 - 1978, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1978.
- בנימין תמוז, דורית לויטה וגדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, מסדה, 1980.
- אברהם קאמפף, אילנה אורתר, אירית מילר, המיתוס של כנען:השפעת המזרח התיכון הקדום על האמנות הישראלית בת-זמננו, הגלריה לאמנות של אוניברסיטת חיפה, 1980.
- סבא - צייר ופועל, קרלהיינץ גבלר (Gabler), קאסל, 1981 (בשפה הגרמנית. הספר המקיף ביותר על יצירתו של סבא).
- גדעון עפרת, עקידת יצחק באמנות הישראלית, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, 1987.
- בנימין תמוז, עמוס קינן (ע), אמנות הפיסול בישראל:חיפוש הזהות, המוזיאון הפתוח תפן, 1988 (עמ' 15–17, 135-134).
- בתיה דונר, לחיות עם החלום, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1989.
- גדעון עפרת, גליה בר-אור וקרלהיינץ גבלר, שלום סבא, תערוכה רטרוספקטיבית, עין חרוד: משכן לאמנות עין חרוד, 1994.
- מיכל טלטש, עיצוב הבמה העברית מהדיבוק ועד כפר, חיפה: מוזיאון מאנה-כץ, 1998.
- גדעון עפרת, One Hundred Years of Art in Israel, בולדר, קולורדו: Westview Press, 1998.
- רונלד פורר, Israeli Painting: From Post-Modernism to Post-Zionism, ניו יורק, לונדון: The Overlook Press, 1998 (עמ' 13-12, 87-86).
- רונה סלע, צילום בפלסטין/ארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.
- גדעון עפרת, לארי אברמסון, "מחורבותיך אבנך..." דימוי החורבה בישראל 2003-1803, זמן לאמנות, תל אביב, 2003.
- גדעון עפרת, ביקורי אמנות - פרקים על אמנים ישראלים, ירושלים: הספריה הציונית, 2005.
- הלגה קלר, פיסול כמולדת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005 (עמ' 137, 153-149).
- נורית יערי, "אדיפוס המלך בין אתונה וירושלים", בתוך כתב העת זמנים, גיליון מספר 99, קיץ 2007.
- גליה בר-אור וגדעון עפרת, העשור הראשון:הגמוניה וריבוי, בתוך: 60 שנות אמנות בישראל, משכן לאמנות עין חרוד, 2008.
- טלי תמיר (ע), זולו - מסע והרפתקה באמנות ישראלית, מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, 2009 (עמ' 166, 212, 213, 246).
- גליה בר-אור, מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות עין חרוד, 2009.
- Faszination Fremde, מוזיאון Giersch פרנקפורט, 2013. (בגרמנית).
- אליק מישורי, בדילוג על המופשט:פנינים מאוסף יוסי ודניאלה ליפשיץ, האוניברסיטה הפתוחה, 2014.
- אריק קילמניק, גדעון עפרת ואירנה גורדון, 100 שנות אמנות הדפס בישראל, סדנת ההדפס ירושלים, 2015.
- גדעון עפרת, ברלין-ירושלים:אמנות העלייה מגרמניה, תל אביב: בית לאמנות ישראלית, 2015.
- אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, למדא ספרי האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שלום סבא |
- שלום סבא, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- גדעון עפרת, זיגפריד שלום סבא: אמנות ומלחמה 1946-1944, הרצאה מצולמת באתר תולדוט
- מיכאל יעקובסון: הריסה חסרת תרבות: ציור קיר חשוב ייחרב לטובת עוד מגדל מגורים, 19 בפברואר 2018, xnet
- נורית יערי, אדיפוס המלך בתיאטרון הבימה 1947. החוג לאמנות התיאטרון, אוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים
- ^ אייר את הספרים הבאים:- א. Venus mit dem Orgelspieler מאת מרטין בורמן (Borrmann), ברלין, 1922; ב. Sunda - Eine Reise Durch Sumatra גם הוא מאת מרטין בורמן, פרנקפורט, 1925 (מהדורה הולנדית של הספר - Soenda: Een reis door Sumatra, ראתה אור כשנה לאחר מכן באוטרכט). כמו כן אייר את כריכת חוברת תווים של מוזיקה "אקזוטית" בשם Sumurun שראתה אור בהוצאת Karl Brull, בשנת 1921, ואת כריכת הספר "Kameraden Der Berge" מאת Luis Trenker, שראה אור בהוצאת Rowohlt בברלין בשנת 1932. כן פרסם איורים בכתב העת הספרותי "הצומת" (Der Querschnitt).
- ^ ציורם של השניים, לתוכו "הגניב" סבא דיוקן עצמי שלו בצורת מסכה, אבד ומוכר אך ורק מתצלום שלו בשחור-לבן.
- ^ תמונתו של גירון [שיחק במלאך הכחול עם מרלין דיטריך], הוצגה במוזיאון הרמן שטרוק בחיפה בתערוכה "ברלין עיר האורות: בין שתי מלחמות העולם" בשנת 2017.
- ^ בכתב העת Die Scene שראה אור בברלין. מקצתם פורסמו אחרי עלייתו ארצה בכתב העת "במה".
- ^ קרלהיינץ גבלר, "ציורי האלמנטים", בתוך: "שלום סבא", המשכן לאמנות עין חרוד, 1994, לעיל, עמ' 122. זאת בניגוד לנטען במספר מקורות כי סבא עזב את הארץ כבר בשנת 1963. גבלר קובע (הן בספרו והן בפרסומים אחרים) כי סבא אכן הצטרף בשנת 1963 לחוג האמנים שיוצג על ידי הגלריסטית ופטרונית האמנות הגרמניה חנה בקר פון ראט, ואף יצא להופהיים ונכח בתערוכת היחיד שערכה לו האחרונה שם. אולם שב לאחר מכן ארצה ועזב לגרמניה רק בשנת 1967 עם נישואיו לגב' הנרייטה (רבקה) קפלן. בקביעתו של גבלר תומכות מספר עדויות ובהן, למשל, העובדה כי סבא אייר את הכריכה לספר "יופי עלי אדמות" שראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1966 (ראו הערה להלן) מה שמאשר כי באותה שנה שהה עדיין בארץ.
- ^ ספרי סדרת ספריה לעם כדלקמן: "גשר הדרינה"/אנדריץ' (מס' 20 משנת 1959), "מורה הדרך"/נאראיאן (מס' 21 משנת 1960), "האינקויזיטורים"/אנדז'ייבסקי (מס' 45 משנת 1961), "מות יומת המלך"/רינו (מס' 48 משנת 1962), "השושנה הלבנה"/טראון (מס' 51 משנת 1962), "וזרח השמש"/המינגוי (מס' 56 משנת 1962), "חירות או מוות"/קאזאנצאקיס (מס' 58+59 משנת 1963), "ניצחון"/קונרד (מס' 60 משנת 1963), "יופי עלי אדמות"/ראמיז (מס' 94 משנת 1966).
- ^ קרלהיינץ גבלר, "ציורי האלמנטים" בתוך: שלום סבא, משכן לאמנות עין חרוד, 1994, עמ' 120. תרגום מגרמנית: ד"ר אוריאל אדיב.
- ^ קרלהיינץ גבלר, לעיל, עמ' 122.
30117621שלום סבא