מוזיאון בית חנקין
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | ארכאולוגיה, טבע |
מוזיאון בית חנקין הוא מוזיאון רב תחומי השוכן במרכז מושב כפר יהושע וממוקם בתוך מתחם בית הספר היסודי 'מרחבים' שבמושב. המקום נפתח ב-1950 ומוצגים בו כיום עשרות פוחלצים ושלדים של עופות ויונקים הנפוצים בעמק יזרעאל בפרט ובארץ בכלל, וכן מגוון עשיר של צמחים מיובשים, פינת העבודה של יהושע חנקין, מוצגים ארכאולוגיים, גאולוגיים ותכנים אקולוגיים. במקום נמצאת גם גלריה לאמנות עכשווית ובה מוצגות תערוכות מתחלפות.
המוזיאון הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך[1].
הקמת המוזיאון
בית חנקין הוקם במושב כפר יהושע שבעמק יזרעאל. המושב נוסד בשנת 1927 על ידי אנשי העלייה השלישית מכוחה של אידאולוגיה חזקה ונקרא על שמו של יהושע חנקין. מייסדי הכפר פעלו למען הקמת חברה חדשה ומתוקנת, המשלבת את פועלם של האינדיבידואל והקולקטיב גם יחד.
בשלהי שנות הארבעים של המאה העשרים, בהתאם לצוואתו של יהושע חנקין, יזם המורה ואיש הטבע מנחם זהרוני 1979-1912) את הקמתו של "מכון אזורי לטבע ולידיעת המולדת - "בית חנקין", בבית הספר בכפר יהושע. את הכסף לבניית המקום הותיר יהושע חנקין – 2,500 ל"י, וכפר יהושע נטל על עצמו לכסות את רוב ההשקעה הכספית, בתקווה כי מוסדות ואישים המוקירים את זכרו של חנקין ישתתפו גם הם בהקמת הבניין.[2]
אבן הפינה לבית הונחה ב-1949. מנחם זהרוני תיאר את הקמת המכון: ”'יהושע חנקין ז"ל (1864–1945) ציווה לפני מותו 2500 לירות להקמת חדר טבע בכפר יהושע [...] אך הצוואה הייתה חסרת ערך מעשי עד לאחר קום המדינה, שכן רק אז ניתן להביא את עזבונו של חנקין לידי מימוש. אולם באותו זמן כבר אי-אפשר היה להקים בסכום זה מוסד לשמו. לפיכך, קיבל ועד הכפר על עצמו את הקמת הבניין (שטח של 200 מ"ר ויותר) והשקיע בהקמתו כ-18,000 ל"י. שליש מזה נתקבל ממקורות חוץ, בכלל זה עזבון חנקין ותרומה של חברת הכשרת היישוב'.”[3]
להנחת אבן הפינה נשלח מברק ברכה מקרן קיימת לישראל: ”'הננו לימינכם בעת הנחת אבן הפנה למרכז חדש של מדע וידיעת הארץ...יהי רצון ובית יהושע חנקין יחנך דורות לאהבת מולדת חלוציות והגשמה'.”[4]
ב-1950, כשנה לאחר שהונחה אבן הפינה, השתרע בית חנקין, שהוקם בשטח בית הספר של המושב על 220 מ"מ. המבנה כלל אולם תצוגה רב תחומי- בית חנקין, מעבדת כימיה וביולוגיה, מחסן, מצפה כוכבים קטן ע"ש הטייס מאיר חפשי, פינת חי וגן בוטאני. שלוש שנים לאחר ההקמה נבנה האגף לחקלאות- 'יד מיכאל', לזכרו של מיכאל כפרי, חבר הכפר ובו אולם להרצאות ותערוכות.
פעילות המקום בשנים הראשונות
בשנת 1953 סיכמה הנהלת המוסד את הפעילות בשנותיה הראשונות ודיווחה כי אל המקום הגיעו בשנה זו 4,000 מבקרים מכל הארץ. אך לא בביקורים ראתה הנהלת המוסד את עיקר פעילותה: 'בית יהושע חנקין נועד לצורכי לימוד, להרבצת תורה לעם...הדרך למטרה הזו עוברת את בית הספר והמטרה תושג בעיקר על ידי עובדי החינוך.'[5] רוב פעילותו של המוסד התקיימה בקרב מורים שהשתלמו בקורס טבע ובקורס לידיעת הארץ. מלבד הקורסים נערכו טיולים בהדרכתם של עובדי הבית וכן מספר כנסים וימי עיון.[6] בשנים 1954–1956 ניטעה מסביב לבית חנקין גינה בוטאנית ובה פינת צמחי מים. שתי ספריות הועמדו לרשות המבקרים והמשתלמים, באחת נאספו ספרי מדע בעברית ובלועזית, במקצועות מדעי הטבע וידיעת-הארץ, ובשנייה, נאספו ספרי עזר לתלמיד ולמורה בעברית בלבד.[7]
ניהול המקום והאוסף
מנחם זהרוני היה למנהלו של המקום מיום היווסדו ובמשך שנים פיתח אותו למרות קשיים רבים שניכרו בדרכו. זהרוני החל לעבוד בבית הספר בכפר יהושע בשנת 1936 כשהוא משלב את ההוראה בלימודים במכון הביולוגי של יהושע מרגולין בתל אביב ובלימוד עצמי. במהלך עבודתו הקים בית טבע, ובעזרת הילדים מילא אותו באוספים, פלקטים ומכשירי עזר. זהרוני עסק בטבוע ציפורים, הקים פינת חי והרבה לשוטט ברחבי הארץ. בקיץ 1947, יצא זהרוני לשליחות כחבר ב'הגנה', להקמת בתי ספר במחנות הפזורים ברחבי אוסטריה ולגיוס אנשים וכספים. בקיץ 1948 חזר ארצה. שנתיים אחר כך החל בהקמת 'בית חנקין'. זהרוני "המשוגע לדבר" הקדיש את זמנו, את נשמתו ואף את ממונו לפיתוח המקום. הגרעין לאוסף המוזיאון היה האוסף הפרטי שלו אליו נוספו ברבות השנים מוצגים שנאספו על ידי הקהילה וממשיכי דרכו של זהרוני. זהרוני אסף במו ידיו את המוצגים מהסביבה, מן החי והצומח, מוצגים גאולוגיים וארכאולוגיים. במקום רוכזו אוספים עשירים במדעי הטבע, חקלאות, ארכאולוגיה של האזור, וכן הוקמו בו מעבדה לביולוגיה, אולם תצוגה לבעלי חיים, עופות, צמחים ומוצגי גאולוגיה. עוד היו במקום גם אוסף מטבעות עתיקים וספריה.
תפישה חינוכית ואידאולוגיה
הקמת 'בית חנקין' תאמה את תפישת החינוך בכפר ואת שיטת ההוראה ופעילותו של מנחם זהרוני. תפישתו החינוכית, הרב תחומית של 'בית חנקין' נבנתה כהמשך לטיולים הרגליים הרבים שערכו באזור, ואשר היו חלק ממהלך הלימודים השוטף וכהמשך ללימוד הספרות היהודית והתנ"ך. אחרי שעות הלימודים עזרו הילדים ותושבי הכפר בארגון 'בית חנקין', בתחזוקה, באיסוף המוצגים ובטיפול בפינת החי הצמודה.
איסוף הממצאים הארכאולוגיים, הזואולוגיים, הבוטניים והגאולוגיים על ידי זהרוני ובני המקום, הכנסתם והצגתם ב'קודש הקודשים' החילוני – המוזיאון ובית הספר, היו צעדים נוספים ביצירת המטא-נרטיב הציוני. לשם כך גויסו מאמצים מוזיאליים, שבאו לידי ביטוי בבניית מקום בעל תחושת ייחוד, קדושה ומסתורין, בבחירת התכנים, באיסוף המוצגים, באופן התצוגה המפואר, בשיתוף הקהילה ובחשיפת המקום לקהל רחב. זהרוני הצהיר על החשיבות האסתטית, שראה בעיצוב הבניין והתצוגה. כעשור לאחר מכן, ב-1963 היה המקום ל'מרכז ארצי לחינוך שדה', מנהלו מנחם זהרוני, פרש מתפקידו בשל חילוקי דעות אידאולוגיים וכספיים, ונגה הראובני מונה למחליפו. הראובני ביקש שתוכנו המחקרי והלימודי של המוסד יהיה טבע הארץ ונופה בראייה של קדמוני ישראל ומתוך זיקה לחיי יום יום בהווה. המרכז עסק בשלושה תחומים עיקריים: א. מחקר- חקירת הטבע והנוף במקורות הספרותיים וביטויים בשטח ב. הוראה- תלמידי 'המדרשה למורי כפר', בנהלל למדו במקום באופן קבוע, וכן נערכו חוגים למורים וגננות בתחום חינוך השדה. ג. תצוגה- הכנת תערוכות קבועות ונודדות, כמו תערוכת 'נופי מקרא' שהוצגה ב-11 מרכזים עירוניים וכפריים ברחבי הארץ.[8]
ב-1969 פרצה במקום שרפה ומאז עמד שומם מספר שנים. ב-1973 קיבל על עצמו אילן טל שהיה מורה לגאוגרפיה ומדעים את ניהול המקום וחידושו. בעזרת ביל פרגסון, צייר ואיש אקדמיה, עוצבה התצוגה מחדש בהתאם לנרטיב אקולוגי. נערך מיון, צוירו דיורמות והמקום זכה לעדנה מחודשת. במהלך השנים לאור שינויים אידאולוגיים, חברתיים ותרבותיים ובשל העדר עניין ותקציב מצד הקהילה ומוסדותיה, הלכה הפעילות בבית חנקין והצטמצמה, עד לסגירתו המוחלטת.
בית חנקין כיום
משנת 2014 צמחה פעילות התנדבותית של אנשי הקהילה לשיקום ולפיתוח המקום מחדש, ולגיבוש תוכנית עתידית. במסגרת התוכנית, לצד פיתוחו והתאמתו לרוח הזמן, יישמר ייחודו ההיסטורי והערכי של המקום, על ידי שימור המבנה ותערוכת הקבע. במקביל מוצגות תערוכות אמנות מתחלפות באולם 'יד מיכאל', אשר מתפקד כגלריה לאמנות עכשווית. התערוכות המוצגות במקום מתייחסות באופן ביקורתי ועדכני לאוספים, למוצגים ולתכנים הקיימים במרחב הבית.
לקריאה נוספת
- מרדכי אמיתי (עורך), כפר יהושע ביובלו: דור לדור יביע אמר תרפ"ז-תשל"ז 1927–1977, תל אביב, 1982.
- גליה בר אור, 'חיינו מחייבים אמנות' – בניין תרבות כבניין חברה: מוזיאונים לאמנות בקיבוצים 1960-1930, שדה בוקר, 2010
- נטע הבר, המוזיאון בסביבה הבית ספרית כמשאב חינוכי: בין שימור לפיתוח מקרה בוחן: 'בית חנקין', חיבור לקבלת תואר 'מוסמך', מכללת אורנים, 2013.
- מנחם זהרוני, 'בית יהושע חנקין עשר שנותיו הראשונות', נחמן תרדיון (עורך), מארץ קישון – ספר העמק, תל אביב, 1967-1966.
- אליק מישורי, שורו הביטו וראו: איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, תל אביב, 2000.
- אלי שמיר, כל הדרכים מובילות לכפר יהושע, קתדרה, 111 תשס"ד, עמ' 165–180.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון בית חנקין
הערות שוליים
- ^ מדריך לאתרי מורשת - אתרי ביקור ומוזיאונים היסטוריים, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2019, עמ' 62
- ^ בכפר – בית חנקין בכפר יהושע לפני השלמתו, דבר, 1 בדצמבר 1950
- ^ מנחם זהרוני, מארץ קישון
- ^ קרן קיימת לישראל אל מזכירות כפר יהושע, 20.10.1949, ארכיון כפר יהושע
- ^ ח' שנים לפטירת יהושע חנקין ז"ל – עלון, ארכיון כפר יהושע, עמ' 14
- ^ ח' שנים לפטירת יהושע חנקין ז"ל – עלון, ארכיון כפר יהושע, עמ' 14–15
- ^ הגן הבוטאני הוקם לזכרה של גילה בן עקיבא ז"ל שנהרגה בדרכה לסלע האדום., הספרייה הוקמה ע"ש זלמן ליפשיץ ז"ל.
- ^ א.מש, 'בית חנקין', דבר, 1.12.1960
29053538מוזיאון בית חנקין