שגרירות איטליה בישראל
 | |
| דיפלומטיה | |
|---|---|
| חלק מ | יחסי איטליה–ישראל |
| שגריר | סרג'ו ברבנטי |
| שטח האמנה |
 ישראל |
| מדינה מיוצגת |
 איטליה |
שגרירות איטליה בישראל היא נציגות דיפלומטית של איטליה. השגריר הנוכחי הוא סרג'ו ברבנטי.
רקע היסטורי
הנציגות הדיפלומטית האיטלקית הראשונה בארץ ישראל הייתה קונסוליית ממלכת סרדיניה בירושלים, שהוקמה ב-1843[1].
לאחר איחוד איטליה והקמת ממלכת איטליה ב-1861, הפכה הקונסוליה לקונסוליית ממלכת איטליה.
בעקבות המלחמה האיטלקית–עות'מאנית ב-1911 עמדה הקונסוליה בחסות הקונסוליה הגרמנית בירושלים[2].
עקב הצטרפות ממלכת איטליה למלחמת העולם הראשונה לצד מדינות ההסכמה ב-1915, נסגרה הקונסוליה.
הקונסוליה נפתחה מחדש לאחר המלחמה.
ב-1937 נפתחה קונסוליית משנה ביפו[3].
לאחר כיבוש אתיופיה ב-1936 במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה דרשה הקונסוליה בעלות על בניין הקונסוליה האתיופית[4] אך עקב הצטרפות איטליה למלחמת העולם השנייה לצד מדינות הציר והכרזת המלחמה שלה על הממלכה המאוחדת, נסגרה הקונסוליה האיטלקית והדיון הוקפא[5].
בעקבות הכרזת ממשלת המנדט על איטליה כמדינת אויב, עברה האחריות לרכוש האיטלקי בישראל, ובכללו הקונסוליות האיטלקיות, לממונה על נכסי אויב, ומוקם בו בית הדין הצבאי המנדטורי[6]. ממשלת המנדט סירבה להשיב את הרכוש האיטלקי לידי בעליו עד להסדרת פיצויים לנזקי המלחמה[3], ורק בנייני הקונסוליה בירושלים הוחזרו לידי איטליה רק ביוני 1949[7].
היסטוריה
איטליה הכירה בישראל דה פקטו בינואר 1949, והעלתה את מעמד הקונסוליה האיטלקית בתל אביב לצירות[8]. בנובמבר 1949 הגיע לישראל ציר איטליה הראשון, אנריקו אנצילוטי[9].
הציר האיטלקי שבר את החרם שהטילו הנציגויות הדיפלומטיות בישראל על משרד החוץ לאחר מעברו לירושלים ב-1953, כשהופיע לביקור רשמי אצל שר החוץ משה שרת בדצמבר 1953[10].
ב-1956 הועלה דרג היחסים לשגרירות[11].
ב-1972 נסגרה קונסוליית איטליה בחיפה, ומונה קונסול כבוד תחתיו[12][13].
מחלקות וגופי משנה
איטליה מחזיקה בשתי קונסוליות כלליות במערב ירושלים ומזרח ירושלים, וארבע קונסוליות כבוד בבאר שבע, אילת, חיפה ונצרת.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של שגרירות איטליה בישראל
שגרירות איטליה בישראל, ברשת החברתית פייסבוק
שגרירות איטליה בישראל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
שגרירות איטליה בישראל, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
- ↑ מרדכי אליאב, הקונסוליה האוסטרית בירושלים והיישוב היהודי, קתדרה 18
- ↑ יום־יום, הצבי, 4 באוקטובר 1911
- ^ 3.0 3.1 רכוש איטלקי בא"י לא יוחזר לבעליו, המשקיף, 22 בספטמבר 1947
- ↑ למי שייכים כעת בניני החבשים | המשקיף | 23 נובמבר 1939 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ↑ משפטי האיטלקים נגד החבשים ל"נקודה מתה", הבוקר, 5 ביולי 1940
- ↑ הקונסוליה האיטלקית מבקשת לחזור לביתה, הבוקר, 2 בספטמבר 1947
- ↑ בניני הקונסוליה האיטלקית והמנגר בירושלים הוחזרו אתמול לבעליהם, הבוקר, 26 ביולי 1949
- ↑ איטליה הכירה בישראל, קול העם, 26 בינואר 1949
- ↑ ציר איטליה הגיע לישראל, דבר, 10 בנובמבר 1949
- ↑ משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ, הוצאת כרמל, תשפ"א 2021, עמ' 100-101
- ↑ ישראל ואיטליה העלו את נציגויותיהן - לשגרירויות, על המשמר, 17 בינואר 1956
- ↑ ראובן בן-צבי, רכזי הקניות בצפון פוסחים על חיפה ומעדיפים את תל־אביב, מעריב, 10 ביולי 1972
- ↑ מנסים למנוע סגירת הקונסוליה האיטלקית בחיפה, מעריב, 23 באפריל 1972
שגרירות איטליה בישראל37134848Q54834137