הקונסוליה הספרדית בירושלים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כתובת | שדרות בר לב |
| עיר |
 ירושלים |
| תאריך פתיחה | 1853 |
| דיפלומטיה | |
| שטח האמנה |
 ארץ ישראל בתקופה העות'מאנית (1853 - 1918)  המנדט הבריטי (1918-1948) ירושלים (1948 ואילך) השטחים הפלסטיניים (1967 ואילך)  הרשות הפלסטינית (1994 ואילך) |
| מדינה מיוצגת |
 ממלכת ספרד (1853-1931, 1975 ואילך)  הרפובליקה הספרדית השנייה (1931-1939) המדינה הספרדית (1939-1975) צרפת (1914-8) רומניה (1916-8) ארצות הברית (1918) הקיסרות הגרמנית (1918-1922) גרמניה הנאצית (1939-1945) איטליה הפשיסטית (1939-1945) |
הקונסוליה הספרדית בירושלים היא נציגות דיפלומטית של ספרד בירושלים, הפועלת מ-1853,[1] שייצגה במשך השנים את ממלכת ספרד, ספרד הרפובליקאית והמדינה הספרדית באימפריה העות'מאנית, המנדט הבריטי וירושלים הירדנית והישראלית. כיום משמשת הקונסוליה כנציגות ספרד לרשות הפלסטינית.
הקונסוליה היא הנציגות הדיפלומטית הוותיקה בארץ, כשהיא קיימת למעלה מ-150 שנה ברצף. הקונסוליה פעלה למרות שספרד לא הכירה בישראל עד 1986.
היסטוריה
הקונסוליה הוקמה בשנת 1853, בעקבות החזרת שיטת הקפיטולציות באימפריה העות'מאנית ב-1839 והתעוררות העניין האירופאי בירושלים ובארץ ישראל. תפקידה העיקרי של הקונסוליה היה לפקח על הרכוש של ספרד, שהייתה בעלת ההשפעה במשמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית. הקונסוליה מימנה את הקמת כנסיית פטרוס ה"קדוש" ביפו בין השנים 1888–1894 בחסות בית המלוכה הספרדי ואת חידוש כנסיית ג'ון ה"קדוש" ברמלה.[1][2]
לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914, ביטלה האימפריה העות'מאנית את שיטת הקפיטולציות ואת ההגנה שהעניקה זו לנתינים זרים, וגירשה את הקונסולים של המדינות שלחמו בה (בראשן אנגליה, רוסיה, וצרפת). בעקבות כך גבר כוחם של נציגי המדינות הנייטרליות בארץ, הקונסול הספרדי אנטוניו דה ביובר, שהיה לבא כוח האינטרסים הצרפתיים בארץ ב-1914[3] ולבא כוח האינטרסים הרומנים בארץ כשהצטרפה למלחמה ב-1916,[4] והקונסול האמריקאי אוטיס גלייזברוק.[5] עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה ב-1917, נסגרה הקונסוליה האמריקאית, והקונסול האמריקאי העביר לקונסול הספרדי, דה ביובר את האחריות לאינטרסים של מדינות שהיו באחריותו (רוסיה, בריטניה וארצות הברית).
בשנותיה הראשונות של המלחמה מילא הקונסול האמריקאי תפקיד חשוב בסיוע ליישוב היהודי בארץ, ודרך הקונסוליה האמריקאית העבירו יהודי ארצות הברית, באמצעות ארגון הג'וינט, סיוע רב ליישוב היהודי בארץ.[6] לאחר סגירת הקונסוליה האמריקאית עברו פעילויות סיוע ועזרה לחסות הקונסוליה הספרדית, ולראש ועד הסיוע, אליעזר הופיין, הועמד משרד פרטי בבניין הקונסוליה הספרדית.
עם כניסתם של הבריטים לירושלים ב-9 בדצמבר 1917 היה הקונסול הספרדי דה ביובר שותף לטקסי הכניעה השונים, והקונסוליה קיבלה את ייצוג האינטרסים של מדינות המרכז (גרמניה ואוסטרו-הונגריה).[5][7]
תקופת המנדט
ממשלת ספרד תבעה את החזרת משטר הקפיטולציות בראשית המנדט הבריטי, אך הבריטים סירבו.[8] בתקופת המנדט יייצגה הקונסוליה גם את האינטרסים של קולומביה, קוסטה ריקה, הרפובליקה הדומיניקנית, גואטמלה, האיטי, ונצואלה ואל סלבדור[9].
ב-1938 מונה נציג לממשלת פרנקו בירושלים, דון זואן די לאס בארצינאס,[10] שהוכר לאחר תום מלחמת האזרחים הספרדית באפריל 1939 כקונסול ספרד.[11]
ב-1933 ביקר בארץ ש. מונטאנה, ציר משרד המסחר והתעשייה הספרדי.[12]
במהלך מלחמת העולם השנייה, קיבלה הקונסוליה הספרדית את האחריות לאינטרסים האיטלקיים בארץ, מיוני 1940 ועד ינואר 1946.[13] כן קיבלה בנובמבר 1939 את האחריות לאינטרסים הגרמניים בירושלים, לאחר שיוצגו לתקופה קצרה על ידי הנציגות השווייצרית[14].
לאחר הקמת ישראל
ב-5 בינואר 1948 נהרג סגן הקונסול הספרדי והקונסול בפועל מנואל אלזס סלאזאר, קרוב משפחתו של דה-ביובר, בפיצוץ מלון סמירמיס על ידי ההגנה.[15]
במהלך מלחמת העצמאות עבר הקונסול הספרדי בירושלים, דיאגו רודננדו לעיר העתיקה, מתוך מחשבה שהכוחות הערביים יכבשו את העיר היהודית,[16] אך בסיום המלחמה נותר הקונסול במזרח ירושלים הירדנית בעוד מבנה הקונסוליה נותר בשטח שבשליטת ישראל. באפריל 1949 חזר לירושלים המערבית הדיפלומט הספרדי הוותיק אנטוניו דה ביובר, במטרה לגשר בין היהודים והערבים, אך היהודים דחו שירותיו.[2][17][18] ישראל סירבה גם לקשור קשרים רשמיים עם ממשל פרנקו הפשיסטי, בצל מלחמת העולם השנייה והשואה והנטייה הסוציאליסטית של ישראל בראשיתה, והקונסוליה שבירושלים המזרחית שבשלטון ירדן הפכה למוקד הקונסולי העיקרי, כשספרד מקימה קונסוליה נוספת במערב ירושלים. קונסול אחד מונה לשתי הנציגויות, והוא עבר כל יום ממזרח ירושלים למערבה וחזר.[1]
הקונסוליה נסגרה ב-1950 לאחר שישראל הצביעה בעצרת הכללית של האו"ם נגד קבלתה של ספרד, והוחזר בינואר 1951.[19]
במהלך מלחמת ששת הימים הותקפו הכוחות הישראלים שבאו מגבעת התחמושת מהקונסוליה הספרדית הסמוכה, והם השיבו בירי.[2]
ב-1978 הוחלף הקונסול בקונסול בעל ותק דיפלומטי שנועד להוות מעין שגריר בלא הכרה רשמית, אך ישראל התנגדה לכך.[20] ב-1985 הושחתה מכונית הקונסול כתגובה להכרת ספרד באש"ף.[21]
ישראל קשרה יחסים רשמיים עם ספרד ב-1986, וספרד הפכה את הקונסוליה שבתל אביב לשגרירות, אך הקונסוליות שבירושלים המשיכו לפעול, שבמזרח ירושלים כנציגות ספרד לתושבי ירושלים והפלסטינים, ועם הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994 הפכה הקונסוליה לנציגות הספרדית אליה.
במאי 2024 הורה שר החוץ הישראלי ישראל כ"ץ על איסור לקונסוליה להעניק שירות לפלסטינים.[22]
קונסולים
| שם | תחילת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|
| ??? | ||
| אנטוניו דה ביובר | 1913 | יוני 1919 |
| קרדון | ??? | ??? |
| ??? | ||
| ספניולו[12] | 1933(?) | נובמבר 1934(?) |
| חוליה פריטו וילאבריה | נובמבר 1934[23][24] | ??? |
| אנטוניו אספינוזה סן-מרטין | פברואר 1936[25][26] | ??? |
| דון ז'ואן איגנציז | ספטמבר 1938 | |
| אנרי רודריגז ראמון | ספטמבר 1938[27] | אפריל 1939 |
| ז'ואן די לאס ברצינס | אפריל 1938[10][11] | |
| מנואל דל ברסה | יוני 1939[28][29] | יוני 1940(?) |
| לאוראאנו פרץ מונוז | יוני 1940[30] | |
| דאמון מריה די פריבס | ספטמבר 1941[31] | ??? |
| ר.מ. די פוחרף | ??? | אוגוסט 1943[32] |
| אנטוניו קורדליו קרסקו | אוגוסט 1943[33] | ??? |
| פרננדו חדד ניקומנדו[34] | אוקטובר 1946[34] | |
| אנטוניו דה ביובר | 1949[35] | 1952 |
| פרנצסקו אוטרי | ספטמבר 1953[36] | |
| פדרו לופז | מאי 1953[37] | ??? |
| דוראן לורינה[38] | ||
| מאסינו דה מדרסי[39] | ||
| אלברטו פסקוול[40] | ||
| סנטיאגו מרטיאז קארו[2] |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הקונסוליה הספרדית בירושלים
הקונסוליה הספרדית בירושלים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הקונסוליה הספרדית בירושלים, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 אינגה דויטשקרון, בנציגות ספרד בירושלים עובדים בקצב מוגבר, מעריב, 27 בינואר 1976
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 יוסף צוריאל, הקונסול הספרדי הרים ידיים, מעריב, 24 בינואר 1986
- ^ מנדל קרמר, אל הנתינים הזרים, החרות, 23 בדצמבר 1914.
- ^ הודעה רשמית לכל הנתינים הרומינים, החרות, 12 ביוני 1916.
- ^ 5.0 5.1 "הקונסול האחרון בירושלים דון אנטוניו דה בלובר", בתוך: יעקב גרוס (עורך), ירושלים תרע"ח, 1917/8 – חורבן, נס וגאולה, הוצאת גרוס, גבעתיים 2007
- ^ ג'וינט ישראל זכה בפרס ישראל בתחום מפעל חיים
- ^ נשק מן החוץ, דואר היום, 6 בינואר 1922
- ^ דניאל אוסטר, זכויות הנתינים הזרים בבתי המשפט בא"י, הארץ, 29 בפברואר 1924
- ^ גרשון סוואט, חבר הקונסולים בירושלים והקונסוליה הכללית של פולין, הארץ, 5 בפברואר 1940
- ^ 10.0 10.1 חלופי גברא בקונסוליות בירושלים, הארץ, 15 בספטמבר 1938
- ^ 11.0 11.1 קונסול ספרדי חדש, הארץ, 6 באפריל 1939
- ^ 12.0 12.1 לפתוח יחסי מסחר בין ספרד לא"י, דואר היום, 24 בדצמבר 1933.
- ^ קונסול ספרד ישגיח על האינטרסים של איטליה, הארץ, 20 ביוני 1940; הפיקוח על מוסדות איטלקיים – בידי הממשלה, הצופה, 23 בינואר 1946.
- ^ Daphna Sharfman, Jerusalem in the Second World War, 2023, מסת"ב 9781003833789, 1003833780
- ^ למצב בארץ, העולם, 15 בינואר 1948
- ^ סמך על המזכיר הראשי גרני ונבשל, מעריב, 6 באפריל 1949
- ^ אזהרה חמורה לירדן, הבוקר, 17 ביוני 1953
- ^ נ. וילנסקי, מה הציע הדוכס דה־טרנובה לישראל ב־1949?, הבוקר, 20 במאי 1955
- ^ קונסול ספרד חוזר לירושלים, מעריב, 30 בינואר 1951
- ^ „המחזר” הספרדי מציע לישראל "הכול" ־ רק לא נישואין (דיפלומאטיים), מעריב, 4 בינואר 1978
- ^ בקצרה, חדשות, 24 בנובמבר 1985
- ^ יוסי נכטיגל, סגנית ראש ממשלת ספרד: "פלסטין תשוחרר מהנהר עד הים", באתר כיכר השבת, 24 במאי 2024
- ^ קונסול ספרד חדש בירושלים, הארץ, 15 בנובמבר 1934
- ^ מהעיתון הרשמי, דבר, 15 בנובמבר 1934
- ^ קונסוליה של ספרד בירושלים, דבר, 3 בפברואר 1936
- ^ מנוי קונסול כללי של ספרד בירושלים, דואר היום, 3 בפברואר 1936
- ^ אנדרי רודויגז ראמון | הבקר | 28 בדצמבר 1938 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ ירושלים | המשקיף | 21 ביולי 1939 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ מן העיתון הרשמי | המשקיף | 6 באפריל 1939 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ קונסול כללי של ספרד | הארץ | 27 ביוני 1940 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ מפי הקונסול הספרדי החדש | אמר | 4 בספטמבר 1941 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ הקונסול הספרדי בירושלים | הצפה | 12 באוגוסט 1943 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ ירושלים | המשקיף | 30 באוגוסט 1943 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ 34.0 34.1 היחיד והצבור | המשקיף | 14 באוקטובר 1946 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ קונסול כללי חדש של ספרד בארץ | חרות | 31 באוגוסט 1949 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ קונסול ספרד בירושלים עזב את הארץ | הצפה | 22 בספטמבר 1953 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ בארץ | שערים | 28 במאי 1953 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ .?בחברז־זן ידידים ופכרים רבים באו | הבקר | 19 בינואר 1958 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ Untitled | הבקר | 24 בנובמבר 1964 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
- ^ נציג ספרד בירושלים: קונסול לבדד ישכון | מעריב | עמוד 14 | 16 בנובמבר 1967 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית
38705154הקונסוליה הספרדית בירושלים