הקונסוליה הספרדית בירושלים
| מידע כללי | |
|---|---|
| כתובת | שדרות בר לב |
| מיקום |
 |
| מדינה |
 ישראל |
| https://www.exteriores.gob.es/Consulados/jerusalen | |
הקונסוליה הספרדית בירושלים היא נציגות דיפלומטית של ספרד בירושלים, הפועלת מ-1853[1], שייצגה במשך השנים את ממלכת ספרד, ספרד הרפובליקאית והמדינה הספרדית באימפריה העות'מאנית, המנדט הבריטי וירושלים הירדנית והישראלית. כיום משמשת הקונסוליה כנציגות ספרד לרשות הפלסטינית.
הקונסוליה היא הנציגות הדיפלומטית הוותיקה בארץ, כשהיא קיימת למעלה מ-150 שנה ברצף. הקונסוליה פעלה למרות שספרד לא הכירה בישראל עד 1986.
היסטוריה
הקונסוליה הוקמה בשנת 1853, בעקבות החזרת שיטת הקפיטולציות באימפריה העות'מאנית ב-1839 והתעוררות העניין האירופאי בירושלים ובארץ ישראל. תפקידה העיקרי של הקונסוליה היה לפקח על הרכוש של ספרד, שהייתה בעלת ההשפעה במשמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית. הקונסוליה מימנה את הקמת כנסיית פטרוס ה"קדוש" ביפו בין השנים 1888–1894 בחסות בית המלוכה הספרדי ואת חידוש כנסיית ג'ון ה"קדוש" ברמלה[1][2].
לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914, ביטלה האימפריה העות'מאנית את שיטת הקפיטולציות ואת ההגנה שהעניקה זו לנתינים זרים, וגירשה את הקונסולים של המדינות שלחמו בה (בראשן אנגליה, רוסיה, וצרפת). בעקבות כך גבר כוחם של נציגי המדינות הנייטרליות בארץ, הקונסול הספרדי אנטוניו דה ביובר, שהיה לבא כוח האינטרסים הצרפתיים בארץ ב-1914[3] ולבא כוח האינטרסים הרומנים בארץ כשהצטרפה למלחמה ב-1916[4], והקונסול האמריקאי אוטיס גלייזברוק[5]. עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה ב-1917, נסגרה הקונסוליה האמריקאית, והקונסול האמריקאי העביר לקונסול הספרדי, דה ביובר את האחריות לאינטרסים של מדינות שהיו באחריותו (רוסיה, בריטניה וארצות הברית).
בשנותיה הראשונות של המלחמה מילא הקונסול האמריקאי תפקיד חשוב בסיוע ליישוב היהודי בארץ, ודרך הקונסוליה האמריקאית העבירו יהודי ארצות הברית, באמצעות ארגון הג'וינט, סיוע רב ליישוב היהודי בארץ[6]. לאחר סגירת הקונסוליה האמריקאית עברו פעילויות סיוע ועזרה לחסות הקונסוליה הספרדית, ולראש ועד הסיוע, אליעזר הופיין, הועמד משרד פרטי בבניין הקונסוליה הספרדית.
עם כניסתם של הבריטים לירושלים ב-9 בדצמבר 1917 היה הקונסול הספרדי דה ביובר שותף לטקסי הכניעה השונים, והקונסוליה קיבלה את ייצוג האינטרסים של מדינות המרכז (גרמניה ואוסטרו-הונגריה)[7][8].
תקופת המנדט
ממשלת ספרד תבעה את החזרת משטר הקפיטולציות בראשית המנדט הבריטי, אך הבריטים סירבו.[9]
ב-1938 מונה נציג לממשלת פרנקו בירושלים, דון זואן די לאס בארצינאס[10], שהוכר לאחר תום מלחמת האזרחים הספרדית באפריל 1939 כקונסול ספרד[11].
ב-1933 ביקר בארץ ש. מונטאנה, ציר משרד המסחר והתעשייה הספרדי[12].
במהלך מלחמת העולם השנייה, קיבלה הקונסוליה הספרדית את האחריות לאינטרסים האיטלקים בארץ[13].
לאחר הקמת ישראל
ב-5 בינואר 1948 נהרג סגן הקונסול הספרדי והקונסול בפועל מנואל אלזס סלאזאר, קרוב משפחתו של דה-ביובר, בפיצוץ מלון סמירמיס על ידי ההגנה[14].
במהלך מלחמת העצמאות עבר הקונסול הספרדי בירושלים, דיאגו רודננדו לעיר העתיקה, מתוך מחשבה שהכוחות הערביים יכבשו את העיר היהודית[15], אך בסיום המלחמה נותר הקונסול במזרח ירושלים הירדנית בעוד מבנה הקונסוליה נותר בשטח שבשליטת ישראל. באפריל 1949 חזר לירושלים המערבית הדיפלומט הספרדי הוותיק אנטוניו דה ביובר, במטרה לגשר בין היהודים והערבים, אך היהודים דחו שירותיו[2][16] [17]. ישראל סירבה גם לקשור קשרים רשמיים עם ממשל פרנקו הפשיסטי, בצל מלחמת העולם השנייה והשואהוהנטייה הסוציאליסטית של ישראל בראשיתה, והקונסוליה שבירושלים המזרחית שבשלטון ירדן הפכה למוקד הקונסולי העיקרי, כשספרד מקימה קונסוליה נוספת במערב ירושלים. קונסול אחד מונה לשתי הנציגויות, והוא עבר כל יום ממזרח ירושלים למערבה וחזר.[1]
הקונסוליה נסגרה ב-1950 לאחר שישראל הצביעה בעצרת הכללית של האו"ם נגד קבלתה של ספרד, והוחזר בינואר 1951[18].
במהלך מלחמת ששת הימים הותקפו הכוחות הישראלים שבאו מגבעת התחמושת מהקונסוליה הספרדית הסמוכה, והם השיבו בירי[2].
ב-1978 הוחלף הקונסול בקונסול בעל ותק דיפלומטי שנועד להוות מעין שגריר בלא הכרה רשמית, אך ישראל התנגדה לכך[19]. ב-1985 הושחתה מכונית הקונסול כתגובה להכרת ספרד באש"ף.[20]
ישראל קשרה יחסים רשמיים עם ספרד ב-1986, וספרד הפכה את הקונסוליה שבתל אביב לשגרירות, אך הקונסוליות שבירושלים המשיכו לפעול, שבמזרח ירושלים כנציגות ספרד לתושבי ירושלים והפלסטינים, ועם הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994 הפכה הקונסוליה לנציגות הספרדית אליה. ושבמערב ירושלים לא הוסדרה.
קונסולים
| שם | תחילת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|
| ??? | ||
| אנטוניו דה ביובר | 1913 | יוני 1919 |
| קרדון | ??? | ??? |
| ??? | ||
| ספניולו[12] | 1933(?) | נובמבר 1934(?) |
| חוליה פריטו וילאבריה | נובמבר 1934[21][22] | ??? |
| אנטוניו אספינוזה סן-מרטין | פברואר 1936[23][24] | ??? |
| דון ז'ואן איגנציז | ספטמבר 1938 | |
| אנרי רודריגז ראמון | ספטמבר 1938[25] | אפריל 1939 |
| ז'ואן די לאס ברצינס | אפריל 1938[10][11] | |
| מנואל דל ברסה | יוני 1939[26][27] | יוני 1940(?) |
| לאוראאנו פרץ מונוז | יוני 1940[28] | |
| דאמון מריה די פריבס | ספטמבר 1941[29] | ??? |
| ר.מ. די פוחרף | ??? | אוגוסט 1943[30] |
| אנטוניו קורדליו קרסקו | אוגוסט 1943[31] | ??? |
| פרננדו חדד ניקומנדו[32] | אוקטובר 1946[32] | |
| אנטוניו דה ביובר | 1949[33] | 1952 |
| פרנצסקו אוטרי | ספטמבר 1953[34] | |
| פדרו לופז | מאי 1953[35] | ??? |
| דוראן לורינה[36] | ||
| מאסינו דה מדרסי[37] | ||
| אלברטו פסקוול[38] | ||
| סנטיאגו מרטיאז קארו[2] |
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 בנציגות ספרד בירושלים עובדים בקצב מוגבר | מעריב | 27 ינואר 1976 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 הקונסול הספרדי בירושלים הרים ידים | מעריב | 24 ינואר 1986 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ הדשות היום | החרות | 23 דצמבר 1914 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ הודעה רשמית לכל הנתינים הרומנים. | החרות | 12 יוני 1916 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ "הקונסול האחרון בירושלים דון אנטוניו דה בלובר", בתוך: יעקב גרוס (עורך), ירושלים תרע"ח, 1917/8 - חורבן, נס וגאולה, הוצאת גרוס, גבעתיים 2007
- ^ ג'וינט ישראל זכה בפרס ישראל בתחום מפעל חיים
- ^ "הקונסול האחרון בירושלים דון אנטוניו דה בלובר", בתוך: יעקב גרוס (עורך), ירושלים תרע"ח, 1917/8 - חורבן, נס וגאולה, הוצאת גרוס, גבעתיים 2007
- ^ נשק מן החוץ | דאר היום | 6 ינואר 1922 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ זכויות הנתינים הזרים בבתי המשפט בא"י | הארץ | 29 פברואר 1924 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 10.0 10.1 חלופי גברא בקונסוליות בירושלים | הארץ | 15 ספטמבר 1938 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 11.0 11.1 מן העיתון הרשמי | הארץ | 6 אפריל 1939 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 12.0 12.1 לפיתוח יחסי מסחר בין ספרד לא"י | דאר היום | 24 דצמבר 1933 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ לנתיני הולאנד | הארץ | 20 יוני 1940 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ למצב בארץ | העולם | 15 ינואר 1948 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ סמך על המזכיר הראשי גרני ונכשל | מעריב | 6 אפריל 1949 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ אזהרה חמודה.לירדן | הבקר | 17 יוני 1953 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מה הציע הדוכס דה-טרנובה לישראל ב-1949? | הבקר | עמוד 2 | 20 מאי 1955 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ קונסול ספרד חוזר לירושלים | מעריב | 30 ינואר 1951 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ ,,המחזר" הספרדי מציע לישראל "הכול" ־ רק לא נישואין (דיפלומאטיים) | מעריב | 4 ינואר 1978 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ נקצרה | חדשות | 24 נובמבר 1985 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ קונסול ספרד חדש בירושלים | הארץ | 15 נובמבר 1934 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מהעיתון הרשמי | דבר | 15 נובמבר 1934 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ קונסוליה של ספרד בירושלים | דבר | עמוד 7 | 3 פברואר 1936 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מנוי קונסול כללי של ספרד בירושלים | דאר היום | 3 פברואר 1936 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ אנדרי רודויגז ראמון | הבקר | 28 דצמבר 1938 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ ירושלים | המשקיף | 21 יולי 1939 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מן העיתון הרשמי | המשקיף | 6 אפריל 1939 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ קונסול כללי של ספרד | הארץ | 27 יוני 1940 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מפי הקונסול הספרדי החדש | אמר | 4 ספטמבר 1941 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ הקונסול הספרדי בירושלים | הצפה | 12 אוגוסט 1943 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ ירושלים | המשקיף | 30 אוגוסט 1943 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 32.0 32.1 היחיד והצבור | המשקיף | 14 אוקטובר 1946 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ קונסול כללי חדש של ספרד בארץ | חרות | 31 אוגוסט 1949 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ קונסול ספרד בירושלים עזב את הארץ | הצפה | 22 ספטמבר 1953 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ בארץ | שערים | 28 מאי 1953 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ .?בחברז־זן ידידים ופכרים רבים באו | הבקר | 19 ינואר 1958 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ Untitled | הבקר | 24 נובמבר 1964 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ נציג ספרד בירושלים: קונסול לבדד ישכון | מעריב | עמוד 14 | 16 נובמבר 1967 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
