אימג'יזם
אימג'יזם (או שירה אימג'יסטית) הוא ז'אנר שירה שדגל בתיאורים פשוטים של הדברים עצמם, בשפה חדה וחסכונית ככל האפשר. שיאו היה בין 1912 ל-1917. האימג'יזם חתר נגד השירה הרומנטית ושפת הפואטיקה המצועצעת של תקופתו. בין השפעות התנועה היו השירה הסינית והיפנית, שטפטפו באותם ימים למערב, ושירה יוונית עתיקה, במיוחד זו של המשוררת סאפפו.
התנועה האימג'יסטית הייתה שנויה במחלוקת, ומשורריה לא היו אחידים ברמתם. אף על פי כן, התנועה פתחה בפני השירה אפשרויות חדשות והייתה בין הסיבות לשחרור השירה המודרנית מסד החרוז וכבלי הריתמוס הקבוע. האימג'יזם נחשב לתנועה השירית המודרניסטית הראשונה בשפה האנגלית.
את הרקע לייסוד התנועה ניתן להביא במילותיו של אביה, המשורר עזרא פאונד (תרגום: טובה רוזן-מוקד): "יצאתי מתחנת המטרו ב'לה קוֹנקוֹר' בפריז וראיתי לפתע קלסתר יפה, ואַחר - אחֵר, ועוד אחֵר, ואחַר פני ילד יפים, ואחר אשה יפה. כל אותו היום ניסיתי למצוא מלים להביע מה הייתה משמעות הדבר עבורי, ולא מצאתי מלים שנדמו ראויות, או חינניות כאותו רגע-פתאום. באותו ערב, כשפסעתי הביתה, מצאתי לפתע את ההשוואה, לא במילים אלא בכתמי צבע. זו הייתה בשבילי התחלת שפה של צבע. כתבתי שיר בן שלושים שורות והשמדתי אותו. שישה חודשים מאוחר יותר, חיברתי שיר, כמחצית מאורכו. שנה לאחר מכן חיברתי את המשפט הבא: 'מראה הקלסתרים האלה בהמון; / עלי כותרת עלי ענף שחור, רטוב'".
ימים ראשונים
התנועה האימג'יסטית הייתה קצרת-ימים. עיקר פרסומה היה דרך ארבעה קובצי-שירה שיצאו לאור בין השנים 1914 ל-1917 בבריטניה. ראשוני התנועה היו עזרא פאונד, בחור אמריקאי בן 28 שהיגר ללונדון ויצר לעצמו שם בחוגי השירה, ארוסתו לשעבר, המשוררת הילדה דוליטל (שחתמה על שיריה בראשי התיבות של שמה - ה.ד.), וריצ'רד אלדינגטון, שעתיד להיות בעלה. בשנת 1912, בעת שיחה בבית התה שבמוזיאון הבריטי, הכריז פאונד כי שירתם של השלושה היא שירה אימג'יסטית.
שורשי האימג'יזם קדמו לפאונד. עוד קודם לכן, בשנת 1909, כתב המשורר והמתמטיקאי תומאס הולם מספר שירים שיכולים להראות אימג'יסטים. לאחר מכן, הולם, יחד עם פרנק סטיוארט פלינט היה ממקימיו של חוג מגדל אייפל, קבוצה ספרותית שכונתה על שם מסעדת מגדל אייפל בסוהו של לונדון. בשיחותיהם, דיברו על כינון שירה עכשווית המושפעת משירת ההייקו והטאנקה היפניים. באפריל 1909 נועד לראשונה פאונד, בעצמו מתרגם של שירת המזרח הרחוק (למשל לי באי), עם אנשי חוג מגדל אייפל והתוודע אל ההשפעות המשותפות, שיובילו בעתיד לשירה האימג'יסטית.
בקובץ האימג'יסטי הראשון, דס אימג'יסטס (1914), בעריכתו של פאונד, פרסמו פאונד, דוליטל, פלינט והמשורר האמריקאי ויליאם קרלוס ויליאמס וגם משוררי חברי חוג מגדל אייפל. בין השאר התפרסמו בקובץ חומרים לא אימג'יסטים בעליל, למשל שירו "שומע אני צבא" של ג'יימס ג'ויס, הכתוב במשקל סדור ובשפה שאינה חריגה. את בחירתו בג'ויס הסביר פאונד בכך שנשמע כפזמון מוזיקלי כשל טרובדור קדום.
האנתולוגיה זכתה לביקורות שליליות ומכירות דלות: מספר עותקים אף הושבו מחנויות הספרים למחסן ההוצאה לאור. תגובתו של פאונד הייתה "נטישת החרוז אינה מתוך העדר יכולת לחרוז 'בשר', 'שר', ו'מיוסר', כי אם בשל התפישה שתנועות ורחשי-לב מסוימים לא ניתן לייצג באמצעים אמנותיים משומשים עד זרא".
עקרונות האימג'יזם
באפריל 1913, פרסם פאונד בגיליון כתב העת הבינלאומי "שירה", שבו שימש כאחד העורכים, את עיקרי הכתיבה האימג'יסטית:
- תיאור ישירות של הדבר עצמו.
- ללא היעזרות ולו במילה אחת שאינה נחוצה.
- על ריתמוס השיר להיות תלוי אך ורק במוזיקליות של נשוא השיר ולא מקובע כבמטרונום.
ב-1914 הרחיב אלדינגטון את הכללים:
- פניה ישירה לנושא.
- שמות תואר מעטים ככל האפשר.
- ליטוש ודרגת קשיות של אבן מסותתת.
- אינדיבידואליות של משקל בין שיר לשיר.
- מספר כללי "אל תעשה" רב.
- המילה המדויקת.
לא ניתן להגזים בהשפעות השירה הסינית והיפנית על האימג'יזם. בשנות ה-90 של המאה ה-19 פורסמו לראשונה תרגומי ההייקו של אנדרסון במערב וקנו להם אוהדים. עזרא פאונד עצמו תרגם שירה סינית של לי פו. התאוריות השיריות שמאחורי ההייקו השפיעו מאוד על עזרא פאונד ושאר אנשי התנועה. מבחינת השירה היפנית, די בהצבת מתח מעניין בין שני אימג'ים כדי ליצור שיר, ואין צורך בחריזה ובתיאורים. תאוריה מינימליסטית זאת הייתה מהפכנית במערב, בהתחשב בשירה הארכנית, החרוזה והשקולה ללא רבב ששלטה בכיפה.
לאחר נטישת עזרא פאונד
מעט אחרי שהדי התנועה החלו להגיע לתודעה, החליט פאונד על נטישתה, כשהוא מציע יחד עם ידידו הצייר וינדהם לואיס תנועה חדשה בשם וורטיציזם. הוורטיציסטים עסקו בעיקר באמנויות הוויזואליות ושרדו כשלוש שנים. פאונד התכחש לקבוצה וכינה את האימג'יזם בלעג איימיג'יזם, על שמה של איימי לואל, המשוררת ומבקרת השירה שערכה את האנתולוגיות האימג'יסטיות בשנים 1915, 1916 ו-1917.
לואל, שכמו פאונד הגיעה ללונדון מארצות הברית, ירשה סכומי כסף נכבדים מהוריה. כפטרונית של שירה נסיונית, השתמשה בחלק מעושרה לסייע להפצת האימג'יזם. בניגוד למדיניות העריכה של פאונד שהסתמכה אך ורק על שיקול הדעת של פאונד עצמו, ניסתה לואל לגבש שיטה דמוקרטית יותר. בתחילת האנתולוגיה הראשונה בעריכתה, "מספר משוררים אימג'יסטים" (1915), כתבה: "החלטנו בפעם זאת להיעזר באופן עריכה שונה מזה שננקט באנתולוגיה הקודמת. במקום בחירה בלעדית של העורך, כל משורר יוכל לבחור את השירים שהוא רואה כטובים ביותר, כל עוד לא פורסמו קודם בספר". באנתולוגיות אלו נטלו חלק כל משוררי התנועה המרכזיים, מחוץ לפאונד, שביקש מהעורכת שלא לעשות שימוש במונח "אימג'יזם" שנהגה על ידו. ד.ה. לורנס הנודע, שכתב גם בצורות פואטיות שהיו נהוגות עד כה, פרסם באנתולוגיות משירתו האימג'יסטית.
גוויעה
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, קשה היה לארגן פעילות שירית אוונגרדית מסודרת. מספר משוררים גויסו לשרות בחזית, והתנועה גוועה.
ב-1930, כאשר חלק מחבריה הפכו לאנשים ידועים, חלקם דווקא ככותבי פרוזה, פרסם אלדינגטון אנתולוגיה אימג'יסטית שעוררה עניין רב והבנה מחודשת של חשיבות הקבוצה. ויליאם קרלוס ויליאמס היה שנים אחר כך השפעה גדולה על אלן גינסברג ומשוררי דור הביט.
רשימת משוררים שפרסמו באנתולוגיות האימג'יסטיות
- ריצ'רד אלדינגטון (1892-1962)
- ג'יימס ג'ויס (1882-1941) (לא משורר אימג'יסטי מן המניין)
- הילדה דוליטל (1886-1961)
- ת. א. יולם (1883-1917)
- ויליאם קרלוס ויליאמס (1883-1963)
- איימי לואל (1874-1925)
- ד. ה. לורנס (1885-1930)
- מריאן מור (1987-1972)
- יונה נוגוצ'י (1875-1947)
- וואלאס סטיבנס (1879-1955)
- עזרא פאונד (1884-1972)
- פ. ס. פלינט (1885-1960)
תרגומים לעברית והשפעות על שירה עברית
על אף השפעתה על השירה האנגלית, שירה אימג'יסטית מעולם לא תורגמה לעברית כספר אנתולוגיה שלם.
ספרי שירה יצאו לנודעים שבמשוררים האימג'יסטים (ויליאם קרלוס ויליאמס ועזרא פאונד). בעיתוני השירה עכשיו, כרמל, הליקון ועיתון 77 פורסמו שירים אימג'יסטים מדי פעם. במאזניים התפרסמה אנתולוגיה אימג'יסטית בת כעשרה דפים שנערכה על ידי חיים פסח, עם הקדמה מעניינת של המבקר והמשורר סטנלי קוניץ.
אף שעורכי כתב העת מעין[1] מעידים כי האימג'יזם היווה השפעה מרכזית עליהם, השירה האימג'יסטית לאו דווקא קנתה לה השפעה מרכזית על השירה העברית, שמעטים בה המשוררים שמקמצים בתיאורים. בכל זאת ניתן למצוא השפעה של השירה על חבורת "עכשיו" בשנות השבעים, במיוחד בספריו המוקדמים של אהרן שבתאי, ובטקסטים של יואל הופמן.
לקריאה נוספת
- אימג'יזם ווורטיציזים: מאמר שכתב נתן זך ב-1976 בעבור האנתולוגיה Modernism: A Guide to European Literature של הוצאת Penguin Books ובו הוא מסכם את עיקרי מחקר הדוקטורט שלו. הופיע בעברית ב-2010, הוצאת 'עמדה', 'סדרת דחק לספרות טובה', מאנגלית: יהודה ויזן
- שיחה עם נתן זך, 'מקסימום אנרגיה במינימום מילים'. תומאס ארנסט יום, אימג'יזם ושירה עברית. מראיין: אריאל קריל. דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב', 2012. עמ' 90–96.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אימג'יזם |
הערות שוליים
- ^ שירי לב-ארי, שירה בגובה 80 ס"מ, באתר הארץ, 7 במרץ 2005
