חיותה בוסל
| לידה |
1890 לאחוביץ |
|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 1975 (בגיל 85 בערך) דגניה א' |
| מקום קבורה | דגניה א' |
| מקום מגורים | דגניה א |
חיותה בּוּסֶל (תשרי תרנ"א, 1890 - ה' בחשוון תשל"ו, 10 באוקטובר 1975) הייתה אשת חינוך עברייה ופעילה ציונית וחברתית. שמשה כצירה לקונגרס הציוני העולמי, והייתה ממייסדות תנועת הפועלות ביישוב היהודי.
ביוגרפיה
בוסל נולדה בעיירה לאחוביץ[1] שבקרבת העיר בָּרָנוֹבִיץ' (Baranovichi), באזור רוסיה הלבנה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום במחוז ברסט בבלארוס) לאהרון למל גבזה (גאוזה) ובלומה בת ישעיהו רבינוביץ. לחיותה היו 10 אחים ואחיות ו-4 מהם נפטרו בצעירותם. האב וחלק מבניו עסקו במטוויה.
בילדותה התחנכה ב"חדר" ולאחר מכן אצל מורים פרטיים. בצעירותה הצטרפה לאגודת הנוער "התחיה" ועסקה בפעילות ציונית והוראת השפה העברית לילדי הנוער העובד.
בשנת 1908 עזבה בוסל, יחד עם חברה יוסף, את העיירה שבה גרו, ועלתה דרך אודסה לארץ ישראל באנייה של צליינים נוצרים רוסים ליפו. היא הייתה מראשוני היהודים בעיירה שעלו לישראל. תחילה ניסתה להתקבל לעבודה חקלאית, אך ללא הצלחה, לכן התפרנסה מתפירה ומאוחר יותר, בעצתו של יוסף אהרונוביץ', עבדה 6 שנים כמורה-גננת בתל אביב-יפו, חדרה וראשון לציון.
רצונה של בוסל לעסוק בעבודה חקלאית הוביל אותה לעבור לדגניה בתחילת מלחמת העולם הראשונה, שם עבדה בלול וברפת והייתה לאישה הראשונה בדגניה ובארץ שעסקה בטיפול קיבוצי בילדים, ובגן הילדים שלה התחנך משה דיין[2]. בהמשך גם הייתה מזכירת דגניה א'.
בשנת 1917 נישאה ליוסף בוסל ועבדה בקבוצת הפועלות הראשונה בפתח תקווה שנקראו "קבוצת הגליליות". משם עברה לקבוצת כנרת ולבסוף לקבוצה במטולה. מאוחר יותר חזרה לדגניה בשל הריונה ומחלתו של בעלה, ובשנת 1919, חודשיים לאחר הולדת בתה הדסה, טבע בעלה בכנרת.
בתקופת עבודתה החקלאית עסקה בפעילות ציבורית. תחילה השתתפה בכינוס וביסוס תנועת הפועלות, הייתה חברה פעילה במזכירות המרכזית וחברה במרכז לחינוך ובמועצת הפועלות.
כמו כן, הייתה חברה בשלוש אסיפות הנבחרים במועצת ההסתדרות, הפועל הצעיר ומפא"י ושימשה כצירה בקונגרסים הציוניים בווינה (1925) ולוצרן (1935). היא נעדרה מבזל (1932) בשל מחלה.
בשנת 1925 יצאה לשליחות במשלחת הראשונה מטעם הקרן הקיימת לישראל בפולין בראשותו של מנחם אוסישקין.
בשנת 1961 זכתה, עם עוד שמונה ממייסדי דגניה, בפרס מיוחד במסגרת פרס קפלן[3].
בוסל הותירה אחריה את בתה הדסה, אשתו של יהודה ורדי. לאחר פטירתה הוצאה חוברת לזכרה "חיותה בוסל מראשוני דגניה : נולדה - תשרי תר"ן, עלתה ארצה - תרס"ח, נפטרה - ה’ חשון תשל"ו".
נכדה, יוסי ורדי, היה ראש מועצה אזורית עמק הירדן. נינה הוא מואב ורדי, עיתונאי ועורך חדשות החוץ של כאן 11.
לקריאה נוספת
- חיותה בוסל, (דגניה א' תש"ה), בתוך: ברכה חבס ואליעזר שוחט (עורכים), ספר העלייה השנייה, תל אביב: עם עובד, תש"ז 1947.
- חיותה בוסל: מראשוני דגניה: נולדה תשרי תר"ן, עלתה ארצה תרס"ח, נפטרה ה' חשון תשל"ו, דגניה א תשל"ח.
- מוקי צור, 'פחד המוות ופחד החיים – עם משפחת בוסל', שורשים (קבצים לחקר הקיבוץ ותנועת העבודה) י (תשנ"ז), 65–72.
- מוקי צור, 'יוסף בוסל [לחוביץ (רוסיה) 1891 – דגניה 1919]', בתוך: ישראל ברטל וזאב צחור (עורכים), העלייה השנייה, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח, כרך ג, עמ' 40–48.
- שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תל אביב: מדיה 10, תשע"א 2011, עמ' 21.
- נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ג', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך של הסתדרות העובדים, 1971, עמודים 160–171
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "חיותה בוסל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1840
- פרופ' דפנה יזרעאלי, הזורעות בדמעה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, 1985
- מפקד דורות: שושלת בוסל: משפחת בוסל, דגניה א' באתר הזמן הירוק
- נחמן גלבוע, מפקד דורות: שושלת בוסל: משפחת בוסל, דגניה א', באתר הקיבוצים
- חיותה בוסל, מכתב היום: מדוע אין מורדים בשביתות, דבר, 14 בדצמבר 1970
- חיותה בוסל ב"פנקס זיכרון" באתר קבוצת דגניה
הערות שוליים
