רוברט רייך

רוברט רייך

רוברט רייך

מזכיר העבודה של ארצות הברית ה־22 20 בינואר 1993 – 20 בינואר 1997 (4 שנים) תחת נשיא ארצות הברית ביל קלינטון → לין מורלי מרטין אלכסיס הרמן ←

רוברט רייך (באנגלית: Robert Bernard Reich; נולד ב-24 ביוני 1946) הוא פרופסור, פרשן מדיני ומחבר אמריקאי. רייך כיהן בממשליהם של נשיאי ארצות הברית ג'רלד פורד, ג'ימי קרטר וביל קלינטון. הוא שימש כמזכיר העבודה של ארצות הברית בין השנים 1993–1997.

רייך שימש כפרופסור למדיניות ציבורית בבית הספר גולדמן למדיניות ציבורית, שרייך אף כיהן באותה התקופה כנשיאו, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מאז ינואר 2006. הוא כיהן כפרופסור בבית הספר ג'ון פ. קנדי לממשל (John F. Kennedy School of Government) שבאוניברסיטת הרווארד, וכפרופסור למדיניות כלכלית וחברתית בבית הספר הלר לניהול ולמדיניות חברתית (Heller School for Social Policy and Management), באוניברסיטת ברנדייס. רייך גם שימש כ-contributing editor (בעל תפקיד באמצעי תקשורת - יועץ, פרילנסר או מומחה, המוכר כבעל קהל קוראים ויכולות גבוהות. הוא כותב בקביעות, אך לא בהכרח נוטל חלק בעריכה) בניו ריפבליק, ב-The American Prospect (שרייך הוא אף העורך-המייסד, והיושב ראש שלו), בהרווארד ביזנס רוויו, בכתב העת The Atlantic, בניו יורק טיימס ובוול סטריט ג'ורנל.

רייך הוא פרשן פוליטי בתוכניות דוגמת Hardball with Chris Matthews, ‏This Week עם ג'ורג' סטפנופולוס, The Kudlow Report של רשת הטלוויזיה CNBC ובתוכנית הרדיו Marketplace, של American Public Media.

ב-2008 בחר הטיים מגזין ברייך כאחד מעשרת חברי הקבינט של ארצות הברית, הטובים במאה ה-20, והוול סטריט ג'ורנל מיקם אותו במקום השישי ברשימת "ההוגים החשובים ביותר בתחום העסקים". רייך מונה לחבר בצוות היועצים הכלכליים, בצוות המעבר של הנשיא הנבחר ברק אובמה.

רייך פרסם 18 ספרים, כולל רבי המכר The Work of Nations, Aftershock: The Next Economy and America's Future, Saving Capitalism: For the Many, Not the Few, Reason: Why Liberals Will Win the Battle for America, Supercapitalism: The Transformation of Business, Democracy, and Everyday Life ורב המכר האלקטרוני Beyond Outrage.

רייך הוא יו"ר קבוצת המעקב Common Cause, והוא כותב על כלכלה פוליטית בבלוג שלו, Robertreich.org.

סרטם של רייך וג'ייקוב קורנבלות', Saving Capitalism, הופק על ידי נטפליקס, והופץ לראשונה בנובמבר 2017, וסרטם Inequality for All (אי-שוויון לכל), זכה לפרס של חבר שופטים מיוחד, להישג בעשיית סרטים, לסרט תיעודי אמריקאי, בפסטיבל הסרטים סאנדנס שהתקיים ביוטה ב-2013.

רייך הוא אב לשני בנים, סם ואדם, מגרושתו, עורכת הדין ילידת בריטניה קלייר דלטון, לה היה נשוי עד 2012.

צעירותו וקריירה

רייך נולד בסקרנטון, פנסילבניה, בנם של מילדרד דורף (לבית פרישמן), ואדווין סול רייך (1914–2016), שבבעלותו הייתה חנות לבגדי נשים. משפחתו של רייך היא משפחה יהודית. כילד, אובחן רייך כסובל מ-Multiple epiphyseal dysplasia, פגם גנטי נדיר, שמשפיע על סחוס הגדילה ומתבטא בקומה נמוכה, לצד תסמינים נוספים. מצב זה הפך אותו קורבן לבריונות, ורייך חיפש אחר הגנתם של ילדים גדולים יותר. אחד מהם היה מייקל שוורנר, שמאוחר יותר היה לאחד הקורבנות ברצח פעילי זכויות האזרח במיסיסיפי (1964) על ידי הקו קלוקס קלאן, בשל מאבקם להפסקת ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה במדינות דרום ארצות הברית, והקמפיין שנוהל להרשמתם של אפרו-אמריקאים כמצביעים. רייך ציין אירוע זה כאירוע שעורר בו השראה "להיאבק בבריונות, להגן על חסרי הישע, ולוודא שהאנשים שמושתקים בחברה, יזכו להשמיע את קולם".

רייך למד בתיכון על שם ג'ון ג'יי בניו יורק, וסיים תואר ראשון בהצטיינות יתרה בדארטמות' קולג' ב-1968, כשהוא אף זוכה במלגת רודז ללימודי פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה) באוניברסיטת אוקספורד. בעודו בדארטמות', נפגש רייך לדייט עם הילרי רודהם, אז סטודנטית לתואר ראשון במכללת ולסלי. בעודו לומד באוקספורד באמצעות מלגת רודז, פגש רייך לראשונה את ביל קלינטון, אף הוא סטודנט שזכה במלגת רודז. על אף שגויס להשתתף במלחמת וייטנאם, נכשל רייך מלעמוד בדרישות הפיזיות לשירות, בשל העובדה שגובהו לא הגיע לחמש רגליים (כ-152.4 סנטימטר). בהמשך סיים רייך תואר שני במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, שם שימש רייך כעורכו של ה-Yale Law Journal. בייל היה רייך בן כיתתם של הקלינטונים, של קלרנס תומאס ושל ריצ'רד בלומנטל.

בשנים 1973–1974, שימש רייך עוזרו המשפטי של השופט פרנק קופין, נשיא בית המשפט הפדרלי לערעורים למחוז הראשון, ובשנים 1974–1976, שימש כעוזרו של פרקליט המדינה של ארצות הברית, רוברט בורק. ב-1977 מינה נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר את רייך לתפקיד מנהל הצוות לתכנון מדיניות של נציבות הסחר הפדרלית.

בשנים 1980–1992 לימד רייך בבית הספר קנדי לממשל שבאוניברסיטת הרווארד, תקופה שבמהלכה כתב סדרה של מאמרים וספרים רבי השפעה, בכללם The Next American Frontier ו-The Work of Nations. בספרו The Next American Frontier תלה רייך את האשם בצמיחה הכלכלית המקרטעת של ארצות הברית, ב"יזמות נייר" - שימוש בשיטות פיננסיות ומשפטיות מפוקפקות, אשר סוחטות מהכלכלה את המשאבים הנחוצים להשגת שירותים ומוצרים טובים יותר.

בספרו The Work of Nations טען רייך כי מידת התחרותיות של מדינה תלויה בחינוך ובמיומנויות של אנשיה, ולא ברווחיות של החברות שמיקמו במדינה את מטותיהן. ההון הפרטי, טען רייך, הופך יותר ויותר גלובלי ו"חופשי" (במובן שניתן להעבירו ממדינה למדינה), בעוד שאנשי המדינה - ההון האנושי שלה - מכוננים את המשאב האחד שבו תלויה רמת החיים העתידית של האומה. רייך דחק בקובעי מדיניות להפוך השקעות ציבוריות כאלו לאבן הפינה של המדיניות הכלכלית.

מזכיר העבודה

ביל קלינטון הטמיע את רעיונותיו של רייך במצע המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992, אשר פורסם תחת הכותרת "Putting People First", ולאחר שנבחר לתפקיד נשיא ארצות הברית, הזמין את רייך לעמוד בראש צוות המעבר הכלכלי שלו. בהמשך הצטרף רייך לממשל קלינטון כמזכיר העבודה של ארצות הברית. במהלך כהונתו כמזכיר העבודה, יישם רייך את ה-Family and Medical Leave Act of 1993 (חוק המחייב מעסיקים לספק לעובדיהם חופשה ללא תשלום עקב נסיבות רפואיות ומשפחתיות מסוימות), קידם בהצלחה את העלאת שכר המינימום, שידל את העברת חוק School-to-Work, ותמך בביצוע אינטגרציה של כל תוכניות ההכשרה המקצועית, כך שעובדים שיאבדו את עבודתם, יזכו לגישה לכל הסיוע הנחוץ להם, על מנת למצוא משרה חדשה, בשכר שאינו נופל מהשכר ששולם להם במשרתם הקודמת.

נוסף על הרפורמות הנ"ל, ניצל רייך את משרתו כמזכיר העבודה של ארצות הברית, במיקוד תשומת לב לאומית בצורך לסייע לעובדים אמריקאים לסגל עצמם לכלכלה החדשה. רייך הוא שהעניק לביטוי "corporate welfare" (מונח המשמש כאנלוגיה לסבסוד תאגידים לצורך קיום תשלומי רווחה לעניים, כלומר, הממשל מעניק סובסידיות נדיבות לתאגידים באמצעות מענקים, רגולציות או מדיניות מיסוי. הרעיון מתייחס גם לכך שהתאגידים נוטים לשמור את הרווחים לעצמם, ו"להפיל" את הפסדיהם על שאר החברה) את הפופולריות שלו, כשהוא טוען שהאומה עשויה לקבל את הכסף הנדרש לצורך הכשרה מחדש של עובדים, ולסייע להם לעבור מהישענות על תשלומי רווחה, להתבססות על פרנסה מעבודה, באמצעות קיצוץ "הסיוע לתאגידים תלותיים". רייך טען המדינה מספקת בכך יותר הזדמנויות לעובדים לרכוש כישורים טכנולוגיים.

לאחר ממשל קלינטון

ב-1996, בתקופה שלאחר בחירתו השנייה של קלינטון לתפקיד נשיא ארצות הברית, ובטרם הושבע בשנית לתפקיד, החליט רייך לעזוב את תפקידו, על מנת להקדיש יותר זמן לבילוי עם בניו, מה שלא התאפשר לו לעשות כשהיו בתקופת ההתבגרות. הוא כתב על חוויותיו התעסוקתיות מתקופת שירותו כמזכיר העבודה של ארצות הברית בספר Locked in the Cabinet שיצא לאור ב-1997. לאחר צאת הספר לאור ספג רייך ביקורת על כך שייפה אירועים באמצעות דיאלוגים מפוברקים. במהדורת הכריכה הרכה של זיכרונותיו אלו, שפורסמה בהמשך, הושמטו או תוקנו הדיאלוגים המומצאים.

רייך היה לפרופסור באוניברסיטת ברנדייס, ולימד קורסים לתלמידי תואר ראשון, כמו גם קורסים לתלמידי תואר שני ב-Heller School for Social Policy and Management. ב-2003 נבחר רייך ל"פרופסור השנה" על ידי מועצת הסטודנטים של תלמידי התואר הראשון.

ב-2002 התמודד רייך על תפקיד מושל מסצ'וסטס. בתקופה זו גם פרסם ספר שליווה את מסע הבחירות שלו, תחת הכותרת I'll Be Short. רייך היה למועמד הדמוקרטי הראשון שהתמודד על תפקיד בכיר, אשר תמך בנישואים חד-מיניים. רייך אף תמך בזכותה של אישה להחליט האם ברצונה להמשיך בהריון או לבצע הפלה מלאכותית, וגינה בתוקף את השימוש בעונש מוות. צוות הקמפיין שלו היה מורכב ברובו מסטודנטים באוניברסיטת ברנדייס. על אף שמשאבי הקמפיין היו מצומצמים, סיים רייך במקום השני (מבין שישה מתמודדים) בפריימריז הדמוקרטיים, עם 25% מהקולות. המנצחת בפריימריז, שאנון או'בריאן, הפסידה בבחירות הכלליות במדינה, לרפובליקני מיט רומני.

ב-2003 הוענק לרייך פרס The VIZE 97 Prize מטעם מוסד ואצלב האוול, על ידי נשיא צ'כיה לשעבר, עבור כתיבתו הפוליטית והכלכלית. ב-2004 פרסם רייך את הספר Reason: Why Liberals Will Win the Battle for America, העוסק בדרך בה יכולים ליברלים להתווכח בנחישות ולטעון בצורה משכנעת בעד עמדותיהם, במדינה הנשלטת יותר ויותר על ידי מה שרייך כינה שמרנים קיצוניים.

נוסף על משרתו האקדמית, רייך גם השתתף מדי שבוע בתוכנית הרדיו Marketplace של תחנת השידור הציבורי American Public Media, וכמו כן כתב טור קבוע ב-The American Prospect, אותו גם ייסד, יחד עם רוברט קוטנר ופול סטאר, ב-1990. רייך גם נטל חלק ביצירת התוכניות The Kudlow Report ו-On the Money של רשת CNBC.

בראשית 2005 התפרסמה השערה לפיה רייך צפוי להתמודד שוב על המועמדות הדמוקרטית למשרת מושל מסצ'וסטס. במקום זאת, רייך תמך במועמדותו של האלמוני דאז דיבאל פטריק, אשר בשנים 1994–1997 כיהן כעוזר לתובע הכללי של ארצות הברית וראש מחלקת זכויות האזרח במחלקת המשפטים של ארצות הברית, בתקופת נשיאותו של ביל קלינטון. פטריק זכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית, לאחר פריימריז בין שלושה מתמודדים, בסיומם קיבל כ-50% מהקולות, ובנובמבר 2006 נבחר למשרת המושל.

בספטמבר 2005 העיד רייך נגד ג'ון רוברטס בשימועים לקראת אישור מינויו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית.

ב-1 בינואר 2006 הצטרף רייך לפקולטה בבית הספר גולדמן למדיניות ציבורית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. מאז, לימד רייך קורסים בנושאי עושר ועוני, שזכו לפופולריות רבה בקרב סטודנטים לתואר ראשון, נוסף על הקורסים שבהם המשיך ללמד סטודנטים לתארים מתקדמים. נוסף על כך, רייך חבר גם בחבר הנאמנים של Blum Center for Developing Economies באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. המרכז מתמקד במציאת פתרונות למשברים של מחלות ועוני קיצוני במדינות המתפתחות.

ב-2007 פורסם ספרו Supercapitalism: The Transformation of Business, Democracy, and Everyday Life. בספרו, האשים רייך את התחרות התאגידית הקשה, המתודלקת על ידי משקיעים וצרכנים המחפשים אחר העסקאות הטובות ביותר האפשריות, בכל רחבי העולם, בגרימת כמה וכמה בעיות חברתיות. לטענת רייך, ממשלות נכשלות במתן מענים לבעיות אלו, בשל העובדה שתאגידים גדולים, כמו גם תאגידים של שירותים פיננסיים ובנקי השקעות, שמקום מושבם בוול סטריט, מחפשים אף הם להשיג יתרונות תחרותיים האחד על פני השני באמצעים פוליטיים, וכך מביאים להשתקת קולותיהם של האזרחים הפשוטים. התשובה תהיה לשמור את התאגידים ממוקדים באספקת שירותים ומוצרים איכותיים יותר, ולהקפיד שהם יישארו מחוץ לפוליטיקה. אחריות תאגידית צריכה ללבוש את הצורה של הימנעות מפעילות שמערערת את יסודות הדמוקרטיה.

במהלך הפריימריז של 2008 פרסם רייך מאמר שביקר את הקלינטונים, בהתייחס להתקפתו של ביל קלינטון על ברק אובמה כ"ill-tempered and ill-founded" (רגזן וממומן בצורה בעייתית), והאשים את הקלינטונים שהם מנהלים "קמפיין השמצות נגד אובמה, אשר מעסיק כמה מהאלמנטים השליליים ביותר של הפוליטיקה הישנה". ב-18 באפריל 2008 הודיע רייך על תמיכתו בברק אובמה לתפקיד נשיא ארצות הברית.

ב-3 באפריל 2009 חיווה רייך את דעתו שדירוג האבטלה U6 (מצב בו ישנם עובדים רבים המועסקים במשרה חלקית ורוצים לעבוד במשרה מלאה, אך אין באפשרותם לעשות כן בשל סיבות כלכליות) אשר פורסם באותה העת, מצביע על כך שארצות הברית שרויה במיתון.

בספטמבר 2010, פורסם ספרו של רייך, Aftershock: The Next Economy and America's Future. בספר מסביר רייך כיצד אי השוויון המתרחב בארצות הברית תרם למיתון העמוק, והִקשה על כלכלת ארצות הברית להתאושש ממנו, בכך שצימצם את כוח הקנייה של מעמד הביניים, בהשוואה לכוח הייצור של האומה. באפריל 2012 פורסם ספרו Beyond Outrage כספר אלקטרוני. הספר התמקד בשאלה מדוע נתח גדל בציבור חש שהמשחק מוטה לטובת העשירים ובעלי הכוח, מדוע הימין האלטרנטיבי מצליח בכל זאת לשכנע רבים שצריך להמשיך ולקצץ את המיסים על עשירים ועל תאגידים, בזמן שיש, לטענת הימין האלטרנטיבי, לקצץ בשירותים ציבוריים נוספים, ומה יכול האדם הממוצע לעשות על מנת לקחת את השליטה בכלכלה בחזרה לידיו, ולנכס מחדש את הדמוקרטיה.

ב-2013 חבר רייך ליוצר הסרטים ג'ייקוב קורנבלות' להפקת הסרט התיעודי Inequality for All, המתבסס על ספרו Aftershock. הסרט זכה בפרס מיוחד מטעם חבר השופטים בפסטיבל הסרטים סאנדנס, וזמין כעת לצפייה באמזון וידאו, שירות הוידאו על פי דרישה של חברת אמזון.

בספטמבר 2015 פורסם ספרו של רייך Saving Capitalism: For the Many, Not the Few. בספר זה הזהיר רייך שהרחבת אי השוויון תניע בקלאש (תגובת נגד) של אנשי הצווארון הכחול, שעשויה ללבוש את הצורה של דמגוגיה המאשימה מהגרים ומיעוטים בלחצים הכלכליים הגוברים אותם חש מעמד הפועלים.

ב-26 בפברואר 2016 הודיע רייך על תמיכתו במועמדותו של ברני סנדרס לתפקיד נשיא ארצות הברית. לאחר שהקמפיין של סנדרס הסתיים בהפסד להילרי קלינטון, דחק רייך בתומכיו של סנדרס לתמוך בקלינטון, אשר זכתה לבסוף במועמדות המפלגה הדמוקרטית.

ב-2017 שב רייך לשתף פעולה עם ג'ייקוב קורנבלות', להפקת הסרט Saving Capitalism, המתבסס על ספרו הנושא את אותו השם. נטפליקס בחרה בסרט כסרט תיעודי מקורי של החברה.

בפברואר 2018 פורסם ספרו של רייך The Common Good. בספר זה טוען רייך כי הזהות הלאומית של ארצות הברית לא נשאבת מצבע העור, מאתניות, מהנצרות או מרעיונות נייטיביסטים אחרים כלשהם, אלא מהאידיאלים של זכויות פוליטיות שוות ושל שוויון הזדמנויות, שניתן למצוא בחוקת ארצות הברית ובמגילת הזכויות. רייך קרא לפטריוטיזם חדש הממוקד במה שהאמריקאים חייבים זה לזה כחברים באותה החברה.

עמדות פוליטיות

בראיון לניו יורק טיימס הסביר רייך כי "אינו מאמין בחלוקה מחדש של העושר לשם חלוקת העושר כשלעצמה. אך אני מודאג מהשאלה, כיצד נוכל לשלם בעבור מה שאנחנו, כאומה, צריכים לעשות... [מיסים צריכים לממן] את מה שאנו צריכים על מנת להיות בטוחים ויצרניים. כפי שכתב בעבר אוליבר ונדל הולמס הבן, "מיסים הם המחיר שאנו משלמים עבור חברה מתוקנת".

בתגובה לשאלה באשר להמלצתו לנשיא ארצות הברית הנכנס, ביחס להכנסה ברת-קיימא והוגנת, ולחלוקת עושר, אמר רייך: "הרחבת זיכוי מס מההכנסה (סוג של מס הכנסה שלילי) - תוספת שכר לבעלי הכנסות נמוכות, ומימונו במס הכנסה שולי גבוה יותר לחמשת האחוזים העליונים. לטווח הארוך, להשקיע בחינוך לקהילות בעלות הכנסה נמוכה יותר, החל בחינוך לגיל הרך ולאורך כל הדרך עד לגישה טובה יותר להשכלה גבוהה".

רייך תומך בקיומם של איגודים מקצועיים. ב-2009 התבטא בנושא ואמר כי "התאגדות איננה רק טובה יותר עבור עובדים מאוגדים, התאגדות היא גם בעלת חשיבות רבה מאד לכלכלה בכללותה, והיא תיצור תועלות נרחבות לארצות הברית". רייך תומך גם בהעלאת שכר המינימום הפדרלי ל-15 דולר אמריקני לשעה, בתוך שלוש שנים, מתוך האמונה שצעד זה לא יפגע בעסקים הגדולים, ולעומת זאת, יגביר את זמינותם של עובדים בעלי ערך גבוה יותר.

רייך תומך גם בהכנסה בסיסית לכל אוניברסלית ובלתי מותנית. ביוני 2016, ערב מערכת בחירות בשווייץ אודות הכנסה בסיסית לכל הצהיר רייך, כי מדינות תהיינה חייבות להתחיל לעשות שימוש בכלי מדיניות זה, במוקדם או במאוחר.

במדיה החברתית

ב-2013 ייסד רייך, יחד עם ג'ייקוב קורנבלות', את "Inequality Media" המפיקה סרטי וידאו, ראיונות חיים בפייסבוק, חלק מהרצאותיו של רייך בפני סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטת ברקלי, וסרטוני וידאו ארוכים. המיזם הושק במטרה לחנך את הציבור ביחס להשלכות אי-השוויון המתרחב בהכנסות, בעושר ובכוח הפוליטי. רייך וקורנבלות' הפיקו למעלה מ-90 קטעי וידאו בני שתי דקות, אודות התרחשויות כלכליות ופוליטיות, אשר נצפו על ידי למעלה מ-50 מיליון בני אדם.

חייו האישיים

רייך התחתן עם קלייר דלטון ב-1973. בני הזוג התגרשו ב-2012.

משרות אקדמיות

• פרופסור וראש בית הספר גולדמן למדיניות ציבורית, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
• ראש קתדרת מוריס ב. הקסטר למדיניות כלכלית וחברתית בבית הספר פלורנס הלר לתארים מתקדמים במדיניות ציבורית וניהול, באוניברסיטת ברנדייס.
• פרופסור בבית הספר ג'ון פ. קנדי לממשל, באוניברסיטת הרווארד.

תפקידים פוליטיים

• מזכיר העבודה של ארצות הברית.
• יו"ר ונשיא-נבחר של צוות המעבר לענייני מדיניות כלכלית של ביל קלינטון.
• מנהל הצוות לתכנון מדיניות, ועדת הסחר הפדרלית.
• עוזר המנהל לענייני מדיניות, הלשכה להגנת הצרכן (Bureau of Consumer Protection) בוועדת הסחר הפדרלית.
• עוזר פרקליט המדינה של ארצות הברית.

ארגונים להם השתייך

• חבר הוועד המנהל הלאומי של Common Cause (קבוצה המשמשת ככלב שמירה ועניינה ביצירת ממשל פתוח, כן, וכזה המוסר דין וחשבון על פעולותיו, ומשרת את האינטרס הציבורי; וקידום שוויון זכויות, הזדמנויות וייצוג לכל), היושבת בוושינגטון די. סי.; נבחר ב-1982.
• חבר המועצה המייעצת של ה-General Accountability Office.
• מייסד שותף ועורך ב-The American Prospect.
• מייסד שותף וחבר מועצת המנהלים ב-Economic Policy Institute, וושינגטון די. סי..
• חבר המועצה המייעצת, Blum Center.
• חבר המועצה המייעצת הלאומית, National Institute for Civil Discourse, אוניברסיטת אריזונה.

פרסים

• Louis Brownlow Award, עבור הספר הטוב ביותר בתחום המינהל הציבורי, Academy of Public Administration, 1984
• מרצה השנה, אוניברסיטת ברנדייס, 2001
• Nelson Rockefeller Distinguished Public Service Award, דארטמות' קולג', 2002
• Distinguished Citizen Scholar Award, אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט, 2003
• פרס ואצלב האוול, פראג, אוקטובר 2003
• פרס ברונו קרייסקי לספר הפוליטי הטוב של השנה (Supercapitalism),‏ 2009
• חונכות יוצאת מן הכלל בהנחיית סטודנטים לתואר ראשון, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, 2009
• פרס גולבריית-שלזינגר למפעל חיים, Americans for Democratic Action, יוני 2009

ספריו

• 1982: Minding America's Business: The Decline and Rise of the American Economy (with Ira Magaziner) מסת"ב 0-394-71538-1
• 1983: The Next American Frontier מסת"ב 0-8129-1067-2
• 1985: New Deals: The Chrysler Revival and the American System (with writer John Donahue)
• 1987: Tales of a New America: The Anxious Liberal's Guide to the Future מסת"ב 0-394-75706-8
• 1989: The Resurgent Liberal: And Other Unfashionable Prophecies מסת"ב 0-8129-1833-9
• 1990: The Power of Public Ideas (editor) מסת"ב 0-674-69590-9
• 1990: Public Management in a Democratic Society מסת"ב 0-13-738881-0
• 1991: The Work of Nations: Preparing Ourselves for 21st Century Capitalism מסת"ב 0-679-73615-8
• 1997: Locked in the Cabinet מסת"ב 0-375-70061-7
• 2000: The Future of Success: Working and Living in the New Economy מסת"ב 0-375-72512-1
• 2002: I'll Be Short: Essentials for a Decent Working Society מסת"ב 0-8070-4340-0
• 2004: Reason: Why Liberals Will Win the Battle for America מסת"ב 1-4000-7660-9
• 2007: Supercapitalism: The Transformation of Business, Democracy, and Everyday Life מסת"ב 0-307-26561-7
• 2010: Aftershock: The Next Economy and America's Future מסת"ב 978-0-307-59281-1 (מהדורה מעודכנת ב-2013)
• 2012: Beyond Outrage: What Has Gone Wrong with Our Economy and Our Democracy, and How to Fix It מסת"ב 978-0345804372
• 2015: Saving Capitalism: For the Many, Not the Few מסת"ב 978-0385350570
• 2017: Economics in Wonderland מסת"ב 978-1683960607
• 2018: The Common Good מסת"ב 978-0525520498

מחזות

• Milton and Augusto
• Public Exposure

סרטים דוקומנטריים (בשיתוף עם ג'ייקוב קורנבלות')

• 2013: Inequality for All
• 2017: Saving Capitalism

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רוברט רייך בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של רוברט רייך
• רוברט רייך באתר מחלקת העבודה של ארצות הברית
• רוברט רייך באתר אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
• הופעותיו של רייך באתר C-SPAN
• אורי פסובסקי, למה באמת קרסה הכלכלה המערבית?, באתר כלכליסט, 27 באוקטובר 2011
• אשר שכטר, כך הפכתם להיות תוצר של מערכת שלא סופרת אתכם ומה צריך לעשות כדי לשנות המצב, באתר TheMarker‏, 5 באפריל 2014

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25795173רוברט רייך