קרב דמיאט
 | ||||||||||||||||||
| סטי"ל ישראלי מדגם סער 4 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 8 באוקטובר 1973 – 9 באוקטובר 1973 (לילה אחד) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב לטקיה | |||||||||||||||||
| מקום | מול חופי דמיאט ובלטים, מצרים | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לחיל הים הישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
קרב דמיאט - נקרא גם קרב בלטים או קרב דמיאט - בלטים - היה קרב ימי בין חיל הים הישראלי לחיל הים המצרי שנערך מול חופי דמיאט ובלטים בדלתא של הנילוס בלילה של 8–9 באוקטובר 1973, הלילה השלישי למלחמת יום הכיפורים. במהלך הקרב הוטבעו שלוש ספינות טילים מצריות.
רקע
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים
בלילה שבין 6 באוקטובר ל-7 באוקטובר הלילה הראשון למלחמה, תקף חיל הים הישראלי את הנמל הימי העיקרי של סוריה -נמל לטקיה. בקרב זה הוטבעו שלושה סטי"לים סוריים, מקשת וטרפדת ללא אבדות לצה"ל. מיד עם חזרת הסטי"לים לבסיס חיפה ניתנה פקודה לשוט לכיוון פורט סעיד לתקיפת כוח מצרי ימי שהיה צפוי לנוע מפורט סעיד מערבה אל נמל אלכסנדריה לאחר שסביבתו תותקף על ידי חיל האוויר הישראלי. תוך 25 דקות החלו שמונה סטי"לים לנוע דרומה אף על פי שלא הספיקו להשלים את ההתארגנות[1]. הספינות נעו במהירות של 30 קשר וכעבור חמש שעות הגיעו לאזור פורט סעיד, שם הן חברו למפקד שייטת ספינות הטילים אל"ם מיכאל (יומי) ברקאי ולשתי ספינות נוספות. לאחר החבירה הכוח הישראלי כלל עשרה סטי"לים:
- אח"י סופה מדגם סער 3 בפיקוד רס"ן שמיר (סירצקי) יצחק
- אח"י חרב מדגם סער 3 בפיקוד שמואל פרס.
- אח"י אילת מדגם סער 2 בפיקוד אילן שדה.
- אח"י משגב מדגם סער 1, היחידה שאינה חמושה בטילים בפיקוד סרן פנחס מילוא
- אח"י קשת מדגם סער 4 בפיקוד דוד הרפזי.
- אח"י רשף מדגם סער 4 בפיקוד רס"ן מיכה רם
- אח"י געש מדגם סער 3 בפיקוד אריה שפר.
- אח"י חיפה (סער 2) בפיקוד שמואל שריג
- אח"י מזנק מדגם סער 2 שעליה מפקד שייטת הסטי"לים אל"ם מיכאל ברקאי
- אח"י חץ מדגם סער 3 בפיקוד משה אורון
משהגיעו לאזור היעד הסתבר כי מתקפת הנגד היבשתית נכשלה, תקיפת חיל האוויר בוטלה והספינות המצריות שצפויות היו לנוע מערבה לא יצאו מהנמל. בשעה 16:00 לערך החליטו ברקאי ומפקד חיל הים, האלוף בנימין תלם, "למשוך" את הספינות המצריות החוצה מהנמל על ידי הפגזת מטרות חוף באזור הדלתא של הנילוס. בשעה 18:45 נעו הסטי"לים אח"י סופה ואח"י חרב סמוך לחוף. בשעה 20:12 נקבלה ידיעה על יציאת ארבעה סטי"לים מצריים מדגם אוסה מנמל אלכסנדריה.
התקפת שוא
בשעה 21:10 תוך תנועה מערבה, התגלו במכ"ם שתי מטרות כחמישה מיל צפונית לבלטים. הכוח הישראלי שחשב שהמטרות הן אותם הסטי"לים המצריים שעליהם דווח קודם לכן. לאור אירועי הלילה הראשון החליט ברקאי שלא לבקש סיוע מחיל האוויר. הספינות הסתערו בשורה חזיתית כנגד המטרות במהירות גבוהה של 40 קשר, אך לאחר חצי שעה של מרדף התברר שאלה היו צללים אלקטרונים על מסכי המכ"ם שהוחזרו מעננים או ממצופים.
היערכות הכוח
התחזית של יציאת כלי שיט מצריים מפורט סעיד התבדתה ולדעת ברקאי לא היה צורך בכל הסטי"לים בזירה המצרית. ברקאי שהחליט להחזיר חלק מהספינות קבע את הקריטריון לפי מצב הדלק. מפקדי הספינות נתבקשו לדווח על מצב הדלק והתחמושת. אח"י מזנק, עליה נמצא ברקאי, ושלושה סטי"לים נוספים: אח"י געש, אח"י חיפה ואח"י חץ, שלא הספיקו לתדלק בנמל עקב היציאה החפוזה, סבלו ממחסור בדלק. למעשה גם לאח"י סופה היה פחות דלק מהקריטריון שנקבע אך מפקדה רס"ן יצחק שמיר, לוחם ותיק משייטת 13, חש את הקרב הצפוי והחליט שהדלק מספיק להמשיך באותו הלילה.
בשעה 22:10 נשלחו ארבע הספינות הקצרות בדלק בחזרה לנמל חיפה, בפיקוד מפל"ג 32 סא"ל יעקב ניצן. המש"ט מיכאל ברקאי עצמו עבר לאח"י חרב. מפקד הפלגה סא"ל גדעון רז נשאר באח"י סופה. בשעה 23:30 התקרב ברקאי עם אח"י חרב ואח"י סופה לחוף דמיאט ונערך להפגזה במגמה למשוך על ידי כך כלי שיט מצריים החוצה מנמל פורט סעיד.
הקרב
סטי"לים מצרים מופיעים
תוך כדי הערכות הכוח להפגזה נקלטו במכ"ם הזוג הצפוני החזרים של מטרות ממערב. ברקאי חשש שחוזרת התופעה של הפרעות מכ"ם ופקד על אלי רהב מפקד הזוג הצפוני לפזר מטרות הטעיה לכיוון צפון כדי לגרות את המצרים לתגובה. אכן המטרות היו ארבע ספינות מדגם אוסה שיצאו מאלכסנדריה. המצרים הוכיחו את קיומם בשיגור מיידי של 8 טילי סטיקס על מטרות ההטעיה. והכוח הישראלי נערך לתקיפתם.
כאשר הטילים המצריים באוויר הסטי"לים הישראלים לא חיכו להוראה, פעלו לפי תורת הקרב, והסתערו על הסטי"לים המצריים במלוא המהירות. הכוח הישראלי ביצע את נוהל ההתגוננות המשולב בהסתערות לעבר האויב. במקביל פתחו הסטי"לים בירי נ"מ לעבר חלק מהטילים. הסטי"לים המצריים המשיכו בתנועתם מזרחה והטווח אליהם הצטמצם במהירות. המצרים ירו תוך כדי תנועה שלושה מטחים נוספים בעשר הדקות הבאות, טיליהם כוונו בעיקר לאזור המוץ שפוזר על ידי זוג הסטי"לים הישראלי הצפוני קודם לכן. הסטי"לים הישראלים הפעילו אמצעים כנגד מכ"ם הביות של הטילים שנפלו בים. בינתיים נסגר הטווח בין הכוחות לכ-30 ק"מ. לאחר ששיגרו את טיליהם האחרונים פנו המצרים במהירות בחזרה מערבה לכיוון אלכסנדריה.
המרדף
מאחר שטווח טילי הגבריאל הישראליים היה 20 ק"מ בלבד עטו הסטי"לים בכוח הישראלי בכל המהירות כדי להגיע לטווח ירי אפקטיבי. ברקאי הורה למפקדי הספינות לקחת בחשבון את מהירות הסטי"לים המצריים ולהמתין עם ירי הטילים עד להשגת טווח של 17 ק"מ. לנוכח כישלון ירי טיל גבריאל בטעות מטווח 24 ק"מ באח"י מזנק יומיים קודם לכן בקרב לטקיה.
בשעה 00:52 לאחר מרדף של 25 דקות, הגיעה אח"י קשת ראשונה לטווח הירי, למרות מהירותה הפחותה ב-5 קשר ביחס לשאר הסטי"לים, שיגרה טיל גבריאל ראשון לעבר האוסה הקרובה ופגעה בה. באותו הזמן החל חדר המכונות של "אח"י קשת" להתמלא במים מצינור שהתפוצץ. כאשר נעצרה שוגר ממנה טיל שני שפגע גם הוא באותה המטרה.
אלי רהב - מפל"ג סער 4, העריך שכל הספינות נעלו על המטרה הקרובה שכבר נפגעה, לכן הודיע בקשר למיכה לצרוס - מפלג 31 באח"י אילת (סער 2) ולמיכה רם מפקד אח"י רשף, לעזוב את המטרה הקרובה לעבור למטרות הרחוקות הבורחות. אך בלהט הקרב לא שמעו את ההוראה. אח"י רשף וגם אח"י אילת (סער 2) שיגרו טילים למטרה הראשונה שכבר הייתה פגועה. זו ספגה מהכוח 5 טילים, שלושה טילים יותר מהנדרש שהיו חסרים בהמשך הקרב.
בהמשך תקפו הרשף והאילת את האוסה השנייה ופגעו בה. "אח"י משגב" שלא הייתה חמושה בטילי גבריאל סגרה את הטווח אל האוסות שנפגעו והפגיזה אותן בתותחי 40 מ"מ.
זוג האוסות הדרומי התפצל, ספינה אחת נפגעה והשנייה המשיכה לכיוון החוף. הספינה שנפגעה נעצרה אך לא שקעה, אח"י חרב (סער 3) ואח"י סופה (סער 3) ירו עליה בתותחי 76 מ"מ עד שהסתבר שהיא נתקעה על גחונה במים רדודים. האוסה נראתה בוערת בשל הירי הרב עליה. בינתיים האוסה הרביעית התחמקה לכיוון אלכסנדריה ו"אח"י רשף" המשיכה לרדוף אחריה. אח"י רשף הגיעה לאזור עם 4 טילים בלבד.[א] מפקד הספינה מיכה רם המשיך במרדף בתקווה להגיע לטווח ירי בתותח 76 מ"מ, אך מהירותו לא הספיקה ולא הצליח לסגור לטווח ירי.
ניתוק המגע
הקרב כולו נמשך כ-45 דקות, בקרבת הבסיס המצרי באלכסנדריה. מפקד חיל הים, בנימין תלם, החליט להסתפק בהישג והורה לברקאי לנתק מגע ולשוב מהקרב.
המטרה הראשונה ספגה יותר טילים מהדרוש ובכוח לא היו יותר טילים. אח"י רשף הייתה הקרובה ביותר לסטי"ל המצרי הבורח, מפקדה, מיכה רם לא הסכים לוותר וביקש להמשיך במרדף עם תותח אוטו מלרה 76 מ"מ. גם התותח הקדמי שלו נתקע אך הצליח לחדש את הירי. עד שהמש"ט ברקאי הורה לו לנתק מגע. תוך מחאה חברה אח"י רשף לשאר הכח שהתפנה לכיוון צפון על מנת לאפשר למצרים לחפש ניצולים. בשעה 1:33 החל הכח לשוט בחזרה לחיפה.
תוצאות הקרב
בקרב דמיאט נורו על ידי הכוח הישראלי 12 טילי גבריאל וכ-15 טילי סטיקס על ידי הכוח המצרי. שלוש ספינות טילים מצריות מדגם "אוסה" טובעו ואחת נמלטה בחזרה לנמל אלכסנדריה. הכח הישראלי שב לבסיסו ללא נפגעים. כשישים קצינים ומלחים מצרים נהרגו בקרב. כמה ניצולים ובהם מפקדי ספינות, שחו במימי הים התיכון כ14 שעות בטרם חולצו.
כתוצאה מהפעלה מוצלחת של לוחמה אלקטרונית ישראלית כנגד המכמ"ים המצריים, סברו המצרים שהכוח הישראלי גדול ושהשתתפו בקרב גם מסוקים. לאחר הקרב הסתגרו המצרים בנמליהם ולא יזמו פעולות התקפיות בהמשך המלחמה.
מפגש של ישראלים עם ניצולי הקרב
בעת ביקורו של סאדאת בחיפה, ערך חיל הים ערב משותף עם אנשי חיל הים המצרי שליוו אותו, ביניהם היה קצין מצרי בדרגת סא"ל שסיפר כי פיקד על הספינה שנתקעה בחוף. הקצין סיפר כי הוא ועוד שניים או שלושה אנשי צוות שרדו את הפיצוץ והצליחו לשחות לחוף. לימים נפגש מיכה רם עם קצין מצרי בשם צדיק ממדוח במסגרת קורס פיקוד בכיר בצי ארצות הברית, אשר סיפר כי גם הוא היה בין הניצולים.
ביבליוגרפיה
- Dupuy, Trevor N. (2002). Elusive Victory: The Arab-Israeli Wars, 1947-1974. Military Book Club. ISBN 0965442802.
- Herzog, Chaim; Shlomo Gazit (2005-07-12). The Arab-Israeli Wars: War and Peace in the Middle East. Vintage. p. 560. ISBN 1400079632.
- Rabinovich, Abraham (1988). The Boats of Cherbourg: The Secret Israeli Operation That Revolutionized Naval Warfare (1st ed.). New York: Seaver Books. ISBN 9780805006803.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קרב דמייאט-בלטים, באתר חיל הים הישראלי, 3
- קרב דמייט - בלטים - סיפור הקרב בהרחבה באתר עמותת חיל הים (קרבות ומלחמות>מלחמת יוה"כ)
- יוני דינור קרבות הסטי"לים במלחמת יום הכיפורים בראי המקורות המצריים, ענן המורשת הימית, 22 במרץ 2021.
ביאורים
הערות שוליים
- ^ אברהם רבינוביץ, ספינות שרבורג, רעות: א' מלצר, 2001, עמ' 210.
31290630קרב דמיאט