קייזר (אוניית מערכה, 1911)
 | |
| אוניית הצי הקיסרי הגרמני "קייזר" | |
 | |
| שרטוט של אוניית מערכה מסדרת קייזר. ניתן לראות את פריסת התותחים והמשניים. האזורים הכהים יותר הם האזורים המשוריינים | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי הקיסרי הגרמני |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | קייזר |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | דצמבר 1909 |
| הושקה | 22 במרץ 1911 |
| תקופת הפעילות | 1 באוגוסט 1912 – 21 ביוני 1919 (6 שנים ו־46 שבועות) |
| אחריתה | הוטבעה על ידי צוותה בסקפה פלו |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 24,724 טון, מקסימלי: 27,000 טון |
| אורך | 172.4 מטר |
| רוחב | 29 מטר |
| שוקע | 9.1 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 1,084 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 14,600 ק"מ במהירות 12 קשר |
| הנעה | טורבינות קיטור בהספק 28,000 כוחות סוס (97 מגה-וואט) |
| צורת הנעה | טורבינות |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
חגורת שריון 350 מ"מ צריחי תותחים 300 מ"מ תותחים משניים 170 מ"מ מגדל ניווט 350 מ"מ |
| חימוש |
עשרה תותחים בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ) 14 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 8 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ) |
קייזר (בגרמנית: SMS Kaiser) הייתה האונייה הראשונה בסדרה של אוניות המערכה מדגם "קייזר" של הצי הקיסרי הגרמני. קייזר נבנתה על ידי המספנה הקיסרית בקיל, הושקה ב-22 במרץ 1911 והופעלה ב-1 באוגוסט 1912. האונייה צוידה בעשרה תותחי 30.5 סנטימטרים (12 אינץ') בחמישה צריחים תאומים, ומהירות מרבית של 23.4 קשרים (43.3 קמ"ש). קייזר הוקצתה לשייטת אוניות המערכה השלישית של צי הים הפתוח במשך רוב מלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1913, קייזר ואחותה קניג אלברט ערכו שייט לאמריקה הדרומית ולדרום אפריקה. האונייה השתתפה ברוב פעולות הצי הגדולות במהלך המלחמה. היא לחמה בקרב יוטלנד ב-31 במאי – 1 ביוני 1916, במהלכו נפגעה פעמיים ונגרם לה נזק זניח. האונייה נכחה גם במהלך מבצע אלביון בים הבלטי בספטמבר ואוקטובר 1917, ובקרב מפרץ הלגולנד השני, בנובמבר 1917.
במהלך המשא ומתן לשלום לאחר תום המלחמה ב-1918, היא נכלאה עם ספינות אחרות של צי הים הפתוח בסקפה פלו. ב-21 ביוני 1919 הורה מפקד הצי הכלוא, קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר, להטביע את הצי כדי להבטיח שהבריטים לא יוכלו לתפוס את הספינות. האונייה נמשתה ב-1929 ונגרטה ברוזית' ב-1930.
תכנון
קייזר הייתה באורך כולל של 172.40 מטרים (565 רגל 7 אינץ') וההדחק המקסימלי שלה היה 27,000 טונות (26,570 טונות ארוכות) בתפוסה מלאה. רוחב האונייה היה 29 מטרים (95 רגל 2 אינץ') ושוקע האונייה היה 9.10 מטרים (29 רגל 10 אינץ') מקדימה ו-8.80 מטרים (28 רגל 10 אינץ') בירכתיים. היא הונעה על ידי שלושה סטים של טורבינות פארסונס, שהונעו עם קיטור על ידי 16 דוודי צינורות מים על פחם. בניסויים, תחנת הכוח הפיקה מהירות מרבית של 22.4 קשרים (41.5 קמ"ש). היא נשאה 3,600 טון (3,500 טון ארוך) של פחם, מה שאיפשר טווח מרבי של 7,900 מיילים ימיים (14,600 ק"מ) במהירות שיוט של 12 קשרים (22 קמ"ש).
הספינה הייתה חמושה בסוללה ראשית של עשרה תותחי SK L/50 בקוטר 30.5 ס"מ בחמישה צריחים תאומים. היא נפטרה מסידור הצריח המשושה הבלתי יעיל של אוניות מערכה גרמניות קודמות; במקום זאת, שלושה מתוך חמשת הצריחים הורכבו על קו האמצע, כאשר שניים מהם מסודרים בזוג ירי-על מאחור. שני הצריחים האחרים הוצבו בדירוג באמצע האונייה, כך ששניהם יכלו לירות יחד מטח דופן. האונייה הייתה חמושה גם בסוללה משנית של 14 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 בקזמטים באמצע האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה שמונה תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45 בקזמטים. הספינה הייתה חמושה גם בארבעה תותחי נ"מ 8.8 ס"מ L/45. בנוסף, החימוש שלה כלל חמישה צינורות טורפדו בקוטר 50 ס"מ (19.7 אינץ'), כולם מותקנים בגוף הספינה; אחד היה בחרטום, וארבעת האחרים היו בצד הרוחב.
חגורת השריון העיקרית שלה הייתה בעובי 350 מ"מ (13.8 אינץ') במצודה המרכזית, והיה מורכב משריון מוצק של קרופ (KCA). צריחי תותחי הסוללה העיקריים שלה היו מוגנים על ידי 300 מ"מ (11.8 אינץ') של KCA על הצדדים והחזית. מגדל הניווט של פרידריך דר גרוסה היה משוריין בכבדות, עם 400 מ"מ (15.7 אינץ') בצדדים. כמו בארבע האוניות האחרות בסדרה שלה, קייזר נשאה רשתות נגד טורפדו עד לאחר קרב יוטלנד ב-1916.
היסטוריית שירות
האונייה הוזמנה תחת שם החוזה ארזאץ הילדברנד כתחליף לספינת הגנת החופים המיושנת הילדברנד, קייזר הונחה במספנה הקיסרית בקיל בספטמבר 1909. גוף הספינה הושלם עד 22 במרץ 1911, כאשר הושקה האונייה; תאריך זה נבחר במיוחד, מכיוון שזה היה יום הולדתו של הקייזר (קיסר) וילהלם הראשון. הנכד שלו, הקייזר וילהלם השני, השתתף בטקס ההשקה, בו נשא קנצלר גרמניה תאובלד פון בתמן-הולווג נאום בזמן שהקיסרית אוגוסטה ויקטוריה השיקה את האונייה. לאחר מכן החלו עבודות ההתארגנות, שהסתיימו עד סוף יולי 1912. ב-1 באוגוסט הוזמנה הספינה לניסויים ימיים. אלה הסתיימו עד 7 בדצמבר; למחרת קייזר הצטרפה לצי כספינת הדגל של פלגה V. הצוות שלה כלל ברובו אנשי צוות שהועברו מאוניות המערכה אלזס ובראונשווייג שהושבתו לאחרונה.
לאחר הצטרפותה לצי הפעיל בדצמבר 1912, קייזר הוצבה בקיל. לאחר מכן ערכה הספינה אימון אישי. בפברואר 1913, קייזר הועברה לווילהלמסהאפן, יחד עם אוניית האחות שלה פרידריך דר גרוסה. לאחר מכן היא השתתפה במספר אימונים עם שאר צי הים הפתוח. אלה כללו תמרונים בים הצפוני בחודשים מרץ ואפריל, תרגילי ארטילריה בים הבלטי בסוף החודש ותמרוני צי נוספים בחודש מאי. ביוני, קייזר השתתפה בתחרות השייט של שבוע קיל. הקייזר וילהלם השני והמלך האיטלקי ויטוריו אמנואלה השלישי סקרו את האונייה. הפלגת הקיץ השנתית לנורווגיה נערכה ביולי ואוגוסט, ולאחריה מיד תמרוני הסתיו באוגוסט וספטמבר. בספטמבר 1913 מונה קפיטן צור זי אדולף פון טרוטה למפקד האונייה, תפקיד שמילא עד ינואר 1916.
קייזר נבחרה להשתתף בשיוט למרחקים ארוכים כדי לבחון את אמינות מערכת ההנעה החדשה של הטורבינה. אל הספינה הצטרפו אחותה קניג אלברט והסיירת הקלה שטרסבורג ב"פלגה זמנית" מיוחדת. השלישייה עזבה את גרמניה ב-9 בדצמבר 1913 והמשיכה למושבות הגרמניות במערב אפריקה. הספינות ביקרו בלומה בטוגולנד, דואלה וויקטוריה בקמרון ובסווקופמונד בדרום מערב אפריקה הגרמנית. מאפריקה הפליגו הספינות לסנט הלנה ולאחר מכן הלאה לריו דה ז'ניירו, והגיעו אליה ב-15 בפברואר 1914. שטרסבורג נותקה לביקור בבואנוס איירס, ארגנטינה לפני שחזרה לפגוש את שתי אוניות המערכה במונטווידאו, אורוגוואי. שלוש האוניות הפליגו דרומה סביב כף הורן ולאחר מכן צפונה לולפראיסו, צ'ילה, הגיעו ב-2 באפריל ונשארו במשך יותר משבוע.
ב-11 באפריל, האוניות יצאו מולפראיסו למסע הארוך חזרה לגרמניה. בנסיעה חזרה, האוניות ביקרו במספר נמלים נוספים, כולל באיה בלנקה, ארגנטינה, לפני שחזרו לריו דה ז'ניירו. ב-16 במאי עזבו האוניות את ריו דה ז'ניירו למסע האוקיינוס האטלנטי; הם עצרו בכף ורדה, מדיירה, וויגו, ספרד כשהם בדרכם לגרמניה. קייזר, קניג אלברט ושטרסבורג הגיעו לקיל ב-17 ביוני 1914. במהלך המסע נסעו האוניות כ-20,000 מיילים ימיים (37,000 ק"מ). שבוע לאחר מכן, ב-24 ביוני, פורקה הפלגה הזמנית וקייזר חזרה לשייטת השלישית. לאחר מכן קייזר השתתפה בתרגילי שייטת ביולי. קייזר הצטרפה לצי הים הפתוח לשייט הקיץ השנתי שלו לנורווגיה ביולי 1914, כשבועיים לאחר רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד בסרייבו. כתוצאה מהמתח הבין-לאומי הגובר, השייט נקטע והצי הגרמני חזר לווילהלמסהאפן עד 29 ביולי. בחצות הלילה ב-4 באוגוסט הכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה.
מלחמת העולם הראשונה
צי הים הפתוח, כולל קייזר, ערך מספר סריקות וגיחות לים הצפוני. הראשונה התרחשה ב-2–3 בנובמבר 1914, אם כי לא נתקלו בכוחות בריטיים. אדמירל פרידריך פון אינגנול, מפקד צי הים הפתוח, אימץ אסטרטגיה שבה סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה בפיקודו של אדמירל פרנץ פון היפר יפשטו על ערי חוף בריטיות כדי לפתות חלקים מהצי הגדול לצאת לעברם, שם הם יושמדו על ידי צי הים הפתוח. הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי ב-15–16 בדצמבר 1914 הייתה המבצע הראשון מסוג זה. בערב 15 בדצמבר, צי הקרב הגרמני שכלל 12 דרדנוטים - כולל קייזר וארבע אחיותיה - ושמונה פרה-דרדנוטים הגיעו לטווח של 10 מיילים ימיים (19 ק"מ) משייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. עם זאת, התכתשויות בין מסכי המשחתות היריבים בחושך שכנעו את אינגנול שהוא מתמודד עם הצי הגדול כולו. בהוראת הקייזר וילהלם השני להימנע מסיכון הצי שלא לצורך, אינגנול הפסיק את הקרב והפנה את צי הקרב חזרה לכיוון גרמניה.
בעקבות אובדן הSMS בליכר בקרב שרטון דוגר בינואר 1915, הקייזר פיטר את אינגנול מתפקידו ב-2 בפברואר. אדמירל הוגו פון פול החליף אותו כמפקד הצי. פול ערך סדרה של גיחות צי ב-1915 שבהן קייזר השתתפה; בראשונה ב-29–30 במרץ יצאה הצי לצפון טרשלינג וחזר ללא תקלות. ב-17–18 באפריל, שם קייזר ושאר הצי חיפו על פעולת מיקוש של קבוצת הסיור II. שלושה ימים לאחר מכן, ב-21–22 באפריל, צי הים הפתוח התקדם לעבר שרטון דוגר, אם כי שוב לא הצליח לפגוש כוחות בריטיים.
קבוצת הסיור השנייה ביצעה עוד מבצע הנחת מוקשים ב-17–18 במאי, קייזר ושאר הצי יצאו החוצה בתמיכה. פחות משבועיים לאחר מכן, ב-29–30 במאי, הצי ניסה לערוך סריקה בים הצפוני, אך מזג אוויר סוער אילץ את פול לבטל את המבצע כ-50 מיילים ימיים (93 ק"מ) מחוץ ל-Schiermonnikoog. הצי נשאר בנמל עד 10 באוגוסט, אז התייצב במפרץ הלגולנד כדי לחפות על החזרה של סיירת העזר Möwe. חודש לאחר מכן, ב-11–12 בספטמבר, הצי חיפה על עוד מבצע הנחת מוקשים ליד גדת סווארט. המבצע האחרון של השנה, שנערך ב-23–24 באוקטובר, היה התקדמות ללא תוצאה לכיוון שונית הורנס.
ב-11 בינואר 1916 החליף אדמירל ריינהרד שר את פול, שסבל מסרטן הכבד. שר הציע מדיניות אגרסיבית יותר שנועדה לכפות עימות עם הצי הגדול הבריטי; הוא קיבל אישור מהקייזר בפברואר. המבצעים הראשונים של שר בוצעו בחודש הבא, ב-5–7 במרץ, עם סריקה ללא אירועים של ההופדן. ב-25–26 במרץ, ניסה שר לתקוף כוחות בריטיים שפשטו על טונדרן, אך לא הצליח לאתר אותם. גיחה נוספת לשונית הורנס בוצעה ב-21–22 באפריל.
ב-24 באפריל, סיירות המערכה של קבוצת הסיור I של היפר ערכו פשיטה על החוף האנגלי. קייזר ושאר הצי הפליגו בתמיכה מרוחקת. סיירת המערכה זיידליץ פגעה במוקש בדרכה אל המטרה, ונאלצה לסגת. שאר סיירות המערכה הפגיזו את העיירה לואוסטפט ללא התנגדות, אך במהלך ההתקרבות לירמות', הם נתקלו בסיירות הבריטיות של כוח הארוויץ'. דו-קרב ארטילרי קצר התפתח לפני שכוח הארוויץ' נסוג. דיווחים על צוללות בריטיות באזור גרמו לנסיגת קבוצת הסיור I. בשלב זה, שר, שהוזהר מפני הגיחה של הצי הגדול מבסיסו בסקפה פלו, נסוג גם הוא למים בטוחים יותר בחופי גרמניה.
קרב יוטלנד
זמן קצר לאחר הפשיטה על לואוסטופט, שר החל לתכנן גיחה נוספת לים הצפוני. הוא התכוון בתחילה להתחיל את המבצע באמצע מאי, עד אז הנזק של זיידליץ ממוקש היה אמור להיות מתוקן - שר לא היה מוכן לצאת לפשיטה גדולה ללא כוחות סיירות המערכה שלו במלוא העוצמה. ב-9 במאי, מספר ספינות קרב פיתחו בעיות במנועיהן, מה שעיכב את הפעולה עוד יותר, ל-23 במאי. עד 22 במאי, זיידליץ עדיין לא תוקנה במלואה והמבצע נדחה שוב ל-29 במאי. בצהריים ב-29 במאי, התיקונים של זיידליץ לבסוף הושלמו, והספינה חזרה לקבוצת הסיור I. התוכנית קראה לסיירות המערכה של היפר להפליג צפונה לסקאגרק, מתוך כוונה לפתות חלק מהצי הבריטי כדי שיוכל להיהרס על ידי אוניות המערכה הממתינות של שר.
קייזר ושאר שייטת אוניות המערכה השלישית היו היחידה המובילה של צי הים הפתוח; ארבע אוניות המערכה מסדרת קניג הובילו את הטור. קייזר, ספינת הדגל של קונטר-אדמירל ה. נורדמן, ניצבה ישירות מאחורי ארבעת האוניות מסדרת קניג. שייטת אוניות המערכה I, שהורכבה משמונה אוניות המערכה מסדרות הלגולנד ונסאו, עקבה אחרי השייטת ה-III, כשששת הפרה-דרדנוטים הקשישות של שייטת אוניות המערכה השנייה היוו את המשמר העורפי. חמשת סיירות המערכה של היפר עזבו את שפך היאדה בשעה 02:00 ב-31 במאי; שר, עם צי הים הפתוח, יצא לים אחרי שעה וחצי.
קצת לפני 16:00 CET, סיירות המערכה של קבוצת הסיור I נתקלו בשייטת סיירות המערכה הראשונה הבריטית, בפיקודו של דייוויד ביטי. הספינות היריבות החלו בדו-קרב ארטילרי שראה את השמדתן של אינדפטיגבל, מעט לאחר השעה 17:00, וקווין מרי, פחות מחצי שעה לאחר מכן. בשלב זה, סיירות המערכה הגרמניות הפליגו דרומה במטרה למשוך את הספינות הבריטיות לעבר הגוף העיקרי של צי הים הפתוח. בשעה 17:30, הצוות של קניג זיהה גם את קבוצת הסיור I וגם את שייטת סיירות המערכה הראשונה מתקרבות. סיירות המערכה הגרמניות הפליגו מימין, בעוד הספינות הבריטיות הפליגו משמאל. בשעה 17:45 הורה שר לפנות שתי נקודות לשמאל כדי לקרב את ספינותיו לסיירות המערכה הבריטיות, ודקה לאחר מכן בשעה 17:46 ניתנה הפקודה לפתוח באש.
בין 17:48 ל-17:52, קייזר, קרונפרינץ, פרידריך דר גרוסה, וכל שמונה אוניות המערכה של שייטת I פתחו באש על כמה ספינות של שייטת הסיירות הקלות השנייה; קייזר, אוסטפריזלנד ונסאו ירו על אה"מ סאות'המפטון, אם כי רק נסאו הצליחה לקלוע מכה בסיירת. בטווח של שמונה דקות, קייזר ירתה אחד-עשר מטחים בסאות'המפטון ללא הצלחה. לאחר מכן, שייטת הסיירות הקלות השנייה נעה בחזרה אל מחוץ לטווח, לאחר שברחה ברובה ללא פגע. בשעה 17:58 ציווה שר על הצי לנוע במהירות מרבית; המהירות הגדולה יותר של אוניות הסדרה קניג גרם למרחק בין קניג וקייזר להתרחב במהירות. ב-18:05, סאות'המפטון שוב נכנסה לטווח, וקייזר פתחה באש. קייזר ירתה ארבעה מטחים בטווח של 12,000 מטרים (13,000 יארד), אם כי שוב מבלי לקלוע פגיעות. אחרי שלוש דקות של ירי, התותחים של קייזר שוב השתתקו.
החל מהשעה 18:10, קייזר החלה לירות על אוניית המערכה של שייטת אוניות במערכה החמישית מלאיה; בטווח של 25 דקות, קייזר ירתה 27 מטחים בטווח ממוצע של 17,300 מטרים (18,900 יארד). המשחתות הבריטיות נסטור ונומאד, שהושבתו מוקדם יותר במהלך חילופי האש, ניצבו ישירות בנתיב של צי הים הפתוח המתקדם. קצת לפני 18:30, קייזר ושלוש האוניות האחיות שלה פתחו באש על נומאד עם הסוללות המשניות שלהן. ברד של פגזים בקוטר 15 ס"מ ניתך על הספינה; הוצתה שריפה ופגז אחד פוצץ את מחסן התחמושת הקדמי של הספינה. הירכתיים של נומאד שקעו תחילה בשעה 18:30. נסטור הושמדה בינתיים על ידי אוניות המערכה של שייטת I.
זמן קצר לאחר השעה 19:00, הסיירת הגרמנית ויסבאדן הושבתה על ידי פגז של סיירת המערכה הבריטית אינווינסיבל; קונטר-אדמירל פאול בהנקה על קניג ניסה לתמרן את השייטת השלישית כדי לחפות על הסיירת המוכה. במקביל, שייטות הסיירות הקלות הבריטיות השלישית והרביעית החלו בהתקפת טורפדו על המערך הגרמני; תוך כדי התקדמות לטווח הטורפדו, הם המטירו אש תופת על ויסבאדן מהתותחים העיקריים שלהם. שמונה אוניות המערכה של השייטת ה-III ירו על הסיירות הבריטיות, אך למרות שספג אשו מהתותחים העיקריים של אוניות המערכה הסיירות הבריטיות לא התרחקו. הסיירות המשוריינות דיפנס, ווריור ובלאק פרינס הצטרפו להתקפה על ויסבאדן הנכה. בין 19:14 ל-19:17, קייזר ועוד כמה אוניות מערכה וסיירות מערכה פתחו באש על דיפנס ו-ווריור. דיפנס נפגעה על ידי כמה פגזי קליבר כבדים מהדרדנוטים הגרמניות. פגז אחד חדר למחסני התחמושת של הספינה ובפיצוץ אדיר השמיד את הסיירת.
בעוד ווריור צולעת מערבה, אוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת של שייטת אוניות המערכה החמישית הצטרפה לצי הגדול כשנכנסה לקרב מצפון. עם זאת, וורספייט נאלצה לגרור מחוץ לטור דרומה, לעבר הצי הגרמני המתקרב. וורספייט ספגה אש עזה מאוניות המערכה הגרמניות המתקרבות; קייזר השיגה פגיעה בוורספייט שפגעה בהיגוי שלה ואילצה אותה לשוט במעגל, ללא שליטה. לאחר השלמת שני מעגלים מלאים וספיגת 13 פגיעות כבדות, וורספייט חזרה לשליטה והצטרפה לשייטת. עם זאת, עד השעה 20:00 שוב כשל ההיגוי, ולכן האונייה נאלצה לפרוש מהקרב.
עד השעה 20:15, הצי הגרמני התמודד בפעם השנייה עם הצי הגדול ונאלץ להסתובב; בכך התהפך סדר הטור הגרמני. קייזר הייתה כעת האונייה החמישית מחלקו האחורי של הטור הגרמני, לפני ארבעת אוניות המערכה מסדרת קניג בלבד. קייזר נפגעה פעמיים ברצף מהיר על ידי פגזים בקליבר כבד, בשעה 20:23 ושלוש דקות לאחר מכן. הפגזים הגיעו מתותחי ה-30 סנטימטרים (12 אינץ') של אז'נקור. פגז אחד חדר לסיפון העליון ונחת בתא אחסון ערסל מתחת לקזמט מס' 7; הפגז לא הצליח להתפוצץ ובמקום זאת התפרק בפגיעה, והצית שריפה קטנה שכובתה במהירות. הפגז השני כנראה התפוצץ מחוץ לאונייה.
קצת לפני 21:30, קייזר, פרינצרגנט לואיטפולד ומארקגראף הבחינו בכוחות קלים בריטיים מתקרבים. הספינות הגרמניות פתחו באש מטווח של כ-7,300 מטרים (8,000 יארד) עם החימוש העיקרי והמשני גם יחד. הסיירת הקלה קאליופ נפגעה קשות, מה שאילץ את הספינות הבריטיות לסגת. בסביבות השעה 23:30, הצי הגרמני התארגן מחדש למערך שיוט הלילה. קייזר הייתה הספינה השתים עשרה, במרכז מערך 24 הספינות.
לאחר סדרה של קרבות לילה בין אוניות המערכה המובילות ומשחתות בריטיות, צי הים הפתוח עבר דרך הכוחות הקלים הבריטיים והגיע לשונית הורנס בשעה 04:00 ב-1 ביוני. הצי הגרמני הגיע לווילהלמסהאפן כמה שעות לאחר מכן; אוניות המערכה של שייטת I תפסו עמדות הגנה בשטח המעגן החיצוני קייזר, קייזרין, פרינצרגנט לואיטפולד וקרונפרינץ עמדו בהיכון ממש מחוץ לכניסה לווילהלמסהאפן. שאר אוניות המערכה וסיירות המערכה נכנסו לווילהלמסהאפן, שם אלו שעדיין היו במצב לחימה חידשו את מלאי הפחם והתחמושת שלהם. שתי פגיעות הפגזים שספגה קייזר לא היו יעילות במידה רבה, ופצעו רק איש צוות אחד.
הפעולות הבאות
ב-18 באוגוסט, ניסה אדמירל שר לחזור על המבצע מ-31 במאי; שתי סיירות המערכה הגרמניות המועילות - מולטקה ופון דר טאן - הנתמכות בשלוש דרדנוטים, היו אמורים להפגיז את עיירת החוף סנדרלנד בניסיון למשוך ולהשמיד את סיירות המערכה של ביטי. שאר הצי, כולל קייזר, היו אמורים להפליג מאחוריהם ולספק חיפוי. הבריטים היו מודעים לתוכניות הגרמניות והוציאו את הצי הגדול לפגוש אותן, מה שהוביל לפעולה של 19 באוגוסט 1916. עד השעה 14:35, אדמירל שר הוזהר מפני התקרבותו של הצי הגדול, ומאחר שלא היה מוכן להיכנס לקרב מול כל הצי הגדול רק אחד-עשר שבועות לאחר הקרב ביוטלנד, הפך את כוחותיו ונסוג לנמלים גרמניים.
מבצע צי נוסף התרחש ב-18–20 באוקטובר, אם כי הוא הסתיים מבלי להיתקל ביחידות בריטיות. שבועיים לאחר מכן, ב-4 בנובמבר, קייזר השתתפה במשלחת לחוף המערבי של דנמרק כדי לסייע לשתי צוללות U-20 ו- U-30 - שנתקעו שם. ב-1 בדצמבר אורגנו מחדש שייטות צי הים הפתוח; קייזר ואחיותיה הועברו לשייטת אוניות המערכה החדשה שהוקמה עם קייזר בתור ספינת הדגל. ב-1917 הוחזרה מדיניות לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת; על יחידות השטח של הצי הגרמני הוטל אפוא לחפות על היציאות והכניסות של הצוללות. כתוצאה מכך, קייזר בילתה את רוב השנה במשמרות במפרץ הגרמני. במאי 1917, קייזר נכנסה למעגן לצורך תחזוקה תקופתית.
מבצע אלביון
בתחילת ספטמבר 1917, בעקבות הכיבוש הגרמני של נמל ריגה הרוסי, החליט הצי הגרמני לחסל את כוחות הצי הרוסי שעדיין החזיקו במפרץ ריגה. הפיקוד העליון של הצי הקיסרי הגרמני (גר') תכנן מבצע לתפיסת האי הבלטי אסל, ובמיוחד את סוללות התותחים הרוסיות בחצי האי סורבה. ה-Admiralstab הוציא פקודות ב-18 בספטמבר למבצע משותף עם הצבא לכיבוש איי אסל ומון; המרכיב הימי העיקרי כלל את ספינת הדגל, מולטקה, וכן את שייטות אוניות המערכה השלישית והרביעית של צי הים הפתוח. יחד עם תשע סיירות קלות, שלוש שייטות סירות טורפדו ועשרות ספינות לוחמת מוקשים, כל הכוח מנה כ-300 ספינות, נתמכות על ידי למעלה מ-100 מטוסים ושישה צפלינים. כוח הפלישה הסתכם בכ-24,600 קצינים וחיילים. מול הגרמנים עמדו הפרה-דרדנוטים הרוסיות הישנות סלאבה וצסארביץ', הסיירות המשוריינות באיאן, אדמירל מקרוב ודיאנה, 26 משחתות, וכמה סירות טורפדו וסירות תותחים. חיל המצב באסל מנה כ-14,000 איש.
ב-24 בספטמבר, קייזר עזבה את קיל, לכיוון הפוציגר ויק, שם נפגשה עם מספר אוניות מערכה אחרות. משם, האונייה הפליגה לליבאו, אליה הגיעה ב-10 באוקטובר. יומיים לאחר מכן, בבוקר 12 באוקטובר, קייזר, שאליה הצטרפו אחיותיה קייזרין ופרינצרגנט לואיטפולד, פתחה באש על סוללות החוף הרוסיות בכף הונדסורט. ב-14 באוקטובר קייזר ירתה על המשחתת הרוסית גרום והשביתה את מנוע הספינה בפגיעה בודדת. גרום נתפסה ונלקחה בגרירה, אבל היא תוקנה במהירות. קייזר לאחר מכן הפגיזה עמדות רוסיות בכף טופרי ב-16 באוקטובר.
עד 20 באוקטובר, הלחימה באיים התפוגגה; מון, אסל ודאגו היו ברשות הגרמנים. ביום הקודם, ה-Admiralstab הורה על הפסקת הפעולות הימיות והחזרת הדרדנוטים לצי הים הפתוח בהקדם האפשרי. ב-31 באוקטובר קייזר ושאר היחידה המיוחדת נותקו מהמבצע ונשלחו חזרה לקיל, אליה הגיעו עד 2 בנובמבר. קייזר חזרה שוב לים הצפוני ב-7 בנובמבר.
פעולות אחרונות
קייזר וקייזרין הוקצו לתפקידי שמירה במפרץ ב-17 בנובמבר; הוטלה עליהם המשימה לספק תמיכה לקבוצת הסיור II (II SG) ולמספר שולות מוקשים. שתי סיירות קלות בריטיות, קליפסו וקאלדון, תקפו את שולות המוקשים ואת ה-II SG בקרב מפרץ הלגולנד השני. קייזר ואחותה התערבו ופגעו באחת מהסיירות הקלות. שתי האוניות ירו לזמן קצר בסיירת המערכה ריפאלס, אך אף אחד מהצדדים לא קלע פגיעות והמפקד הגרמני לא הצליח ללחוץ על ההתקפה.
ב-2 בפברואר 1918 פגעה הסיירת הקלה שטרלזונד במוקש; קייזר הייתה בין אותן ספינות שהצטוו ללוות את הסיירת הפגועה בחזרה לנמל. האונייה נכחה גם במהלך התקדמות הצי ב-23–24 באפריל. המבצע נועד ליירט שיירה בריטית בליווי כבד לנורווגיה ב-23–25 באפריל, אם כי המבצע בוטל כאשר לסיירת המערכה מולטקה נגרם נזק מכני. בחודשים האחרונים של המלחמה קיבל קפטן הרמן באואר את הפיקוד על האונייה; תקופת הפיקוד שלו נמשכה מאוגוסט עד נובמבר.
קייזר הייתה אמורה לקחת חלק בפעולה אחרונה של הצי ימים לפני שביתת הנשק, מבצע שבו עיקר צי הים הפתוח היה אמור להגיח מבסיסו בווילהלמסהאפן כדי להכניס לקרב את הצי הגדול הבריטי. על מנת לשמור על עמדת מיקוח טובה יותר לגרמניה, התכוונו האדמירלים היפר ושר להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, לא משנה מה תהיה העלות עבור הצי. כתוצאה מכך, ב-29 באוקטובר 1918, ניתנה ההוראה לצאת מווילהלמסהאפן כדי לגבש את הצי בשפך היאדה, בכוונה לצאת למחרת בבוקר. עם זאת, החל מהלילה של 29 באוקטובר, מלחים בתירינגן ערכו מרד. התסיסה התפשטה לאוניות מערכה אחרות, מה שאילץ את היפר ושר לבטל את המבצע.
גורל
לאחר כניעתה של גרמניה בנובמבר 1918, רוב ספינות הצי שלה נכלאו בבסיס הצי הבריטי בסקפה פלו בפיקודו של קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר. לפני יציאת הצי הגרמני הבהיר אדמירל אדולף פון טרוטה לרויטר כי אינו יכול לאפשר לבעלות הברית לתפוס את הספינות, בשום תנאי. הצי נפגש עם הסיירת הקלה הבריטית קארדיף, שהובילה את הספינות לצי בעלות הברית שהיה אמור ללוות את הגרמנים לסקפה פלו. המשט האדיר כלל כ-370 ספינות מלחמה בריטיות, אמריקאיות וצרפתיות. לאחר שהספינות נכלאו, התותחים שלהן הושבתו באמצעות הסרת מכנסי התותחים שלהן. הצי נשאר בשבי במהלך המשא ומתן שהוליד בסופו של דבר את הסכם ורסאי.
עותק של הטיימס הודיע לרויטר כי שביתת הנשק אמורה להסתיים בצהריים ב-21 ביוני 1919, המועד שבו הייתה אמורה גרמניה לחתום על הסכם השלום. רויטר הגיע למסקנה שהבריטים מתכוונים לתפוס את הספינות הגרמניות לאחר תום שביתת הנשק. מבלי שידע שהמועד הוארך עד 23 ביוני, הורה רויטר להטביע את הספינות. בבוקר 21 ביוני עזב הצי הבריטי את סקפה פלו כדי לבצע תרגילי אימון, ובשעה 11:20 רויטר העביר את הפקודה לספינותיו. קייזר טבעה ב-13:24; האונייה נמשתה בשנת 1929 ופורקה לגרוטאות ברוזית' החל משנת 1930.
קישורים חיצוניים
37109750קייזר (אוניית מערכה, 1911)