צי הים הפתוח
צי הים הפתוח (בגרמנית: Hochseeflotte) היה שמה של שייטת הקרב הראשית של הצי הגרמני במלחמת העולם הראשונה. בסיס הצי היה בוילהלמסהאפן שבמפרץ יאדה (Jadebusen). עצם קיומו של צי הים הפתוח איים על שליטת הצי הבריטי במימי בריטניה וגרם לו להסתגר בנמליו במשך המלחמה; כתוצאה מכך לא ביצעו הבריטים משימות דחופות רבות בזירות אחרות של המלחמה בשל מחסור.
מפקדי צי הים הפתוח
מפקדי צי הים הפתוח היו האדמירלים:
- פרידריך פון אינגנהול (Friedrich von Ingenohl) מ-1913 עד 1915.
- הוגו פון פול (Hugo von Pohl) מ-1915 עד 1916.
- ריינהרד שר (Reinhard Scheer) מ-1916 עד 1918.
- פרנץ פון היפר (Franz von Hipper) ב-1918.
מלחמת העולם הראשונה
צי הים הפתוח נפל במספר מהצי הראשי (Grand Fleet) הבריטי ביחס של 2:3. ברם, במהלך השנה הראשונה למלחמה כמעט והושג שוויון בגודל הכוחות בים הצפוני, לא בשל מאמציה של גרמניה, אלא משום שבריטניה פיזרה אתה במקומות רבים נוספים ברחבי העולם. מאוחר יותר במלחמה נטה שוב היחס לטובת הבריטים. הצי הגרמני לא רצה להסתכן בקרב ראש בראש, והעדיף לנקוט אסטרטגיה של גיחות לים הצפוני, כדי לפתות חלק של הצי הבריטי לצאת אל לב ים, לנתקו מבסיסו ולהשמידו. ברם, הקרבות בהלגולנד (28 באוגוסט 1914), דוגר בנק (24 בינואר 1915) ויוטלנד (31 במאי 1916) נסתיימו ללא הכרעה ולא שינו את המצב האסטרטגי.
כאשר ההסגר הימי הבריטי נתן את אותותיו והמצוקה הכלכלית בגרמניה גברה, ריכז הצי הקיסרי הגרמני את משאביו בלוחמת צוללות בלתי מוגבלת במאמץ לנצח במערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה ולחנוק את מאמץ המלחמה הבריטי. מלבד שתי גיחות באוגוסט 1916 ובאפריל 1918 נותר צי הים הפתוח ספון בנמליו במשך שאר המלחמה.
באוקטובר 1918, כשהצבא עמד בפני תבוסה והאוכלוסייה האזרחית גוועה ברעב, החליט אדמירל שר להנחית התקפה נואשת על הצי הראשי הבריטי. ביודעו כי תוכניתו לא תאושר, לא דיווח לממשלת הקנצלר מקס פון באדן. אך כאשר ניתנה הפקודה לצאת לים מנמל וילהלמסהאפן, ב-29 באוקטובר 1918, סירבו מלחים רבים לציית לה ואחרים ערקוהם. התוכנית בוטלה, אך אירועים אלה הובילו למרד המלחים בקיל, למהפכה בגרמניה, לנפילת הממשלה הקיסרית ב-9 בנובמבר ולשביתת הנשק ב-11 בנובמבר 1918.
על פי תנאי שביתת הנשק, הובל צי הים הפתוח למשמורת בבסיס הצי המלכותי הבריטי בסקפה פלו שבאיי אורקני. במבצע ZZ, ב-21 בנובמבר 1918, ליוו שישים-מערכה של בנות הברית אחת-עשרה מערכה, חמש סיירות קרב, שמונה סיירות וארבעים ושמונה משחתות של צי הים הפתוח אל שביין. ב-21 ביוני 1919 פקד סגן אדמירל לודוויג פון רויטר להטביע את כדי למנוע את נפילתן לידיים בריטיות. חמישים ושלוש טבעו. תשעה מלחים וקצינים גרמנים נהרגו במהלך נסיונותיהם של הבריטים להציל את מטביעה, ואלו היו החללים האחרונים של גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: צי הים הפתוח |