מבצע אלביון
מבצע אלביון (בגרמנית: Unternehmen Albion) היה מבצע של כוחות ים ויבשה גרמניים, אשר נערך באוקטובר 1917, בתקופת מלחמת העולם הראשונה. מטרת המבצע הייתה כיבוש האיים האסטוניים שבפתח מפרץ ריגה: סארמאה, היומאה, ומוהו (מון) (ראו תיאור זירת ההתרחשויות בערכים אלה), אשר היו אז חלק מן הרפובליקה הרוסית, אשר החליפה לא מכבר את האימפריה הרוסית שבשלטון הצאר.
המבצע נפתח בנחיתת כוחות במפרץ טאגה (Tagga) שבצפון-מערב האי סארמאה, ב-12 באוקטובר 1917, לאחר פעילות מקיפה של חיל הים כדי לנקות מוקשים וכן לנטרל סוללות ארטילריה שניצבו על החוף. לאחר שני ניסיונות כושלים, הגרמנים הצליחו לנחות גם על היומאה ב-17 לחודש, וכבשו את האי החל מיום המחרת. הגרמנים נחתו בהמשך באי מוהו (מון) ב-17 לחודש, וכבשו גם אותו תוך זמן קצר. הצי הרוסי הבלטי החל בנסיגה לאחר הפסדים משמעותיים, רובם בקרב מון סאונד שנערך במקביל למבצע אלביון.
היה זה המבצע האמפיבי המוצלח ביותר באותה מלחמה. למרות זאת, השפעתו על מהלך המלחמה בכללו הייתה ככל הנראה מצומצמת, שכן התהליך שבסופו יצאה רוסיה מן המלחמה, סביר שהושפע באותו שלב מאירועים פוליטיים פנים רוסיים, שנסבו סביב מהפכת אוקטובר, יותר מאשר ממהלכי הצבא הגרמני.
רקע
לאיים שבפתח מפרץ ריגה נודעה חשיבות אסטרטגית רבה במהלך הקרבות במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה. עם התקדמות הגרמנים מזרחה וכיבוש קורלנד בסתיו 1915, האיים היוו עבור הרוסים בסיס לאיום באיגוף, על ידי נחיתה מן הים בעורף הגרמנים. לחלופין, אפשרו האיים הפגזת מטרות גרמניות על החוף באותה גזרה. כמו כן, היוו איים אלה בסיס לאיום על קשרי המסחר הגרמניים עם שוודיה. כיבוש האיים על ידי גרמניה היה מסיר איומים רוסיים אלה, ומצד שני, מהווה קרש קפיצה גרמני לאיום על פטרוגרד.
הכנות למבצע וסדר הכוחות
הגרמנים
הפקודות לביצוע מבצע ההשתלטות על האיים הוצאו ב-18 בספטמבר 1917. הכוחות שהוקצו למבצע התרכזו מיום המחרת בליבאו. אלה כללו את האוגדה המוגברת ה-42, חטיבת הרגלים השנייה וכוחות קשר, תובלה והנדסה נוספים, וכן סיוע ארטילרי. בסך הכול היו בכוח המיועד לכיבוש האיים כ-23,000 חיילים, כ-5,000 סוסים, כ-1,400 כלי רכב, וכן 150 מכונות ירייה (מקלעים) לערך, יחד עם 54 תותחים ו-12 מרגמות. הכוח הצטייד בנוסף באספקה ובתחמושת לכ-30 ימי לחימה. 19 ספינות תובלה נועדו להובלת הכוח ליעדו, מפרץ טאגה שבצפון-מערב האי סרמאה.
לכל אלה נלווה חלק נכבד מצי השטח הגרמני בפיקודו של תת-אדמירל ארהרד שמידט (Schmidt), אשר הכיר היטב את הזירה והיה מי שפיקד בין היתר, על קרב מפרץ ריגה. שמידט פיקד על הכוח מספינת הדגל, סיירת המערכה "מולטקה" (Moltke) ותחת פיקודו עמדו עשר ספינות דרדנוט: "באיירן" (Bayern), "קניג" (König), "גרוסר קורפירסט" (Grosser Kurfürst), "מרקגראף" (Markgraf), "קרונפרינץ" ("נסיך הכתר", Kronprinz), "קייזר" (Kaiser), "פרידריך דר גרוסה" ("פרידריך הגדול", Friedrich der Grosse), "קייזרין" (Kaiserin), "פרינצרגנט לואיטפולד" (Prinzregent Luitpold) ו"קניג אלברט" (König Albert). לאלה נוספו עשר סיירות: "קניגסברג" (Königsberg), "קרלסרוהה" (Karlsruhe), "דנציג" (Danzig), "פרנקפורט" (Frankfurt), "נירנברג" (Nürnberg), "קולברג" (Kolberg), "שטרסבורג" (Strassburg), "אוגסבורג" (Augsburg), "נאוטילוס" (Nautilus) ו"בליץ" (Blitz).
כן כלל הצי הגרמני שיועד למבצע כ-60 ספינות טורפדו ועוד שולות מוקשים וכלי שיט אחרים.
ההכנות הסתיימו במהירות, אך מזג אוויר רע הוביל לדחיית המבצע, הן בשל שיבוש הפעילות האמפיבית העתידית, הן בשל שיבוש הסיוע האווירי.
הרוסים
על הצי הרוסי במקום פיקד אדמירל מיכאיל קורונטוביץ' בכירב (Бахирев) אשר הכיר היטב את הזירה, ובין היתר פקד על הכוח הימי הרוסי בקרב איי אולנד. זה כלל את אוניית המערכה הפרה דרדנוט "סלאבה" (ברוסית: Слава), אוניית המערכה "צסרביץ'" (Цесаревич), הסיירות המשוריינת "אדמירל מקרוב" (Адмирал Макаров) ו"באיאן" (Баянь) ועוד ארבע ספינות מלחמה ראשיות. כן כלל הכוח שש פלגות משחתות, שתי ספינות תותחים, שולות מוקשים, שלוש מקשות (להנחת מוקשים), שלוש צוללות וספינה שנועדה לחסימה, במקרה הצורך. הצי הרוסי הוכיח עצמו, בעיניים גרמניות, כיריב חזק שעמד בהצלחה בהתנגשויות קודמות, כמו בקרב איי אולנד או קרב מפרץ ריגה. חלק גדול מכלי השייט שהוזכרו רכשו ניסיון קרבי בהתנגשויות אלה. עם זאת, סדר הכוחות שנמנה לעיל כלל את כל הספינות הרוסיות שבזירה, ולא כולו בא בהכרח לידי ביטוי בעת המבצע. לאלה יכלו לסייע כמה עשרות מטוסי-ים וכעשרה מטוסים שבסיסם ביבשה. כן היו במפרץ ריגה שתי צוללות בריטיות. עם תחילת הקרבות אלה תוגברו בצוללת נוספת.
על האי סארמאה הגנו שלוש חטיבות רגלים שמנו למעלה מ-20,000 חיילים. אלה הסתייעו בשמונה תותחי 152 מ"מ שהגנו על מפרץ טאגה. סוללה בת ארבעה תותחים בכף הונדסורט (Hundsort) במערבו, וסוללה נוספת בכף נינסט (Ninnast) במזרחו. על האי היומאה הגנה סוללה בת ארבעה תותחי 120 מ"מ שמוקמה בטופרי (Toffri), וחלשה על המיצר שבינו לסארמאה, ועוד שתי סוללות מוקמו בכף טצ'קונה (Tachkona). מיצר מון סאונד (Moon Sound), המהווה את הכניסה למפרץ ריגה ממזרח לאיים, הוגן היטב במבואותיו הדרומיים. ממערב על ידי סוללה ובה חמישה תותחים כבדים בקוטר 250 מ"מ שהוצבה בוואי (Woi) שעל האי מוהו, אליה נוספו עוד ארבעה תותחי 150 מ"מ. ממזרח, מכיוון היבשה, הוצבו עוד ארבעה תותחי 150 ממ"מ בוורדר (Werder). באסטונית וירצו (Virtsu). לכל אלה נוספו תותחי שדה של כוחות היבשה. כן פוזרו במקום כ-1,300 מוקשים.
הרוסים השקיעו אף יותר בהגנה על מיצרי אירבן (Irben), שבפתחו הדרומי של מפרץ ריגה. בכף צרל הוצבה סוללה ובה ארבעה תותחי 305 מ"מ. בנוסף פיזרו הרוסים במיצרים מוקשים ביד רחבה, ואומדן מספרם באותה עת מגיע לכ-10,000, וזאת בנוסף לשדות מוקשים גרמניים.
פעולות מקדימות
עם שיפור במזג האוויר בתחילת אוקטובר (1, 5, 9, ו - 10 לחודש), נערכו מספר התקפות אוויר על צרל (Zerel), שבדרום האי סארמאה, כהכנה למבצע, ועל מטרות נוספות כמו פרנו שעל החוף, ובהן הוטלו פצצות במשקל של 5,900 ק"ג. בנוסף, בלילה אור לראשון לאוקטובר הצי ערך פשיטת הפגזה על צרל, ובה נגרם נזק רב לסוללת תותחי 305 מ"מ, ולצוותה נגרמו אבדות כבדות: 110 חיילים ושבעה קצינים הרוגים, וכן נפצעו עוד 60 חיילים. פשיטה נוספת, שמונה לילות אחר כך, לא הביאה לתוצאות דומות, וספינה גרמנית ניזוקה קשות מפגיעת שלושה פגזים.
בשמיני לאוקטובר גילה סיור אווירי גרמני שתי ספינות, אשר נראו כמקשות, בסמוך לצרל. נוכחותן במקום זה ובמועד זה נראתה כמסכנת את המבצע המתוכנן. לפיכך נשלח כוח של חמישה מפציצי טורפדו לתקפן. אם כי כל מפציצי הטורפדו חזרו בשלום, כל חמשת הטורפדות, מחצית ממלאי הטורפדו האווירי של הגרמנים באותה זירה, החטיאו, מה שאילץ אותם להגביל מכאן ואילך את השימוש בסוג נשק זה. כיוון שכך, בעשירי לאוקטובר נשלח גלשן ימי ממונע כדי לתקוף לפחות את אחת מאותן ספינות. הגלשן לא ביצע את משימתו, לא חזר לבסיסו, וסמוך למקומו המשוער הובחנה התפוצצות, מה שמעלה את ההשערה שאולי נפגע ממוקש, או שהתפוצץ בנסיבות אחרות.
גם מטוסי ים השתתפו בפעילות המקדימה לנחיתה. אלה לקחו חלק הן בסיורים, הן בהפצצות. כך למשל, בלילה אור ל - 25 בספטמבר הפציצו מטוסי ים גרמניים את סוללת התותחים בצרל. בראשון לאוקטובר הופצצו סליסמונדה (Salismünde, בלטבית Salacgrīva), וסביבותיה, שבצפון לטביה של ימינו.
מתחילת אוקטובר החל הצי הגרמני לשלות מוקשים במצרי אירבן, על מנת שיוכל לנוע בהם בשלב מאוחר יותר. פעולה זו עלתה לגרמנים באבדות ניכרות: בשישי לאוקטובר טבעה ספינה גרמנית מפגיעת מוקש ושבעה אנשי צוות ניספו. ביום המחרת טבעה בנסיבות דומות ספינה בנוספת ועוד איש צוות נהרג. ביום המחרת, השמיני לחודש, נפגעו עוד שלוש ספינות, אם כי כולן שרדו.
כיבוש האיים
סארמאה
טרם הנחיתה
לאחר דחייה של כשבועיים בשל מזג האוויר, יצאו הכוחות לדרך, ובמשך יום 11 באוקטובר נפגשו הכוחות המיועדים לכיבוש עם כוחות הליווי, ומכאן ואילך הפליגו יחדיו ליעדם. הכוח נע כששולות מוקשים דרוכות לטהר את דרכן של יתר הספינות, וספינות טורפדו דרוכות כדי להתריע מפני צוללות. כמן כן מטוסי ים אבטחו אף הם את השיירה בדרכה. בעת המסע השתבש לוח הזמנים, בין היתר כיוון ששליית המוקשים ארכה זמן רב. כיוון שכך, כוח ההנדסה שאמור היה לנחות לפנות בוקר, אור ל-12 לחודש, עמד לאבד את גורם ההפתעה. לבסוף הוחלט ליטול סיכון. שולות המוקשים התבקשו לפנות את הדרך, וכוח הנדסה יצא ראשון ליעדו במפרץ טאגה ב-3:40 אור ל-12 לחודש. בו זמנית עשו ספינות הקרב את דרכן לעמדות ההפגזה המיועדות להן. ב-5:07 אירעה התפוצצות ב"באיירן", אשר גרמה לנזקים רציניים. ב-5:24, בעוד צוותה עסוק בבקרת נזקים, "באיירן" קבלה התראה על התקפת צוללת ופתחה באש. ההתראה התבררה כהתראת שווא. בהמשך, למרות הנזקים, מלאה הספינה את חלקה במשימות ההפגזה, והתפנתה לביצוע תיקונים רק לאחר מכן. לאחר זמן התברר ש"באיירן" עברה בשדה מוקשים בלתי ידוע עד אז, וככל הנראה התפוצצות המוקש גרמה להתפוצצות נוספת של צובר האוויר הדחוס במשגר הטורפדות. ב-5:09, בעודה בדרכה לעמדת ההפגזה, עלתה גם "גרוסר קורפירסט" על מוקש. אם כי נפגעה באופן רציני, הספינה המשיכה בדרכה למשימתה, ורק אחר הצהריים, לאחר שמלאה את תפקידה, עזבה את הזירה וחזרה לביצוע תיקונים. ב-5:35 אחת מהספינות שנועדו להנחתת חיילי ההנדסה נפגעה אף היא ממוקש, אם כי לא היו אבדות בנפש, וגם הספינה תוקנה לאחר זמן. התברר שהיה בכניסה למפרץ טאגה שדה מוקשים רוסי קטן, והוא נוקה במהירות. ניקוי המפרץ וסביבותיו ממוקשים נמשך גם לאחר החל המבצע, מה גם שכאמור, נתברר ששטחי ים מסוימים שנחשבו "נקיים", לא היו כאלה למעשה. שליית המוקשים המשיכה לעלות בקרבנות, וב-14 לחודש אבדו לגרמנים במהלכה שתי ספינות ועשרה אנשים נהרגו.
ב-5:44 פתחו הספינות הגרמניות באש, שנועדה בעיקרה תחילה לשיתוק סוללות התותחים הרוסיות שהגנו על מפרץ טאגה, ועל דרכי הגישה אליו. הסוללות הרוסיות ענו באש, אך זו נועדה בראש ובראשונה לפגוע בספינות העזר והנחיתה. מירי זה נפגעה ספינת טורפדו אחת, אך הפגז לא התפוצץ. "אמדן" ו"באיירן", בעזרת כמה משחתות שיתקו את הסוללה בטופרי אשר גרמה לפגיעה, אך זאת קרה כבר זמן קצר לאחר התחלת הנחיתה.
במקביל, כוח ימי בפיקוד תת-אדמירל וילהלם סושון ביצע מבצע הטעיה שנועד ליצור את הרושם שמוקד ההתקפה יהיה בסוורבה (Sworbe) שבקצהו הדרומי של האי. שתי ספינות: "פרידריך דר גרוסה" ו"קניג אלברט", הפגיזו את החוף בסמוך לצרל. הרוסים לא השיבו אש, והספינות המפגיזות חזרו וחברו לכוח הראשי. כן תקפו ספינות טורפדו גרמניות, באותו מועד בו בוצעה הנחיתה, תחנת אלחוט ובסיס מטוסי ים ליד הונדסורט.
כיבוש ראש החוף ופעילות כוחות הסער הגרמניים
הנחיתה נפתחה בתפיסת אגפיו, המערבי והמזרחי, של ראש החוף המיועד, על ידי כוחות גרמניים מיוחדים. זו עברה תחילה ללא תגובה רוסית, ודומה היה שהושגה הפתעה. מאוחר יותר פתחו הרוסים באש ארטילרית מתותחי שדה, הן לכיוון ראש החוף, הן לכיוון הספינות, אולם אש זו לא גרמה לאבדות. ב - 7:00 בקירוב נתפסה סוללת תותחי השדה הרוסית שירתה על הנוחתים באגף המזרחי, וב - 8:30 נתפסה באגף המערבי סוללת התותחים בהונדסורט. ב - 10:00 נתפסה גם הסוללה שבכף נינסט, לאחר שהנוחתים, בשונה מן ההתנגדות הקלה יחסית ביתר המקומות, נתקבלו באש מקלעים כבדה. כיוון שכך, ראש החוף נתפס בקלות יחסית באותו בוקר.
שתי נחיתות נוספות בוצעו באותו בוקר מחוץ לתחומי ראש החוף. בפפנסהולם (Papensholm), מדרום מערב למפרץ טאגה, לאחר חילופי אש בין ספינות גרמניות לתותחים רוסיים על החוף, הרוסים נסוגו ונתפסה בשלמותה תחנת מטוסי ים רוסית, יחד עם ששה מטוסים ומתקן אלחוט. אלה עברו לשימוש הגרמנים למחרת. נחיתה נוספת בוצעה ב - 7:00 בקירוב בפמרורט (Pamerort), מעט מזרחה ממפרץ טאגה. עם הצלחת אותה נחיתה החלו הכוחות המיוחדים הגרמניים להתקדם במהירות מזרחה, לאורך החוף, עד שנעצרו עם התגברות ההתנגדות הרוסית, ודרומה, אל פנים האי. ההתקדמות נעשתה תוך היעזרות באש חיפוי מן הים. מהלך מאורעות זה המשיך גם ביום המחרת, ה - 13 לחודש. עד שסמוך לסכר שמחבר בין האיים סארמאה למוהו, מספר קילומטרים מזרחה לראש החוף, הגרמנים נתקלו בהתנגדות עזה, אשר נעזרה בתגבורות רוסיות ממוהו, ונאלצו להפסיק את התקדמותם ואף לסגת מעט. בסופו של דבר, עד ה - 14 לחודש בערב, הגרמנים השתלטו על עברו המערבי של הסכר, זה שבסארמאה, ובכך בעצם מנעו מהרוסים שבאי דרך נסיגה אפשרית.
נחיתת חיל המשלוח והתקדמותו
החל מ - 8:45 אובטח ראש החוף במידה כזו שחיל המשלוח יכול היה לנחות בבטחה יחסית, ונחיתת הגוף העיקרי ארכה כשלוש וחצי שעות. נוסף לחיילים הונחתו גם 530 סוסים, עגלות, מקלעים, תותחים וכ - 100 כלי רכב. פריקתם של אלה נמשכה שעה 20:00, כשחלקה האחרון מבוצע לאור זרקורי הספינות. בינתיים נכנסו למפרץ חלק מכלי השייט הכבדים ולאבטחתם נפרשה רשת נגד צוללות. הכוחות הנוחתים במערב התקדמו בימים הבאים, והגיעו עד בוקר ה - 15 לחודש עד סוורבה (Sworbe), הממוקמת על חצי אי בדרום האי סארמאה, מעט צפונה לצרל, וזאת תוך ניתוק הכוחות הרוסיים שמדרום להם. קצין גרמני נשלח באותו בוקר כדי להציע לרוסים כניעה, אלא שעד אחר הצהריים הוא לא חזר, ומאוחר יותר התברר שהוא נעצר על ידי הרוסים. עם זאת הרוסים פינו את סוללת התותחים בצרל תוך ביצוע עבודות הריסה לפני כן. כיוון שהנציג הגרמני לא חזר, הגרמנים המשיכו בלחצם ופתחו בהפגזה עזה על עמדות הרוסים. למחרת בצהריים הנציג הגרמני חזר והודיע שהרוסים מעוניינים בשביתת נשק, ושבמהלכה ידונו לגבי התנאים המוצעים. המפקד הגרמני דרש כניעה, אך הוסיף שהוא מוכן להציעה בתנאים מכובדים, והרוסים לבסוף ניאותו. וכך, ב - 16 לחודש נפל בידי הגרמנים דרום האי. כן נפלו בידיהם כ - 4,000 שבויים ו - 49 תותחים.
בצפון מזרח האי הגרמנים הלכו וסגרו על הרוסים, שדרכם למוהו נחסמה, כאמור. ב - 15 לחודש נכנעה הדיוויזיה הרוסית במקום. יותר מ-5,000 חיילים נפלו בשבי, וכן נפלו בידי הגרמנים 14 תותחי שדה ונשק רב. כמה מאות רוסים הצליחו להימלט מהאי בסירות, אם כי חלק מהנמלטים בסירות נתפסו בידי הצי הגרמני. כך נפל בידי הגרמנים רובו של האי סארמאה, בימים הבאים הגרמנים השתלטו על כל האי, וחשיבות מיוחדת הייתה לתפיסת נמל ארנסבורג (Arensburg, באסטונית: Kuressaare). הנמל, שהגנתו חוזקה בידי הגרמנים, שימש בסיס ונמל אספקה להמשך הלחימה החל מן ה - 19 לחודש.
היומאה
ב - 15 לחודש ב - 9:00 בוקר הונחתו כוחות גרמניים ליד טופרי שבאי היומאה. כמו בסארמאה, הונחתו תחילה כוחות מיוחדים שתפקידם היה לאבטח תחילה ראש חוף לנחיתת הגוף העיקרי. אלה נעזרו בסיוע אש של ספינות הצי הגרמני, ביניהן "אמדן". בצהריים נתקלו הנוחתים בהתנגדות רוסית עזה ובלתי צפויה. כיוון שלדעת הפיקוד הגרמני ראש החוף לא אובטח דיו לנחיתת הגוף העיקרי, וכיוון שהיה ספק אם הנוחתים יוכלו להחזיק מעמד לבדם במשך הלילה, חזרו אלה ועלו על הספינות, ופינו את האי.
למחרת, ה - 16 לחודש, ב - 9:00 הגרמנים נחתו שוב באי, לאחר ש"קייזר" הרעישה את אזור הנחיתה במשך כשעה. בשעות אחר הצהריים המוקדמות שוב נתקלו הגרמנים בהתנגדות רוסית, ושוב חזרו ועלו על האוניות ועזבו את האי.
ב - 17 לחודש בבוקר, שוב נחתו כוחות חלוץ גרמניים באי, ושוב לאחר הפגזה מתותחי "קייזר". הם סרקו את האי פנימה מראש החוף, נתקלו בהתנגדות וסבלו מספר אבדות. כיוון שכך, הם נסוגו לראש החוף. בניגוד לניסיונות הקודמים, הם נשארו בו ללילה, בו לא נערכו קרבות. למחרת בבוקר הגיעה "אמדן" לצורך סיוע אש מסיבי. האחיזה בראש החוף ובסביבותיו אובטחה דיה כדי להנחית תותחים וציוד כבד אחר. בעזרתו הרחיבו הגרמנים את שליטתם באי, ועד ל - 18 לחודש בערב, הם השתלטו על חלקו הדרומי. בימים הבאים הגרמנים, שהמשיכו להנחית כוחות, השתלטו על כל האי ומגיניו נלקחו בשבי.
מוהו (מון)
סיורים אוויריים גרמניים דווחו ב - 17 לחודש, שהרוסים נוטשים בהדרגה את האי, ועל כן הגרמנים החליטו לנצל את ההזדמנות ולהשתלט גם עליו. באותו יום לפנות ערב נחת כוח חלוץ גרמני באי, בסמוך לסכר שחיבר את האי עם סארמאה. בהמשך ניסה כוח גרמני לעבור מסארמאה למוהו על הסכר. תחילה נתקל בהתנגדות רוסית, וזו נשברה רק סמוך לחצות. במשך יום המחרת הגרמנים השתלטו על רובו של האי, והרוסים נותרו רק בחלקו הצפוני - מזרחי, ככל הנראה מתוך כוונה להתפנות משם. כשספינות גרמניות חסמו גם את דרך ההתפנות, דעכה גם ההתנגדות הרוסית, והאי כולו עבר לשליטה גרמנית.
התכתשויות ימיות בעת הכיבוש
היתקלויות ראשונות
הצי הרוסי התערב לראשונה בבוקר ה - 12 לחודש, כאשר שתי משחתות רוסיות ירו על ספינת טורפדו ושלוש שולות מוקשים גרמניות שניסו להפגיז תחנת אלחוט רוסית בדרום מזרח היומאה. הספינות הגרמניות נסוגו כשהמשחתות בעקבותיהן. המשחתות עצרו את רדיפתן כשהגיעו לטווח תותחיהן של ספינות גרמניות גדולות יותר, אשר פתחו עליהן באש, ופנו חזרה. כוח גדול יותר של משחתות רוסיות יצא לקראת הגרמנים, כש"אדמירל מקרוב" פוקחת עין מקרוב, אם כי לא כחלק מן הכוח. הכוחות נמנעו מלהתכתש במלוא הכוח, ופרט לשלוש פגיעות בספינת תותחים רוסית, לא היו למגעים בין היריבים תוצאות.
למחרת בבוקר שוב ניסו הרוסים לשבש את פעולות הגרמנים, עת שלוש משחתות רוסיות קרבו ופתחו באש על הספינות הגרמניות במיצר סואלו (Soelo) שבין סארמאה להיומאה. "אמדן" השיבה אש והשיגה פגיעה אחת במשחתת רוסית. הרוסים נסוגו. בהמשך היום "אמדן" הניסה עוד שתי משחתות רוסיות, ואחריהן גם ספינת תותחים. גם "קייזר" התכתשה עם ארבע משחתות רוסיות.
ב - 14 באוקטובר שוב התכתשו כוחות ימיים גרמניים, שניסו להשתלט על שטחי הים שמסביב לסארמאה, בייחוד מצידו הצפוני, עם ארבע משחתות רוסיות. כל ארבע המשחתות נפגעו. אחת מהן, שנפגעה קשה מהאחרות, אף ננטשה, וצוות גרמני הצליח להשתלט עליה. מאוחר יותר הצטרפו להתכתשות ספינות רוסיות כבדות יותר, כמו "אדמירל מקרוב", אך הלחימה פסקה לקראת חשכה. כדי למנוע את המשך התקדמות הצי הגרמני, הרוסים פיזרו בלילה עוד 135 מוקשים.
קרב מון סאונד
מוקד ההתכתשות הימית עבר למיצרי מון סאונד, המפרידים בין האי מוהו ליבשת. ב - 16 לחודש בערב פעלה לראשונה אחת הצוללות הבריטיות. זו הבחינה בטור גרמני מדרום - מערב למיצרי מון סאונד, וירתה שלושה טורפדות, שהחטיאו. צוללת בריטית אחרת הונסה על ידי הגרמנים. מספר ימים אחר כך, ב - 20 לחודש, נפגעה אחת הצוללות הבריטיות עת תקפה ללא הצלחה ספינת עזר גרמנית. ספינות הליווי הטילו פצצות עומק, וגרמו לנזקים קשים לצוללת. הצוללת כשלה בניסיון התחמקות, צוותה עלה לחוף ונכנע, וזאת לאחר שפוצץ את כלי השיט.
פעולה זו הייתה, כמסתבר, אות הפתיחה לקרב מון סאונד, כשמו של המיצר שמפריד בין האי מוהו (מון) ליבשת. ביום המחרת החלו הגרמנים באיתור ופינוי שדות המוקשים אשר הרוסים זרעו באותו מיצר, כהכנה לכניסה אליו מצד דרום, והשתלטות על מימיו. מוקדם באותו בוקר, ה - 17 לחודש, הרוסים גילו את הצי הגרמני, ו"סלאבה", "באיאן", ומספר ספינות נוספות, וכן סוללות החוף הסמוכות, פתחו באש על הגרמנים. במהלך הקרב שהתפתח, פגעו "קניג" ו"קרונפרינץ" ב"סלאבה" והיא טבעה. הצי הרוסי נסוג לצידו הצפוני של המיצר. מהמיקוש הרוסי טבעה ספינת טורפדו גרמנית אחת, שישה אנשי צוות נהרגו, וכמה נפצעו. למחרת עוד ספינה גרמנית ניזוקה קשות מפיצוץ מוקש, שני אנשי צוות נהרגו, שלושה נעדרו ו - 16 נפצעו. עבודות פינוי המוקשים, תוך חדירה איטית למיצר, נמשכו גם בימים הבאים.
בנוסף לחדירתם לצידו הדרומי של המיצר, הגרמנים תכננו לתקוף גם בצידו הצפוני, צעד שדרש את אישורו הפורמלי של הקיסר, ובינתיים נערכו הכנות לכך. הרוסים, ככל הנראה לאחר שיירטו חילופי שדרים בנושא, פקדו על כוחותיהם הימיים לסגת למפרץ פינלנד, לאחר ביצוע פעולות חסימה במיצר ועבודות חסימה בבסיסים שלחופיו. כמו כן הוחלט על פינוי החיילים מן האיים היכן שאפשר.
סוף דבר
"מבצע אלביון" היה ככל הנראה המבצע האמפיבי המוצלח ביותר במלחמת העולם הראשונה. נראה, עם זאת, שלא הייתה לו השפעה רבה על מהלך המלחמה בחזית המזרחית. בסופו של דבר רוסיה יצאה מן המלחמה בעיקר בשל התפתחויות שנלוו למהפכת אוקטובר, שהחלה מספר ימים אחר כך, ולא כתוצאה ממהלכי הצבא הגרמני באותו שלב.
האבדות בנפש של הצי הגרמני היו 156 הרוגים ו - 60 פצועים. בציוד הגרמנים איבדו שבע שולות מוקשים, תשע ספינות עזר וספינת טורפדו אחת. לצבא הגרמני היו 54 הרוגים ו - 141 פצועים. הגרמנים תפסו 20,130 שבויים ו - 141 תותחים, מהם 47 תותחים כבדים, יחד עם 130 מקלעים, במהלך המבצע.
לאחר מספר חודשים, בפברואר ובמרס 1918, הגרמנים השלימו את כיבוש אסטוניה במלחמת העולם הראשונה, עם ההשתלטות על חלקיה היבשתיים של הארץ. סמוך לסיום ההשתלטות על אסטוניה, בשלישי למרס, יצאה רוסיה מן המלחמה כתוצאה מהסכם ברסט-ליטובסק.
לקריאה נוספת
- Barrett, Michael B. Operation Albion: The German Conquest of the Baltic Islands. Indiana University Press: Bloomington, IN. 2008. מסת"ב 978-0-253-34969-9
קישורים חיצוניים
המבצע מנקודת מבט רוסית:
תיאור מפורט של המבצע, בעיקר מנקודת מבט גרמנית:
