קיטוב פוליטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיטוב פוליטי הוא סטייה של עמדות פוליטיות הרחק מהמרכז, אל קצוות אידאולוגיים.[1][2][3]

במדעי המדינה רוב הדיונים על קיטוב פוליטי מתייחסים לקיטוב בהקשר של מפלגות פוליטיות ומערכות ממשל דמוקרטיות. במערכות ממשל דו-מפלגתיות, הקיטוב הפוליטי מגלם בדרך כלל את המתח של האידאולוגיות הפוליטיות הבינאריות ואת הזהויות המפלגתיות.[1][2][3][4][5] עם זאת, מספר מדעני מדינה טוענים כי הקיטוב העכשווי תלוי פחות בהבדלי מדיניות בין שמאל וימין ויותר בחלוקות אחרות כמו דתיים נגד חילונים, לאומנים נגד גלובליסטים, מסורתיים נגד מודרניים, או כפריים נגד עירוניים.[6] קיטוב קשור לתהליך הפוליטיזציה[7].

החוקרים מבחינים בין קיטוב אידאולוגי (הבדלים בין עמדות כלפי מדיניות), לבין קיטוב רגשי (סלידה רגשית וחוסר אמון בקבוצות פוליטיות שנמצאות במחנה אחר)[8].

הגדרות ומדידות

מדעני מדינה מבחינים בדרך כלל בין שתי רמות של קיטוב פוליטי: אליטות והמונים. "קיטוב אליטה" מתמקד בקיטוב של האליטות הפוליטיות, כמו מארגני מפלגות ונבחרי ציבור. "קיטוב המוני" (או קיטוב עממי) מתמקד בקיטוב של ההמונים, לרוב ציבור הבוחרים או הציבור הרחב.[9][10][11][12]

קיטוב אליטה

קיטוב פוליטי בבית הנבחרים של ארצות הברית (DW-Nominate scores)

קיטוב אליטה מתייחס לקיטוב בין מפלגות השלטון למפלגות האופוזיציה.[2] מפלגות פוליטיות מקוטבות הן מלוכדות, מאוחדות, תוכניתיות ומובחנות מבחינה אידאולוגית; בדרך כלל הן קיימות במערכת פרלמנטרית של ממשל דמוקרטי.[13][9][11][12] במערכת דו מפלגתית, לבית מחוקקים מקוטב יש שני מאפיינים חשובים: ראשית, אין חפיפה אידאולוגית בין חברי שתי המפלגות; ושנית, כמעט כל מחלוקת לגבי חקיקה ומדיניות נשענת על פער אידאולוגי רחב. פער זה מוביל להתאמה בין זהות מפלגתית לזהות אידאולוגית (כלומר, דמוקרטים ורפובליקנים הופכים למילים נרדפות כמעט מושלמות לליברלים ושמרנים) ולקריסת ה"מרכז" האידאולוגי.[13][9][11][12] עם זאת, מחקר שנערך ב-2022 על 25 מדינות אירופיות, טוען שהגורם שמשפיע על גודל ואופי הקיטוב הרגשי, הוא לא מספר המפלגות, אלא אופן התקשורת בין פלגים שונים.[14]

רובם המכריע של המחקרים על קיטוב אליטה מתמקדים בגופים העוסקים בחקיקה ודיון. במשך עשרות שנים מדענים פוליטיים מדדו את הקיטוב בארצות הברית על ידי בחינת דירוג חברי המפלגה שבוצע על ידי קבוצות אינטרסים, אך כעת רובם מנתחים דפוסים של הצבעה שמית כדי לחקור מגמות בהצבעה בקו המפלגה ובאחדות המפלגה.[3][9] מחקר משנת 2019 השתמש בתיעוד של דיונים בקונגרס כדי לבחון הבדלים בדפוסי דיבור בין רפובליקנים לדמוקרטים כמדד לקיטוב, ומצא כי החל משנת 1994 יש עלייה דרמטית בדפוסי דיבור מקוטבים[15].

קיטוב עממי

קיטוב עממי (popular polarization), או קיטוב המוני (Mass polarization), מתרחש כאשר עמדותיו של ציבור הבוחרים כלפי נושאים פוליטיים, מדיניות, דמויות מפורסמות או אזרחים אחרים מחולקים בצורה מסודרת בהתאם לקווים מפלגתיים.[9][11][12][16] במקרה של קיטוב קיצוני, כל מחנה מטיל ספק בלגיטימיות המוסרית של האחר, ורואה במחנה היריב ובמדיניותו איום קיומי על אורח חייהם או על האומה כולה[17][18].

ישנם מספר סוגים או מדדים של קיטוב עממי. קיטוב אידאולוגי מתייחס למידה שבה יש לקהל הבוחרים אמונות שונות בנושאים אידאולוגיים (למשל, הפלה או אפליה מתקנת), או אמונות שמרניות או ליברליות באופן עקבי במגוון נושאים (למשל, עמדה שמרנית לגבי הפלות וגם אפליה מתקנת גם אם עמדות אלו לא נחשבות "קיצוניות")[19]. "התמיינות מפלגתית" מודד עד כמה ציבור הבוחרים "מתמיין" או מזדהה עם מפלגה על סמך מאפיינים אידאולוגיים, אתניים, דתיים, מגדריים או דמוגרפיים אחרים של הציבור[20][21]. קיטוב רגשי מתייחס למידה שבה ציבור "לא אוהב" או "לא מאמין" לאנשים ממפלגות אחרות[22].

מדעני מדע המדינה שחוקרים קיטוב המוני מסתמכים בדרך כלל על נתונים מסקרי דעת קהל וסקרי בחירות. הם מחפשים דפוסים ומגמות בדעותיהם של המשיבים בנושא נתון, היסטוריית ההצבעה שלהם והאידאולוגיה הפוליטית שלהם (שמרנית, ליברלית, מתונה וכו'), ומנסים לקשר את המגמות הללו לזיהוי המפלגתי של המשיבים ולגורמים אחרים שעלולים לגרום לקיטוב (כמו מיקום גאוגרפי או דרגת הכנסה).[1][10] בדרך כלל מגבילים חוקרי מדע המדינה את החקירה שלהם לנושאים ושאלות שנקבעו בעבר, כדי להשוות את המצב כיום לאקלים הפוליטי בעבר.[16] חלק מהמחקרים העדכניים משתמשים גם במשחקי קבלת החלטות (כמו משחק הדיקטטור) כדי למדוד באופן כמותי עד כמה חברי הקבוצה הפנימית מפלים את חברי קבוצת החוץ ביחס לחבריהם בקבוצה.[14] פרסומים אקדמיים עדכניים טוענים כי חוסר סובלנות משפיע על קיטוב[23]. פחות סובלנות באופן שיטתי בקצוות האידאולוגיים עלולה להוביל לקיטוב פוליטי שבו הדעות מקוטבות עוד יותר מהזהויות. לעומת זאת, חוסר סובלנות בקרב מתונים מסייע ללכידות.

מספר חוקרי מדעי המדינה טוענים שקיטוב מצריך הבדלים במגוון רחב של נושאים,[1][3] בעוד שאחרים טוענים שנדרשים הבדלים רק בנושאים בודדים.[2][4][5]

קיטוב רגשי

קיטוב רגשי מתייחס לתופעה שבה רגשות ותחושות של אנשים כלפי חברי המפלגה או הקבוצה הפוליטית שלהם הופכים חיוביים יותר, בעוד שרגשותיהם כלפי חברי המפלגה או הקבוצה הנגדית הופכים שליליים יותר. קיטוב זה יכול להוביל לעוינות מוגברת ולחוסר נכונות להתפשר או לעבוד יחד עם אנשים המחזיקים בדעות פוליטיות אחרות. מחקר משנת 2022 בדק את שכיחות התופעה ב-12 מדינות שחברות ב-OECD על פני 40 שנה, ומצא כי בארצות הברית הקיטוב עלה בצורה החזקה ביותר. הקיטוב עלה גם ב-5 מדינות נוספות בתקופה זו וביתר המדינות הוא ירד. ניתן להבחין בקיטוב זה במערכות מקוונות וגם במצב לא מקוון[24].

מחקר שהתפרסם ב-2023 ערך ניסויי ב-25 מדינות אירופיות, באמצעות סימולציות אמון כמו משחק הדיקטטור. המחקר מצא כי גודל הקיטוב הרגשי על פני מפלגות חזק בהרבה בהשוואה לפערים בין תכונות אחרות המהוות גורמי מחלוקת מסורתיים, כגון מעמד, דת ואפילו לאום, המאששים את הבכורה של "מפלגתיות" והכללה שלה על פני מדינות דמוקרטיות. המחקר גם מצא כי קיטוב באירופה נובע בעיקר מהעדפה פנים קבוצתית ופחות בגלל טינה לקבוצות חוץ. ממצא נוסף של המחקר היה שניתן להפחית קיטוב רגשי באמצעות שותפות קואליציונית, שמפחיתה הטיה בתוך הקבוצה והטיה נגד קבוצות חוץ[25].

גורמים לקיטוב פוליטי

ישנם גורמים שונים לקיטוב פוליטי ואלה כוללים מפלגות פוליטיות, הקשר פוליטי, אידאולוגיה פוליטית של הציבור, תקשורת ההמונים וחלוקה מחדש של מחוזות בחירה.

קיטוב מפלגתי

כמה חוקרים טוענים שהפיצול בין מפלגות הוא אחד הכוחות המניעים העיקריים של קיטוב שכן פלטפורמות המדיניות הפכו מרוחקות יותר. תיאוריה זו מבוססת על מגמות אחרונות בקונגרס של ארצות הברית, שם מפלגת הרוב נותנת עדיפות לעמדות המתואמות ביותר עם המצע המפלגתי והאידאולוגיה הפוליטית שלה.[26]

אימוץ עמדות מובחנות יותר מבחינה אידאולוגית על ידי מפלגות פוליטיות עלול לגרום לקיטוב הן בקרב האליטות והן בקרב ציבור הבוחרים. לדוגמה, ב-1965 עבר בארצות הברית חוק זכויות ההצבעה, וביטל את היכולת למנוע משחורים להצביע. בעקבות החוק ירד מספר הדמוקרטים השמרנים בקונגרס, בעוד מספר הרפובליקנים השמרנים גדל. בתוך ציבור הבוחרים במהלך שנות ה-70, הדמוקרטים הדרומיים נעו לעבר המפלגה הרפובליקנית, והראו קיטוב הן בקרב האליטות והן בקרב הבוחרים של שתי המפלגות העיקריות.[13][27][28] במובן זה, קיטוב פוליטי יכול להיות תהליך מלמעלה למטה, שבו קיטוב אלייטה מוביל לקיטוב עממי, או לפחות קודם לו[29]. עם זאת, קיטוב בין האליטות לא בהכרח גורר קיטוב בקרב ציבור הבוחרים, ובחירות מקוטבות יכולות לעיתים קרובות לשקף קיטוב אליטה ולא העדפות של בוחרים.[3][9][10][12][16] חוקרי מדעי המדינה הראו כי לפוליטיקאים יש תמריץ לקדם ולתמוך בעמדות מקוטבות.[30] החוקרים טוענים שבמהלך שנות ה-90 המוקדמות, המפלגה הרפובליקנית השתמשה בטקטיקות קיטוב כדי להפוך למפלגת הרוב בבית הנבחרים של ארצות הברית - חוקרי מדע המדינה תומאס מאן (אנ') ונורמן אורנשטיין (אנ') מכנים תהליך זה "מלחמת הגרילה" של ניוט גינגריץ'.[13] המדענים גילו שלמועמדים מתונים היה סיכוי נמוך יותר להתמודד לעומת מועמדים העומדים בקנה אחד עם דוקטרינת המפלגה, דבר זה מכונה גם "התאמה למפלגה"[31].

תיאוריות אחרות גורסות כי פוליטיקאים הנותנים מענה לקבוצות קיצוניות יותר בתוך מפלגתם נוטים להצליח יותר, וקבוצות אלה עוזרות להם להישאר בתפקידם ובמקביל מושכות את מחוז הבחירה שלהם לקיצוניות קוטבית.[32] מחקר של סטיבן ניקולסון משנת 2012 מצא שהבוחרים מקוטבים יותר על ידי הצהרות שנויות במחלוקת של מנהיגי המפלגה היריבה מאשר ממנהיגי המפלגה שלהם. כתוצאה מכך, ייתכן שמנהיגים פוליטיים נוטים יותר לנקוט עמדות מקוטבות.[33]

לגבי מערכות רב-מפלגתיות, חוקר מדע המדינה ג'ובאני סארטורי (1966, 1976) טוען שפיצול האידאולוגיות במחוז הבחירה גורם לפערים נוספים בתוך המפלגות הפוליטיות של המדינות. לפי התאוריה שלו עמדות קיצוניות של תנועה אידאולוגית ציבורית מהוות את הבסיס ליצירת מערכות רב-מפלגתיות מקוטבות מאד. סרטורי כינה את התופעה המקוטבת הזו פלורליזם מקוטב, וטען שהיא תוביל לקיטוב נוסף בנושאי מדיניות, בכיוונים מנוגדים רבים (בניגוד לשני כיוונים פשוטים, במערכת דו-מפלגתית מקוטבת)[34][35][36].

ניתן להגדיר קיטוב במערכות רב-מפלגתיות גם לפי שני קצוות אידאולוגיים, כמו במקרה של הודו בשנות ה-70. פיצולים אידאולוגיים בתוך מספר מפלגות גדולות במדינה גרמו ליצירת שתי קואליציות מקוטבות מימין ומשמאל, שכל אחת מהן מורכבת ממספר מפלגות.[37]

מגייסי כספים למפלגות ותורמים יכולים גם להפעיל השפעה ושליטה משמעותית על המחוקקים. מנהיגי המפלגה צפויים להיות מגייסים פרודוקטיביים, כדי לתמוך בקמפיינים של המפלגה. לאחר פסק דין סיטיזנס יונייטד נגד ועדת הבחירות הפדרלית, שניתן בשנת 2012, הצליחו קבוצות לחץ בארצות הברית להשפיע במידה רבה על הבחירות באמצעות הגדלת הוצאות לא ידועות, בעיקר באמצעות ועדות פעולה פוליטיות. יש הסבורים, כמו רוברט קייזר, פרשן הוושינגטון פוסט שהדבר מאפשר לאנשים עשירים, לתאגידים, ולאיגודי עובדים וקבוצות אחרות לדחוף את פלטפורמות המדיניות של המפלגות לעבר קיצוניות אידאולוגיות, וכתוצאה מכך מצב של קיטוב גדול יותר.[13][38] חוקרים, כמו ריימונד ג'יי לה רג'ה ודייוויד ל' ווילצה, מציינים שזה לא בהכרח נכון לגבי תורמים המוניים לקמפיינים פוליטיים. חוקרים אלה טוענים כי בדרך כלל לא נראה כי תורם יחיד בעל דעות קיצוניות התורם סכומים גבוהים לקמפיין דוחף פוליטיקאי לעבר קיצוניות פוליטית.[39][40]

הציבור

בדמוקרטיה יצוגית, האזרחים מצביעים עבור השחקנים הפוליטיים שייצגו אותם. חלק מהחוקרים טוענים כי הקיטוב הפוליטי משקף את האידאולוגיה של הציבור ואת העדפות ההצבעה.[28][41][42] מאמר משנת 2007 טוען שקיטוב פוליטי הוא תופעה טבעית וקבועה. לפי החוקרים, נאמנות מפלגתית היא מרכיב חזק בחשיבה של הבוחרים. אנשים שיש להם ידע פוליטי גבוה יותר לא יושפעו מכל דבר שפוליטיקאי אומר. הקיטוב הוא רק השתקפות של המפלגה שאליה שייך הבוחר, ולאיזה כיוון הוא נע[43]. הם טוענים שיש קשר בין הבדלים ציבוריים באידאולוגיה לקיטוב של נציגים, אך עלייה בהבדלי העדפות היא בדרך כלל זמנית ובסופו של דבר מביאה לפשרה.[44] חוקרים אחרים טוענים במאמר מ-2013 שהקיטוב בציבור הוא תוצאה של אנשים בעלי אמונה מוגזמת ביכולתם להבין נושאים מורכבים. כאשר ביקשו מאנשים להסביר בפירוט את העדפות המדיניות שלהם הדבר הוביל בדרך כלל לדעות מתונות יותר. עצם בקשתם לרשום את הסיבות להעדפותיהם לא הובילה למתינות כזו[45].

מחקרים שנעשו בארצות הברית (2019) ובבריטניה (2022) מצאו כי הקיטוב הפוליטי בציבור הוא בדרך כלל פחות קיצוני ממה שמתואר בתקשורת. לפי החוקרים חלק מהבעיה היא שלאנשים יש הבנה מעוותת לגבי אנשים שנמצאים בקבוצה אחרת. לפי המחקר מארצות הברית, כאשר מבקשים מאנשים להעריך עד כמה רפובליקנים או דמוקרטים מחזיקים בעמדות קיצוניות הערכה הממוצעת עומדת על 55%, ולעומת זאת מדידות עד כמה אנשים מחזיקים באמת בעמדות אלה מצביעות על שיעור של 30%[46][47]

במחקרים 2006, 2008 מניח Morris P. Fiorina את ההשערה שקיטוב הוא תופעה שאינה מתקיימת בציבור, אלה נוצר על ידי פרשנים כדי ליצור חלוקה נוספת בממשלה.[3][48][49] מחקרים אחרים מצביעים על כך שהבדלים תרבותיים, המתמקדים בתנועות אידאולוגיות ובקיטוב גאוגרפי במחוזות הבחירה של ארצות הברית, מתואמים לעלייה בקיטוב הפוליטי הכולל שנצפה שם בין 1972 ל-2004[4][50]

פערים דתיים, אתניים ותרבותיים בתוך הציבור השפיעו פעמים רבות על הופעת הקיטוב. לפי מאמר משנת 2005, הפיצול האידאולוגי בין הרפובליקנים והדמוקרטים בארצות הברית מחלק את המדינה ביחס לפער תרבותי ודתי. הם טוענים שהדמוקרטים בדרך כלל הפכו מתונים יותר בהשקפות דתיות ואילו הרפובליקנים הפכו למסורתיים יותר. לדוגמה, מדעני מדינה הראו שבארצות הברית, מצביעים המזדהים כרפובליקנים נוטים יותר להצביע למועמד אוונגליסטי חזק מאשר מצביעים דמוקרטיים.[51] דבר זה מתואם עם עם העלייה בקיטוב בארצות הברית.[52] תיאוריה אחרת טוענת שהדת אינה תורמת לקיטוב קבוצתי מלא, אלא שקיטוב של פעילי מפלגה וקואליציה גורם לתזוזות מפלגות לקיצוניות פוליטית.[53]

בחלק מהמדינות שהיו בעבר תחת שלטון קולוניאלי, הציבור עשוי להיות מקוטב לפי חלוקה אתנית שנותרה ממשטר זה.[54] בדרום אפריקה בסוף שנות ה-80, חברי המפלגה הלאומית השמרנית, שהייתה בעד-אפרטהייד, לא תמכו עוד באפרטהייד, ולפיכך, לא היו עוד מיושרים אידאולוגית עם מפלגתם. אפריקנרים הולנדים, אנגלים לבנים ואפריקאים שחורים ילידים התפצלו על סמך חלוקות גזעיות, מה שגרם לקיטוב לאורך קווים אתניים.[55][56]

אי שוויון כלכלי או אבטלה יכולים גם הוא להגביר את הקיטוב הציבורי. לדוגמה, בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, מפלגת הפועלים הקומוניסטית והמפלגה הנאצית, הופיעו כאידאולוגיות הפוליטיות הדומיננטיות והציעו לטפל בבעיות הכלכליות של גרמניה בדרכים שונות בתכלית.[34] בוונצואלה, בסוף המאה ה-20, המועמד לנשיאות הוגו צ'אבס השתמש באי-שוויון כלכלי במדינה כדי לקטב את הבוחרים, תוך שימוש בנימה עממית ואגרסיבית כדי לזכות בפופולריות.[57]

חלוקה מחדשת של מחוזות בחירה

חלוקה מחודשת של מחוזות בחירה - עלולה להיווצר עקב הרצון לבצע הטיה בקביעת מחוזות בחירה - מניפולציה של גבולות בחירות לטובת מפלגה פוליטית. מחקר של חוקרי מדעי המדינה בולטים על מחוזות ארצות הברית מצא כי כי לדבר זה יש השפעה מינימלית על קיטוב פוליטי.

ההיגיון להשפעה המינימלית הזו נובע משני הסברים: ראשית, הטיה כזו מבוצעת בדרך כלל על ידי דחיסה של מצביעי האופוזיציה למעט מחוזות קונגרס באזור, תוך חלוקת מצביעי המפלגה המועדפת על רוב המחוזות ברוב קטן יותר ממה שהיה קיים אחרת (ובכך השגת רוב ביותר מחוזות). התוצאה של זה היא שמספר מחוזות הקונגרס התחרותיים צפוי לגדול, ובמחוזות תחרותיים נציגים צריכים להתחרות עם המפלגה השנייה על הבוחר החציוני, הנוטה להיות מתון יותר מבחינה אידאולוגית. שנית, קיטוב פוליטי התרחש גם בסנאט, שאינו חווה חלוקה מחדש מכיוון שהסנטורים מייצגים יחידות גאוגרפיות קבועות, כלומר מדינות.[58][59] הטענה לפיה הטיה במחוזות תתרום לקיטוב פוליטי מבוססת על הרעיון שמחוזות חדשים שאינם תחרותיים שנוצרו יובילו לבחירת מועמדים קיצוניים המייצגים את מפלגת הרוב העל, ללא דין וחשבון לקול המיעוט. קושי אחד בבחינת השערה זו הוא להפריד בין השפעות מזדמנות ממיון גאוגרפי טבעי בעקבות אנשים שעוברים למחוזות הקונגרס עם מבנה אידאולוגי דומה לשלהם.

מחקר של קרסון ואחרים מ-2007, מצא כי חלוקה מחדש של מחוזות תרמה לרמת הקיטוב הגבוהה יותר בבית הנבחרים מאשר בסנאט, אולם השפעה זו הייתה "צנועה יחסית".[60] חלוקה מחדש ממניעים פוליטיים נקשרה עם העלייה במפלגתיות בבית הנבחרים של ארצות הברית בין 1992 ל-1994[61][62].

התקשורת ורשתות חברתיות

במהלך חצי המאה האחרונה תקשורת ההמונים גדלה כמוסד. חוקרים בתחום מדעי המדינה טוענים שהדבר השפיע על ציבור המצביעים בשלושת העשורים האחרונים במיוחד, שכן לצופים ניתנות בחירות חדשותיות מקוטבות יותר. הסביבה הנוכחית, של תקשורת ההמונים, שהיא מפוזרת ומגוונת יותר, גרמה לתנועה של הקהל מתוכניות פוליטיות בעלות גוון אחיד וממלכתי יותר לשידורים ומאמרים יותר אנטגוניסטיים וחד-צדדיים. צופים מפלגתיים נמשכים לתוכניות המקוטבות כמקור אישור-עצמי לשם חיזוק האידאולוגיות שלהם.[13][10][63]

לפי חוקרת התקשורת Elaine Yuan ולפי החוקר Kim Su Jung מדינות עם שוקי תקשורת מגוונים פחות אך מתפתחים, כמו סין או דרום קוריאה, הפכו למקוטבות יותר בגלל הגיוון של התקשורת הפוליטית.[64][65]

רוב מנועי החיפוש והרשתות החברתיות (למשל, גוגל, פייסבוק) משתמשים באלגוריתמים ממוחשבים אשר מתאימים את התוכן המוצג בצורה אישית לכל משתמש על סמך מאפיינים אישיים של המשתמש, כגון: היסטוריית החיפוש, מיקום ודפוסי ההקלקה הקודמים שלו. ההתאמה האישית של מידע שונה לכל משתמש מייצרת גישה מקוטבת יותר למידע[66].

שיטה זו של התאמה אישית של תוכן אינטרנט גורמת לבועות פילטר, מונח שטבע הפעיל הדיגיטלי אלי פריזר המתייחס לבועות האידאולוגיות המקוטבות שנוצרות על ידי אלגוריתמי מחשב המסננים מידע לא קשור ודעות מנוגדות[67].

מחקר משנת 2011 מצא שצריכת חדשות מקוונת היא בעלת הפרדה אידאולוגית נמוכה לעומת רוב צריכת החדשות הלא מקוונת ונמוכה מההפרדה באינטראקציות פנים אל פנים[68]. דבר זה מצביע על כך שהשפעות בועות פילטר של צריכת מדיה מקוונת קטנות ממה שנהוג לחשוב. גם מחקרים אחרים מראים שהמדיה המקוונת אינה תורמת לקיטוב המוגבר של הדעות[69]. סולומון מסינג ושון ג'יי ווסטווד טוענים שאנשים לא בהכרח הופכים מקוטבים באמצעות התקשורת מכיוון שלפי טענתם האנשים בוחרים בחשיפה שלהם, שנוטה כבר להתאים לדעותיהם[70]. למשל, בניסוי שבו אנשים יכלו לבחור את התוכן שהם רוצים, הם לא התחילו לסלוד יותר מיריביהם הפוליטיים לאחר שבחרו בין תוכן בעד או נגד הגירה.[71] עם זאת, אנשים התחילו להתווכח לגבי התוכן.[71]

מחקרים אקדמיים מצאו שהנגשת מידע אובייקטיבי ולא מוטה לאנשים עשויה להפחית קיטוב פוליטי, אך השפעת המידע על הקיטוב תלויה בהקשר[72]. לדוגמה, הקיטוב בעמדות ביחס להוצאות הממשלתיות הצטמצם כשהציגו לאנשים "קבלה למשלם מיסים", אבל לא הצטמצם כשבנוסף לכך שאלו אותם איך הם רוצים שהכסף ישמש . זה מצביע על כך שלגורמים עדינים כמו מצב הרוח והטון של מקורות חדשות עשויה להיות השפעה רבה על האופן שבו המידע מתפרש.

מחקר אחר מאשש תזה זו, בכך שהוא מראה שרגשות שונים שמובעים בתקשורת יכולים להוביל לקיטוב או התלכדות: שמחה מסייעת לקיטוב רגשי, בעוד שעצב ופחד מסייעים להתלכדות רגשית[73]. ממצאים אלה יכולים לעזור לעצב אלגוריתמים אחראיים יותר ולהתמקד בתוכן הרגשי של המלצות אלגוריתמיות.

המחקר על קיטוב פוליטי התמקד בעיקר בארצות הברית, מדינה עם קיטוב גבוה שהולך וגדל עם הזמן. בשוודיה, לעומת זאת, רמת הקיטוב האידאולוגי יציבה לאורך זמן[74]. ניסויים וסקרים משוודיה גם תומכים במידה מסוימת ברעיון שקיטוב אידאולוגי או רגשי גדל עקב שימוש בתקשורת[75].

שימוש ברשתות חברתיות לצורכי תעמולה

מקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שגורמי מודיעין משתמשים ברשתות חברתיות לשם הגברת הקיטוב הפוליטי וכדי לבצע הטיית בחירות. בהתערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, פעלה ממשלת רוסיה, להטות את הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016. הממשלה הרוסית הפעילה גופים כמו "הסוכנות לחקר האינטרנט" -IRA- שהשתמשו באלפי חשבונות ברשתות חברתיות שונות כמו פייסבוק, אינסטגרם, יוטיוב וטוויטר שהתחזו לחשבונות של אנשים פרטיים או של ארגוני חברה אזרחית. המשתמשים המזויפים הללו הופעלו בקמפיין השפעה ותעמולה במטרה לקדם קיטוב פוליטי, לפגוע לפגוע בקמפיין של הילרי קלינטון, ולסייע לדונלד טראמפ[76].

השפעת תעמולה זו חורגת מגבולות המשתמשים ברשתות בגלל השפעתה על אנשי תקשורת רבים ופוליטיקאים. לדוגמה במהלך קמפיין התמעולה של -ה-IRA בארצות הברית, פוליטיקאים ואנשי תקשורת רבים הגיבו לציוצים מחשבונות מזויפים אלה מבלי לדעת שהם קשורים לרוסיה, בהם מייקל מקפול שכיהן כשגריר ארצות הברית ברוסיה, ושון האניטי, איש הרדיו ומגיש בולט של רשת פוקס ניוז[77].

מקרים דומים התרחשו גם בישראל. תחקירים של ארגון פייק ריפורטר החל משנת 2021 מצאו מספר רשתות השפעה של ארגוני ביון זר, שמקורן באיראן, שפעלו לזרוע כאוס וקיטוב פוליטי בישראל באמצעות הרשתות החברתיות. בין היתר על ידי הטעייה של פעילים בליכוד ובידיעות שפורסמו תחילה ברשתות חברתיות ובהמשך גם בעיתונות[78][79][80][81][82][83]. בעקבות התחקירים הוחלט לקיים דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת[84][85]. מאז בוצעו תחקירים נוספים של ניסיונות לקדם קיטוב פוליטי [86][87][88] שחלקם זוהו כניסיונות של גורמי ביון זרים להסית לאלימות על רקע המחאה נגד צעדי הממשלה לקדם רפורמה משפטית[89]. בין היתר על שב"כ אישר כי זיהה פעילות זו כהשפעה איראנית ומסר כי הוא מנסה לסכל אותה[90].

ההקשר הפוליטי

חלק מהמחקרים העדכניים מדגישים את תפקיד ההקשר האלקטורלי ואת האופן שבו מפלגות מתקשרות זו עם זו. לדוגמה, מחקר שנערך ב-2023 על קיטוב באירופה מראה ששותפות קואליציונית יכולה למתן את מידת הקיטוב הרגשי על פני מפלגות[25]. עם זאת, מחקר זה לא מצא ראיות לכך שמספר המפלגות הפוליטיות וגודל המחוזות (שתופס את המידתיות של מערכות הבחירות) משפיעים על מידת הקיטוב הרגשי. כמו כן, הקשר אלקטורלי, כגון בולטות אלקטורלית, מעורבות בבחירות, קיטוב אליטה וחוזק של מפלגות אירו-סקפטיות, יכולים להעצים את הפער.[14]

פופוליזם

הפופוליזם, באופן טבעי, מעודד קיטוב משום שהוא מתבסס על ניגודים כגון "אנחנו" ו"הם", "פשוטי העם" ו"האליטות" וכו'.[91]

בהולנד, נמצא שעלייתה של מפלגת ימין פופוליסטית הביאה לעליה בקיטוב ואף למעבר ממחלוקות לגבי סוגיות פוליטיות מגוונות לקיטוב יותר "כללי" בין ימין לשמאל[92].

במחקר השוואתי שבוצע באירופה, דרום אמריקה וארצות הברית בשנת 2021 נמצא שהפופוליזם צומח בדרך כלל בחברות ללא קיטוב וצמיחתו גורמת להגברת הקיטוב: הפופוליזם מעלה לסדר היום נושא חדש שעד כה לא העסיק את הציבור ולא היה נושא למחלוקת, ומייצר קונפליקט סביב הנושא החדש. הוא שואף לגייס תמיכה ציבורית בעזרת העיסוק בקונפליקט שנוצר, ומלבה את הקיטוב סביב אותו נושא.[91]

השלכות

ההשלכות של הקיטוב הפוליטי "אינן ברורות לחלוטין ועשויות לכלול כמה יתרונות כמו גם השלכות מזיקות".[93] קיטוב יכול להיות שפיר, טבעי ודמוקרטי, או שהוא יכול להיות מזיק, בעל השפעות ממאירות ארוכות טווח על החברה ועל דמוקרטיה[94]. במדינות בהן הבוחרים רואים את המפלגות כפחות שונות זו מזו, עולה ההסתברות לכך שהם יהיו מרוצים מהאופן שבו הדמוקרטיה שלהם פועלת[95]. השפעות המדויקות של קיטוב פוליטי שנויות במחלוקת, אך הוא משנה בבירור את התהליך הפוליטי במדינה ואת ההרכב הפוליטי של הציבור הרחב.[3][4][96][97]

קיטוב מזיק

במדע המדינה, קיטוב פוליטי מזיק מוגדר כאשר שסע פוליטי יחיד גובר על שסעים ומאפיינים משותפים אחרים עד ל"נקודת רתיחה" שבה יש חלוקה אחת שמתבצרת ומחזקת את עצמה[98].

בניגוד לרוב סוגי הקיטוב, קיטוב מזיק לא חייב להיות אידאולוגי. תחת זאת, קיטוב מזיק פועל על שסע פוליטי אחד, שיכול להיות זהות מפלגתית, קיטוב דתי (לדוגמה סונים נגד שיעים, פרוטסנטים נגד קתולים), דתיים מול חילוניים, גלובליסטיים מול לאומנים, עירוניים מול כפריים וכו'[99] הפער הפוליטי הזה יוצר פיצוץ של חוסר אמון קבוצתי הדדי שמתקשה בין שתי המפלגות הפוליטיות (או הקואליציות) ומתפשט אל מעבר לתחום הפוליטי לתוך יחסים חברתיים.[6] אנשים מתחילים לתפוס את הפוליטיקה כ"אנחנו" מול "הם".[100] משרדו של נציב תלונות הציבור של ארגנטינה לא אויש מאז 2009, יחד עם משרד הסניגוריה הציבורית המלווה, לכאורה בגלל קיטוב מזיק.

סיבות

לפי מחקר משנת 2019 קיטוב מזיק הוא תהליך המונע לרוב על ידי שסע פוליטי יחיד השולט בחיים פוליטיים פלורליסטיים אחרת, וגובר על שסעים אחרים.[101] מצד שני, מחקר נוסף מאותה שנה טוען שמה שקובע הוא לא העומק של שסע חברתי אחד, אלא התהליך של האליטה הפוליטית להסרת מנהיג הוא שמסביר בצורה הטובה ביותר אם הקיטוב באמת הופך למזיק או לא.[102] מאמר נוסף טוען כי קיטוב מזיק מסומן הן על ידי חדירה והפרדה חברתית עמוקה יותר מאשר צורות אחרות של קיטוב פוליטי, מה שהופך אותו פחות זמין לפתרון.[103] עם זאת, מוסכם שקיטוב מזיק מחזק ומבצר את עצמו, וגורר את המדינה למערבולת של כעס ופילוג שאין לה תרופות קלות.[103][100]

השפעה על הממשל

קיטוב מזיק הופך את הפשרה, הקונצנזוס, האינטראקציה והסובלנות ליקרים ונדירים יותר ויותר עבור כלל הציבור ובקרב ושחקנים פוליטיים משני צדי המתרס.[104] קיטוב מזיק מחליש באופן חוזר את הכבוד לנורמות דמוקרטיות, משחית תהליכי חקיקה בסיסיים, מערער את האופי הבלתי מפלגתי של מערכת המשפט ומזין את חוסר שביעות הרצון של הציבור ממפלגות פוליטיות. הקיטוב מחמיר את חוסר הסובלנות והאפליה, מפחית את האמון החברתי ומגביר את האלימות ברחבי החברה. הקיטוב גם עלול להוביל לשחיקה דמוקרטית.[101] במקרים של קיטוב מזיק, מקובל לראות את המנצח מוציא את המפסיד מעמדות כוח או משתמש באמצעים כדי למנוע מהמפסיד להפוך לאיום בעתיד. במצבים אלה, המפסיד בדרך כלל מטיל ספק בלגיטימיות של המוסדות המאפשרים למנצח ליצור הגמוניה, שגורמת לאזרחים לפתח עמדה צינית כלפי פוליטיקה. במדינות אלה, פוליטיקה נתפסת לעיתים קרובות כמשחק כוח של מועדון סגור, שאין לו שום קשר לציבור הכללי[105].

השפעה על אמון הציבור

חברות מקוטבות חוות לעיתים קרובות מחלוקות ציבוריות על שאלות הניתנות להוכחה עובדתית. בחברה עם קיטוב מזיק, עובדות ואמיתות מוסריות מאבדות ממשקלן, ככל שיותר אנשים מתאימים את עמדותיהם למסרים של הגוש שלהם. שחקנים חברתיים ופוליטיים כגון עיתונאים, אקדמאים ופוליטיקאים מעורבים בנרטיבים מפלגתיים או גורמים לעלויות חברתיות, פוליטיות וכלכליות גדלות והולכות. הבוחרים מאבדים אמון במוסדות ציבוריים. התמיכה בנורמות ובדמוקרטיה יורדת. לאנשים בחברות אלה קשה יותר ויותר לפעול לפי עקרונות מוסריים על ידי פנייה לאמת או פעולה בהתאם לערכים של האדם, אם הדבר מתנגש עם הנרטיב או אינטרסים של המפלגה.[104]ברגע שקיטוב מזיק תופס, הוא מקבל חיים משלו, ללא קשר לכוונות קודמות.[99]

קיטוב שפיר

כמה מדעני מדינה טענו שרוב סוגי הקיטוב הפוליטי מועילים לדמוקרטיה, כמו גם שהם מהווים תכונה טבעית. לפי הטענה הקיטוב הוא בעל מאפיינים מפשטים של הקיטוב דבר שיכול להועיל לדמוקרטיזציה. אסטרטגיות התלויות באופוזיציה והדרה קיימות בכל צורות הפוליטיקה הנצפית[106]. קיטוב פוליטי יכול לעזור לשנות או לשבש את הסטטוס קוו, ולפעמים לטפל בעוולות או חוסר איזון במאבק עממי מול אוליגרכי[107][108].

קיטוב פוליטי יכול לשמש לשם איחוד, המרצה או גיוס בעלי ברית פוטנציאליים ברמת העילית וההמונים. קיטוב יכול לעזור לחלק, להחליש או להרגיע מתחרים. אפילו את התנועות החברתיות המפורסמות ביותר ניתן לתאר כקבוצה של אנשים שמעוניינים לקיים עימות עם יריבים[109].

קיטוב פוליטי יכול גם לספק היוריסטיקה לצורכי הצבעה כדי לסייע לבוחרים לבחור בין מועמדים, ולאפשר למפלגות פוליטיות לגייס תומכים ולספק אפשרויות בחירה.[110] פוליטיקה מקטבת יכולה גם לעזור להתגבר על הבדלים פנימיים ולגבש זהות משותפת, המבוססת בחלקה על התנגדות משותפת לאלו המתנגדים לרפורמות. עם זאת, קיטוב יכול להיות כלי פוליטי מסוכן גם כשהוא מכשיר של דמוקרטיזציה, שכן עלול לשמש לרעה וכן לחזק את עצמו[100].

דרכים להפחתת קיטוב

על פי פיטר קולמן, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית ומומחה ליישוב סכסוכים, ניתן להפחית קיטוב על ידי פניה לרגשות האוכלוסיה אשר חשה "מותשת" מהקיטוב, ובדרך כלל מהווה רוב. [111]

ניתן להגדיל את המכנה המשותף בין קבוצות שונות באוכלוסיה על ידי חינוך לאמפתיה. כמו כן ,השקעה בשירותי תרבות ושירותיים חברתיים אוניברסליים מאפשרת נקודות מפגש בין קבוצות שונות בחברה ואף מפחיתה רגשות שליליים כלפי הזולת.

החוקרים קרותרס ודונוהו זיהו שמונה סוגי פעולות אשר מצמצמות קיטוב, החל מרפורמות, דרך ביזור סמכויות לרשויות מקומיות ועד להתערבות בינלאומית.[112]

מחקר שבוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד מצא שמפגשים ושיחות עם אנשים בעלי דעות ממחנה פוליטי אחר, אך עם מאפיינים דמוגרפיים וחברתיים דומים, יכולים להקטין את הקיטוב הרגשי ואף לאפשר למשתתפים לפתח גמישות בדעותיהם הפוליטיות.[113] מחקר נוסף של חוקרים מסטנפורד מצא שעצם קיומם של מפגשים בין אנשים מקצוות פוליטיים שונים עשוי לצמצם את הקיטוב בכך שנשברים סטריאוטיפים לגבי "המחנה השני". כמו כן שיח אודות ערכים במקום דעות מקטין את הקיטוב. [1]

קיטוב פוליטי בארצות הברית

בספר "זה אפילו גרוע יותר ממה שזה נראה" טוענים חוקרי הקונגרס תומאס מאן (אנ') ונורמן אורנשטיין (אנ') כי הקונגרס ובית הנבחרים נמצאים במבוי סתום. שתי המפלגות הגדולות ויתרו על מסורות הפשרה שלהן, דבר שלדעתם מסכן את הדמוקרטיה בארצות הברית. הכותבים טוענים כי בארצות הברית קיים "קיטוב א-סימטרי" - בעוד ששתי המפלגות מקיימות במלחמה שבטית, שני הצדדים אינם אשמים באותה מידה, שכן המפלגה הרפובליקנית אימצה אידאולוגיה קיצונית, בזה למתינות ומסרבת לכל פשרה שעשויה לעזור לדמוקרטים מבחינה פוליטית, לא משנה מה המחיר. לדעתם הרפובליקנים הפכו לקיצונים אידאולוגית, בזים לפשרה ומתנגדים נחרצות למדיניות החברתית והכלכלית שנקבעה.[13]

קיטוב פוליטי באירופה

עיקר המחקר על הקיטוב במדינות מחוץ לארצות הברית בוצע באירופה. דוגמה אחת היא הפסוקיפיקצי Pasokification ביוון. זו המגמה של מעבר ממרכז-שמאל לעמדה שמאלנית קיצונית יותר. הפסוקיפיקציה נגרמה על ידי חוסר שביעות רצון של היוונים מהמפלגה השמאלנית המרכזית יותר במדינה ומהאופן שבו טיפלו במיתון הגדול ובצעדי הצנע שהאיחוד האירופי נקט במהלך ההתאוששות[114]. אף על פי שהמעבר שמאלה גרר הטבות מסיביות לאוכלוסייה הליברלית ביוון, התוצאות במדינה, כמו גם במדינות אחרות כמו גרמניה, שוודיה ואיטליה, לא הצליחו לקיים את עצמן לאורך זמן. מאמר דעה מ-2018 טוען כי נרשמה ירידה בתמיכה במפלגות שנטו יותר שמאלה, עדות שתומכיהן אינם רגועים מהעתיד[115].

בעשור הראשו של המאה ה-21, המעבר ביוון לשמאל הקיצוני דומה למעבר במדינות כמו פולין, צרפת ובריטניה לעמדות שמרניות יותר בימין הקיצוני. המפלגות המקוטבות יותר הללו צומחות מאי שביעות הרצון של הציבור ממפלגות מתונות יותר ומחוסר יכולת לספק שינויים מתקדמים לכיוון כלשהו. בפולין, בצרפת ובבריטניה יש רגשות כבדים נגד האסלאם ועליית הפרשנות הפופוליסטית. אוכלוסיית הימין הכללית במדינות אלו נוטה להחזיק בעמדות האגרסיביות יותר ומושכת את הצדדים עוד ימינה. עמדות אלו כוללות מסרים פופוליסטיים ימנים עם שפה איסלאמופובית ובידוד כלכלי ומדיני.

קיטוב פוליטי בברזיל

כמה חוקרים הטילו ספק בשימוש במונח לגבי ברזיל. רפאל פוסו ורודריגו דה אלמיידה טבעו את המונח "קיטוב א-סימטרי"[116] ביחס לבחירות הכלליות בברזיל ב-2022 שבהם התמודדו מועמד ימין קיצוני מול מועמד שמאל-מרכז. באופן דומה, סרג'יו שרגל וגילהרמה סימוז רייס טוענים כי קיטוב אינו אנטי-דמוקרטי, אלא דמוקרטי במהותו. הם גם מבקרים שימוש במושג כדי לרמוז באופן שגוי לדעתם שמדינה מחולקת בין שני קצוות: "רטוריקה של קיטוב מציעה לאנשים את הרעיון שיש בחירה בין דמוקרטיה לסמכותיות, בין שמאל מרכז דמוקרטי לגרסה ברזילאית של פשיזם.זה משהו שצריך להרהר בו - וזו בחירה קשה"[117].

קיטוב פוליטי בישראל

עד מלחמת ששת הימים הייתה המערכת הפוליטית בישראל מאופיינת בשסעים צולבים: הסכסוך הישראלי-ערבי לצד קיטוב בנושאים של מדיניות כלכלית, יחסי דת–מדינה, מזרחים ואשכנזים, יהודים וערבים וציונים מול לא-ציונים. בעקבות מלחמת ששת הימים ועם המהפך של 1977, הפך השסע על הגדרת הזהות הקולקטיבית לשסע הדומיננטי. שסע זה מתייחס בממד החיצוני לגבולות הגאוגרפיים וליחסים של ישראל עם העולם בכלל ועם העולם הערבי והפלסטינים בפרט, ולסוגיות הקשורות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, כגון תהליך השלום, פשרה טריטוריאלית ומדינה פלסטינית. בממד הפנימי, השסע של הזהות הקולקטיבית נוגע למשמעות של הציונות, הלאומיות, האזרחות, יחסי דת-מדינה, והמתח בין מדינה יהודית לבין מדינה דמוקרטית. עם השנים החפיפה בין שני הרכיבים, הפנימי והחיצוני, התחזקה ושסעים אחרים נדחקו הצדה, והמערכת המפלגתית נערכה לאורך ממד מרכזי אחד שהוגדר על ידי שסע זה.[118] למרות התבססות השסע הפוליטי של הזהות הקולקטיבית, מחקר שנערך ב-2015 וניתח את דפוסי הקיטוב הפוליטי לאורך השנים משנת 1988 לא מצא עלייה בקיטוב כמגמה לאורך זמן. משנת 2005, שיעור הבוחרים היהודים שמיקמו את עצמם בקצוות המפה הפוליטית נשאר יציב ועמד על 22%–25%, אולם השמאל היהודי קטן והמרכז התרחב. כמעט בכל מערכות הבחירות, שיעור המגדירים את עצמם בימין הקיצוני גבוה בהרבה משיעור המגדירים את עצמם בשמאל הקיצוני. היוצאות מן הכלל הן שתי מערכות הבחירות שהתקיימו במחצית השנייה של שנות התשעים, בזמן תהליך אוסלו, ושבהן היו הקצוות מאוזנים הרבה יותר. עוד נמצא כי חשיפה לתקשורת קשורה בקיטוב רגשי. לפיכך ייתכן שהתבססות השסע משפיעה על הקיטוב בקרב ציבור הצרכנים הכבדים יותר של התקשורת, ואולי בייחוד בקרב צרכנים של ערוצי תקשורת המזוהים פוליטית.[118]

בשנת 2021 בוצע עבור ארגון "פנימה" סקר בקרב מדגם מייצג על אוכלוסיית היהודים בישראל. הסקר מצא כי בקרב יהודים בישראל קיים קיטוב רגשי בין דתיים לחילוניים, בעלי דעות פוליטיות שמאליות וימניות, ובעלי מוצא אשכנזי ומזרחי[119]. לפי הסקר כ-30% מהיהודים הימנים שונאים את השמאל, וכ-10% מהיהודים מצביעי השמאל שונאים את הימין. כ-24% מהיהודים בישראל טענו שהם שונאים חרדים. נתון זה היה גדול יותר בקרב חילונים ומסורתיים. 20% מהיהודים בישראל טענו כי הם נתקלו בגילוי שנאה בחיי היומיום. 58% טענו שנתקלו בגילוי שנאה מצד פוליטיקאים, 60% בתקשורת ו-69% ברשתות החברתיות. 76% מהנשאלים הרגישו כי קיים שסע בין מוצא מזרחי ואשכנזי[120].

במחקר נוסף ב-2022 נמצא שהקיטוב הפוליטי בין ימין ושמאל משפיע על יחסים בין-אישיים ועל נטייה להעדיף או להחרים גופים מסחריים וגופי תקשורת על סמך זיהוי שלהם עם עמדות פוליטיות[121]. במחקר נוסף באביב 2022 שבוצע על ידי מכון פיו האמריקאי ובדק 19 מדינות, ישראל דורגה בין שלושת המדינות בהן הקיטוב הפוליטי החזק ביותר, יחד עם ארה"ב ודרום קוריאה. אחד הגורמים שמעצימים את הקיטוב החברתי הוא התחזקות השיח הפופוליסטי הימני ברטוריקה של הפוליטיקה בישראל[122].

השפעות השיח הפופוליסטי התעצמו לאחר הבחירות בנובמבר 2022, והקמת ממשלת ימין שקיבלה לפי ראות עיניה מנדט מהציבור ליישם מדיניות שתמך בה רק רוב מצומצם, ובכלל זה רפורמה במערכת המשפט, בשוק התקשורת ועוד. ב-2023 בוצע מחקר לבדיקת הקיטוב הפוליטי בישראל על רקע המחאה נגד ממשלת ישראל ה-37 ותוכנית הרפורמה המשפטית. נמצא קיטוב בין ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים. הקיטוב נתפס כחמור יותר על ידי ישראלים צעירים (גילאי 18–29) מאשר על ידי נסקרים מבוגרים[123]. באותה שנה עלו חשדות להתערבות של גורמים איראנים ורוסיים ברשתות החברתיות בישראל על מנת להעמיק את הקיטוב[124][125]. מנגד, קיימות תנועות אזרחיות אשר הצהירו על מטרתן לפעול להקטנת הקיטוב, ביניהן הרבעון הרביעי, 120: מועצת מנהיגות מחברות, וארגון "פנימה"[126][127].

על פי ד"ר נעם גדרון, אשר ביצע מחקר רב שנתי בנושא הקיטוב בישראל [128] " אחד הכלים שמצוי בידי פוליטיקאים ישראלים להקטנת הקיטוב הרגשי ..הוא הקמת ממשלה רחבה...אנשים מביעים רגשות חיוביים יותר כלפי מפלגות שנמצאות בקואליציה עם המפלגה שלהם"[129]

קישרים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 DiMaggio, Paul; Evans, John; Bryson, Bethany (1 בנובמבר 1996), "Have American's Social Attitudes Become More Polarized?" (PDF), American Journal of Sociology, 102 (3): 690–755, doi:10.1086/230995, אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2016, נבדק ב-22 באפריל 2013 {{citation}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Baldassarri, Delia; Gelman, Andrew (1 בספטמבר 2008), "Partisans without Constraint: Political Polarization and Trends in American Public Opinion", American Journal of Sociology, 114 (2): 408–446, doi:10.1086/590649 {{citation}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 Fiorina, Morris P.; Abrams, Samuel J. (1 ביוני 2008), "Political Polarization in the American Public", Annual Review of Political Science, 11 (1): 563–588, doi:10.1146/annurev.polisci.11.053106.153836 {{citation}}: (עזרה)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Abramowitz, Alan I.; Saunders, Kyle L. (27 במרץ 2008), "Is Polarization a Myth?", The Journal of Politics, 70 (2): 542, doi:10.1017/S0022381608080493 {{citation}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 Bafumi, Joseph; Shapiro, Robert Y. (27 בינואר 2009), "A New Partisan Voter" (PDF), The Journal of Politics, 71 (1): 1, doi:10.1017/S0022381608090014 {{citation}}: (עזרה)
  6. ^ 6.0 6.1 McCoy, Jennifer; Rahman, Tahmina; Somer, Murat (בינואר 2018), "Polarization and the Global Crisis of Democracy: Common Patterns, Dynamics, and Pernicious Consequences for Democratic Polities", American Behavioral Scientist, 62 (1): 16–42, doi:10.1177/0002764218759576, ISSN 0002-7642 {{citation}}: (עזרה)
  7. ^ Chinn, Sedona; Hart, P. Sol; Soroka, Stuart (בפברואר 2020), "Politicization and Polarization in Climate Change News Content, 1985-2017", Science Communication, 42 (1): 119–125, doi:10.1177/1075547019900290 {{citation}}: (עזרה)
  8. ^ Iyengar, Shanto; Lelkes, Yphtach; Levendusky, Matthew; Malhotra, Neil; Westwood, Sean J. (2019), "The Origins and Consequences of Affective Polarization in the United States", Annual Review of Political Science, 22 (1): 129–146, doi:10.1146/annurev-polisci-051117-073034, ISSN 1094-2939
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 McCarty, Nolan; Poole, Keith T.; Rosenthal, Howard (2006). Polarized America : the dance of ideology and unequal riches. MIT Press. Cambridge, Mass. ISBN 978-0262134644.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Hetherington, Marc J. (17 בפברואר 2009), "Review Article: Putting Polarization in Perspective", British Journal of Political Science, 39 (2): 413, doi:10.1017/S0007123408000501 {{citation}}: (עזרה)
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Layman, Geoffrey C.; Carsey, Thomas M.; Horowitz, Juliana Menasce (1 ביוני 2006), "Party Polarization in American Politics: Characteristics, Causes, and Consequences", Annual Review of Political Science, 9 (1): 83–110, doi:10.1146/annurev.polisci.9.070204.105138 {{citation}}: (עזרה)
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 Carmines, E. G.; Ensley, M.J.; Wagner, M.W. (23 באוקטובר 2012), "Who Fits the Left–Right Divide? Partisan Polarization in the American Electorate", American Behavioral Scientist, 56 (12): 1631–1653, doi:10.1177/0002764212463353 {{citation}}: (עזרה)
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 Mann, Thomas E.; Ornstein, Norman J. (2012). It's Even Worse Than It Looks: How the American constitutional system collided with the new politics of extremism. Basic Books. ISBN 978-0465031337. אורכב מ-המקור ב-2014-07-05.
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Hahm, Hyeonho; Hilpert, David; König, Thomas (2022-11-07), "Divided by Europe: affective polarisation in the context of European elections", West European Politics, 46 (4): 705–731, doi:10.1080/01402382.2022.2133277, ISSN 0140-2382
  15. ^ Gentzkow, Matthew, and Shapiro, Jesse, and Taddy, Matt Measuring Polarization in High-Dimensional Data: Method and Application to Congressional Speech"
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 Claassen, R.L.; Highton, B. (9 בספטמבר 2008), "Policy Polarization among Party Elites and the Significance of Political Awareness in the Mass Public", Political Research Quarterly, 62 (3): 538–551, doi:10.1177/1065912908322415 {{citation}}: (עזרה)
  17. ^ "Partisanship and Political Animosity in 2016". Pew Research Center for the People and the Press. 2016-06-22. נבדק ב-2019-10-26.
  18. ^ García-Guadilla, María Pilar; Mallen, Ana (2019-01-01), "Polarization, Participatory Democracy, and Democratic Erosion in Venezuela's Twenty-First Century Socialism", The Annals of the American Academy of Political and Social Science, 681 (1): 62–77, doi:10.1177/0002716218817733, ISSN 0002-7162
  19. ^ Abramowitz, Alan I.; Saunders, Kyle L. (2008), "Is Polarization a Myth?", The Journal of Politics, 70 (2): 542–555, doi:10.1017/s0022381608080493, ISSN 0022-3816, JSTOR 10.1017/s0022381608080493
  20. ^ Mason, Lilliana (2015), ""I Disrespectfully Agree": The Differential Effects of Partisan Sorting on Social and Issue Polarization", American Journal of Political Science, 59 (1): 128–145, doi:10.1111/ajps.12089, ISSN 0092-5853, JSTOR 24363600
  21. ^ Mason, Lilliana; Wronski, Julie (2018), "One Tribe to Bind Them All: How Our Social Group Attachments Strengthen Partisanship", Political Psychology (באנגלית), 39 (S1): 257–277, doi:10.1111/pops.12485, ISSN 1467-9221
  22. ^ Iyengar, Shanto; Lelkes, Yphtach; Levendusky, Matthew; Malhotra, Neil; Westwood, Sean J. (2019-05-11), "The Origins and Consequences of Affective Polarization in the United States", Annual Review of Political Science (באנגלית), 22 (1): 129–146, doi:10.1146/annurev-polisci-051117-073034, ISSN 1094-2939
  23. ^ Genicot, Garance (2022), "Tolerance and Compromise in Social Networks", Journal of Political Economy, 130: 94–120, doi:10.1086/717041, נבדק ב-2021-01-29
  24. ^ Boxell, Levi; Gentzkow, Matthew; Shapiro, Jesse M. (2022-01-25), "Cross-Country Trends in Affective Polarization", The Review of Economics and Statistics (באנגלית): 1–60, doi:10.1162/rest_a_01160, ISSN 0034-6535
  25. ^ 25.0 25.1 Hahm, Hyeonho; Hilpert, David; König, Thomas (2023-03-30), "Divided We Unite: The Nature of Partyism and the Role of Coalition Partnership in Europe", American Political Science Review (באנגלית): 1–19, doi:10.1017/S0003055423000266, ISSN 0003-0554
  26. ^ Ura, Joseph Daniel; Ellis, Christopher R. (10 בפברואר 2012), "Partisan Moods: Polarization and the Dynamics of Mass Party Preferences", The Journal of Politics, 74 (1): 277–291, doi:10.1017/S0022381611001587 {{citation}}: (עזרה)
  27. ^ Abramowitz, Alan I.; Saunders, Kyle L. (באוגוסט 1998), "Ideological Realignment in the U.S. Electorate", The Journal of Politics, 60 (3): 634, doi:10.2307/2647642, JSTOR 2647642 {{citation}}: (עזרה)
  28. ^ 28.0 28.1 Galston, William A. (2009), "Political Polarization and the U.S. Judiciary", UKMC Law Review, 77 (207)
  29. ^ Benkler, Yochai (2018). Network Propaganda: Manipulation, Disinformation, and Radicalization in American Politics. Oxford Scholarship Online (פורסם ב-2018-10-01). doi:10.1093/oso/9780190923624.003.0010. ISBN 978-0-19-092366-2.
  30. ^ Beniers, Klaas J.; Dur, Robert (1 בפברואר 2007), "Politicians' motivation, political culture, and electoral competition" (PDF), International Tax and Public Finance, 14 (1): 29–54, doi:10.1007/s10797-006-8878-y {{citation}}: (עזרה)
  31. ^ Thomsen, Danielle M. (2014), "Ideological Moderates Won't Run: How Party Fit Matters for Partisan Polarization in Congress", The Journal of Politics, 76 (3): 786–797, doi:10.1017/s0022381614000243, JSTOR 0022381614000243
  32. ^ Hirano, Shigeo Jr.; James M. Snyder; Michael M. Ting (2009), "Distributive Politics with Primaries" (PDF), Journal of Politics, 71 (4): 1467–1480, doi:10.1017/s0022381609990247, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-05-31, נבדק ב-2013-04-22
  33. ^ Nicholson, Stephen P. (1 בינואר 2012), "Polarizing Cues", American Journal of Political Science, 56 (1): 52–66, doi:10.1111/j.1540-5907.2011.00541.x, PMID 22400143 {{citation}}: (עזרה)
  34. ^ 34.0 34.1 Sartori, Giovanni (1966), "European political parties: the case of polarized pluralism", Political Parties and Political Development: 137–176, doi:10.1515/9781400875337-006, ISBN 978-1400875337
  35. ^ Sartori, Giovanni (1976). Parties and party systems : a framework for analysis ([Nouvelle édition] ed.). Colchester: ECPR. ISBN 978-0954796617.
  36. ^ Johnston, Richard (17 בדצמבר 2008), "Polarized Pluralism in the Canadian Party System: Presidential Address to the Canadian Political Science Association, June 5, 2008", Canadian Journal of Political Science, 41 (4): 815, doi:10.1017/S0008423908081110 {{citation}}: (עזרה)
  37. ^ Davey, Hampton (1 באוגוסט 1972), "Polarization and Consensus in Indian Party Politics", Asian Survey, 12 (8): 701–716, doi:10.2307/2643110, JSTOR 2643110 {{citation}}: (עזרה)
  38. ^ Kaiser, Robert G. (2010). So damn much money : the triumph of lobbying and the corrosion of American government (1st Vintage Books ed.). New York: Vintage Books. ISBN 978-0307385888.
  39. ^ La Raja, R.J.; Wiltse, D.L. (13 בדצמבר 2011), "Don't Blame Donors for Ideological Polarization of Political Parties: Ideological Change and Stability Among Political Contributors, 1972–2008", American Politics Research, 40 (3): 501–530, doi:10.1177/1532673X11429845 {{citation}}: (עזרה)
  40. ^ Tam Cho, Wendy K.; Gimpel, James G. (1 באפריל 2007), "Prospecting for (Campaign) Gold" (PDF), American Journal of Political Science, 51 (2): 255–268, doi:10.1111/j.1540-5907.2007.00249.x {{citation}}: (עזרה)
  41. ^ Mason, Lilliana (בינואר 2013), "The rise of uncivil agreement: issue versus behavioral polarization in the American electorate", American Behavioral Scientist, SAGE, 57 (1): 140–159, doi:10.1177/0002764212463363 {{citation}}: (עזרה)
  42. ^ Murakami, Michael H. (2007), "How party polarization affects candidate evaluations: the role of ideology", Paper Presented at the Annual Meeting of the American Political Science Association, Hyatt Regency Chicago and the Sheraton Chicago Hotel and Towers, Chicago, Illinois, אורכב מ-המקור ב-2015-04-03, נבדק ב-2013-04-22
  43. ^ Barber, Michael; Pope, Jeremy C. (בפברואר 2019), "Does Party Trump Ideology? Disentangling Party and Ideology in America", American Political Science Review, 113 (1): 38–54, doi:10.1017/S0003055418000795 {{citation}}: (עזרה)
  44. ^ Dixit, Avinash K.; Weibull, Jörgen W. (1 במאי 2007), "Political polarization", Proceedings of the National Academy of Sciences, National Academy of Sciences, 104 (18): 7351–7356, Bibcode:2007PNAS..104.7351D, doi:10.1073/pnas.0702071104, JSTOR 25427490, PMC 1863477, PMID 17452633 {{citation}}: (עזרה)
  45. ^ Fernbach, Phillip; Rogers, Todd; Fox, Craig; Sloman, Steven (25 באפריל 2013), "Political Extremism Is Supported by an Illusion of Understanding" (PDF), Psychological Science, 24 (6): 939–946, doi:10.1177/0956797612464058, PMID 23620547 {{citation}}: (עזרה)
  46. ^ Stephen Hawkins; Daniel Yudkin; Tim Dixon (ביוני 2019). "The Perception Gap". More in Common. נבדק ב-11 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Renie Anjeh, Isabel Doraisamy (באפריל 2022). "The Centre holds". Global Future. נבדק ב-11 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ Fiorina, Morris P.; Samuel A. Abrams; Jeremy C. Pope (2006). Culture War? The Myth of a Polarized America. Pearson Longman. ISBN 978-0321276407.
  49. ^ Born, Richard (בפברואר 1994), "[Split-ticket voters, divided government, and Fiorina's policy-balancing model]: rejoinder", Legislative Studies Quarterly, American Political Science Association, 19 (1): 126–129, doi:10.2307/439804, JSTOR 439804 {{citation}}: (עזרה)
  50. ^ Abramowitz, Alan; Saunders, Kyle L. (ביולי 2005), "Why can't we all just get along? The reality of polarized America" (PDF), The Forum, De Gruyter, 3 (2): 1–22, doi:10.2202/1540-8884.1076, אורכב מהמקור ב-2013-10-19 {{citation}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
  51. ^ Campbell, David E.; Green, John C.; Layman, Geoffrey C. (בינואר 2011), "The party faithful: partisan images, candidate religion, and the electoral impact of party identification", American Journal of Political Science, Wiley, 55 (1): 42–58, doi:10.1111/j.1540-5907.2010.00474.x {{citation}}: (עזרה)
  52. ^ Layman, Geoffrey C.; Green, John C. (בינואר 2006), "Wars and rumours of wars: the contexts of cultural conflict in American political behaviour", British Journal of Political Science, Cambridge Journals, 36 (1): 61–89, doi:10.1017/S0007123406000044, JSTOR 4092316 {{citation}}: (עזרה)
  53. ^ Brooks, Clem; Manza, Jeff (1 במאי 2004), "A great divide? Religion and political change in U.S. national elections, 1972–2000" (PDF), The Sociological Quarterly, Wiley, 45 (3): 421–450, doi:10.1111/j.1533-8525.2004.tb02297.x, אורכב מ-המקור (PDF) ב-11 ביוני 2010, נבדק ב-22 באפריל 2013 {{citation}}: (עזרה)
  54. ^ Bhavnani, Ravi; Miodownik, Dan (בפברואר 2009), "Ethnic polarization, ethnic salience, and Civil War", Journal of Conflict Resolution, SAGE, 53 (1): 30–49, doi:10.1177/0022002708325945 {{citation}}: (עזרה)
  55. ^ Sisk, Timothy D. (בינואר 1989), "White politics in South Africa: politics under pressure", Africa Today, Indiana University Press, 36 (1): 29–39, JSTOR 4186531 {{citation}}: (עזרה)
  56. ^ Darity, William A. (2009), "Economic theory and racial economic inequality", in Dodson (ed.), The Black condition, East Lansing, Michigan: Michigan State University Press, pp. 1–43, ISBN 978-0870138386.
  57. ^ Márquez, Laureano; Eduardo, Sanabria (2018). "Llegó la dictablanda". Historieta de Venezuela: De Macuro a Maduro (1st ed.). Gráficas Pedrazas. p. 151. ISBN 978-1-7328777-1-9.
  58. ^ McCarty, Nolan; Poole, Keith T.; Rosenthal, Howard (1 ביולי 2009), "Does Gerrymandering Cause Polarization?", American Journal of Political Science, 53 (3): 666–680, doi:10.1111/j.1540-5907.2009.00393.x {{citation}}: (עזרה)
  59. ^ Masket, Seth E.; Winburn, Jonathan; Wright, Gerald C. (4 בינואר 2012), "The Gerrymanderers Are Coming! Legislative Redistricting Won't Affect Competition or Polarization Much, No Matter Who Does It" (PDF), PS: Political Science & Politics, 45 (1): 39–43, doi:10.1017/S1049096511001703 {{citation}}: (עזרה)
  60. ^ Carson, J.L.; Crespin, M.H.; Finocchiaro, C.J.; Rohde, D.W. (28 בספטמבר 2007), "Redistricting and Party Polarization in the U.S. House of Representatives", American Politics Research, 35 (6): 878–904, doi:10.1177/1532673X07304263 {{citation}}: (עזרה)
  61. ^ McKee, SEth C. (במרץ 2008), "The Effects of Redistricting on Voting Behavior in Incumbent U.S. House Elections, 1992–1994", Political Research Quarterly, 61 (1): 122–133, doi:10.1177/1065912907306473 {{citation}}: (עזרה)
  62. ^ Kousser, J (בנובמבר 1996), "Estimating the Partisan Consequences of Redistricting Plans – Simply" (PDF), Legislative Studies Quarterly, 21 (4): 521–541, doi:10.2307/440460, JSTOR 440460 {{citation}}: (עזרה)
  63. ^ Hollander, B.A. (1 במרץ 2008), "Tuning Out or Tuning Elsewhere? Partisanship, Polarization, and Media Migration from 1998 to 2006", Journalism & Mass Communication Quarterly, 85 (1): 23–40, doi:10.1177/107769900808500103 {{citation}}: (עזרה)
  64. ^ Yuan, Elaine Jingyan (2007). The New Multi-channel Media Environment in China: Diversity of Exposure in Television Viewing. Northwestern University. ISBN 978-1109940213.
  65. ^ Kim, S.J. (2011). Emerging patterns of news media use across multiple platforms and their political implications in south korea. Northwestern University.
  66. ^ Rushkoff, D. (2010). Program or be programmed: Ten commands for a digital age. Berkeley, CA: Soft Skull Press.
  67. ^ Pariser, E. (2011). The filter bubble: What the internet is hiding from you. New York, NY: The Penguin Press.
  68. ^ Gentzkow, Matthew; Shapiro, Jesse M. (2011-11-01), "Ideological Segregation Online and Offline *" (PDF), The Quarterly Journal of Economics, 126 (4): 1799–1839, doi:10.1093/qje/qjr044, ISSN 0033-5533
  69. ^ Hohenberg, Clemm von; Bernhard; Maes, Michael; Pradelski, Bary S.R. (2017-05-25), Micro influence and macro dynamics of opinions
  70. ^ Messing, Solomon; Westwood, Sean (31 דצמ' 2012), "Selective Exposure in the Age of Social Media", Communication Research, 41 (8): 1042–1063, doi:10.1177/0093650212466406 {{citation}}: (עזרה)
  71. ^ 71.0 71.1 Dahlgren, Peter M. (2021), "Forced vs. Selective Exposure: Threatening Messages Lead to Anger but Not Dislike of Political Opponents", Journal of Media Psychology
  72. ^ Duhaime, Erik; Apfelbaum, Evan (2017), "Can Information Decrease Political Polarization? Evidence From the U.S. Taxpayer Receipt", Social Psychological and Personality Science, 8 (7): 736, doi:10.1177/1948550616687126
  73. ^ Hilbert, M., Ahmed, S., Cho, J., Liu, B., & Luu, J. (2018). Communicating with Algorithms: A Transfer Entropy Analysis of Emotions-based Escapes from Online Echo Chambers. Communication Methods and Measures, 12(4), 260–275. https://doi.org/10.1080/19312458.2018.1479843 ; https://www.martinhilbert.net/communicating-with-algorithms/
  74. ^ Oscarsson, Henrik; Bergman, Torbjörn; Bergström, Annika; Hellström, Johan (2021). Demokratirådets rapport 2021: polarisering i Sverige. Stockholm: SNS. ISBN 978-9188637567.
  75. ^ Dahlgren, Peter M. (2020). Media Echo Chambers: Selective Exposure and Confirmation Bias in Media Use, and its Consequences for Political Polarization. Gothenburg: University of Gothenburg. ISBN 978-91-88212-95-5.
  76. ^ Howard, Philip N. ; Ganesh, Bharath ; Liotsiou, Dimitra et al. / The IRA, Social Media and Political Polarization in the United States, 2012-2018. Oxford, UK : Project on Computational Propaganda, 2018. 47 p.
  77. ^ Mueller calls out high profile Americans who unwittingly helped Russian trolls, באתר ה-CNN, ‏19באפריל 2019 (באנגלית).
  78. ^ רפאלה גויכמן, "הפתרון הוא לברוח לחו"ל": החשבונות המזויפים שרוצים לזרוע בהלה בישראל, באתר The Marker, ‏18/05/2021
  79. ^ N12 - החשד - רשת אירנית מעבירה תוכן דרך פעילי ליכוד, באתר N12, ‏2021-12-29
  80. ^ Frenkel, Sheera (2021-06-30). "Iranian Disinformation Effort Went Small to Stay Under Big Tech's Radar". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-09-24.
  81. ^ "Iran accused of sowing Israel discontent with fake Jewish Facebook group". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-02-03. נבדק ב-2022-09-24.
  82. ^ עומרי מניב, תחקיר: כך מצליחה איראן לחדור לישראל דרך הרשתות החברתיות, באתר חדשות 13, ‏18/10/2021
  83. ^ N12 - החשד - רשת אירנית מעבירה תוכן דרך פעילי ליכוד, באתר N12, ‏2021-12-29
  84. ^ דיווח של דפנה ליאל, באתר Twitter, ‏31 בדצמבר 2021
  85. ^ דיווח של דפנה ליאל, באתר Twitter, ‏3 בינואר 2022
  86. ^ פייק ברשת: "מפגינים שרפו את תמונת הרב דרוקמן", באתר "סרוגים", 8 בינואר 2023
  87. ^ Ash Obel, Viral video shared by PM’s son of ‘leftists burning rabbi’s photo’ found to be fake, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
  88. ^ סרטון מזויף שמציג את שריפת תמונת הרב חיים דרוקמן רץ ברשת, באתר mako, ‏2023-01-08
  89. ^ "חשבונות טוויטר מתחזים לפעילי שמאל, מבעירים את השטח ומפיצים רעל בפלטפורמה". TheMarker. נבדק ב-2023-02-03.
  90. ^ "רשתות איראניות פעלו בקרב קבוצות ימין ושמאל בניסיון להעמיק את השסע בישראל". הארץ. נבדק ב-2023-06-16.
  91. ^ 91.0 91.1 Kenneth M. Roberts, Populism and Polarization in Comparative Perspective: Constitutive, Spatial and Institutional Dimensions, Government and Opposition 57, 2022-10, עמ' 680–702 doi: 10.1017/gov.2021.14
  92. ^ Bruno Castanho Silva, [https://www.researchgate.net/profile/Bruno-Castanho-Silva/publication/315502839_Populist_radical_right_parties_and_mass_polarization_in_the_Netherlands/links/5b7540e0299bf14c6da91622/Populist-radical-right-parties-and-mass-polarization-in-the-Netherlands.pdf Populist Radical Right Parties and Mass Polarization in the Netherlands], European Political Science Review 10(2), עמ' 219-244
  93. ^ Epstein, Diana; John D. Graham (2007), "Polarized Politics and Policy Consequences" (PDF), RAND Corporation
  94. ^ "Varieties of Democracy Report 2019" (PDF).
  95. ^ Ridge, Hannah M (2021-01-20), "Just like the others: Party differences, perception, and satisfaction with democracy", Party Politics, 28 (3): 419–430, doi:10.1177/1354068820985193, ISSN 1354-0688
  96. ^ Pietro S. Nivola & David W. Brady, ed. (2006). Red and blue nation? Volume One: characteristics and causes of America's polarized politics. Washington, DC: Brookings Institution. ISBN 978-0815760832.
  97. ^ Pietro S. Nivola & David W. Brady, ed. (2008). Red and blue nation? Volume Two: Consequences and Correction of America's Polarized Politics ([Online-Ausg.] ed.). Washington, DC: Brookings Institution. ISBN 978-0815760801.
  98. ^ McCoy, Jennifer; Rahman, Tahmina (2016-07-25), Polarized Democracies in Comparative Perspective: Toward a Conceptual Framework
  99. ^ 99.0 99.1 McCoy, Jennifer; Somer, Murat (2019-01-01), "Toward a Theory of Pernicious Polarization and How It Harms Democracies: Comparative Evidence and Possible Remedies", The Annals of the American Academy of Political and Social Science (באנגלית), 681 (1): 234–271, doi:10.1177/0002716218818782, ISSN 0002-7162
  100. ^ 100.0 100.1 100.2 Somer, Murat; McCoy, Jennifer (2019-01-01), "Transformations through Polarizations and Global Threats to Democracy", The Annals of the American Academy of Political and Social Science, 681 (1): 8–22, doi:10.1177/0002716218818058, ISSN 0002-7162
  101. ^ 101.0 101.1 and (2019-04-01). "Democracies Divided". Brookings (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-11-24.
  102. ^ Arugay, Slater, Aires, Dan (2019), "Polarizing Figures: Executive Power and Institutional Conflict in Asian Democracies", American Behavioral Scientist, 62: 92–106, doi:10.1177/0002764218759577
  103. ^ 103.0 103.1 LeBas, Adrienne; Munemo, Ngonidzashe (2019-01-01), "Elite Conflict, Compromise, and Enduring Authoritarianism: Polarization in Zimbabwe, 1980–2008", The Annals of the American Academy of Political and Social Science (באנגלית), 681 (1): 209–226, doi:10.1177/0002716218813897, ISSN 0002-7162
  104. ^ 104.0 104.1 Somer, McCoy, Murat, Jennifer (2018), "Deja Vu? Polarization and Endangered Democracies in the 21st Century", American Behavioral Scientist, 62: 3–15, doi:10.1177/0002764218760371
  105. ^ Vegetti, Federico (2019-01-01), "The Political Nature of Ideological Polarization: The Case of Hungary", The Annals of the American Academy of Political and Social Science (באנגלית), 681 (1): 78–96, doi:10.1177/0002716218813895, ISSN 0002-7162
  106. ^ Schattschneider, E. E. (Elmer Eric) (1975). The semisovereign people: a realist's view of democracy in America. Boston, MA: Wadsworth Cengage Learning. ISBN 978-0030133664.
  107. ^ Stavrakakis, Yannis (בינואר 2018), "Paradoxes of Polarization: Democracy's Inherent Division and the (Anti-) Populist Challenge", American Behavioral Scientist, 62 (1): 43–58, doi:10.1177/0002764218756924, ISSN 0002-7642 {{citation}}: (עזרה)
  108. ^ Slater, Dan (2013), Diamond, Larry; Kapstein, Ethan B.; Converse, Nathan; Mattlin, Mikael; Phongpaichit, Pasuk; Baker, Chris (eds.), "Democratic Careening", World Politics, 65 (4): 729–763, doi:10.1017/S0043887113000233, ISSN 0043-8871, JSTOR 42002228
  109. ^ Kriesi, Hanspeter (2017). "16. Social movements". In Caramani, Daniele (ed.). Comparative Politics (4th ed.). Oxford University Press. doi:10.1093/hepl/9780198737421.003.0018. ISBN 978-0191851018.
  110. ^ Campbell, James E. (2016). Polarized. ISBN 978-0691172163.
  111. ^ דפנה מאור, "הרוב המותש שבאמצע הוא האנשים שנמאס להם משנאה", דה מרקר, 11 ביולי 2023
  112. ^ "חשבתם שבישראל המצב מייאש? הכירו את המדינות עם המצב החברתי הגרוע בעולם". TheMarker. נבדק ב-2023-09-26.
  113. ^ Stefano Balietti, Lise Getoor, Daniel G. Goldstein, Duncan J. Watts, Reducing opinion polarization: Effects of exposure to similar people with differing political views, Proceedings of the National Academy of Sciences 118, 2021-12-28 doi: 10.1073/pnas.2112552118
  114. ^ Blackwater, Bill (Summer 2016), "Morality and left-wing politics: a case study of Jeremy Corbyn's Labour Party", Renewal, 24 – via Gale Literature Resource Center
  115. ^ Eaton, George (2018), "Corbynism 2.0", New Statesman, 147
  116. ^ Poço e Almeida, Rafael e Rodrigo (30 בינואר 2021). "Polarização em 2022 e a assimetria que poucos enxergam". {{cite web}}: (עזרה)
  117. ^ Schargel and Reis, Sergio e Guilherme (8 בפברואר 2023). "LANGUAGE AROUND BRAZIL'S ELECTION OBSCURES A DANGEROUS TREND". Inkstick. {{cite web}}: (עזרה)
  118. ^ 118.0 118.1 מיכל שמיר, שירה דביר גבירצמן, רפאל ונטורה, שבויים בשסע הזהות הקולקטיבית: ימין ושמאל בבחירות 2015, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017, עמ' 145–175. (בhebrew)
  119. ^ בלעדי: מדד הקיטוב - החרדים שנואים אך לא שונאים, באתר www.maariv.co.il
  120. ^ "מדד השנאה", ארגון פנימה
  121. ^ ד"ר עומר יעיר, ד"ר אמנון כוורי, סקר קיטוב פוליטי-חברתי בישראל 2022, אוניברסיטת רייכמן, ישראל: ב"יס לאודר לממשל,דיפלומטיה ואסטרטגיה, 2022
  122. ^ עמיחי כהן ויניב רוזנאי, עמיחי כהן ויניב רוזנאי, עיוני משפט מד, אוניברסיטהת תל אביב, 2021, עמ' 170-187
  123. ^ Laura Silver, Sarah Austin, Israelis have polarized views of Netanyahu, reflecting conflicts many see in Israeli society, Pew Research Center (באנגלית אמריקאית)
  124. ^ המטרה – הגברת הקיטוב: הקמפיין הרוסי ברשת הישראלית | חדשות 13, באתר רשת 13
  125. ^ דוד סימן טוב - סא"ל (מיל') וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, קיטוב החברה הישראלית הוא אינטרס איראני, באתר כאן 11, ‏7.3.2023
  126. ^ טלי דביר לבנת, הקיטוב הולך ומעמיק: דווקא הקול הנשי יכול להיות הפתרון, באתר מקור ראשון, ‏06.07.2023
  127. ^ פנימה - פתרונות ישראליים
  128. ^ Noam Gidron, Lior Sheffer, Guy Mor, The Israel Polarization Panel Dataset, 2019–2021, Electoral Studies 80, 2022-12-01, עמ' 102512 doi: 10.1016/j.electstud.2022.102512
  129. ^ "הקיטוב בישראל הגיע לנקודת קיצון. מחקרים מסבירים איך זה קרה". הארץ. נבדק ב-2023-09-24.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קיטוב פוליטי37281388Q3082509

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קיטוב_פוליטי&oldid=2383850"