פסק דין סיטיזנס יונייטד נגד ועדת הבחירות הפדרלית
 | |
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בית המשפט העליון של ארצות הברית |
| תאריך טענות |
24 במרץ 2009 טיעונים נוספים נשמעו ב-9 בספטמבר 2009 |
| תאריך החלטה | 21 בינואר 2010 |
| מראה מקום | 558 U.S. 310; 130 S.Ct. 876 |
| החלטה | |
| חוק פדרלי האוסר על גופים ללא כוונת רווח לפרסם תעמולת בחירות לפני הבחירות, סותר את חופש הביטוי כפי שזה קבוע בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. | |
| חברי המותב | |
| נשיא בית המשפט | ג'ון רוברטס |
| חברי המותב | ג'ון פול סטיבנס, אנטונין סקאליה, אנתוני קנדי, רות ביידר גינזברג, קלרנס תומאס, סטיבן ברייר, סמואל אליטו וסוניה סוטומאיור |
| דעות בפסק הדין | |
| דעת רוב | קנדי, אליו הצטרפו רוברטס, סקאליה, אליטו ותומאס (חלקית) |
| דעות נוספות | חולקים: סטיבנס, אליו הצטרפו גינזברג, ברייר וסוטומאיור |
| תקדימים שעליהם הסתמכה ההחלטה | |
| פסק הדין מתבסס על התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית | |
פסק הדין סיטיזנס יונייטד נגד ועדת הבחירות הפדרלית או בקיצור Citizens United נגד FEC הוא פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית משנת 2010, שבו קבע רוב שופטים שלתאגידים יש זכות בלתי מוגבלת לממן תעמולת בחירות דרך "סופר פאקס" (Super-PACs), גופי התרמה חוץ-מפלגתיים, וזאת מתוקף התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.
רקע
ארגון לוביסטים ללא כוונת רווח בשם "Citizens United" ביקש להקרין סרט המבקר את מזכירת המדינה, הילרי קלינטון ולשדר פרסומות להקרנת הסרט, בעת הקמפיין המקדים שלה לבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2008 (אנ'). בית המשפט הפדרלי המחוזי פסק שהדבר אסור, בהתאם לחוק שיזמו הסנאטורים ג'ון מקיין מהמפלגה הרפובליקנית וראס פיינגולד מהמפלגה הדמוקרטית, "חוק הקמפיינים הדו-מפלגתי" (BCRA)(אנ'). החוק נועד להגביל את יכולתם של תאגידים לפרסם תשדירים בתקופה מוגדרת לפני בחירות - 60 יום לפני בחירות ו-30 יום לפני פריימריז - וזאת כדי לא לנצל הון תאגידי ליצירת השפעה פוליטית.
פסיקה
סיטיזנס יונייטד ערערה על פסיקת בית המשפט הפדרלי. בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק בדונו בערעור כי פסיקת בית המשפט הפדרלי הפרה את התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית, המגן על חופש הביטוי, והפך על פיה את החלטת בית המשפט הפדרלי המחוזי. בית המשפט העליון קבע שהתיקון הראשון אוסר על רשות ממשל בארצות הברית להגביל הוצאות של ארגון ללא כוונת רווח על תשדירי תעמולה פוליטית. העקרונות שניסח בית המשפט העליון הרחיבו את תחולת ההגנה על חופש הביטוי גם לארגונים בעלי כוונת רווח (תאגידים), ארגוני עובדים והתאגדויות אחרות. עם זאת, בית המשפט העליון לא הפך על פיהן פסיקות קודמות לפיהן יש לחשוף בציבור את זהות מממניהם של תשדירי התעמולה.
הדיון לא עסק בנושא תרומות ישירות מתאגידים למועמדים פוליטיים או למפלגות פוליטיות. תרומות כאלה הן בלתי חוקיות כשמדובר במפלגות המעמידות מועמדים לתפקידים פדרליים, או במועמדים לתפקידים פדרליים.
תגובות
"הניו יורק טיימס" כינה את הפסיקה "איום על הדמוקרטיה". נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, טען בנאום מצב האומה השנתי כי תשדירים תוקפים מועמדים דמוקרטיים בלי שהציבור יודע אם מאחוריהם ניצבת תעשיית הנפט, תעשיית הביטוח או תאגידים זרים. הוא הוסיף כי על האמריקאים לדעת מי מנסה להשתלט על סדר היום ולהכריע את הבחירות.
השלכות
בין ההשלכות הצפויות של הפסיקה היו הגברת זרם התרומות מתאגידים למועמדים וכתוצאה מכך עלייתם של מועמדים שחבים את בחירתם לבעלי הון. בניגוד לניבוי זה, ג'ב בוש, שקיבל כ-150 מיליון דולר בתרומות, בין היתר בזכות הפסיקה, והשתמש בכסף כדי למנף את מועמדותו בפריימריס של המפלגה הרפובליקנית ב-2016, נאלץ להכריז על פרישתו מהפריימריס לאחר שורת תוצאות כושלות.[1]
במאי 2022 פסק בית המשפט העליון, בפסק דינו בתיק "ועדת הבחירות הפדרלית נגד טד קרוז" (אנ'), בהצבעה של 6 מול 3, שאין מגבלה על סכום הכסף שיכול מועמד פוליטי להחזיר לאחר בחירות. לפני החלטה זו, החוק הגביל את ההחזר ל-250,000 דולר. בית המשפט ביטל מגבלה זו בטענה שהגבלת ההחזרים מפרה את הזכות המעוגנת בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית, הדן בחופש הביטוי.
יחד עם השופטים סטיבן ברייר וסוניה סוטומאיור, השופטת אלנה קגן כתבה את ההתנגדות. היא ציינה שתרומות לאחר בחירות לשם החזר הלוואה אינן עוסקות בחופש הביטוי בו נעשה שימוש כדי להשפיע על בחירות, אלא מעשירים את המועמד באופן אישי בזמן שהוא יכול להחזיר טובה - בהצבעה, במתן חוזה או במינוי לתפקיד. תרומות לאחר הבחירות נגועות בסכנת שחיתות.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פסק דין סיטיזנס יונייטד נגד ועדת הבחירות הפדרלית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
34436587פסק דין סיטיזנס יונייטד נגד ועדת הבחירות הפדרלית