קונרד שיק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קונראד שיק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קונרד שיק
Conrad Schick
לידה 27 בינואר 1822
פטירה 23 בדצמבר 1901 (בגיל 79)
ענף מדעי ארכאולוגיה, אדריכלות
מקום מגורים גרמניה, ארץ ישראל
תרומות עיקריות
חקר הר הבית, בינוי ירושלים ומיפויה

ד"ר קוֹנְרָד שִׁיק (גרמנית: Conrad Schick;‏ 27 בינואר 1822 - 23 בדצמבר 1901) היה אדריכל, ארכאולוג, קרטוגרף, חוקר ארץ ישראל ומסיונר פרוטסטנטי גרמני שחי ופעל בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19.

שיק היה אחד האישים הבולטים בירושלים של תקופתו, שלהי התקופה העות'מאנית, ונמנה עם החשובים בחוקרי ארץ ישראל וירושלים באותה עת. במשך שנים רבות עבד עם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF) והאגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל (DPV), ופרסם מאות מאמרים העוסקים בתיאור מצבה הפיזי של ירושלים ועבודת החקר הארכאולוגי המתבצעת בה. כאדריכל הוא נחשב מהבולטים בבנאי ירושלים בתקופת היציאה מן החומות, ועמד מאחורי תכנונם של מוסדות קהילה, חינוך, בריאות ומגורים בשרות הקהילות הנוצריות והיהודיות.

אף שהיה איש רב פעלים בתחומי התמחות רבים, שיק היה אוטודידקט שרכש בכוחות עצמו את השכלתו בהיסטוריה, ארכאולוגיה, אדריכלות ומיפוי. תואר דוקטור לשם כבוד הוענק לו בערוב ימיו, בצד אותות הוקרה והצטיינות נוספים שזכה בהם במהלך חייו.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

שיק נולד בכפר ביץ הסמוך לטיבינגן שבמדינת וירטמברג בדרום גרמניה, למשפחה מרובת ילדים. הוא נחשב ילד חולני וחלוש, שלא ניבאו לו אריכות ימים. את ילדותו העביר בעבודה במשק המשפחתי, בלימוד עצמי של שרטוט, ובהתעניינות מעמיקה בסיפורי המקרא. בגיל 14 נשלח ללמוד מסגרות בעיירה קורנטל שליד שטוטגרט, ולאחר רכישת המקצוע החל לנדוד ממקום למקום בחיפוש אחר תעסוקה כמסגר. הוא הגיע לבזל שבשווייץ, שם הצטרף למיסיון עולי הרגל שבגבעת סנט כרישונה הסמוכה לעיר. במקום הועסק בעבודות מלאכה, למד לימודי דת, והוכשר כמיסיונר העתיד להישלח לשמש כנציג הארגון בירושלים.

בשנת 1846, בתום מסע מפרך דרך מילאנו, טריאסטה, איזמיר וביירות, הגיע שיק לנמל יפו יחד עם מיסיונר נוסף. מיפו עשו השניים את דרכם לירושלים, שבה התיישבו והקימו "בית אחים" על פי הנחיות מיסיון עולי הרגל. ההקצבה הצנועה שסיפק בידם המיסיון לא הספיקה כדי לכלכל את צורכיהם ולעמוד במשימות שהטיל עליהם הארגון, ועל כן בתחילת הדרך התפרנסו שיק ובית האחים מממכר שעוני קוקייה מתוצרת גרמניה, חידוש מופלא בירושלים של אז, שאת מנגנוניהן ובתיהם הרכיב שיק בידיו כשען וכנגר-אומן, וגם עסק באחזקתם ובתיקונם. ב-1850 נטש שיק את הארגון השווייצרי והצטרף אל "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" (LJS), הוא המיסיון האנגליקני שהיה מוסד ותיק ומבוסס יותר בעיר, ופעל בגיבוי נציגי בריטניה בעיר. עם ארגון זה קשר שיק את דרכו למשך מחצית המאה הבאה. הוא החל לעבוד כמורה לנגרות ומלאכה בבית הספר של המוסד, אשר מרבית תלמידיו היו יהודים מומרים שהמיסיון ביקש להקנות להם משלח יד.

חקר ארץ ישראל ובינוי ירושלים

דגם הר הבית, מעשה ידיו של שיק

במקביל לעיסוקיו במיסיון החל שיק לעסוק בארכאולוגיה, בחקר ארץ ישראל, ובבניית מודלים של בניינים בידי האומן שלו. בתחומים אלה הצטיין והתבלט, ובהדרגה רכש לעצמו שם בירושלים של מומחה בעל שיעור קומה. בשרות המיסיון האנגליקני ובהזמנת ארגונים נוצריים אחרים תכנן בתי ספר, בתי חולים, כנסיות ומנזרים על אדמות חדשות שנרכשו בפאתי העיר, בשטחים החדשים שמחוץ לחומות העיר העתיקה. השלטונות העות'מאנים הבחינו בכישרונו, וביקשו ממנו לסייע בתכנון עבודות פיתוח ותשתית שנדרשו בירושלים המתפתחת. המבנים שתכנן שיק בלטו ביופיים וייחודם, והוא התפרסם כאדריכל דגול, שיישם טכניקות חדשניות בתכנון ובנייה. סגנון בנייניו התאפיין בשילוב מושכל ורב השראה של הדר אירופי עם אדריכלות מזרח תיכונית ועות'מאנית.

בתקופת חייו בירושלים התרחש תהליך "היציאה מן החומות" - תחילת ההתיישבות ובניית העיר החדשה שמחוץ לחומות, ושיק הטביע באופן בולט את חותמו על תכנון שכונות ומבנים רבים בעיר החדשה. למרות היותו איש המיסיון, פנתה האוכלוסייה היהודית אל שיק לתכנון מקצועי בסטנדרט אירופי של מבנים ומוסדות נדרשים. בין היתר, תכנן את שכונת מאה שערים עבור אנשי הקהילה החרדית שביקשו לצאת מהצפיפות של העיר העתיקה ולשפר את איכות חייהם, ואף בתי כנסת וישיבות.

גם הוואקף המוסלמי נזקק לשירותיו האדריכליים, וביקש ממנו לסייע בעבודות הבניין והשחזור במסגדי הר הבית. שיק השכיל לנצל את הגישה החופשית שניתנה לו למתחם כדי לחקור לעומק את השרידים הארכאולוגיים והמחילות התת-קרקעיות במקום, ולערוך מיפוי ורישום אדריכלי מדוקדק של ההר, מחילותיו ומבניו. הוא אף בנה דגם עץ של הר הבית לצורך הצגה בתערוכה בינלאומית בווינה. בהמשך גם יצר דגמים רבים נוספים של האתר, ובכלל זה דגמים משוערים של מבנה בית המקדש. ממצאיו של שיק ותרשימיו שימשו אבן דרך חשובה בחקר האתר, שעל פי רוב היה בלתי נגיש לחוקרי ארץ ישראל.

עוד עסק שיק במיפוי ירושלים של תקופתו, ומפותיו המדויקות משמשות מקור חשוב ללימוד מצבה והתפתחותה של ירושלים בסוף המאה ה-19. הוא היה קשור בקשר הדוק עם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, ובמשך שנים רבות שימש איש הקשר העיקרי של חוקרי הקרן בירושלים. בביטאונה של הקרן, ה-Palestine Exploration Quarterly, פרסם מאות מאמרים העוסקים בחקר ירושלים וארץ ישראל.

שיק והמחקר הארכאולוגי

כתובת השילוח - מוצגת במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול
קברו של קונרד שיק הר ציון ירושלים

שיק לא ערך חפירות ארכאולוגיות יזומות, אך עיסוקו בבנייה ועניינו בירושלים ובעברה, הביאוהו לתעד כל שריד בניין קדום שנתגלה באקראי בשעת חפירות ליסודות. הוא היה הראשון שגילה שרידי מבני מגורים ומקוואות טהרה מימי הבית השני שעה שחפרו ליד בתי מחסה ברובע היהודי שטח נרחב לשם התקנת בור מים. הדגש היה בעיקר על תיעוד התגליות האדריכליות, יותר מאשר ממצאים קטנים. ובאמת הפרשנות האדריכלית והטופוגרפית שלו הייתה לרוב מדויקת אך תיארוך הממצאים, ובאמצעותם תיארוך המבנים, לקה בחסר, שכן תחום זה של המחקר היה עדיין בראשיתו.

את הדוח המדעי הראשון פרסם שיק בכתב העת של האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל כמאמר ראשון בגיליון הראשון שיצא בשנת 1878, ובו דיווחים על תגליות ארכאולוגיות בירושלים. הפריט הראשון שבו, הוא דיווח על מערת קבורה עם כוכים, מן הסתם מימי הבית השני, ב"הר העצה הרעה" (אבו תור). בשנת 1879 פרסם שיק לראשונה במסגרת כתב העת של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, ובהם, בין היתר, דיווח על קברים שנתגלו במרחק מה מצפון לשער שכם, ובעיקר מבנה עגול הבנוי בשיטת בניה יוצאת דופן: אופוס רטיקולאטום. כמאה שנים מאוחר יותר התברר כי מדובר במבנה שבנה המלך הורדוס (השרידים מכוסים כיום). מאותה עת, מופיעים דיווחיו ללא הפסק בכתב העת של הקרן הבריטית. מבין מחקריו הארכאולוגיים-אדריכליים ראוי עוד להזכיר את זו העוסקת באמות המים העתיקות ואספקת המים לירושלים, ואת חקירתו של המגדל ההרודיאני מאסיבי במצודה שליד שער יפו.

שיק לא היה רק איש הפרטים הקטנים והדיווח על תגליות מוגבלות. במספר עבודות מסכמות השכיל לרכז ולנתח את המידע שאסף, בעיקר ביחס לטופוגרפיה ולהיסטוריה האדריכלית של ירושלים הקדומה. אל חיבורי סיכום אלה הצטרפו גם מודלים מעץ שבנה במו ידיו ובהם הציג באופן מוחשי את ידיעותיו ומסקנותיו בדבר תוכניתם ומבנם של בתי המקדש היהודיים בהר הבית, כנסיית הקבר ה"קדוש" וכיוצא בזה.

בדו"ח השני, משנת 1880, מתאר שיק את התגלית הבאה: "..בשעה שאחד מתלמידי (ככל הנראה מן המסיון שבו היה מועסק) ירד אל תוך החלק הדרומי של המנהרה שליד בריכת השילוח, מעד בירידתו על שברי סלע ונפל למים. מששב ועמד, גילה סימנים דמויי אותיות על דופן הסלע. יצאתי למקום עם הכלים הדרושים כדי לבדוק את התגלית... מצויה שם כתובת בתוך משטח, של 8 או 10 שורות... ועד כמה שיכולתי לשפוט, האותיות הן פניקיות". הייתה זו חוות הדעת הראשונה על כתובת השילוח, מן הכתובות ההיסטוריות החשובות ביותר מתקופת המקרא, שנתגלו עד היום בארץ ישראל. שיק אשר לא שלט בעברית עתיקה לא פיענח את הכתובת ופירושה, כתובת זו פוענחה בסופו של דבר על ידי ארצ'יבלד הנרי סייס (Archibald Henry Sayce) שהיה אשורולוג בריטי.

דיוקנו של שיק ודגם בית המקדש שלו, במרתף בית הספר שמידט

ערוב ימיו

בשנת 1889 השלים שיק את בניית יצירת המופת המוכרת ביותר שלו - בית תבור ברחוב הנביאים (אז נקרא רחוב הקונסולים), שתוכנן לשמש כבית מגורים עבורו ועבור משפחתו. בבית זה חי עם רעייתו פרדריקה (לבית דובלר) עד יום מותו. הבית, שהיה בשעתו (ועודו) מהבתים היפים בירושלים, שיקף את אמונתו העזה של שיק באל ובתנ"ך, וכלל בית תפילה פרטי שבו נהג שיק לארח אורחים לתפילות. בשילוב עתיקות ממציאותיו בחפירות ארץ ישראל במבנהו, ביטא שיק את אהבתו לחקר הארץ ודברי ימיה.

ב-1896 קיבל שיק, שהיה אוטודידקט בכל תחומי התעסקותו והתמחותו (השכלתו הפורמלית כללה לימודי מסגרות ודת), תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת טיבינגן, ומאז נהג לחתום על מאמריו בתואר זה, וכך גם נהגו לפנות אליו. תואר זה הצטרף לשורה ארוכה של עיטורים ואותות כבוד שזכה להם שיק, על מפעל חייו בחקר ארץ ישראל ובבניין ירושלים.

שיק היה דמות מקובלת ומוערכת על כל הגורמים והקהילות בעיר: חוקרי ארץ ישראל מטעם מעצמות אירופה, השלטונות העות'מאנים, נוצרים, מוסלמים ויהודים - תופעה נדירה למדי בירושלים המסוכסכת, המפולגת ורוחשת החשדנות והתככים של אותה תקופה. כאשר נפטר שיק בשנת 1901 בגיל 80, התאבלו עליו נוצרים, מוסלמים ויהודים כאחד. הוא נקבר בבית העלמין הפרוטסטנטי בהר ציון. רעייתו פרדריקה הלכה לעולמה ימים אחדים אחריו, ונקברה לצידו.

מבנים שבנה קונרד שיק

אין תיעוד מסודר של המבנים שבנה שיק בירושלים, אך ידועה מעורבותו בתכנון ובנייה של אי-אלו בניינים של תקופתו. לעיתים היה מתכנן הבניין, לעיתים פיקח על בנייתו, ופעמים שימש בשני התפקידים כאחד[1]. בחלק מן הפרויקטים שיתף פעולה עם אדריכלים נוספים, על פי רוב האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל, איש המושבה הגרמנית בירושלים. לגבי חלק מן הבניינים, מקורות שונים מוסרים מידע שונה או סותר לגבי האדריכלים המעורבים בבנייתם.

בנוסף, מיוחסת או משוערת מעורבות כלשהי של שיק בתכנון ו/או בניית מבנים רבים אחרים, ביניהם בתי מחסה ברובע היהודי של העיר העתיקה, בית מחניים ברחוב שבטי ישראל פינת הנביאים, בניין המוזיאון לטבע במושבה הגרמנית, שכונות ימין משה ובתי אונגרין, ועוד בתים פרטיים, מוסדות, בתי כנסת וישיבות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • קונרד שיק, למען ירושלים, ערך חיים גורן, הוצאת אריאל 1998
  • א' כרמל, דרכו של קונרד שיק לירושלים, ספר זאב וילנאי א', (עורך: א' שילר), ירושלים, 1984, עמ' 126-115.
  • C.W. Wilson, Obituary of Dr. Conrad Schick, PEF QSt 1902, pp.[1]-142
  • E. Kautzsch, Zum Gedaechtniss des Koeniglich Wuerttembergischen Bauraths Dr. Conrad Schick, Mittheilungen und Nachrichten des Deutschen Palaestina-Vereins, 1902, pp. 1-12

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קונרד שיק

הערות שוליים

  1. ^ חיים גורן, המבנים שבנה שיק בירושלים, "למען ירושלים" אריאל 130-131
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קונרד_שיק&oldid=2143054"