תיאודור זנדל

תיאודור זַנדֶל (בגרמנית: Theodor Sandel;‏ 2 באוקטובר 1845 – 1 ביוני 1902) היה אדריכל טמפלרי איש המושבה הגרמנית ביפו והמושבה הגרמנית בירושלים, מהבולטים בבוני ירושלים בתקופת היציאה מן החומות במחצית השנייה של המאה ה-19.

קורות חיים

קברו של זנדל בבית הקברות הטמפלרי בירושלים

זנדל נולד בהיילברון שבווירטמברג (גרמניה) למשפחה פרוטסטנטית דתית. בשנים 1863–1866 למד לימודי אדריכלות והנדסה בבית הספר המלכותי הטכני הגבוה בשטוטגרט. בשנת 1871 הגיע לארץ ישראל כדי להצטרף למשפחתו, שהייתה בין חלוצי ההתיישבות הטמפלרית בארץ הקודש. האב, ד"ר כריסטיאן גוטלוב דוד זנדל, ייסד את בית החולים הגרמני ביפו וב-1867 שימש כיועץ למשה מונטיפיורי בתכנון פרויקטים שונים שיזם בארץ באותה עת. בין היתר היה חבר, יחד עם האדריכל והארכאולוג קונרד שיק וחתנו הרופא ד"ר אָדַלבֶּרט איינסלֶר, בצוות התכנון להקמת בית החולים למצורעים "עזרת ישו" בירושלים (בשכונת טלביה של היום).

תיאודור זנדל התגורר בבית שרכש מרולה פלויד במושבה הגרמנית ביפו, וב-1871 פתח משרד לתכנון אדריכלי והנדסי בעיר. עבודתו הראשונה באותה שנה הייתה תכנון מדידות של המושבה הטמפלרית שרונה. בשנים 1878–1879 ביצע מיפוי של יפו וסביבתה, ובאותה תקופה עסק גם בתכנון שיפוץ הדרך ההיסטורית מיפו לירושלים. הדרך הייתה עד אז דרך עפר משובשת, שעל משתמשיה העיקריים נמנו עמיתיו העגלונים הטמפלרים שהפעילו קו כרכרות נוסעים להסעת צליינים נוצרים בין נמל יפו ועיר הקודש.

ב-1880 עבר זנדל לירושלים, שם תכנן ובנה את ביתו במושבה הגרמנית הנבנית. במהרה הפך דמות מפתח במושבה הירושלמית ואף מונה כראש המושבה (Bürgermeister). בין היתר עמד בראש צוות מהנדסים שתכנן את אחד מקטעי מסילת הרכבת לירושלים, שנחנכה בשנת 1892. עוד תכנן בירושלים רבים ממבני הציבור שהוקמו בעיר באותה עת, תקופה בה פרצה העיר את גבולותיה וידעה התפתחות מרשימה מחוץ לחומות העיר העתיקה. יחד עם קונרד שיק תכנן את בית החולים הגרמני (ברחוב הנביאים, כיום אגף של בית החולים ביקור חולים), תכנן את מבנה בית החולים שערי צדק (הישן) ברחוב יפו (כיום בית רשות השידור), את בית הספר למל, וסייע לאדריכל הגרמני היינריך רנארד בתכנון כנסיית הדורמיציון.

בעת ביקורו ההיסטורי של הקיסר הגרמני וילהלם השני בירושלים באוקטובר 1898 הועמד תיאודור זנדל בראש משלחת המכובדים מקבלי פני הקיסר בביקורו במושבה הגרמנית. במעמד זה הגיש זנדל לקיסר את מתנת המתיישבים הטמפלרים לרגל ביקורו - אסופת ציורים של גיסו הצייר גוסטב באוארנפיינד, המתעדים את חיי המתיישבים הטמפלרים בארץ הקודש. הקיסר, שהתפעל מאוד מכישורי התכנון והבנייה של זנדל, העניק לו את תואר הכבוד המקצועי "באוראט" (Baurat) – יועץ לבנייה. הוא מונה מטעמו כאחראי על בניית אכסניית פאולוס ה"קדוש" (בסמוך לשער שכם), אך זנדל לא זכה להשלים את המלאכה ונפטר בשנת 1902, כשנתיים טרם הנחת אבן הפינה. הוא נקבר בבית הקברות הטמפלרי בירושלים.

משפחתו

זנדל נישא ב-1874 לקלרה הארדג (Klara Hardegg), בתו של גאורג דוד הארדג, ממייסדי אגודת הטמפלרים. היו להם ארבעה בנים ובת. אחד מבניו הוא בנימין זנדל, שהלך בדרכי אביו והיה לאדריכל פעיל בארץ ישראל. ב-1885 נפטרה קלרה בגיל 35, וב-1886 נישא זנדל מחדש. עם רעייתו השנייה נולד לזנדל בן נוסף.