פולונז
פּוֹלוֹנֵז (מצרפתית: Polonaise) הוא ריקוד פולני. מקורו בריקוד איטי שנהגו לרקוד בתהלוכות חגיגיות ובטקסים רשמיים בחצרות האצולה הפולנית החל משלהי המאה ה-16. עם אצילים גולים מפולין עבר הריקוד לצרפת (מכאן שמו: פירוש השם בצרפתית הוא "פולני") ולאיטליה. הפולונז הוא מחול בטמפו איטי במקצב שלושה רבעים. לעיתים קרובות הוא מכיל פרק ביניים (טריו). הפולונז בסגנון האיטלקי מכונה "פולאקה" והוא כולל עיטורים וקישוטים מוזיקליים רבים יותר.
חשיבותו האומנותית של הפולונז עלתה במאה ה-18, עם שילובו כחלק מהסוויטה. באך כלל פולונז בסוויטה השנייה בסי מינור וכן בקונצ'רטו הברנדנבורגי מס' 1. בטהובן חיבר פולונז לפסנתר אופוס 89 וכן כלל קטע א-לה פולאקה (בסגנון פולונז) בקונצ'רטו המשולש לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 56 ובסרנדה לטריו כלי קשת אופוס 8. שוברט חיבר 10 פולונזים לפסנתר ב-4 ידיים.
המלחין המזוהה מכל עם הפולונז הוא פרדריק שופן. שופן הפולני שיקף בפולונזים הרבים שחיבר גאווה לאומית וגעגועים למולדתו. הוא החל לחבר פולונזים עוד בהיותו ילד בפולין. כאשר הגיע לפריז בשנת 1830 והופיע בסלונים של החברה הגבוהה, נתקבלו הפולונזים החדשים שחיבר בהתלהבות. הוא הצליח להפוך את הפולונז מריקוד פשוט ליצירה מורכבת ועשירה. את הפולונז הראשון כתב בגיל שבע, ואת האחרון כתב ב-1846, בגיל 36, שלוש שנים לפני מותו. לפולונז הגדול אופוס 22 אף חיבר ליווי תזמורתי.
דוגמאות לפולונזים מאת מלחינים נוספים: ה"פולונז בריאנט" של וייניאבסקי, הפולונז לתזמורת של דבוז'אק, הפולונז המפורסם מתוך האופרה "יבגני אונייגין" מאת צ'ייקובסקי.
לקריאה נוספת
- ישראל שליטא, אנציקלופדיה למוזיקה, 1965, עמ' 674-673.
