קבורת הלב בנפרד מהגוף
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
קבורת הלב בנפרד מן הגוף היא מנהג שנהגו בו באשר לאנשים מפורסמים (לרוב מלכים) שהלכו לעולמם, הקשור, כפי הנראה, לפולחן שרידי ה"קדושים" בכנסייה הקתולית בימי הביניים. בתקופה זו (ובימי הקדם) ייחסו ללב תכונות כמרכז הרגש, והאומץ. קבורת הלב בנפרד מהגוף באה לפזר מבחינה סמלית את התכונות החיוביות המיוחסות לקבורתו של אדם חיובי, ולהעביר חלק מהן למקום נוסף, במקום שתהיינה מרוכזות במקום אחד. באופן זה התכונות החיוביות – אומץ, יושר, רחמים, ונדיבות, מצויות הן בקברו של הגוף והן במקום בו טמון הלב.
סוג נוסף של קבורת הלב בנפרד מן הגוף הוא עקב נסיבות מורבידיות שונות, כגון מקרהו של לואי ה-17 שיידון להלן, בו הושלך הילד אל קבר עניים משותף וללא שם, אך לבו נלקח על ידי רופא מלוכני, ונשמר במשך מאתיים שנה.
תורמי איברים נקברים בנפרד מלבם, המושתל בחזהו של אדם אחר, מקבל התרומה, ולרוב נקבר עמו עם מותו, אשר יכול להיות אף שנים רבות לאחר מכן. אך זו תוצאת לוואי של הצלת חיי אותו אדם, ולא קבורה מכוונת בנפרד.
מלכים
מלכי אנגליה
חלק ממלכי אנגליה נקברו בנפרד מלבם:
- אדוארד הראשון (נפטר ב־1306) הורה לבנו אדוארד השני כי ייתן את לבו לקבוצה של מאה אבירים, אשר תיקח אותו אל ארץ הקודש ותמשיך שם בכיבוש. בנו, אדוארד השני, לא מילא את צוואתו, וגורל הלב אינו ידוע.
- ריצ'רד הראשון המכונה "לב הארי", שנפטר בשנת 1199, "זכה" אף הוא כי לבו ייטמן מחוץ לגופו. לבו הוצג במשך שנים רבות בקתדרלה ברואן שבצרפת, בתחילה בתוך מכל עשוי מכסף. בשנת 1260 הותך המכל על מנת לאסוף כסף לתשלום כופר עבור שרידיו של הקדוש לואי שנפלו בידי הסרצינים, והלב עבר למכל עשוי מעופרת. לאחר מכן הועבר הלב למוזיאון בעיר רואן, שם הוא מצוי כיום.
- ג'יימס השני, שבילה את ימיו האחרונים בגלות בצרפת לאחר שהודח במהפכה המהוללת בשנת 1688. לבו נטמן מחוץ לגופו בכנסייה בשאיו, ליד פריז.
מלכי סקוטלנד
- לבו של ג'ון באליול, שהיה דוכס, ואביו של מלך סקוטלנד אשר נשא את אותו השם, הוצא מגופתו על ידי אשתו הנאמנה דבורגילה, הליידי מגולווי. האישה הניחה את הלב בקופסת שנהב, והייתה סועדת את ארוחותיה כשהלב "סועד" לצידה, (הארוחה עצמה הייתה ניתנת לאחר מכן לאביונים) דבורגילה מתה בשנת 1290, ונקברה כשלבו של בעלה בין זרועותיה.
- לבו של רוברט דה ברוס מלך סקוטלנד האגדי, אשר הביס את הבריטים בראשותו של אדוארד השני בקרב באנוקברן והשיג את עצמאותה של ארצו, נמסר עם מותו בשנת 1329 לאביר ג'יימס דאגלס "השחור". דאגלס לקח את הלב עמו במסעו לארץ הקודש. כאשר עגן בספרד ראה לפתע קבוצת מוסלמים מתקיפים נוצרים. הוא הטיל עצמו למערכה, כשלפניו השליך את קסדת הכסף המכילה את לבו של רוברט דה ברוס. דגלאס לא שרד את הקרב. שנים רבות לאחר מכן הוחזרו לבו של דגלאס ולבו של רוברט דה ברוס לסקוטלנד על ידי סר ויליאם קית'. בשנת 1921 התגלה מכל קטן עליו נכתב כי הוא מכיל את לבו של רוברט דה ברוס בכנסיית "מלרוז אבי" דרומית לאדינבורו. הלב נקבר מתחת לרצפה שוב, והוצא שוב בשנת 1996 לאחר שחפירות ארכאולוגיות נוספות התבצעו במקום. הלב טמון כיום במלרוז אבי, ושלט מכריז על מקומו. ברוס עצמו טמון בעיירה דנפרמליין (Dunfermline).
מלכי צרפת
רבים ממלכי צרפת נטמנו כשלבם מחוץ לגופם. ובמשך תקופה מסוימת היה זה מנהג מקובל. מיוחד הוא מקרהו של הדופין, המכונה לואי ה-17, אשר נשאר בחיים לאחר עריפת ראשו של אביו בזמן המהפכה הצרפתית. הדופין מת בן 10, כשהוא עני ואין אדם אשר יתמוך בו. גופו הושלך לקבר ללא שם, אך רופא מלוכני שצפה בקבורה הצליח לעקור את לבו של הדופין, ולשמרו בפורמלין. הלב עבר גלגולים שונים במשך מאתיים שנים, ולבסוף הוחזר לצרפת בשנת 1975. לאחר שבדיקת DNA אישרה כי האיבר קשור גנטית לקווצת שער של אמו, מארי אנטואנט, נקבר הלב בכנסייה בסן דני בפריז, בטקס רב רושם, על ידי מלוכנים ואנשי כנסייה צרפתים, ב־8 ביוני 2004.
מלכי בית הוהנצולרן
- פרידריך וילהלם הרביעי, שמת בשנת 1861 נטמן, לפי צוואתו, בכנסיית השלום בפארק סנסוסי שבפוטסדם, אבל רק לאחר שלבו הוצא מגופו ונקבר בנפרד בכניסה לקבר משפחתו בארמון שרלוטנבורג, מקום קבורת הוריו, בברלין.
מלכי בית הבסבורג
היה זה מנהגם של מלכי בית הבסבורג להיטמן בשלושה חלקים: הגוף עצמו נטמן בקפלת הקיסרים, בכנסייה הקפוצ'ינית בווינה, בעוד שחלקי הגוף הפנימיים נקברו במקום אחר, ואילו הלב נטמן ב"אוגוסטינר קירכה" בסמוך, אך בנפרד. הנוהג נשמר בין 1600 בערך ל-1872, אך אף לבו של קיסר אוסטריה האחרון, קרל הראשון נקבר בווינה, בנפרד מגופו, שנקבר באיי מדירה, מקום גלותו ומותו.
מלכי בוואריה
לודוויג השני ("המטורף") מלך ממלכת בוואריה קבור בקתדרלה של מינכן ולבו בכד בכנסייה באלטוטינג (Altotting), שהיא מקום עלייה לרגל לקתולים של גרמניה (גם שם, כמו בצ'נסטוחובה שבפולין, יש פסל קדוש של "מדונה שחורה").
מלכי פולין
- לבו של מלך פולין מיכל הראשון נטמן במנזר ליד ורשה, מעיו נקברו בחומת הקתדרלה של לבוב ועצמותיו נטמנו בקתדרלת ואוול בקרקוב.
- מלך פולין אוגוסט השני "החזק", אשר נפטר בשנת 1733, טמון בעיר קרקוב, אך לבו טמון בכנסייה בעיר דרזדן בגרמניה.
מנהיגים
- הדוכס הסקוטי ג'יימס גרהאם, המכונה "המרקיז ממונטרוז" היה מראשי צבא המלך צ'ארלס הראשון במלחמת האזרחים האנגלית. בשנת 1650 נפל הדוכס בשבי אויביו, אשר שלטו בסקוטלנד. ב-21 במאי 1650 הוא הוצא להורג באופן ברברי במיוחד: הדוכס נתלה, ואז הוטבע, ולאחר מכן בותר לחלקים, אשר נשלחו לכל עריה החשובות של סקוטלנד. ראשו ולבו הונחו מעל שערי טירת אדינבורו. יש האומרים כי שנים מספר לאחר מכן נאספו לבו וראשו ונקברו בקתדרלת סט. גילס באדינבורו. אחרים טוענים כי לבו נשלח בנפרד בתוך מכל לבני משפחתו, אך אבד, ועבר גלגולים שונים ביבשות שונות, עד שאבד סופית במהפכה הצרפתית.
- לאון גמבטה היה ממקימיה של הרפובליקה השלישית בצרפת, ונפטר בשנת 1882 כתוצאה מתאונת נשק. גמבטה נחשב לגיבור לאומי, שכן לאחר תבוסת נפוליון השלישי במלחמת צרפת פרוסיה ארגן את הצבא הצרפתי, לאחר שנמלט בכדור פורח לערי הספר, וכך שמר על כבודה של צרפת. בשנת 1920, עת הוקם קבר החייל האלמוני, הובל לבו של גמבטה במרכבה שבה הובלה גופת החייל האלמוני, כהוקרה לפועלו של גמבטה, ועל מנת להראות את הרציפות במאבק הלאומי בין מלחמת העולם הראשונה שהייתה העילה להקמת קבר החייל האלמוני, ובין מלחמת פרוסיה-צרפת שקדמה לה. לאחר שגופת החייל האלמוני נטמנה מתחת ל"שער הניצחון", הובל לבו של גמבטה לקבורה בפנתיאון, בו טומנת האומה הצרפתית את גדולי בניה.
- המנהיג הפולני יוזף פילסודסקי הורה בצוואתו כי לבו ייטמן בעיר וילנה, אותה ראה בחזונו כחלק מפולין.
אחרים
- ניקולאוס קוזאנוס (1401–1464), פילוסוף, תאולוג ומתמטיקאי גרמני. קוזאנוס נקבר ברומא אך לבו הובא, על פי בקשתו, לכנסייה בעיר מולדתו, קואס (Cues), אותה יזם ותכנן.
- המשורר פרסי ביש שלי מת בתאונת טביעה בשנת 1822. גופתו נסחפה אל החוף מספר ימים לאחר מכן. הגופה נשרפה במעמד אשתו, הסופרת מרי שלי, וידידו המשורר לורד ביירון. למרבה הפליאה בעוד שהגופה נשרפה, הלב לא אוכל. מרי שלי לקחה את הלב השלם ממדורת הקבורה, ונשאה אותו עמה בתיק קטן במשך ימי חייה. לאחר מותה נקבר הלב בעיר בורנמות'. אפרו של שלי טמון ברומא.
- לורד ביירון עצמו, ידידו הקרוב של שלי, מת ב־19 באפריל 1824 ממחלה בה לקה כאשר השתתף במלחמת העצמאות של יוון. היוונים, המעריצים את זכרו, קברו את לבו מתחת לעץ בעיר מיסולונגי ביוון. גופתו נשלחה לאנגליה, ומכיוון שסירב להיטמן בכנסיית וסטמינסטר, נקבר בכנסיית מריה מגדלנה, בעיירה האקנל במחוז נוטינגהאם.
- ד"ר דייוויד ליווינגסטון, חוקר הארצות הבריטי הנודע בן המאה ה-19, נפטר בזמביה בשנת 1873 בעודו באחד ממסעותיו לחיפוש מקורותיו של נהר הנילוס. גופתו נשלחה במסע אשר ארך חודשים רבים אל בריטניה, ושם נקברה בטקס רב רושם בכנסיית וסטמינסטר, אשר בה קוברת האומה הבריטית את גדוליה. יש האומרים כי לבו טמון בקופסת מתכת מתחת לעץ באזור העיירה אילאלה בזמביה, שם הוא מת, וכנסייה בזנזיבר מתגאה בכך שלבו של ליווינגסטון טמון בה.
- הצייר הצרפתי ז'אק לואי דויד, נפטר בעיר בריסל בבלגיה, ונטמן שם. לבו הועבר לבית הקברות פר לשז בפריז.
- המלחין הפולני פרדריק שופן נקבר בפריז, אך ציווה כי לבו ייטמן בכלי המלא באדמה פולנית; הכלי ובו לבו של שופן הועבר לפולין ונטמן בכנסיית הצלב הקדוש בוורשה (אנ'). הכנסייה נהרסה במלחמת העולם השנייה אך נבנתה מחדש, ובמבנה החדש הותקן עמוד בו נטמן לבו של שופן.
- גם לבו של הסופר הפולני ולדיסלב ריימונט טמון בכנסיית הצלב הקדוש בוורשה.
- הברון פייר דה קוברטן, מייסד התנועה האולימפית ונשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, ציווה שלבו ייקבר באולימפיה.
- טיץ' קואנג דוק, נזיר בודהיסטי וייטנאמי ששרף את עצמו למוות כמחאה על מדיניות הממשלה, ליבו נותר ללא פגע ומשומר בכלי זכוכית במקדש.
- אטנאסיו חירארדוט - קצין קולומביאני, ממוצא צרפתי, אחד מגבורי המלחמות המהפכנית לעצמאות של קולומביה וונצואלה בתחילת המאה ה-19, אחד מעוזריו של סימון בוליבאר. נהרג בקרב בגבעת בארבולה. לפי פקודתו של בוליבר, לבו של חירארדוט נקבר בקתדרלה בקראקס במאוזולאום מיוחד בתוך קפלת צלב שהשתייכה למשפחת בוליבר.
24874753קבורת הלב בנפרד מהגוף