בלדה מס' 1 בסול מינור, אופוס 23
הבלדה הראשונה של שופן אופוס 23 בסול מינור, היא יצירה שכתב פרדריק שופן בגיל צעיר יחסית. ביצוע ממוצע של הבלדה נמשך בין 8 עד 10 דקות. הבלדה נחשבת קשה מאד לביצוע, ודורשת רמה טכנית גבוהה מאד.
מבנה היצירה
היצירה מתחילה במין מבוא, שבמהלכו יד ימין ושמאל מנגנות סוג של ארפג' של אקורד לה במול מז'ור באוקטבות שונות. לאחר מכן מופיע קטע שבו מנגנים את אקורד סול מינור, לה מינור חצי מוקטן, לה מז'ור ורה מז'ור. הקטע מתפתח ומגיע לסוג של אלתור מהיר מאד ביד ימין, שמיד לאחריו מתחיל שופן בהצגת נושא חדש. הוא בנוי בצורה כזו שיד ימין מנגנת אוקטבה ועוד שלושה צלילים, בעוד שיד שמאל מנגנת שני אקורדים שבכל פעם האקורד השני מוריד את אחת הדרגות שלו בטון או חצי טון. לאחר פיתוח קצר, מופיעים ארפג'ים מהירים מאד של סול מינור ביד ימין, שבצורה יפה מגיעים לבסוף למלודיה יפה בסולם מי במול מז'ור. הפיתוח מעט ארוך ולאחריו מגיע קטע זהה לנושא הראשון בבלדה פרט לכך שהוא כתוב בלה מינור, ושהסיום שלו מעט שונה, ומוביל למלודיה שהייתה בסולם מי במול מז'ור, אך בסולם מי מז'ור ובאוקטבות. לבסוף הוא מתחיל לקרוס לתוך ארפג' אקורד מוקטן ביד ימין בקלידים נמוכים יחסית שמתחיל לאט לאט לעלות עד שהוא יורד שוב, אך הפעם בסולם. המלודיה חוזרת כאן שוב במי במול מז'ור אך בשינוי קל, ולאחר מכן חוזר שוב הקטע ההתחלתי שהופיע בסול מינור ולאחר מכן בלה מינור, נאמן לסולם המקור, אלא שלפתע הקטע מתפתח לקטע בלתי צפוי של סקסטות מקבילות שמובילות לקדנציה של הפרק, שבה מוצגים אקורדים בסול מינור בהיפוכים שונים ולאחר מכן אקורדים של לה במול.
לבסוף הקטע קורס בעזרת אקורדים של יד ימין ויד שמאל, ש "רודפים" אחד אחרי השני, עד שיד שמאל מנגנת אוקטבת רה רה ומתחיל סולם כרומטי מסול מאד נמוך עד לקלידים הגבוהים של הפסנתר. המנגינה יורדת שוב הפעם ב"אלתור" מהיר מאד של יד ימין שהופך אחרי 3 אוקטבות לסולם סול מינור הרמוני יורד. מיד לאחר מכן יד שמאל וימין מנגנות שתיהן סולם סול מינור מלודי שמסתיים בצלילים הגבוהים. היצירה חוזרת ללא ירידה לאקורדים של סול מינור בהיפוך קוורט סקסט באוקטבה נמוכה. אחר כך שישה צלילים קצרים מנוגנים בשתי הידיים, והמנגינה עולה שוב בסול מינור מלודי אך הפעם המרווח בין הידיים הוא דצימה ולא אוקטבה כמו בעלייה הראשונה. לבסוף כל יד מנגנת אוקטבה של סולם כרומטי שהולך מסול עד סול, ולאחר אקורד בהיפוך סקסט מנוגנים שלושה סולים באוקטבה נמוכה, שמסיימים את הבלדה.
היסטוריה
שופן התחיל לעבוד על הבלדה מס.1 בשנת 1831 בעת שהותו בת שמונת החדשים בווינה. היא הושלמה ב-1835 אחרי שהוא עבר לפריז, אז הוא הקדיש אותה לברון בודו אלברכט פון שטוקהאוזן, (1885-1810), דיפלומט שכיהן החל משנת 1841 כשגריר ממלכת הנובר בצרפת. הבלדה פורסמה בו זמנית בלייפציג, בפריז ובלונדון. ב-1837 העיר רוברט שומאן: קיבלתי "בלדה" חדשה משופן. היא נראית לי היצירה הקרובה ביותר לגאונות שלו (אם כי לא המתוחכמת ביותר) ואמרתי לו שמכל יצירותיו אני אוהב אותה הכי הרבה. אחרי שתיקה די ממושכת הוא השיב בנימה החלטית, "אני שמח לשמוע זאת מכיוון שגם אני אוהב אותה הכי הרבה והיא יקרה לי מכול" (מתוך מכתב של רוברט שומאן להיינריך דורן)
היצירה במדיה אמנותית אחרת
מוזיקה
- הבלדה מצוטטת בסימפוניה מס.21 "קדיש" מאת מייצ'יסלב ויינברג
ספרות
- 1890 -בהשראת הבלדה כתב המשורר הגרמני דטלף פון ליליינקרון, שידע לנגן בפסנתר, שיר הנקרא "Ballade in g-Moll (בלדה בסול מינור)
- 2010 - עורך העיתון גארדיאן, אלן רסברידג'ר, הקדיש שנה ללימוד הבלדה הראשונה של שופן וכתב ספר על חוויה זו "Play It Again: An Amateur Against the Impossible"
("נגן אותה שוב פעם:חובבן נגד הבלתי אפשרי")
ספורט אמנותי
- 2007-2005 היצירה שימשה גם במופעי ההחלקה האמנותית של האלוף האולימפי היפני יוזורו האניו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
27991656בלדה מס' 1 בסול מינור, אופוס 23