ארתור רובינשטיין
 | |
| ארתור רובינשטיין, 1937 |
ארתור רובינשטיין (בפולנית: Artur Rubinstein; 28 בינואר 1887 - 20 בדצמבר 1982) היה פסנתרן יהודי-פולני מגדולי הווירטואוזים בדורו. זכה לתהילה בינלאומית במיוחד על ביצוע יצירותיו של שופן ועל עידוד מוזיקה ספרדית.
ביוגרפיה
רובינשטיין נולד בלודז', פולין למשפחה יהודית והתחנך בוורשה. את קונצרט הבכורה שלו נתן בברלין בשנת 1900. לאחר מכן הופיע בגרמניה ובפולין והמשיך את לימודי הפסנתר עם איגנצי יאן פדרבסקי. בשנת 1904 נסע לפריז, שם פגש את המלחינים מוריס ראוול ופול דיקא ואת הכנר ז'אק טיבו. שם גם ניגן את הקונצ'רטו השני לפסנתר של קמיל סן-סאנס בנוכחות המלחין.
בשנת 1906 הופיע רובינשטיין לראשונה בארצות הברית, בקרנגי הול בניו יורק, משם המשיך בסיור הופעות בארצות הברית, אוסטריה, איטליה ורוסיה. בשנת 1912 הופיע לראשונה בלונדון.
בגיל 21 ניסה להתאבד עקב עוניו והחשבת עצמו לפסנתרן בינוני.
- הוצאתי את החגורה מן החלוק הבלוי שלי ועשיתי בה לולאה. בחדר הרחצה שלי היה קרס לבגדים שהיה די גבוה כדי להחזיק אותי. קרבתי כיסא, חיברתי את החגורה אל הקרס וכרכתי אותה סביב צווארי. בדוחפי את הכיסא ברגלי נקרעה החגורה ואני נפלתי ארצה בטפיחה.
- בכיתי מרות, בלא ניחומים, במשך זמן רב, כשאני שוכב במקום שנפלתי בלא שום כוח. אחר, ביודעין למחצה, פסעתי בכבדות אל הפסנתר ונתתי פורקן לבכיי במוזיקה... כאשר אדם מפסיק לבכות שוכך הסבל... וכך, כיוון שהטבע תבע את שלו התחלתי לחוש רעב. 'הפעם אוכל שתי נקניקיות', החלטתי... בדרכי לאוטומט של אשלינגר לסעודה המפוארת שלי... גיליתי את סוד האושר ועדיין אני מחזיק בו: אהבו את החיים לטוב ולמוטב ללא תנאים.
כך, "בזכות החגורה החלשה", העולם קיבל את ארתור רובינשטיין.
במהלך מלחמת העולם הראשונה חי רובינשטיין בעיקר בלונדון, שם ליווה בפסנתר את הכנר והמלחין אז'ן איזאיי. משנת 1916 עד 1917 סייר בספרד ובדרום אמריקה, שם התוודע ליצירותיהם של המלחינים המקומיים אנריקה גרנדוס, אלבניס, דה פאיה ווילה לובוס. וילה-לובוס הקדיש לו את יצירתו Rudepoema, הנחשבת עד היום לאחת היצירות הקשות ביותר לביצוע בפסנתר.
בשנת 1932 פרש רובינשטיין למשך מספר חודשים מחיי הבמה, במטרה לשפר טכניקת נגינה ולרענן את הרפרטואר.
בשנות מלחמת העולם השנייה חי רובינשטיין בארצות הברית, ובשנת 1946 ניתנה לו אזרחות אמריקאית. הוא סירב לנגן בגרמניה שלאחר המלחמה משום שכמה ממקורביו נספו בשואה. התדרדרות במצב הראייה והשמיעה אילצו אותו לפרוש מן הבמה בשנת 1976, ומאוחר יותר התעוור לחלוטין.
אף כי התפרסם בעיקר כסולן, גם במוזיקה קאמרית היה רובינשטיין משכמו ומעלה, וניגן עם מוזיקאים גדולים כמו הנריק שרינג, יאשה חפץ וגרגור פיאטיגורסקי. פרט ליצירותיו של שופן, אשר על ביצועיהן עיקר תהילתו, הקליט רובינשטיין גם יצירות משל בטהובן, ברהמס, שוברט, שומאן ודבוז'אק.
בשנת 1932 נשא רובינשטיין לאישה את אניאלה (נלה) מלינארסקה, בתו של המנצח אמיל מלינארסקי ואשתו לשעבר של מייצ'יסלב מונץ. היא הייתה בת 24 והוא - בן 45. לזוג נולדו חמישה ילדים ואחד מהם נפטר בצעירותו.
בשנת 1960 עורר רובינשטיין שערוריה בעולם המוזיקה כאשר שימש כאחד השופטים בתחרות שופן בוורשה. חבר השופטים החליט לתת את הפרס למאוריציו פוליני, אך רובינשטיין, שחלק על מסקנה זו, יצר בו במקום פרס על שם עצמו, "פרס ארתור רובינשטיין", ואותו העניק לפסנתרן שאותו העדיף באותה תחרות - מישל בלוק. לימים חזר בו רובינשטין משיפוטו וקשריו עם פוליני היו טובים.
בשנת 1977, בגיל 90, גירש רובינשטיין את אשתו והתחתן עם אנבל ווייטסטון (כיום ליידי אנבל וויידנפלד) ועבר להתגורר אתה בז'נבה עד מותו. היא עזרה לו לכתוב את החלק השני של האוטוביוגרפיה שלו - "שנותי הרבות" (1980) שאותה הקדיש לה.
רובינשטיין מת בז'נבה, שווייץ, ב-1982, בן 95. על פי בקשתו הובא לקבורה בישראל. ידידו הטוב ראש עיריית ירושלים טדי קולק דאג להקים מצבה עליה חרותים שמו ותאריכי הולדתו (1887) ומותו (1982) של רובינשטיין. הקבר שוכן בחלקת יער שנקראת על שמו של רובינשטיין, סמוך למושב עמינדב. מקברו נשקפת תצפית מרהיבה על יערות האזור, ובמקום הקרוי על שמו "מצפה רובינשטיין" הוקמה אנדרטה צנועה לזכרו, המתארת מקלדת פסנתר קמורה בצורת גלים.
רובינשטיין היה ידיד גדול ונאמן לישראל. הוא נודע בעולם כפסנתרן יקרן, אך את כל הופעותיו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית תרם ללא תמורה. במלחמת ששת הימים, כשהיה בן 81, שלח להיכל התרבות מברק מרגש:
ידידי היקרים, כל האנשים ההגונים אתכם בשעה זאת. אם תזדקקו לי אשמח לעשות כל אשר ביכולתי כדי להתחלק אתכם בעול.
— "הפילהרמונית", מיכאל אוהד, עמוד 80
בישראל נערכת אחת לשלוש שנים תחרות פסנתר בינלאומית יוקרתית על שמו.
פרסים
פרס גראמי על הביצוע הטוב ביותר של מוזיקה קאמרית
- פייר פורניה, ארתור רובינשטיין והנריק שרינג על שוברט: טריו מס' 1 במי במול, אופ. 99 ומס' 2 במי במול, אופ. 100 (טריו פסנתר) (1976)
- פייר פורניה, ארתור רובינשטיין והנריק שרינג על ברהמס: טריו (קומפלט)/שומאן: טריו מס' 1 ברה מינור (1975)
- ארתור רובינשטיין על בטהובן: סונטות מס' 21 בדו מז'ור (ולדשטיין) ומס' 18 במי במול (1960)
פרס גראמי על ביצוע סולו אינסטרומנטלי הטוב ביותר (ללא תזמורת)
- ארתור רובינשטיין על בטהובן: סונטה לפסנתר מס' 18 במי במול/שומאן:קטעי פנטסיה, אופוס 12 (1978).
פרס מרכז קנדי
- פרס מרכז קנדי לשנת 1978
לקריאה נוספת
- ארתור רובינשטיין, שנותי היפות, תרגם: חיים גליקשטיין, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשל"ה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ארתור רובינשטיין |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארתור רובינשטיין |
- משה גורלי, רובינשטיין עם הפילהרמונית הישראלית, דבר, 23 בנובמבר 1951
- מוסיקה, העולם שונא פחדנים, דבר, 12 בספטמבר 1958
- ניו יורק, רובינשטיין נגד הסתה אנטישמית בפולין, דבר, 29 באפריל 1968
- ארתור רובינשטיין: יש לי צורך באנשים מבוגרים, דבר, 22 בספטמבר 1967, המשך
רובינשטיין מבקר בישראל, יומני כרמל 1951 (התחלה 6:16)- רובינשטיין אורחו של הנשיא פורד בבית הלבן, 1976, ארכיון הסרטונים של AP
- יוטיוב, "אינטרמצו עם אריק", ראיון עם אלינה רובינשטיין על אביה נובמבר 2014
הערות שוליים
- ילידי 1887
- ילדי פלא במוזיקה קלאסית
- פסנתרנים פולנים
- פסנתרנים יהודים
- מוזיקאים יהודים אמריקאים
- זוכי פרס גראמי
- אבירים מפקדים במסדר האימפריה הבריטית
- אישים שהונצחו על בולי ישראל
- אישים שהונצחו על מדליות ישראל
- אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: מוזיקה
- מהגרים מפולין לארצות הברית
- זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
- מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- נפטרים ב-1982
- אזרחי כבוד של תל אביב-יפו
- זוכי פרס מרכז קנדי