פיג'ו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פז'ו-סיטרואן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית

שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]

פיג'ו
נתונים כלליים
סוג חברה פרטית
מוטו Motion & Emotion
מייסדים ארמאן פז'ו
תקופת הפעילות 1810–הווה (כ־214 שנים)
חברת אם PSA Peugeot Citroën
משרד ראשי צרפתצרפתפריז, צרפת
מוצרים עיקריים מכוניות
אנשי מפתח קרלוס טבארה (נשיא)
ז׳אן-פייר פלו (מעצב ראשי)
עובדים 198,220 (2016, כולל את כל עובדי קבוצת PSA פיג׳ו-סיטרואן)
 
www.peugeot.com

פיג'וצרפתית: Peugeot, מבוטא פֶּז'וֹ) היא חברה צרפתית גדולה לייצור רכב, המהווה חלק מקבוצת PSA. ראשיתה בסוף המאה ה-19 כחברה לייצור אופניים, ובתחילת המאה ה-21 היא יצרנית הרכב הגדולה ביותר בצרפת.

היסטוריה

פיג'ו החלה את דרכה ב-1810 כמפעל משפחתי קטן לייצור מטחנות קפה בעיירה הרמניקור. מפעל זה עבר בהמשך לייצור להבי מסורים והתגלגל לייצור אופניים. ארמאן פז'ו הציג את דגם ה"לה גראנד בי" של אופני "גרוש ולירה" ב-1882. מאז ייצרה החברה טווח נרחב של דגמי אופניים, עד אשר עסקי הרכב והאופניים פוצלו ב-1926.

סמליל פיג'ו הקודם

לאחר שארמאן פז'ו נפגש עם גוטליב דיימלר וחלוצי רכב אחרים, הוא שוכנע כי יש ביכולתו להיכנס לעסקי המכוניות. הדגם הראשון מתוצרתו, שהייתה מכונית תלת-אופנית ממונעת קיטור, הוצגה ב-1886, והייתה קרויה פיג'ו סוג 1. דגם זה היה דגם הרכב הראשון שייצרה פיג'ו.

מסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 ייצרה ברישיון את דגם דה דיון בוטון תלת-אופן שהיה כלי תחבורה בתצורת תלת-אופן ממונע שנבנה בצרפת על ידי "De Dion-Bouton" (אנ')[1]

ההנעה בקיטור חייבה מנוע כבד וגדול, ודרשה הכנה ממושכת לחימום המים בטרם הנסיעה, ועד מהרה נזנחה לטובת מנוע בעירה פנימית. בשנת 1890 הוצג דגם הפיג'ו הראשון עם מנוע בעירה פנימית מתוצרת דיימלר וארבעה גלגלים.

ב-1892 כבר בנה פיג'ו 92 מכוניות, מספר מכובד באותם ימים. בשנה זו היה פיג'ו הראשון שהרכיב צמיגי גומי למכוניות ממונעות בנזין. אלו היו צמיגים ממקשה אחת; צמיגים מנופחי אוויר הגיעו ב-1895. עם זאת, המכוניות עדיין הזכירו בצורתן ובאופן ניהוגן כרכרות ללא סוסים.

בשנת 1896 כבר השתמש פיג'ו במנועים מתוצרתו, שהוכנסו תחת מכסה המנוע בקדמת הרכב כמקובל מאז אמצע המאה ה-20. כמו כן המכונית נשלטה באמצעות גלגל הגה והחלה להידמות למכוניות של ימינו.

בשנת 1897 ייצרה פיג'ו את דגם פיג'ו סוג 15. עד שנת 1901 בנתה "פיג'ו" 276 יחידות.

בשנת 1899, בנוסף לדגם ה"פיג'ו סוג 27", בנתה "פיג'ו" שמונה דגמים : "פיג'ו סוג 14 ("Peugeot Type 14" (אנ')), פיג'ו סוג 15, פיג'ו סוג 16, "פיג'ו סוג 21 ("Peugeot Type 21" (אנ')),פיג'ו סוג 24, "פיג'ו סוג 26 ופיג'ו סוג 28[2]

בסך הכל יוצרו על ידי "פיג'ו" בשנת 1899 300 כלי רכב.

ב-1903 החלה פיג'ו לייצר גם אופנועים, ב-1913 הושק פיג'ו 500 M, ומאז היא ממשיכה לייצר אופנועים וקטנועים.

במרוץ אינדיאנפוליס 500 של 1913 זכתה מכונית פיג'ו נהוגה בידי ז'ול גו. מכונית זו הונעה במנוע בן ארבעה צילינדרים בטור שתוכנן על ידי ארנסט הנרי. לזכייה של מכונית מתכנון שכזה הייתה משמעות רבה על התפתחות מנועי המרוץ, שכן זה היה המנוע הראשון בעל גל זיזים עילי כפול וארבעה שסתומים לצילינדר (תצורה שהייתה מקובלת בתחילת המאה ה-21 במנועי מכוניות רבים). בשנה זו כבר ייצרה פיג'ו כמחצית מכלל המכוניות שיוצרו בצרפת והמשיכה בניצחונותיה באינדיאנפוליס גם ב-1916 וב-1919, השנה בה נפתח מפעל פיג'ו בעיר סושו.

במהלך מלחמת העולם הראשונה עסקה פיג'ו בעיקר בייצור מלחמתי - תחמושת, וכלי רכב מאופניים ועד טנקים. עם תום המלחמה התחדש היצור האזרחי וב-1926 נפרדה חטיבת האופניים מחטיבת הרכב.

הפיג'ו 201, שהוצגה בשנת 1929, הייתה המכונית הראשונה שסומנה בשיטת הסימון של פיג'ו: שלוש ספרות כשם הדגם, כאשר הספרה האמצעית היא אפס (סימן רשום של פיג'ו). זו הייתה גם המכונית הראשונה בייצור המוני עם מתלים קדמיים נפרדים.

מעט לאחר הצגתה החל השפל הכלכלי הגדול, שפגע קשות במכירות. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתלטו הנאצים על מפעלי החברה והסבו אותם לייצור צבאי. המפעלים הופצצו כבדות בידי בעלות הברית. הייצור האזרחי חודש בשנת 1948 עם דגם ה-203, שאחריו באו דגמים נוספים שהתאפיינו בקו אלגנטי של המעצב האיטלקי פינינפארינה. פיג'ו החלה במכירות בארצות הברית ב-1958 ושיתפה פעולה עם רנו ווולוו בתכנון דגמים שונים.

בשנת 1974 רכשה פיג'ו 30% מחברת סיטרואן, והשתלטה עליה כליל ב-1976. חובבי סיטרואן המושבעים טענו מאז, כי חדשנותה ונועזותה של סיטרואן נפגעו בשל השתלטות זו. החברה המאוחדת נקראה PSA‏ (Peugeot Société Anonyme), ושמרה על שני שמות המותג החולקים ביניהם מכללים שונים ומשאבים טכניים.

דגם ה-404 המפורסם הוצג לעולם בשנת 1960, ולאחריו הושלמה סדרה 4 במלואה, מהפיג'ו 104 ועד ה-604.

פיג'ו השתלטה גם על החטיבה האירופאית של קרייזלר (לשעבר רוטס וסימקה) בשנת 1978, עת שהחברה האמריקאית נאבקה על קיומה. המפעלים שנרכשו היו מיושנים ובמצב בלאי מתקדם, מה שגרם לקשיים כלכליים ניכרים לקבוצת PSA. דגמי קרייזלר/סימקה נמכרו תחת המותג טלבו (Talbot) עד שהוא נגנז ב-1986. בשנות ה-80 שיווקה פיג'ו את דגמי קרייזלר הישנים ותכננה דגמי טלבו חדשים ובהם הסולרה, הסמבה והטאגורה הסלונית.

בשנת 1983 השיקה פיג'ו את אחד הדגמים המוצלחים ביותר בתולדותיה, מכונית הסופרמיני פיג'ו 205, שיוצרה במשך כ-15 שנים וזכתה להצלחה גדולה בעולם. עם זאת, מכירות פיג'ו בארצות הברית נחלשו, בעיקר עקב אי התאמת דגמיה לטעם הקהל שם. ב-1991 הפסיקה פיג'ו את מכירותיה בארצות הברית לאחר 33 שנות פעילות בשוק זה.

ספורט מוטורי

פיג'ו זכתה להצלחה רבה בתחום הספורט המוטורי, ובפרט במרוצי ראלי עם הפיג'ו 504 העמידה, גרסאות בעלות הנעה כפולה ומגדש-על של פיג'ו 205 ופיג'ו 206. פיג'ו זכתה בראלי דקר ברציפות מ-1987 עד 1990.

בשנות ה-90 התחרו מכוניות פיג'ו במרוץ 24 השעות של לה מאן, וזכו בו בשנים 1992 ו-1993.

פיג'ו אף מספקת מנועים לקבוצות המתחרות בפורמולה 1, כקבוצת "פרוסט" ב-1998–2000.

בשנת 2022 פיג'ו תחזור להתחרות במרוץ 24 השעות של לה מאן[3].

מוצרים אחרים

פרט לכלי רכב שונים, פיג'ו מייצרת גם מטחנות פלפל ומלח האהודות על חובבי הבישול.

בישראל

פג'ו 807

דגמי פיג'ו זכו לפופולריות רבה בישראל, במיוחד טרם הגעת המכוניות היפניות בשנות ה-70 המאוחרות. צה"ל השתמש רבות במכוניות פיג'ו, ובכך הקנה להן הילת אמינות ואיפשר לנהגים רבים לעמוד על טיבן ממקור ראשון.

מכוניות הפיג'ו 404 וה-504 זכו למוניטין בשל עמידותן ואמינותן היוצאות דופן בתנאים קשים, קלות הטיפול העצמי בהן ונוחותן. עד היום הן מבוקשות מאוד בקרב תושבי הרשות הפלסטינית ובמדינות אפריקה[דרוש מקור]. ייצור הפיג'ו 504 נמשך בניגריה עד לשנות ה-90.

בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 זכתה פיג'ו 205 להצלחה רבה בשוק הרכב בישראל. נוחות הנסיעה, הביצועים, מחירה הנמוך וכן התנהגות הכביש המצוינת תרמו להצלחתה, כמו גם בחירתו של צה"ל ב-205 כרכב לסגני אלופים. ה-205 שווקה בישראל במספר גרסאות, הבסיסית שבהן צוידה במנוע בנפח 1 ליטר והבכירה ביותר הייתה גרסת הספורט, 205GTi, ששווקה עם מנוע 1.9 ליטר.

באמצע שנות ה-90 הכריזה פיג'ו על החלפת של ה-205 בשני דגמים חדשים, פיג'ו 106 ו-פיג'ו 306. שניהם זכו להצלחה סבירה בישראל אולם לא הצליחו לשחזר את הצלחתה של ה-205, שהמשיכה להימכר לצידם עד לשנת 1999, אז הוחלפה בפיג'ו 206, שהוחלפה בשנת 2007 בפיג'ו 207. באותה שנה החלה להימכר גם פיג'ו 107 בקטגוריית מכוניות המיני, וזכתה להצלחה יחסית בישראל, החל משנת 2009 עם החלת רפורמת ה"מיסוי הירוק" של כלי הרכב בישראל. המכונית נמכרת בישראל עם מנוע בנזין בנפח 1 ליטר ותיבת הילוכים ידנית או אוטומטית-רובוטית.

נתוני מכירות

על פי נתוני קארזון (עיבוד מאגר כלי רכב פרטים ומסחרים עד 3.5 טון)[4]:

שנה מכירות מיקום כללי % שינוי
2019 6,731 12 5.3
2018 6,394 13 -0.7
2017 6,437 16 4.0
2016 6,191 16 6.0
2015 5,838 15 39.8
2014 4,176 18 -2.3
2013 4,276 17 -30.8
2012 6,177 12 -21.2
2011 7,834 11 34.1
2010 5,841 15 33.8

דגמי פיג'ו

פיג'ו מכנה את דגמי מכוניותיה בשם מספרי, בתבנית x .x0y מתאר את הקבוצה בה המכונית מסווגת (1 מכונית עירונית, 2 סופרמיני, 3 משפחתית, 4 משפחתית גדולה, 5-6 רכב מנהלים, 8 מיניוואן בינוני), ו-y מתאר את הדגם (y גדול יותר משמעו דגם חדיש יותר). באופן זה, פיג'ו 406 היא גם גדולה יותר וגם חדישה יותר מפיג'ו 305. ניתן לציין חריגים לכלל זה, כדוגמת דגם ה-309 (שפותח במקור כטלבו) והקדים את הפיג'ו 306.

מסורת מספור זו החלה ב-1929 עם הפיג'ו 201. כל המספרים מ-101 ועד 909 עם אפס במרכזם הם סימנים רשומים של פיג'ו. אף שב-1963 אולצה פורשה לשנות את שם דגם הקופה החדש שלה, 901, ל-911 בשל עובדה זו, פיג'ו התירה למכוניות מסוימות מתוצרת בריסטול ופרארי לשמור על שם הדגם שלהן, שהכיל אפס באמצעו.

פיג'ו משתמשת גם בשיטת מספור בת ארבע ספרות, כאשר שתי האמצעיות הן אפסי, ומסמלת דגמי פנאי. מכונית הקונספט פיג'ו 4002 הייתה הראשונה להציג את המספור החדש, ובשנת 2005 הוחל בשיווקה של מכונית ה-פיג'ו 1007, שהיא דגם מוגבה (מבוסס על שלדת ה-206). 4007 הוא רכב שטח רך שנקנה ממיצובישי ומבוסס על דגם האאוטלנדר שלה.

דגמים נוכחיים

5008 דור 2
  • 108- מכונית מיני קטנה. הוצגה בשנת 2013 כמחליפה של ה-107. פותחה יחד עם סיטרואן וטויוטה, ונמכרת גם כטויוטה אייגו וסיטרואן C1.
  • 208- סופר מיני. הוצגה בשנת 2012 ועברה מתיחת פנים ב-2015.
  • 301- מכונית משפחתית קטנה (נקראת גם תת-משפחתית) המיועדת לשווקים מתפתחים.
  • 308- מכונית משפחתית הנמכרת בתצורות האצ'בק וסטיישן. הוצגה ב-2013 ועברה מתיחת פנים ב-2017.
  • 508- משפחתית גדולה (מנהלים). הדור הנוכחי הוצג ב-2012 ועבר מתיחת פנים ב-2016. דור חדש הוצג בתערוכת ז'נבה 2018.
  • 2008- דגם פנאי קטן, המבוסס על שלדת ה-208.
  • 3008- דגם פנאי קומפקטי שמבוסס על שלדת ה-308.
  • 5008- מבוסס על גרסה מוארכת של שלדת ה-3008, ומציע שבעה מקומות ישיבה[5].
  • לנדטרק- טנדר המחילף את פיג'ו 404, הוצג בשנת 2020.
  • פיג'ו בוקסר- מסחרית.

דגמי עבר

מבחר חלקי מדגמי העבר של פיג'ו:[6]

פיג'ו 107
פיג'ו 206
פיג'ו 307CC
פיג'ו 405
פיג'ו 505 SR
פיג'ו 607

ספורט

מכוניות מרוץ

מכוניות קונספט

מסחריות

פיג'ו אקספרט. זהה לסיטרואן ג'אמפי

מכוניות מסחריות רבות של תאגיד פיג'ו סיטרואן פותחו בשיתוף עם פיאט ומיוצרות במפעלים משותפים:

רכב חשמלי מונע מצבר

צבא

  • P4 4x4 צבאי

קטנועים

אופנועים

אחרים

  • J5
  • J7
  • J9
  • קווארק

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Posthumus, Cyril; Richmond, Dave (1978). Motorräder gestern und heute [Motorcycles yesterday and today] (in German). Heyne. p. 15. מסת"ב 3-453-52080-7.
  2. ^ Georgano, G. N. Cars: Early and Vintage, 1886-1930. (London: Grange-Universal, 1985), p.22
  3. ^ רון ג'ראד, פיג׳ו תחזור למירוץ לה מאן בשנת 2022, באתר פורטל הרכב גיר, ‏22 בספטמבר 2020
  4. ^ מכירות פיג'ו בישראל, קארזון
  5. ^ פיג'ו 5008 בישראל, CarsForum
  6. ^ דגמי פיג'ו בין השנים 1889–1978 (ראו משמאל ברשימת יצרני רכב (כרונולוגית) : "Peugeot"oldtimer-klassiker.de/peugeot
  7. ^ פיג'ו חושפת את ה-508, CarsForum
פיג'ולוח זמנים, 1950 - 2009
1950 - 1959 1960 - 1969 1970 - 1979 1980 - 1989 1990 - 1999 2000 - 2009 2010 - 2019
0 1 2 3 4 5 6 7 8 9 0 1 2 3 4 5 6 7 8 9 0 1 2 3 4 5 6 7 8 9 0 1 2 3 4 5 6 7 8 9 0 1 2 3 4 5 6 7 8 9 0 1 2 3 4 5 6 7 8 9 0 1 2 3 4 5 6 7 8 9
מכונית מיני 104 106 107 108
סופרמיני 203 204 205 206 207 208
משפחתית 304 305 309 306 307 308
משפחתית גדולה / "מנהלים" 403 404 405 406 407 508
מכונית סלון 504 505
604 605 607
טנדרון פרטנר פרטנר II
מיקרוואן 1007
מיניוואן 806 807
רכב שטח ופנאי גדול P4 4007 4008
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32458219פיג'ו