עריכהמאמר נבחר

מאמר נבחר

לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

הפילוסופיה של המתמטיקה היא ענף של הפילוסופיה המנסה לתת תשובות לשאלות כגון:

"האם המתמטיקה היא תגלית או המצאה?"
"מדוע המתמטיקה שימושית בתיאור היקום?"
"באיזה מובן, אם בכלל, עצמים בסיסיים של המתמטיקה כמו מספרים קיימים?"
"האם משפטים מתמטיים נכונים ובאיזה אופן?"

כמה פילוסופים של המתמטיקה רואים את תפקידם כתיאור של המצב של המתמטיקה כפי שהיא, כפירוש ולא כביקורת. אך לביקורת יכולה להיות השפעה ממשית על המחקר המתמטי, ולפיכך הפילוסופיה של המתמטיקה יכולה להיות משמעותית ביותר עבור מתמטיקאים בפועל, במיוחד בתחומים חדשים שבהם עדיין אין בדיקה טובה של ההוכחות המתמטיות על ידי חוקרים רבים, ולכן ייתכן כי ימצאו טעויות. ניתן למצוא טעויות כאלה רק אם יודעים היכן לחפש אותן, ואיפה הגיוני שיעלו. נושא זה הוא אחד מהתפקידים החשובים של הפילוסופיה של המתמטיקה.

לערך המלא

2

תערו של אוקאם הוא עיקרון פילוסופי המיוחס לוויליאם איש אוקאם, נזיר פרנציסקני אנגלי בן המאה ה-14. תערו של אוקאם מהווה כלל מנחה בעת מציאת הסבר לתופעות בתחומים שונים. על פי כלל זה, המנוסח לרוב בעזרת המשפט – "אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך". כאשר קיימים הסברים שונים לאותה תופעה יש לבחור את הפשוט ביותר, אשר מערב את המספר המועט ביותר של מושגים.

העיקרון מהווה חלק מרכזי בתורתו הפילוסופית של ויליאם איש אוקאם, ה"אוקאמיזם", אולם הביטוי עצמו, "תערו של אוקאם", נטבע רק במאה ה-19 על ידי ויליאם רואן המילטון. השימוש במילה "תער" מדגיש את חשיבותו של העיקרון לצורך סילוק ("גילוח") של הסברים מוטעים.

לערך המלא

3

מישל פוּקוֹ (1926–1984) היה פילוסוף צרפתי, אחת הדמויות החשובות בתאוריה הביקורתית ומאנשי הרוח הצרפתים המשפיעים ביותר במדעי הרוח והחברה מאז שנות השישים של המאה העשרים. עבודתו השפיעה על מגוון רחב של שדות ידע. הוא ניסה לשלב בין פילוסופיה להיסטוריה, ולכונן תחום מחקר חדש הקרוי היסטוריה של מערכות חשיבה.

פוקו נולד בפואטייה שבמערב צרפת, השני מבין שלושת ילדיהם של אן-מארי מלפרט ופול-אנדרה פוקו, שהיה מנתח בכיר, אמיד ומוכר בעירו. פול פוקו ציפה שבנו ימשיך בדרכו וילמד רפואה, אך פול-מישל העדיף ללמוד היסטוריה ופילוסופיה. בבית-הספר התיכון בעירו נחשב פוקו לתלמיד מצטיין, ודורג לרוב בשלישייה הפותחת של תלמידי השכבה.

לאחר מלחמת העולם השנייה התקבל פוקו לבית הספר הפריזאי היוקרתי "אקול נורמל סופרייר", שם התיידד עם הסוציולוגים ושותפיו לעתיד, פייר בורדייה וז'אן-קלוד פאסרון (Passeron), והתוודע למורו ולימים פטרונו וידידו הקרוב, היסטוריון המדע ג'ורג' קונגיים (Canguilhem). פוקו קיבל שני תארים, בפילוסופיה ובפסיכולוגיה, אך לימודיו בבית הספר היו רצופי משברים, שכללו אף ניסיונות התאבדות. בעת לימודיו, במסגרת מחקרו, עבד פוקו בבתי-חולים פסיכיאטריים, ושם התוודע לשיטות הטיפול הנוקשות בחולי-הנפש וחזה בשבריריות התאוריות הפסיכיאטריות על השיגעון. בהשפעת מורו, לואי אלתוסר, הצטרף פוקו בשנת 1950 למפלגה הקומוניסטית הצרפתית, כאינטלקטואלים ואמנים צעירים רבים שחשו אכזבה מהפוליטיקה ומהסדר החברתי ששרר אחרי מלחמת העולם. למרות שחברות במפלגה הייתה צו האופנה באותה עת, פרש ממנה פוקו ב-1953, עקב ביקורתו על הנעשה בברית המועצות תחת משטרו של סטלין. לאחר פרישתו הרבה פוקו לבקר ולתקוף את האידאולוגיה הקומוניסטית והמרקסיסטית.

לערך המלא

4

עמנואל קאנט (1724–1804) היה פילוסוף גרמני. נחשב לאחד מגדולי הפילוסופים בעת החדשה ואחד מהוגי הדעות החשובים ביותר בכל הזמנים. אחד ממשפטיו הידועים ביותר שהשפיעו רבות על תקופתו ואף על ימינו הוא: "העז לדעת, אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך".

הגותו של קאנט ידועה ברוחב אופקיה. קאנט טען שהמוח האנושי יוצר את המבנה של החוויה האנושית, שההיגיון הוא מקור המוסר, שהאסתטיקה נובעת משיקול דעת נטול אינטרסים, שהזמן והחלל הם פרי יצירה אנושית ואינם קיימים "כשלעצמם", וכי העולם כפי שהוא לעצמו הוא "עצמאי" מהמושגים הקטגוריים שהאנושות תולה בו.

קאנט ראה בעצמו מרכיב חשוב ב"מהפכה הקופרניקאית" בפילוסופיה, בדומה לתפקידו של קופרניקוס בהפרכת האמונה עתיקת היומין שהשמש סובבת סביב כדור הארץ. לאמונותיו של קאנט יש השפעה רבה על הפילוסופיה העכשווית, ובמיוחד על תחומי המטאפיזיקה, האפיסטמולוגיה, האתיקה, התאוריה הפוליטית והאסתטיקה.

לערך המלא

5

משה מנדלסון (1729–1786), פילוסוף והוגה דעות יהודי-גרמני, אבי תנועת ההשכלה היהודית.

מנדלסון הוא הדמות המייצגת ביותר את ראשיתו של העידן המודרני בתולדות יהודי אירופה. במישור הגרמני הכללי השתלב מנדלסון בשיח הנאורות הגרמנית בת הזמן, פרסם ספרים ומאמרים שזכו להערכה ולתפוצה רבה, אך נאלץ להתמודד עם גילויים של חוסר סובלנות כלפי מוצאו היהודי. במישור היהודי הוציא מנדלסון לאור את כתב-העת העברי המודרני הראשון "קהלת מוסר", פרסם תרגום לגרמנית וביאור של חמשת חומשי תורה, וקיבץ סביבו חוג של תלמידים וממשיכי דרך, שמהם קמה תנועת ההשכלה היהודית. מנדלסון נתפס מאז ואילך כאבי תנועת ההשכלה, ודמותו ריכזה סביבה את ההתייחסות החיובית והשלילית לתנועה זו ולרעיונותיה.

בשנת 1763 זכה מנדלסון בפרס ראשון בתחרות של האקדמיה המלכותית הפרוסית למדעים על ספרו "על הראיות למדעי המטאפיזיקה"; בתחרות על הפרס הקדים את עמנואל קאנט, שזכה במקום השני. ב-1767 פרסם את אחד מספריו החשובים ביותר – "פיידון, או על נצחיות הנפש", בעקבות הדיאלוג האפלטוני בשם זה, שבו הראה ראיות להישארות הנפש. הספר תורגם לשפות רבות, כולל עברית, ונדפס במספר גדול של מהדורות. שמו של מנדלסון הלך לפניו, הוא כונה "סוקרטס הגרמני". נסיכים גרמנים ביקשו להיפגש איתו, ומדליה מיוחדת הוטבעה לכבוד צאת הספר. מנדלסון שלח גם עותק של הספר לנפתלי הרץ וייזל, אף כי חשש שווייזל יסתייג מתוכנו של הספר; ואולם וייזל הביע התפעלות רבה מן הספר והבטיח לתרגם אותו לעברית (הוא לא עמד בהתחייבות זו, והתרגום לעברית נעשה על ידי אדם אחר רק לאחר מותו של מנדלסון). האקדמיה של ברלין בחרה בו בשנת 1771 להיות חבר מן המניין, אבל המלך פרידריך הגדול ביטל את הבחירה בגלל יהדותו של מנדלסון.

לערך המלא

6

חנה ארנדט (14 באוקטובר 1906, הנובר, הקיסרות הגרמנית – 4 בדצמבר 1975, ניו יורק) הייתה פובליציסטית והוגת דעות יהודייה ילידת גרמניה. לכתביה נודעה תרומה גדולה לפילוסופיה הפוליטית, אף שדחתה את השימוש במושג זה, סירבה להיקרא פילוסופית, והעדיפה לשייך את פרסומיה לתחומים של תאוריה פוליטית והיסטוריה של הרעיונות.

בעקבות רדיפתם של היהודים בגרמניה הנאצית, היגרה מגרמניה לצרפת, ובהמשך לארצות הברית. התאזרחה בארצות הברית בשנת 1951, ובה עבדה כעיתונאית ומרצה בקולג'.

הגותה של ארנדט מייצגת את מושג הפלורליזם בתחום הפוליטי. לפי מושג זה, בין בני האדם קיים פוטנציאל לחירות ולשוויון, וחשוב לאמץ את נקודת המבט של הזולת. לפי הגותה, בהתארגנויות פוליטיות ראוי שישתתפו ברמה הקונקרטית ביותר אישים המסוגלים לכך ורוצים בכך. בשל תפיסה זו הייתה ארנדט ביקורתית ביחס לדמוקרטיה ייצוגית, והעדיפה צורות שלטון של מועצות או דמוקרטיה ישירה.

כתביה של ארנדט התעמתו רבות עם פילוסופים בני כל התקופות. בזכות מחשבתה העצמאית, התאוריה שלה על הטוטליטריזם והגותה האקזיסטנציאליסטית, בולט שמהּ בשיח בן ימינו. ארנדט ביססה את כתביה על מסמכים פילוסופיים, פוליטיים והיסטוריים וכן על ביוגרפיות ויצירות ספרותיות. דרך הפרשנות שלה לטקסטים, שהושפעה בחלקה ממרטין היידגר, עזרה למצב אותה כהוגת דעות עצמאית במרחב שבין התחומים האקדמיים השונים.

לערך המלא

7

מרטין (מרדכי) בובר (8 בפברואר 1878- 13 ביוני 1965), היה פילוסוף אוסטרי יהודי, מעבד מעשיות ומחנך. עיקר כתביו של בובר עסקו בתודעה דתית, ביחסים בין-אישיים ובענייני קהילה. מפעליו המרכזיים היו איסוף וסיפור מחדש של מעשיות חסידיות, תרגום התנ"ך לשפה הגרמנית ופיתוח משנתו הדיאלוגית. בובר השתייך לציוניות הרוחנית והיה פעיל מאד בקהילות יהודיות וחינוכיות בגרמניה ובישראל. כמו כן, הוא היה תומך נלהב במדינה דו-לאומית ליהודים ולערבים על אדמת פלשתינה. בובר השפיע ותרם רבות לעיסוק במדעי הרוח, ובעיקר למחקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית, הפילוסופיה החברתית והאקזיסטנציאליזם הדתי.

לערך המלא

8

על החירות הוא ספר עיון פילוסופי העוסק בשאלות הנוגעות לחירות הפרט, שכתב הפילוסוף האנגלי בן המאה ה-19, ג'ון סטיוארט מיל. מיל כתב את הספר יחד עם אשתו הרייט טיילור מיל, והוציאו לאור בשנת 1859, מספר חודשים לאחר מות אשתו.

"על החירות" עוסק בהגנת היחיד מפני החברה, בין אם זו מאוגדת כמדינה או כקהילה שבה חי היחיד. הגנה זו מנומקת במונחים תועלתניים. הספר הוא ספר משפיע ביותר בחשיבה הפוליטית, ובמיוחד בחשיבה הליברלית, מאז כתיבתו ועד היום. מהדורות חדשות של הספר מודפסות מעת לעת, והספר תורגם לשפות רבות, ובכללם מספר תרגומים לעברית.

לערך המלא

9

תועלתנות היא תורה פילוסופית, הנוגעת לתחום האתיקה, שעל אף ששורשיה עתיקים, נוסחה לכלל תורה אחידה על ידי הפילוסוף ג'רמי בנת'ם, בן המאה ה-19. התורה קובעת כי ערכה של פעולה נקבע על פי תרומתה לתועלת הכללית. בכך מהווה התועלתנות תורה הבוחנת את המעשים על פי תוצאתם, ולא על פי חשיבותם הערכית, וזאת בניגוד לתורות דאונטולוגיות המתייחסות לחשיבותם הערכית של המעשים כשלעצמם, ורואות טוב או רוע מוסרי במעשים מסוימים, בלי קשר לתוצאתם. גם לאחר בנת'ם זכתה התורה לדיון ולפיתוח על ידי פילוסופים רבים, כמו גם לביקורת מצד אחרים. הדיון בתועלתנות עודו מתקיים בשדות רבים של הפילוסופיה בתחומי תורת המוסר האתיקה, המשפטים, פילוסופיה פוליטית ותחומים רבים נוספים.

לערך המלא

10

רנה דקארט (בצרפתית: René Descartes;‏ 31 במרץ 1596, לה היי, צרפת – 11 בפברואר 1650, סטוקהולם, שוודיה), מוכר גם בצורה הלטינית של שמו רנאטוס קרטזיוס (Renatus Cartesius) היה פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי. נחשב לאחד ההוגים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה המערבית.

הוא השפיע הן על פילוסופים בני זמנו והן על אלו שבאו אחריהם, ונודע בגישתו הרציונלית המעמידה את התבונה ותכונות המציאות הא-פריוריות (כלומר, הקודמות להתנסות) במרכז חקירותיו. דקארט התעסק בעיקר ביכולת להגיע לידיעה ודאית וביחס בין גוף לנפש. למרות שהיה מוכר בעיקר עקב הגותו פורצת הגבולות בפילוסופיה, הוא השיג פרסום רחב גם כממציא של מערכת הצירים הקרטזית ("קרטזית" מלשון "קרטזיוס", הצורה הלטינית של "דקארט"). מערכת זו הייתה בעלת השפעה רבה על התפתחות המתמטיקה המודרנית.

לערך המלא