קהלת מוסר

העמוד הראשון של "קהלת מוסר"

"קֹהֶלֶת מוסר" היה כתב עת עברי שהוציא לתקופה קצרה משה מנדלסון בברלין ב-1755; מכתב העת יצאו רק שני גיליונות, שמונה עמודים בכל אחד מהם, ומבחינות מסוימות זהו כתב העת המודרני הראשון בעברית.

ב-1755 היה משה מנדלסון בן 26, התגורר זה כשנתיים בברלין ועשה את צעדיו הראשונים בהשתלבות בעולם האינטלקטואלי והפילוסופי של ברלין. בעקבות הפילוסופיה המוסרית והאסתטית של לייבניץ וכריסטיאן וולף, שהשפיעה במידה רבה על מנדלסון הצעיר, החל להוציא בעברית שבועון שיועד לקהילה היהודית. הוצאת כתב העת הושפעה גם מכתבי העת המוסריים שנפוצו בגרמניה ובאנגליה במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה. החשובים שבהם באנגליה היו השבועונים The Guardian,‏ The Tatler ו-The Spectator.

שותפו של מנדלסון בעריכת "קהלת מוסר" היה אדם בשם טוביה בּוֹק (Bock). לא ידוע מיהו אדם זה; בפנקסי הקהילה של ברלין אמנם מופיע אדם בשם זה, אך הוא היה סוחר מבוגר בהרבה ממנדלסון ולא ידוע על כל עיסוק אינטלקטואלי או ספרותי שלו. משערים שמדובר בכינוי ספרותי לאדם אחר: יש הסבורים שמדובר באהרון גומפרץ, ידידו ומדריכו של מנדלסון, ויש שהציעו שזהו שם כיסוי למנדלסון עצמו. בסך הכול יצאו לאור שני גיליונות שבכל אחד מהם שמונה עמודי דפוס. על הגיליונות לא מופיעים שמות המחברים, וכפי הנראה הודפסו בכמות קטנה יחסית.

גיליונות "קהלת מוסר" עסקו כאמור באסתטיקה, במוסר ובתיקון המידות. בכתב העת קרא מנדלסון להתבוננות ביפי הבריאה והטבע, גם כמכשיר להכרת האלוקים. כראיה לקריאתו הביא מנדלסון את מאמרי הרמב"ם על הכרת האלוקים מתוך התבוננות בעולם, ומאמרי חז"ל נוספים, כגון הציווי על ברכת האילנות. גישה אופטימית וחיובית זו הייתה שונה במובהק מהקו הקפדני והקודר שהטילה ספרות המוסר בסגנון הספר "קב הישר" שהייתה נפוצה באותה תקופה ביהדות אשכנז, וגרסה הטלת מורא על היהודי המאמין ואיום בעונשי גיהנום על החוטאים. נושא נוסף שהודגש במאמרים שבכתב העת היה השימוש בלשון העברית. מנדלסון התלונן על הזנחת הלשון העברית אצל הכותבים והמחברים, קרא להרחבת השימוש בה, וטען שניתן להשתמש בעברית לכל מטרה, ואפילו לצורך ספרות ושירה. בגיליון השני של כתב העת עלה נושא נוסף, והוא ביקורת חברתית על סדרי הקהילה היהודית. מנדלסון מתח ביקורת על הצביעות של ההנהגה הדתית בקהילה ועל השחיתות של בעלי ההון. כנגד תופעות אלו הוא קרא להשתלמות מוסרית של האדם ולתיקון עצמי המביא את האדם להיות בעל משפחה הגון, מסודר ושמח בחלקו.

את חשיבותו של כתב העת שהוציאו מנדלסון ובוק תיאר ההיסטוריון שמואל פיינר:

ראשית, הם יישמו בחברה היהודית צורה ספרותית של הטפת מוסר שהייתה מקובלת בנאורות המוקדמת האירופית, בעיקר באנגליה ובגרמניה (השבועון המוסרי). שנית, הם החדירו כמה תפיסות פילוסופיות של וולף ולייבניץ באמצעות כתב העת העברי. שלישית, וזה העיקר, "קהלת מוסר" היה ניסיון מודע ראשון להעמיד את הסופר כאלטרנטיבה לדרשן המסורתי, ולהציגו כדמות רוחנית המדריכה את הציבור היהודי ומכתיבה לו כיצד עליו להתנהג. הסופר שואב מעתה את סמכותו כמוכיח בשער לא ממקור תורני או ממשרה קהילתית, אלא מעצם היותו אינטלקטואל בעל כישרון כתיבה ורצון להדריך את הכלל.

— שמואל פיינר, מהפכת הנאורות, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים תשס"ב, עמ' 93

לא ברור מדוע פסק כתב העת להופיע אחרי זמן קצר כל כך. הביוגרפים הראשונים של מנדלסון (אייכל, קייזרלינג) טענו שהסיבה היא התנגדות של הרבנים ומנהיגי הקהילה לכתב העת, שהציג לראשונה קול ציבורי ומוסרי שבא ממי שאינו אישיות רבנית. המחקר העדכני יותר הציע סיבות נוספות: קשיים כלכליים בהוצאת כתב העת, או מיעוט קוראים וכותבים בגלל חריגותו וחדשנותו של הרעיון ואי התאמתו לכלי הביטוי המקובלים בחברה היהודית אז. אפשר גם שמנדלסון, שנטה שלא להגיע לעימותים חזיתיים עם האליטות הקיימות בקהילה והעדיף פעולה שקטה והדרגתית, החליט לפנות לאפיקי פעולה אחרים. ואכן, לאחר שפסק כתב העת לצאת פנה מנדלסון לעסוק בעיקר בכתיבה בגרמנית והשתלב בחברת האינטלקטואלים הגרמניים הכללית, ולא שב לכתיבה עברית-יהודית עד אחרי פרשת לאוואטר.

"קהלת מוסר" אמנם לא הטביע חותם בזמנו ובמקומו, אך עמד מול עיני עורכי "המאסף", כתב העת המהפכני של תנועת ההשכלה, שהחל לצאת ב-1783. עורכי "המאסף" אף הדפיסו מאמרים נבחרים מתוך "קהלת מוסר" שמסר להם מנדלסון בסוף ימיו. הטקסט של "קהלת מוסר" בשלמותו נדפס שוב בכמה מהדורות, ולאחרונה יצא במהדורה מדעית מקיפה של מאיר גילון ב-1979.

"קהלת מוסר" לא היה כתב העת העברי הראשון, שכן קדמו לו כתבי עת תורניים שיצאו לאור באמסטרדם במאה השבע-עשרה. גם הגדרתו ככתב עת מוטלת בספק מאחר שיצאו ממנו רק שני גיליונות. אף על פי כן מקובל להתייחס אליו כאל כתב העת המודרני הראשון בעברית, לפחות כמבשרו של "המאסף", שקיבל גם הוא את התואר הזה. במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית מסמן "קהלת מוסר" את ראשיתה של תקופת הספרות העברית החדשה.

לקריאה נוספת

• קהלת מוסר, 16 עמודים. (כולל את שני הגיליונות, שלושה שערים בכל גיליון, ללא ציון מחבר, תאריך ומוציא לאור)
• מאיר גילון, קהלת מוסר למנדלסון על רקע תקופתו, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשל"ט 1979, (196 עמודים).
• מנוחה גלבוע, לקסיקון העיתונות העברית במאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה, עמ' 250.
• מנוחה גלבוע, לקסיקון העיתונות העברית במאה XIX, כרך 1, בהוצאת בית הספר למדעי היהדות ע״ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, מכון כץ לחקר הספרות העברית והקתדרה לעיתונאות על ידי עזריאל קרליבך, 1986. עמ' 32-33.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

19529496קהלת מוסר