אוסף ציטוטים

אוסף הציטוטים הנבחרים של פורטל ירושלים

לעריכת הציטוטים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ, יְרוּשָׁלָיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

— תהלים קל"ז, ה'-ו'

2

הָ‏עִיר מְשַׂ‏חֶ‏קֶ‏ת מַ‏חֳ‏בוֹ‏אִים בֵּין שְׁמוֹ‏תֶ‏יהָ‏
יְרוּשָׁ‏לַ‏יִם, אֶ‏ל-קוּ‏דְס, שָׁ‏לֵם, גֶ‏'רוּ‏, יֶ‏רוּ‏,
לוֹ‏חֶ‏שֶׁ‏ת: יְבוּ‏ס, יְבוּ‏ס, יְבוּ‏ס, בַּ‏חֲשֵׁכָ‏ה.

— ירושלים 1967, יהודה עמיחי

3

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר, הַלֹּא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר.

— נעמי שמר, ירושלים של זהב

4

‏‏‏

עֲשָׁ‏רָ‏ה קַ‏בִּים יוֹ‏פִי יָ‏רְדוּ‏ לְעוֹ‏לָ‏ם, תִּשְׁעָ‏ה - נָ‏טְלָ‏ה יְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם וְאֶ‏חָ‏ד - כֹּ‏ל הָ‏עוֹ‏לָ‏ם כֻּלוֹ.‏

— בבלי קידושין, מט, ב

5

צִיּוֹן כְּלִילַת יֳפִי, אַהְבָה וְחֵן תִּקְשְׁרִי מֵאָז, וּבָךְ נִקְשְׁרוּ נַפְשׁוֹת חֲבֵרָיִךְ

— רבי יהודה הלוי, ציון הלא תשאלי

6

הר הבית בידינו!

— מוטה גור במלחמת ששת הימים

7

מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה את ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים.

— ש"י עגנון, נאום לרגל קבלת פרס נובל לספרות

8

אם לארץ נשמה – הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל

— דוד בן-גוריון

9

ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל

— חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל

ירושלים הייתה ותישאר בירתה של פלסטין, כל כולה פלסטינית

— יאסר ערפאת

10

עַ‏ל גַ‏ּ‏ג בָ‏ּ‏עיר הָ‏עַ‏תִּיקָ‏ה,
כְּבִיסָ‏ה מוּ‏אֶ‏רֶ‏ת בְּאוֹ‏ר אַ‏חֲרוֹ‏ן שֶ‏ל יוֹ‏ם

— ירושלים, יהודה עמיחי

11

הדבר ברור, כי ירושלים הייתה לפנים יפה מאד! אולי על כן לא יכלו אבותינו לשכוח את העיר הזאת! אולי על כן לא נכרתה התשוקה מלבם לשוב ולשוב.

— בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד, תרגם: נחום סוקולוב

12

עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלָיִם.
יְרוּשלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו.

— תהלים קכב, ב-ג

13

ירושלים בהווה שונה מאד לעומת העבר, בתצורת הקרקע שלה; עמקים התמלאו, העקוב היה למישור.

— ירושלים של מטה, צ'ארלס וורן, קצין בחיל ההנדסה הבריטי, חבר בארגון הבונים החופשיים, מראשוני הארכאולוגים בירושלים תחת חסות הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.

14

לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה.

— הגדה של פסח

15

יְרוּשָׁ‏לַ‏יִם, עִיר יְחִידָ‏ה בָּ‏עוֹ‏לָ‏ם
שֶׁ‏בָּ‏הּ‏ נִתְּנָ‏ה זְכוּ‏ת בְּחִירָ‏ה גַ‏ם לַ‏מֵּתִים.

— יהודה עמיחי

16

‏

וְלֹ‏א הִזִּיק נָ‏חָ‏שׁ וְעַ‏קְרָ‏ב בִּיְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם מֵעוֹ‏לָ‏ם, וְלֹ‏א אָ‏מַ‏ר אָ‏דָ‏ם לְחֲבֵרוֹ‏ צַ‏ר לִי הַ‏מָּ‏קוֹ‏ם שֶׁ‏אָ‏לִין בִּיְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם.

— מסכת אבות ה, ה

17

עַ‏ל קַ‏מְצָ‏א וּ‏בַ‏ר קַ‏מְצָ‏א חָ‏רְבָ‏ה יְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם

— מסכת גיטין נה - נו

18

אֵין לְךָ‏ יֹ‏פִי כְּיָ‏פְיָ‏הּ‏ שֶׁ‏ל יְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם

— בבלי, קידושין, מ"ט

19

כעיר הניגודים, מצטיינת ירושלים במנהגיה החריגים, אשר קשה לכנותם מתורבתים, אף כי היא מוקד משיכה דתית לעולם הנאור. הטבע אינו כסדרו בתוכה, שכן כל סדר שהוא יהיה בלתי-טבעי.

— ירושלים של מטה, צ'ארלס וורן

20

עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ ִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ - מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.

— זכריה ח', ד - ה

21

הָ‏אֶ‏בֶ‏ן הַ‏יְרוּ‏שׁלְמִית הִיא הָ‏אֶ‏בֶ‏ן הַ‏יְחִי‏דָ‏ה
שֶׁ‏כּ‏וֹ‏אֶ‏בֶ‏ת.

— ירושלים 1967, יהודה עמיחי

22

וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלַ ִם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ.

— ספר זכריה, פרק ח', פסוק ג'

23

עֲתִידָ‏ה יְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם לֵעָ‏שׁוֹ‏ת מֶ‏טְרֹ‏פּ‏וֹ‏לִין לְכָ‏ל הָ‏אֲרָ‏צוֹ‏ת

— רבי יוחנן, שמות רבא כ"ג

24

הֱיוּ‏ שׁוֹ‏אֲלִים בִּשְׁלוֹ‏מָ‏הּ‏ שֶ‏ל יְרוּשָׁ‏לַיִ‏ם וַ‏אֲנִי נוֹ‏תֵן לָ‏כֶ‏ם שָׁ‏לוֹ‏ם

— רבי יהושע בן לוי

25

יְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם נְמוּ‏כָ‏ה וּ‏כְפוּ‏פָ‏ה בֵּין הָ‏רֶ‏יהָ‏
שֶׁ‏לֹּ‏‏א כִּנְיוּ‏ -יוֹ‏רְק, לְמָשָׁ‏ל.

— ירושלים 1967, יהודה עמיחי

26

בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלַ ִם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה, וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ.

— זכריה, ז' ז'

27

אִישׁ יְרוּ‏שָׁ‏לַ‏יִם אֲנִי.

— ירושלים עיר ערש, יהודה עמיחי

28

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ
בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם, אָמֵן.

— ברכת המזון

29

הִנֵּה הֵם הִגִּיעוּ עָד יְרוּשָלַיִם.
הַתְּשוּקָה, הַחֶמְדָּה, הַשְּאִיפָה.
אֲפִילוּ הַגַּאֲוָה הָאַבִּירִית
נָטְשָה אֶת נַפְשוֹתֵיהֶם.
הֵם הִגִּיעוּ עַד יְרוּשָלַיִם.
אֲחוּזֵי תְּזָזִית, מְשֻלְהָבִים,
הֵם שָכְחוּ אֶת מְרִיבוֹתֵיהֶם עִם הַיְּוָנִים,
הֵם שָכְחוּ אֶת שִׂנְאָתָם אֶל הַטּוּרְקִים.
הֵם הִגִּיעוּ עַד יְרוּשָלַיִם.
וְאָז הַצַּלְבָנִים, הַחֲצוּפִים, הַיְהִירִים,
הַנּוֹעֲזִים בְּמִצְעָדָם כְּמוֹ בּהַתְקָפוֹתֵיהֶם,
עָצְרוּ מִלֶּכֶת, לֹא מְסֻגָּלִים לְהִתְקַדֵּם,
נִמְלְאוּ חֲשָש, הִתְחִילוּ לְהַרְעִיד
כְּמוֹ יְלָדִים, הִתְחִילוּ לִבְכּוֹת,
מִשֶּרָאוּ אֶת חוֹמוֹת יְרוּשָלַיִם.

— קוואפיס, עד ירושלים, תרגום יורם ברונובסקי

30

ירושלים, המפורסמת ביותר בין ערי המזרח

— פליניוס הזקן, תולדות הטבע, 5.70

31

העיקר, אמא, שקמתי ביום שלישי ועליתי לירושלים, ולמרות שיצאתי בחמש מתל אביב בְּשמיים מוארים, כשהגעתי לירושלים כבר הייתה חשיכה גמורה, וערפל כזה מסביב, וירד גשם, אמנם דקיק אבל דקיק קַרְחִי כזה, והפעם, בגלל החשיכה, התבלבלתי בתחנות והקדמתי לרדת, במקום בשכונת עמק-רפאים ירדתי בשכונה קודמת, שקוראים לה טלביה, אבל לא התחרטתי, כי מצאתי את עצמי כמו באיזו עיר אירופאית, בכיכר גדולה ורחבה שמוקפת בבתי אבן יפהפיים, שבאור פנסי הרחוב נראו ממש מהודרים וקסומים, עם אכסדרות כאלו, ומרפסות עמודים, וחצרות פנימיות מלאות עצי ברוש... משהו-משהו...

— א. ב. יהושע, מר מאני, 1990

32

אוכלוסיית ירושלים מורכבת ממוסלמים, יהודים, יוונים, קתולים, ארמנים, סורים, קופטים, חבשים, יוונים-קתולים וקומץ פרוטסטנטים. מאלו האחרונים, רק מאה גרים כיום בערש לידתה של הנצרות. כל גוני-הגוונים של הלאומים ברשימה שלעיל, וכל השפות שהם דוברים, רבים מכדי למנות כאן. נראה לי שכל הגזעים והצבעים והלשונות שבעולם מיוצגים בוודאי בין ארבעה-עשר אלף הנפשות הגרות בירושלים. בלויי סחבות, אומללות, עוני וטינופת - אלו הסמלים והסימנים המעידים על קיומו של שלטון מוסלמי עוד יותר משמעיד עליו דגל הסהר עצמו - כל אלו נמצאים בשפע. מצורעים, בעלי-מום, עוורים ומפגרים תוקפים אותך מכל עבר, ונראה כי אינם יודעים אלא מילה אחת בשפה אחת - המילה הנצחית "בקשיש". למראה הכמות העצומה של בעלי המום, המעוותים והנגועים במחלות, הממלאים את המקומות הקדושים וחוסמים את השערים, אפשר להניח שימי קדם חזרו ובאו, ושמלאך האלוהים עומד לבוא בכל רגע ולהכות גלים במי בית-חסדא. ירושלים היא עיר נדכאת, קודרת וחסרת-חיים. לא הייתי רוצה לגור כאן.

— מארק טוויין, מסע תענוגות בארץ הקודש, 1869

33

יְרוּשָׁלַיִם לְמוֹגַיִךְ
הַשְׁקִי אֶת כּוֹס מְרוֹרַיִךְ
בָּאָה עֵת תַּעֲנוּגַיִךְ
וְשָׁב הַצְּבִי אֶל חֲדָרַיִךְ

— רבי יהודה הלוי, ירושלים למוגיך

34

וכל מקום שם בירושלים קרוי משה, או אוהל משה או זיכרון משה או ימין משה או מזכרת משה. רוצה אתה להגיע לאחד מן המקומות הללו שוכח אתה אותה מלה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה ואין אתה מגיע למשה זה שרצית.

— ש"י עגנון, תמול שלשום

35

כל אורחו וטבעו הדתי של העולם המודרני נובע מהיעדרו של בית-מחסה למשוגעים בירושלים.

— תומאס פיין

36

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב.
לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב!
הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם,
כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב.
וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, עַד
אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב!
דְּרַשְׁתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם
צֳרִי גִּלְעֲדֵך – נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב.
הֲלֹא אֶת-אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם
וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב!

— ר' יהודה הלוי, מתוך מִכֶּבֶל עֲרָב

37

בשעה שברא הקדוש ברוך-הוא את אדם הראשון הראהו מסוף העולם ועד סופו וכל מה שעתיד להיות עד סוף כל הדורות. כיוון שהגיע למקומה של ירושלים אמר לו הקדוש ברוך-הוא:
כאן, במקום זה, עתידה שתיבּנה בירתם של ישראל.
קרנו פניו של אדם הראשון - ומכאן אור-התמיד על הרי-ירושלים. כשהגיע למקום-המקדש, אמר לו הקדוש ברוך-הוא:
כאן, במקום זה, עתידים בני שיבכּו את השריפה, ששרפתי את ביתי ואת היכלי.
קדרו פניו של אדם הראשון - ומכאן צל-התמיד על הכותל המערבי בירושלים.
וכשהגיע למקומה של "מאה-שערים", אמר לו הקדוש ברוך-הוא:
כאן, במקום זה, וכך, בצורה זו, עתידים בני שיבנו חורבותיהם. חוורו פניו של אדם הראשון ורקק רקיקה גדולה:
טפו!
ומכאן רפש-התמיד של "מאה-שערים" בירושלים...

— אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, 2646

38

שנה אחר-כך, כשהשיכון כבר נבנה ואנחנו כבר גרנו בו - אני הייתי בן כמה חודשים, את עוד לא נולדת, אבא והדוד אליעזר עוד היו חיים, הדוד אדוארד כבר נהרג אבל הדודה האדומה עוד לא באה לגור אתנו - ישבה אמא בלילות וכתבה מכתבים מצוירים לאמה ולאחותה השחורה. "כאן אני גרה," כתבה. "זה בית-העיוורים וזה בית-המשוגעים וזה בית-היתומים." וציירה אותם ואת השביל, שמדרך-המלך של לפנים נעשה המשעול של אז, ומן המשעול של אז נהיה הרחוב הגדול של היום.
"זאת ירושלים," כתבה, "עיר של עיוורים ושל יתומים ושל משוגעים."

— מאיר שלו, בביתו במדבר

39

בשבתות החורף משבת בראשית ועד שבת זָכוֹר, שהימים קצרים והלילות ארוכים, היה עזרא משכים קודם עלות השחר לבקשות. מהלך הוא לאיטו בחשכה בסמטאות שכונת מחנה יהודה אל בית־הכנסת עָדֶס. השמים זרועים כוכבים והרחובות ריקים ושוקטים. הטיול לאחר חצות ליל בירושלים של שבת היה לו טעם מעין עולם הבא, וכשהיה מהלך לאיטו היו צפים בזה אחר זה פיוטי הבקשות עם המילים עמוסות ההרגשות והניגונים מלאי הכיסופים.

— חיים סבתו, כעפעפי שחר

40

פָּשְטוּ עָלַי נְעָרִים עַרְבִים בִּימִין מֹשֶה
מִפִּנָּה בְּפֶתַח הַגַּן וְעָבְרָה בִּי
תְּחוּשַת צִפִּיָּה הִנֵּה יִרְצְחוּ
אֶת גּוּפִי הַמְיֻסָּר. אֲבָל הֵם חֲלִיל
סוּף דּוּ-קָנִי שָלְפוּ מִנְדָנָם
וּמָכְרוּ לִי לְאַחַר דִּין וּדְבָרִים.
הֶחָלִיל כִּכְלִי רֵיק בְּיָדִי
הִגַּעְתִּי לִרְחוֹבוֹת עֲזוּבִים
שָאַלְתִּי זְקֵנָה כּוֹרַעַת אֵיזוֹ
שְכוּנָה וְהֵשִיבָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ.
הוּקַל לִי, אֲפִלּוּ דִּבּוּר
בֶּן שְתֵי מִלִּים וְעוֹד חֲגִיגִיּוֹת
יָכוֹל לְכַבּוֹת לְרֶגַע אֶת הַבְּעֵרָה.
עָלִיתִי בְּמַעֲלֶה הַפַּרְק
נָחָש דַקִּיק חָמַק שָלוּחַ
בְּצַד הַשְּבִיל
אֲבוֹי לֹא הִכִּישַנִי

— בימין משה, אייל מגד

41

אנו נוסעים: בדרכים הצדדיות, ואחר כך בדרכים הכפריות, אל הר הזיתים. בכל מקום מעבדים את האדמה. זורעים את תבואת החורף בכל פיסת קרקע שאפשר לעבדה. הו, הימים הענוגים, ההולכים ומתעדנים. וריח נשימת הרגבים החומים, המהופכים. כנגד צלע הגבעה נח בית הקברות הגדול ובו הנופלים האנגלים. בית המופתי הגדול. והנוף על כל העיר ירושלים. העיר העתיקה שבין החומות, שבצד זה המזרחי נותרו עדיין ללא פגע. והפרברים, קוביות-קוביות ורווחים גדולים ביניהן. ואז פתאום אין עוד דבר, רק גבעות, גבעות ככל שהעין משגת. אבל אין עוד בתים, ערים וכפרים. כמו בסביבתה של אמסטרדם, שגם היא עיר יפה.

— יעקב ישראל דה האן, ירושלים (1921)

42

אם אזכרכי בימים הבאים, ירושלים, לא אתענג על זכרונך. משקע מעופש של אלפי שנים מלאות חדלון-אישים, קנאות אפלה ואי-נקיון שוכן בתוך רחובותיך רעי הריח.

— בנימין זאב הרצל, 31 באוקטובר 1898

43

לּא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּיפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין... וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים.

— רבן שמעון בן גמליאל, משנה תענית ד,ז

44

כיצד מעלין את הביכורים?
כל העירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד, ולנין ברחובה של עיר. ולא היו נכנסין לבתים.
ולמשכים היה הממונה אומר: "קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו!"
הקרובים מביאים תאנים וענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים.
והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו. החליל מכה לפניהם, עד שמגיעים קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם ועיטרו את ביכוריהם.
הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם, לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים.
וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלים בשלומם: "אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום?"

— משנה, ביכורים, ג,ב-ג

45

לעולם אין זה מאוחר לסרב להתמצא בירושלים, או למאֵן להכיר אותה מקרוב מדי. אבל לפחות את הגמביט הערמומי הזה, את הפתיחה הירושלמית הקונספירטיבית הזאת, כל אחד כבר אמור כביכול להכיר:... כדי להגיע למרכז העיר - כלומר, לשתי חנויות הספרים האלה, של הדתיים-האנגלוסקסיים (וסיבה אחרת הרי אין להגיע למרכז) - צריך לפנות קצת ימינה, ואחר-כך שמאלה, ושוב ימינה ושוב שמאלה. ואז מגיעים לאותה עלייה תלולה, שבה צריך להשתמש גם במצמד, וגם בברקס, וגם בבלם-היד, וגם בגרוגרת, שכבר בנקודה זו מתחילה להישנק מרוב געגועים לתל אביב. אותם געגועים לתל אביב, שאינך חש בשום מקום אחר בעולם. געגועים שמתחילים כבר במוצא-תחתית. געגועים שמתחילים רק למשמע השם הזה, מוצא-תחתית.

— דורון רוזנבלום, שאלו שלום תוגת-ירושלים, חדשות, 1988

46

אך המון אנשים שונים ומשונים, שכמעט לא ייספרו מרוב, רגיל להתוועד בירושלים בחמישה-עשר בחודש ספטמבר כדי לעסוק במיקח וממכר הדדיים. לפיכך הכרחי כי למשך ימים מספר, באותה עיר מארחת, מתארחים המוני אדם, אשר המון גמליהם וסוסיהם וחמוריהם ופרדיהם הרבים, כמו גם השוורים הנושאים דברים מדברים שונים, מפזרים בכל רחובות העיר את תועבות צואתם למיניה; אשר צחנתה מטרידה את התושבים במידה לא מועטה, ואשר גם מהווה מכשול בפני המתהלכים ברחוב.

— על המקומות הקדושים, תיאור ביקורו של ארקולף בארץ הקודש (בסביבות שנת 680)

47

בנייני העיר עשויים אבן, ולא תמצא בשום מקום אחר מבנים נאים או חזקים יותר...בירושלים אנשים מלומדים מכל הסוגים והם גדולים בתורה; משום כך כל המשכילים משתוקקים להגיע אליה. כפי שנאמר, ירושלים היא העיר הנאצלת ביותר - המאחדת את כל היתרונות של העולם הזה והעולם הבא. ירושלים היא גם העיר רחבת הידיים ביותר, וכל הדברים שנבראו עלי אדמות נקבצים בה; האם יש עוד מקום שישווה לה?

— מוקדסי