יורם ברונובסקי

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורם ברונובסקי
Yoram Bronowski.jpg
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לוחית זיכרון על ביתו של יורם ברונובסקי ברח' גוטליב 16 בתל אביב

יורם בְּרוֹנוֹבְסקי (10 בנובמבר[1] 1948, לודז'9 באפריל 2001, תל אביב) היה מסאי, מתרגם, מבקר ועיתונאי ישראלי. תרגם שירה ופרוזה מיותר מעשר שפות, היה עורך המוסף הספרותי של "הארץ", וכתב אלפי מאמרים ורשימות בנושאי ספרות ותרבות (בעיקר תחת שם-העט יוחנן רשת). אחד מאנשי הרוח הבולטים והמוערכים בישראל בשנות השמונים והתשעים.

ביוגרפיה

ברונובסקי נולד בשם יֶז'י ברונובסקי בעיר לודז' שבפולין ב-1948 להורים ניצולי השואה (קרובו של המתמטיקאי והביולוג יעקב ברונובסקי[2]). אביו סטפן היה התובע המחוזי של מחוז לודז'.[3] עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1957, כשהיה בן 8. גדל ברמת גן ולמד ב"אהל שם".[1] בארץ עבד אביו כעורך דין שעסק בתביעות הפיצויים מגרמניה.[1]

משנת 1971 ועד מותו היה חבר מערכת "הארץ". מספרות העולם תרגם גם משפות עתיקות, כגון יוונית עתיקה. הרצה באוניברסיטאות שונות, אך את השכלתו חלק עם הציבור בעיקר באמצעות העיתונות היומית, כשביתו העיקרי והקבוע היה עיתון "הארץ".

ברונובסקי הרבה לעסוק במסות ובתרגומים מן הקלאסיקה היוונית והתרבות הספרדית (חורחה לואיס בורחס, חוזה אורטגה אי גאסט), ובשירה (המשורר היווני קוואפיס). כמו כן הרבה לעסוק בסוגיות שונות מתחום תרבות פולין, צרפת, גרמניה ובריטניה. היה לו קשר מיוחד לארץ הולדתו, פולין.

ייחודה של כתיבתו הוא בין השאר במגוון הרחב של דמויות ­ותופעות ובשילוב בין אלו הגדולות לאלו מהשוליים.

לצד ניתוח יצירות מהספרות היפה הרבה לעסוק מעל דפי "הארץ" בסוגיות פילוסופיות-הגותיות, באופן השוואתי וביקורתי, תוצר של השכלתו הרחבה והמעמיקה. בכתביו דחה באופן עקבי את רעיון ה"רב תרבותיות", כפי שהוא משתקף בתרבות השמאל האירופי, וביקר בחריפות תימות פוסט-מודרניסטיות שונות, מה שהפך אותו בעיני רבים בישראל למעין מייצג של תרבות קלאסית גבוהה ואנינה, ועבור אחרים לאנציקלופדיסט של איזוטריה תרבותית.

אף בנוגע לרעיון איחוד אירופה הביע ברונובסקי לא אחת פיקפוק, תוך שימת דגש מיוחד על ניגודים תרבותיים בולטים, הן בין התרבויות הגבוהות והן בין אלו הפולקלוריסטיות, ברחבי היבשת. לדעתו של ברונובסקי כל ניסיון לחברן בדרך של כלכלת שוק הוא שטחי וסופו כישלון. לעומת זאת לא הסתיר את נטייתו לרעיון הטמון במבנה ובשיטה הרב לאומית של ארצות הברית. בכמה מסות טען שהעוינות לארצות הברית הרווחת באירופה היא סימפטום אירופאי של ניוון הרסני המצוי באירופה של השמאל והימין כאחד.

ברונובסקי נפטר באביב 2001 בבית החולים איכילוב משטף דם במוח, בן 52 במותו.[4] נקבר בקיבוץ עינת.[1] הותיר אחריו שלושה ילדים המתגוררים בפריז, ובת זוג, אגניישקה מצ'יובסקה, מנהלת המכון לתרבות פולנית בתל אביב.[5]

מספריו

  • מסה על הלשון (ספרית פועלים, תשל"ה 1975)
  • הוראטיוס. על אמנות הפיוט. תרגום, הערות ומבוא: יורם ברונובסקי הוצאת ספריית פועלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983. 53 עמ'.
  • מכתבים מדומים : מסעות, מפגשים, דיוקנאות ופולמוסים במחוזות התרבות (כרמל, תשס"ב 2002) (בעריכת אברהם יבין ויהושע קנז)
  • החיים וכל קסמם הרע : דפי יומן 1971–1998 (כרמל, תשס"ב 2002) (בעריכת אברהם יבין ויהושע קנז)
  • סיפורה של פולין : מדינה בת אלף שנים (תל אביב : המכון הפולני, 2003) (עם מאצ'יי קוזלובסקי) (תרגום לעברית, ירון בקר) (מהדורה מורחבת הופיעה בתשס"ו 2006 על ידי הוצאת כרמל) (תורגם לאנגלית)
  • Poland : the story / Maciej Kozłowski, Joram Bronowski (Warsaw : Wydawn. "Nowy Dziennik", 2005)
  • ביקורת תהיה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2006) (בעריכת דוד וינפלד)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 בני ציפר, 'נשמה קטנה, עריפית, נעימה: עם מותו של יורם ברונובסקי (2001-1984)', הדואר 80 (2000), 22–23.
  2. "מותר האדם" והטלוויזיה, דבר, 15 בנובמבר 1974.
  3. 'יורם ברונובסקי', בתוך: רותי בן-שאול, דליה מגנט, פה גר: עיר בעקבות אמניה, תל אביב: עיריית תל אביב-יפו, תש"ע 2009, עמ' 67.
  4. דן אבן, בעקבות הזמן האבוד, nrg מעריב, 27 בדצמבר 2001.
  5. מירי פז, יורם ברונובסקי, מחשובי מבקרי הספרות בארץ, מת אתמול: הטביע את חותמו על חיי הספרות במשך 20 שנה, גלובס, 10 באפריל 2001.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0