עקיצת עקרב

עקצן צהוב, אחד העקרבים הקטלניים בעולם.

עקיצת עקרבים (מכונה לעיתים סקורפיוניזם: scorpionism) מבוצעת בידי עקרבים ברחבי העולם. אף שעקרבים יכולים גם לצבוט עם צבתותיהם הגדולות או לנשוך בלסתותיהם, פגיעות אלה קלות בהרבה מעקיצות, והם מיועדות בעיקר לציד, בעוד העוקץ שבקצה זנבם בעל ארס שלעיתים קטלני לאדם שנעקץ.

עקרבים שונים בעלי עוצמת ארס, משתנה ולמעשה רוב המינים אינם קטלניים לאדם, אף שעקיצתם יכולה לגרום לכאב ולמצבים רפואיים קלים עד בינוניים. רק 20 עד 30 מהמינים (מתוך יותר מ-1,500 עקרבים) הם בעלי ארס קטלני לאדם, אך באזורים בהם הם נפוצים הם עוקצים והורגים לעיתים קרובות (ביחס לתקיפות חיות), כשמרבית ההרוגים הם ילדים, זקנים וחולים. שני עקרבים יכולים להרוג אדם בוגר: עקצן צהוב (המצוי גם בישראל) ועקרב צהוב ברזילאי, אך קיים נוגדן יעיל לארסם.

עקיצות אנשים לא תמיד מדווחות בזמן, כך שקשה להעריך את כמות העקיצות. מספר מומחים סוברים שישנם מעל 100,000 עקיצות בשנה, ואפילו 1.5 מיליון, רובם באזורים הטרופיים או הסובטרופיים בכל היבשות. למעשה העקרבים הם בין החיות הקטלניות ביותר (לצד נחשים ארסיים) שאינם מעבירי מחלות.

מאפיינים

רוב העקיצות בעלות מרכיב מחלבון, קרדיוטוקסין ונוירוטוקסין ומרכיבים נוספים, גורם לחסימה עצבית-שרירית (נוירואוטונומיות), מה שיכול בהתאם לעוצמת הארס להוביל לכאב עז (עקב המעבר המהיר של הארס בתעלת יונים), אודם, נפיחות ותגובה אלרגית מקומית. תסמינים מערכתיים אפשריים הם התכווצויות שרירים, פרכוסים, כאבי בטן, בחילות, הקאות, ריור מוגבר, הזעה, דמעות, ירידה ברמת ההכרה וקשיי נשימה.

המוות מהעקיצה מגיע בעיקר עקב שיתוק הריאות, אי ספיקת שריר הלב, הלבלב ומערכת העצבים. מספר מקרי מוות נגרמו עקב אנפילקסיס של הנעקץ, מה שיכול לקרות גם ממינים לא קטלניים יחסית. בנוסף עקיצות רבות או באיברים רגישים יכולים לגרום להשפעות מועצמות.

תקיפה של המינים הקטלניים מחייבת טיפול רפואי בתרופות, נוגדי רעלים (לרבות נסיוב מארס העקרב) אך לא תמיד היא מצליחה להציל.

תקיפות

קשה להעריך את כמות העקיצות בעולם, אך רובם מתרחשים באזורים הטרופיים והסובטרופיים החמימים בהם נפוצים יחסית עקרבים. מקרי עקיצה שכיחים ביישובים אנושיים, מאחר שעקרבים חיים מתחת לסלעים ולבנים גם בטבע. בנוסף הם ניזונים מחרקים רבים הנמשכים אחרי האדם, בעוד טורפיהם פחות שכיחים. מחקר על עקיצות מצא שבעונות גשומות ישנם פחות עקיצות, מאחר שהגשם מקשה על העקרבים לצאת לציד. לרוב התקיפות מתרחשות בלילה מאחר שעקרבים רבים הם פעילי לילה.

באמריקה בולטים מספר מינים שעוקצים ביניהם: עקרב צהוב אריזוני המצוי לאורך דרום ארצות הברית וצפון מקסיקו. ישנם כמה אלפי עקיצות בשנה אך רק מעטות קטלניות מאז פותח נוגדן לארסו. בשאר אמריקה נעקצים בעיקר מעקרב קליפה (Centruroides) ומהסוג טיטוס (Tityus), בו המין הקטלני עקרב צהוב ברזילאי. המין Tityus pachyurus הוא המין הקטלני בעקרבי מרכז אמריקה ובפנמה דווח על 28 הרוגים בין 1998 ל-2006 מעקיצותיו.

צפון אפריקה, המזרח התיכון ודרום אסיה גם ידועים בעקיצות רבות וקטלניות, בעיקר הקטלן, עקצן (Leiurus), צרבן (Buthus), שחרן (Hottentotta) ו-Mesobuthus. עקצן צהוב הוא אחד העקרבים הקטלניים בעולם והוא הורג לעיתים קרובות, אפילו לאחר קבלת טיפול רפואי.

בהודו, סרי לנקה ונפאל נהרגים בעיקר מעקיצות של עקרב הודי אדום שהוא מהקטלניים שבעקרבים וגורם לתמותה של 8-40% מהנעקצים, כשהרוב ילדים.

קישורים חיצוניים

• עקיצות עקרבים באתר "מדע גדול בקטנה"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32729177עקיצת עקרב