הר טיטאנו
 | |||||
| מראה העיר סן מרינו מהר טיטאנו. במרכז התמונה נראה הפאלאצו פובליקו | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| גובה | 755.24 מטר | ||||
| מדינה |
 סן מרינו | ||||
| מיקום | סן מרינו | ||||
| רכס הרים | הרי האפנינים | ||||
| העפלה ראשונה | 301 לפי המסורת | ||||
| מסלול ההעפלה הקל | רכבל/כביש | ||||
| קואורדינטות | 43°55′42″N 12°27′08″E / 43.92833°N 12.45222°E | ||||
הר טיטאנו (איטלקית Monte Titano) הוא ההר הגבוה ברפובליקה של סן מרינו ושוכן במרכזה של המדינה. ההר הוא חלק מהרי האפנינים, והוא נישא לגובה 755.24 מטר[1] בין העיר סן מרינו המטפסת על מדרונותיו המערביים לבין העיירה בורגו מג'ורה השוכנת צפונית לו.
בשל ממדיו של ההר, הנראה לעין מכל מקום ברפובליקה של סן מרינו, ואף נעשה לעיתים שימוש בשמו ככינוי לרפובליקה כולה (Repubblica del Titano). על שלוש פסגותיו של ההר שוכנות שלוש המצודות של סן מרינו (le tre rocche di San Marino). שלוש המצודות - גואָיטה (Guaita), צ'סטה (Cesta) ומונטאלה (Montale) - היו לסימלה של המדינה הקטנה, והן מופיעות על דגלה, סמלה ועל חלק ממטבעותיה. המצודות מופיעות גם על סמלה ודגלה של העיר סן מרינו.
רכבל באורך של 338 מטר מקשר את הקצה הצפוני של הר טיטאנו, שבתחומה של העיר סן מרינו, אל בורגו מג'ורה. הרכבל נחנך בשנת 1959 ושופץ בשנים 1995-1996. הוא מגשר על תהום של 166 מטר ומהירותו שישה מטרים בשנייה. הרכבל מסוגל לשאת חמישים נוסעים נוסף על הנהג, ויכול להעביר בסך הכול עד 1,190 נוסעים בשעה. נתיב מחבר בין שלוש המצודות לאורך פסגתו המוארכת של הר טיטאנו.
גאולוגיה וגאוגרפיה
הר טיטאנו עשוי אבן גיר, והוא שוכן בצידה המזרחי של שרשרת הרי האפנינים, במרחק אווירי של 13 ק"מ בלבד מחופי הים האדריאטי. הוא מתנשא כ-200 מטרים מעל לסביבתו, השוכנת בגובה של כ-550 מטר מעל פני הים. ההר מוארך וצר וצורתו כשל לימון. אורכו כ-2.5 ק"מ ורוחבו מגיע לכל היותר לקילומטר בודד. צדו המזרחי תלול מאוד, ואילו מורדותיו המערביים משופעים פחות, והעיר סן מרינו שוכנת עליהם. ממזרח ומצפון לו משתרע מישור רחב ידיים המשתפל עד לים ואילו ממערב ומדרום לו הנוף גבעי. מספר נחלים נובעים בהר וזורמים ממנו לכל הכיוונים, אך כולם נשפכים בסופו של דבר אל הים האדריאטי.
החי והצומח
הצמחייה בהר היא ים-תיכונית אופיינית, ולמעט השטח הבנוי מכוסים מורדותיו בעצים ובשיחים. על העופות בהר נמנים הבז המצוי, התנשמת הלבנה, כוס החורבות, הלילית המצויה, העקעק הזנבתן ועקב החורף. מבין היונקים ניתן למצוא בהר טיטאנו את אייל הכרמל, חזיר הבר, היחמור, החמוס, ארנבות, הגירית המצויה, השועל המצוי ועוד.
מסורת והיסטוריה
ערכים מורחבים – היסטוריה של סן מרינו, מרינוס ה"קדוש"
על פי המסורת נוסדה סן מרינו בשנת 301, לאחר שהסתת הנוצרי מרינוס הדלמטי נמלט מן האי ראב בים האדריאטי, כיום בשטח קרואטיה, כדי להציל עצמו מרדיפות הקיסר דיוקלטיאנוס. הוא התיישב בהר טיטאנו, שם המשיך בעיסוקו בסיתות אבן והפיץ את הנצרות. בעלת האדמה, פליקיסימה, גבירה מרימיני, התנצרה לאחר שמרינוס ריפא את בנה הנכה, והורישה את האדמה לקהילה הנוצרית הקטנה. מרינוס הועלה מאוחר יותר לדרגת "קדוש" והמדינה כמו גם עיר בירתה נקראות על שמו. מחקרים מודרניים טוענים כי מרינוס ה"קדוש" חי במאה ה-6 או ה-7, וכי תולדות חייו הותאמו לצרכים פוליטיים מאוחרים.[2]
האזור היה מיושב מאז העידן הפרה-היסטורי, אך הראיות הכתובות המוקדמות ביותר לכך הן מימי הביניים. במאה ה-11 הוקמה המצודה הראשונה על ההר, ובמשך מאתיים השנים הבאות נוספו לה שתי מצודות נוספות. בשנת 1320 חוברו שלוש המצודות בחומה היקפית אשר שרדה במקומות מסוימים עד היום. שטחה של סן מרינו כלל עד המאה ה-13 רק את הר טיטאנו.
שלוש המצודות
- ערך מורחב – שלוש מצודות סן מרינו
מצודת גואיטה
המצודה הראשונה והגדולה ביותר מבין השלוש השוכנות על ההר, הנה מצודת גּוּאַיְטַה (Guaita), המכונה גם "המגדל הראשון" (Prima Torre) או "רוקה" (Rocca - "מצודה"). משמעות המילה "גואיטה" בניב המקומי היא "לשמור", והמצודה היא הצפונית מבין השלוש. הגרעין המרכזי של המבנה הוקם במאה ה-11 ושימש כמגן וכמקום מקלט לתושבי סן מרינו.[3] המצודה עשויה משתי חגורות של חומות הגנה היקפיות.
מצודת צ'סטה
מצודת צ'סטה (Cesta), הידועה גם בכינויים "המגדל השני" (Seconda Torre) או "פראטה" (Fratta), שוכנת בין שתי המצודות האחרות, בשיא גובהו של הר טיטאנו, ברום של 755 מטר מעל פני הים. המקום שימש כעמדת תצפית כבר בתקופה הרומית, ומגדל השמירה נזכר לראשונה במסמך משנת 1253.[4] בשנת 1320 הוקמה חומה חיצונית גבוהה סביב המגדל והיא חוברה לחומה ההיקפית שחיברה את כל שלוש המצודות.
מצודת מונטאלה
מצודת מונטאלה (Montale), או "המגדל השלישי" (Terza Torre), מתאפיינת בצללית צרה בקצהו הדרומי של ההר. עד המאה ה-13 שכנו במקום ביצורים נפרדים, אשר חוברו לשתי המצודות האחרות בחומה היקפית בשנת 1320. המצודה כונתה במסמכים בשם "פלאטיום מונטאליס" (Palatium Montalis, מילולית "הארמון ההררי"), ותפקידה העיקרי היה להתריע על פעילות תוקפנית מצד אויביה של סן מרינו מצד דרום. כאשר איום זה נעלם בשנת 1479 איבדה המצודה את חשיבותה האסטרטגית ונינטשה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מנהל המוזיאונים של סן מרינו - מצודת גואיטה
- מנהל המוזיאונים של סן מרינו - מצודת צ'סטה
- המצודות ואתרים אחרים במדינה בלשכת התיירות הלאומית
- אודות שלוש המצודות (איטלקית)
הערות שוליים
 | |
|---|---|
|
