נוברה
 סמל נוברה | |
 | |
| מראה פנורמי של מרכז העיר | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 פיימונטה |
| נפה | נוברה |
| ראש העיר |
אנדריאה בלארה Andrea Ballarè |
| שפה רשמית | איטלקית |
| שטח | 103 קמ"ר |
| גובה | 162 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 101,739[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 1000 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 45°27′N 8°37′E / 45.450°N 8.617°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.comune.novara.it/ | |
נוברה (באיטלקית: Novara, במילאנזית: Nuàra) היא בירת נפת נוברה שבמחוז פיימונטה שבאיטליה. העיר שוכנת ממערב למילאנו והיא העיר השנייה בגודל אוכלוסייתה במחוז לאחר טורינו. נוברה היא צומת דרכים חשובה לתחבורה המסחרית על הכביש בין מילאנו לבין טורינו ועל הכביש בין ג'נובה לבין שווייץ. נוברה שוכנת בין הנהרות אגוניה (Agogna) וטרדופיו (Terdoppio) שבצפון מזרח המחוז, 50 ק"מ ממילאנו ו-95 ק"מ מטורינו.
היסטוריה
נוברה נוסדה בעת העתיקה על ידי הרומאים. שמה לקוח מהמילה "נוב" (חדש) ו"אריה" (Aria), השם שתושבי גאליה קיסאלפינה נהגו לכנות את האזור הסובב את העיר.
נובאריה (Novaria) העתיקה, שקיימת מזמנם של הליגורים, הייתה מוניקיפיום ושכנה על הדרך מורקלאי (Vercellae, כיום ורצ'לי - Vercelli) לבין מדיולאנום (Mediolanum, כיום מילאנו). מיקומה של העיר על פרשת דרכים, כפי שהיא היום, החל כבר בתקופה הרומית. לאחר שהעיר הוחרבה ב-386, היא נבנתה מחדש על ידי תאודוסיוס הראשון. לאחר מכן נבזזה העיר על ידי רדגסיוס (Radagaisus), מלך הגותים ב-405 ועל ידי אטילה ההוני ב-452.
תחת שלטון הלומברדים נעשתה נוברה לדוכסות ותחת שלטונו של קרל השמן היא נעשתה לרוזנות. נוברה זכתה לזכויות של "עיר חופשית". ב-1110 נכבשה העיר על ידי היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ונהרסה, אך ב-1167 היא הצטרפה לליגה הלומברדית. בסוף המאה ה-12 קיבלה נוברה את חסותה של מילאנו ונעשתה למעשה לנחלתו של בית ויסקונטי ומאוחר יותר של בית ספורצה. בקרב נוברה שהתקיים בשנת 1513, הניסו שכירי חרב, שווייצרים, שהגנו על נוברה עבור בית ספורצה, כוחות צרפתים שצרו על העיר. קרב זה שם קץ לכיבוש הצרפתי של איטליה במסגרת מלחמת ליגת קמברה.
ב-1706 נכבשה נוברה, שהובטחה זה מכבר לאמדאוס השמיני מסבויה על ידי פיליפו מריה ויסקונטי, על ידי כוחותיו של בית סבויה. על פי הסכם אוטרכט, נעשתה נוברה, יחד עם מילאנו, לחלק מנחלתו של בית הבסבורג. לאחר כיבושה ב-1734 הועברה נוברה בשנה שלאחר מכן לבית סבויה.
לאחר מסע המלחמה של נפוליאון לאיטליה הפכה נוברה לבירת מחוז אגוניה, אך הוחזרה לבית סבויה ב-1814. ב-1821 הייתה העיר לזירת התרחשותו של הקרב בו הביסו כוחות סדירים של ממלכת סרדיניה את חברי התנועה הליברלית של פיימונטה. בקרב גדול יותר שהתחולל בשנת 1849 הובס הצבא הסרדיני על ידי הצבא האוסטרי בפיקודו של הפילדמרשל יוזף רדצקי פון רדץ. תבוסה זו הובילה להתפטרותו של קרלו אלברטו, מלך סרדיניה ולכיבוש חלקי של העיר על ידי האוסטרים. את תבוסתה של ממלכת סרדיניה ניתן לראות כראשיתה של תנועת איחוד איטליה.
חוק משנת 1859 יצר את נפת נוברה, שכללה אז גם את נפת ורצ'לי, נפת ביאלה ואת נפת ורבנו קוסיו אוסולו.
ב-1861 מנתה נוברה כ-25,000 תושבים. תהליך התיעוש של המאה ה-20 הביא לגידול באוכלוסיית העיר ל-102,000 ב-1981 ומספר זה לא השתנה באופן משמעותי עד היום.
נשיאה התשיעי של איטליה אוסקר לואיג'י סקאלפרו היה יליד נוברה.
אתרים חשובים
אתריה החשובים של נוברה מתחלקים בין אלה הנמצאים במרכז ההיסטורי שלה שבעבר היה תחום בעיר שבתוך החומות לבין אלה הנמצאים בחלקים החדשים שלה שמחוץ למרכז ההיסטורי.
המרכז ההיסטורי
המרכז ההיסטורי של נוברה הוא הגרעין העתיק של העיר. בעבר הייתה נוברה עיר מוקפת חומה. החומה נהרסה כדי לאפשר את ההתפתחות העירונית של העיר. מהחומה שרד רק הבריירה אלברטינה (Barriera Albertina), מכלול של שני בניינים בסגנון הנאו-קלאסיציזם שהיוו את שער הכניסה לעיר שדרכו עברה הדרך ממילאנו לטורינו. לאחר שנהרסו החומות, הן הוחלפו במה שקרוי הבאלוארדי (baluardi), שדרות רחבות שלארכן נטועים עצים המקיפות את המרכז ההיסטורי.
ציון הדרך המרשים ביותר בעיר היא הבזיליקה של סן גאודנציו (San Gaudenzio), שכיפתה מגיעה לגובה של 121 מטרים והיא תוכננה על ידי אלסנדרו אנטונלי (Alessandro Antonelli) ונבנתה ב-1888. מגדל הפעמונים שלה גם הוא מבנה מעורר עניין והוא תוכנן על ידי בנדטו אלפיירי (Benedetto Alfieri).
מרכז החיים הדתיים של נוברה היא הקתדרלה הבנויה בסגנון נאו קלאסי וגם היא תוכננה על ידי אנטונלי. הקתדרלה מתנשאת במקום בו עמד מקדש האל יופיטר בתקופה הרומית. ממול לקתדרלה ניצב הבניין העתיק ביותר שקיים היום בנוברה, בית הטבילה.
בסמוך לקתדרלה ניצב הברולטו (broletto), מקום ההתכנסות ההיסטורי של מועצת העיר, מרכז החיים הפוליטיים של העיר החופשית של נוברה. על חצר הברולטו משקיפים ארמון הפודסטה (Palazzo del Podestà), הארמון הקטן של משפחת פטריצ'י (Palazzetto dei Paratici), המוזיאון האזרחי והגלריה לאומנות מודרנית, ארמון מועצת העיר ובניין נוסף מהמאה ה-15. לא רחוק מכיכר הרפובליקה ניצבת ככר צ'זארה בטיסטי (Piazza Cesare Battisti), שמכונה בפי המקומיים "כיכר עשבי התיבול" (Piazza delle Erbe), שמהווה את הנקודה המרכזית ביותר של נוברה. בכיכר ג'יאקומו מטאוטי (Piazza Giacomo Matteotti) נימצא ארמון נטה-איזולה (Palazzo Natta-Isola), שהוא מקום מושבם של ממשל הנפה ושל משטרת נוברה. הבניין מאופיין במגדל שעון הבנוי עליו. מכיכר זו יוצא רחוב פרטלי רוסלי (via Fratelli Rosselli), שלצידו ניצב ארמון קרבינו (Palazzo Cabrino), שהוא בניין עיריית נוברה. כעיר שנבנתה בתקופה הרומית, בנויה רשת הרחובות של נוברה על בסיס קארדו ודקומנוס, שכיום מהווים בהתאמה את שדרת איטליה (Corso Italia) ואת שדרת קאבור (Corso Cavour). שתי השדרות הללו מצטלבות במה שקרוי "פינת השעות" (Angolo delle Ore).
הכיכר הגדולה ביותר בנוברה היא כיכר קדושי החירות (Piazza Martiri della Libertà), שבה ניצב פסלו הרכוב על סוס של ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה. על הכיכר משקיפים מצודת ויסקונטי-ספורצה (Castello Visconteo-Sforzesco) שנבנה על ידי דוכסי מילאנו מבית ויסקונטי וספורצה, ובניין התיאטרון. המצודה, שבעבר הייתה גדולה יותר ממה ששרד ממנה עד היום, מוקפת בגנים הציבוריים הגדולים ביותר בנוברה.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- לשכת התיירות של נוברה (באיטלקית) (באנגלית)