יוזף רדצקי פון רדץ
 | |
| יוזף רדצקי פון רדץ | |
| לידה |
2 בנובמבר 1766 טרבניץ, ממלכת הבסבורג  |
|---|---|
| פטירה |
5 בינואר 1858 (בגיל 91) מילנו, האימפריה האוסטרית  |
| השתייכות | צבא האימפריה האוסטרית |
| תקופת הפעילות | 1785–1858 (כ־73 שנים) |
| דרגה | גנרל-פלדמרשל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד צבא האימפריה האוסטרית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1788–1791) מלחמות המהפכה הצרפתית המלחמות הנפוליאוניות מלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה | |
יוהאן יוזף ונצל גראף רדצקי פון רדץ (בגרמנית: Johann Josef Wenzel Graf Radetzky von Radetz, בצ'כית: Jan Josef Václav Antonín František Karel hrabě Radecký z Radče ; 2 בנובמבר 1766 - 5 בינואר 1858) היה אציל צ'כי ומצביא בצבא האימפריה האוסטרית.
רדצקי הפך לאגדה כבר בחייו, בזכות אומץ לבו ותיקון רושם התבוסות שצבא האימפריה האוסטרית ספג מידי נפוליאון בקרב. הוא תרם להורדת נפוליאון מהבמה הצבאית והפוליטית, הן בקרב לייפציג שהחיש את קיצו של נפוליאון, והן בפעילותו המדינית בקונגרס וינה ב-1815.
בשנת 1831 חזר רדצקי ומונה למפקד בצבא האוסטרי בחצי האי האפניני. הוא מונה להיות גנרל-פלדמרשל ב-1836, ותפקודו בשדה הקרב בשנת אביב העמים, 1848, כשהיה בן 82, בסכלו את המרד נגד הכוחות השמרניים, המסתייעים באוסטרים, תוך הבסת הצבא הסרדיני שנחלץ לעזרת המורדים, הוסיף לתהילתו.
הוא פרש סופית לאחר 73 שנה בשרות צבא אוסטריה ויוהאן שטראוס האב הנציחו בקצב המארש, ביצירתו "מארש רדצקי".
ביוגרפיה
שנותיו המוקדמות
יוזף רדצקי נולד למשפחת אצולה צ'כית, בעלת שורשים הונגריים, בטירת טרבניצה (בצ'כית: Třebnice, בגרמנית: טרבניץ, Trebnitz), שליד (כיום בתחומי) העיירה סדלצאני (בצ'כית: Sedlčany) בבוהמיה. הוא התייתם בגיל צעיר, וסבו הרוזן נטל לידיו את האחריות לחינוכו. לאחר מות סבו, עבר ללמוד באקדמיה התרזיאנית (על שם מריה תרזה) בווינה. האקדמיה נסגרה זמנית ב-1785, בעת שעשה בה את שנתו הראשונה, והוא החל בהכשרה כצוער בצבא האוסטרי. בשנה שאחריה רדצקי התמנה לקצין, וב-1787 קיבל דרגת לוטננט ברגימנט של קירסירים. במהלך המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1788–1791), ולאחר מכן (1795-1792), בארצות השפלה האוסטריות (בלגיה של ימינו), רדצקי שירת כשליש הן תחת המרשל פרנץ מוריץ פון לאסי והן תחת הפילדמרשל ארנסט גדעון פון לאודון. בעת שירותו בארצות השפלה נטל חלק בקרב פלרי (בצרפתית: Fleurus), אשר נערך ב-26 ביוני 1794, תחת פיקודו של ז'אן פייר דה בלייה (בצרפתית: Jean Pierre de Beaulieu, בגרמנית: Johann Peter Beaulieu), כנגד הצבא הצרפתי בפיקודו של ז'אן-בטיסט ז'ורדן (בצרפתית: Jean-Baptiste Jourdan, לימים מרשל צרפת). קרב זה הסתיים אמנם בניצחון צרפתי מכריע, אך רדצקי הצטיין בו בהובילו סיור פרשים לעבר שרלרואה, מעבר לקווי האויב. רדצקי נטל חלק בקרבות גם בראשית קיץ 1795, בעת שהצבא הצרפתי פלש לחבל הריין, וניצח צבא אוסטרי שיצא לכיוונו מארצות השפלה האוסטריות.
המלחמות הנפוליאוניות
בשנה שלאחריה רדצקי לחם באיטליה, שוב תחת פיקודו של ז'אן פייר דה בלייה, כנגד צבא צרפתי, זו הפעם, בפיקודו של נפוליאון בונפרטה. אף על פי שגם בקרבות באיטליה הייתה ידו של הצבא האוסטרי על התחתונה, רדצקי התבלט בתפקודו כקצין, ובקרב בוולגיו סול מינצ'יו (באיטלקית: Valeggio sul Mincio), אף הצליח, עם מספר הוסארים, להציל את מפקדו דה בלייה. בהמשך המערכה באיטליה, רדצקי, שהועלה לדרגת מיור, נטל חלק במצור על מנטואה (1797-1796), שאף הוא הסתיים במפלה, מנקודת ראות אוסטרית. בשנים הבאות רדצקי, אשר בלט כקצין אמיץ ומיומן, המשיך להתקדם בסולם הדרגות. כלוטננט קולונל הוא לחם בטרביה, ב-1799, ובהמשך השנה, הוא לחם בקרב נובי (Novi). בקרב מרנגו, רדצקי, עתה בדרגת קולונל במטהו של מיכאל פון מלאס, נפצע כאשר ספג חמישה כדורים. בשנת 1801 רדצקי הוכתר כאביר במסדר הצבאי על שם מריה תרזה. בשנת 1805, בעודו עושה דרכו לקראת קרב אולם, רדצקי התבשר על קידומו לדרגת גנרל מיור (בגרמנית: Generalmajor ובארצות דוברות אנגלית מייג'ור גנרל), ואודות הצבתו באיטליה, תחת פיקודו של הארכידוכס קרל, דוכס טשן. באיטליה רדצקי נטל חלק בקרב קלדיירו (Caldiero), אשר נערך ב-30 באוקטובר 1805, והסתיים בתבוסה אוסטרית. בשנים הבאות שרר שלום יחסי, והוא עסק בתפקידי הדרכה צבאיים. בשנת 1809 רדצקי פיקד על בריגדה בקרב אקמיהל (Eckmühl) שבבווריה, אשר נערך ב-21 וב-22 באפריל. גם בקרב זה האוסטרים ובעלי בריתם נוצחו על ידי הצרפתים. אחרי הקרב רדצקי קודם לדרגת פלדמרשל-לוטננט, ופיקד על אוגדה בקרב וגראם, אשר נערך בתחילת יולי, שאף הוא הסתיים בניצחון צרפתי. בשנת 1810 רדצקי הוכתר כמפקד במסדר הצבאי על שם מריה תרזה, וכן זכה כי גדוד הוסרים יקרא על שמו. בין השנים 1809 ו-1812 רדצקי כיהן כראש המטה הכללי של הצבא האוסטרי (אם כי לתפקיד זה לא הייתה מידת הסמכות והחשיבות של רמטכ"ל צה"ל בימינו, וגם לא היה זה מטה כללי במובנו המודרני). ניסיונותיו לערוך, בעודו בתפקידו זה, שינויים ארגוניים וטקטיים בצבא האוסטרי לא עלו יפה, בעיקר בשל התנגדות האוצר (מה גם שהצבא האוסטרי כבר ערך רפורמה מוצלחת למדי בין 1805 ל-1809). כיוון שכך, רדצקי התפטר מתפקידו. בשנת 1813 כיהן רדצקי כראש מטהו של קרל פיליפ, נסיך שוורצנברג, מפקד הכוחות האוסטריים בקרב דרזדן ובקרב לייפציג. בתפקידו זה נודעה לו השפעה לא מבוטלת הן על המדינאים, הן על מפקדי הצבא, של בנות הברית השונות הלוחמות כנגד הצרפתים ובעלי בריתם. במרץ 1814 נכנס רדצקי לפריס עם הצבאות המנצחים. בקונגרס וינה שימש רדצקי מעין מתווך בין אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה לבין קלמנס מטרניך, אשר לא דברו זה עם זה, וכללית, תרם לא מעט להצלחה המיוחסת לקונגרס זה, אשר ייצב את אירופה למשך כמאה שנים.
המערכות באיטליה
שנות השלושים
עם תום המלחמות הנפוליאוניות חזר רדצקי ומונה כראש המטה הכללי. שוב, ניסיונותיו לערוך רפורמה בצבא האוסטרי עלו בתוהו, לא מעט עקב עייפות כללית מענייני צבא, יחד עם נטייה לבדלנות, אשר שררה בחוגים הבכירים. לאלה נלווה קיצוץ חריף בתקציבי הצבא. קידומו של רדצקי קפא, ואף עלו רעיונות להפרישו משורות הצבא הסדיר. בכל זאת, בסופו של דבר, ב-1829, קודם רדצקי לדרגת גנרל בחיל הפרשים וכדי להשאירו בשורות הצבא, הוא התמנה למפקד מצודה. זמן קצר אחר כך, נקרא רדצקי לשרת בשדה הקרב, בשל המצב באיטליה. באותה העת, מרידות נרחבות פרצו בערים גדולות שהיו חלק ממדינת האפיפיור - בולוניה, פורלי, ראוונה, אימולה, פרארה, פזארו ואורבינו. המורדים קראו ליצירת איטליה מאוחדת, והמרידה התפשטה עד מהרה בכל נחלות האפיפיור. האפיפיור גרגוריוס השישה עשר החליט לקרוא לעזרת האוסטרים. באביב 1831 החלו הגייסות האוסטרים בדיכוי המרד, כשהם מתקדמים באיטיות ומשמידים את כיסי המורדים במקומות בהם מצאו אותם. לאחר דיכוי המרד, האוסטרים השיבו את השליטים השושלתיים הישנים לכיסאותיהם. רדצקי הוצב תחילה תחת פיקודו של הנסיך יוהאן פרימונט. החל מ-1834 רדצקי מונה למפקד הכוחות האוסטריים באיטליה, וב-1836 הוא קודם לדרגת פילדמרשל.
אביב העמים
ב-1848 החל באירופה גל ההתקוממיות הלאומיות המכונה אביב העמים, אשר איים לערער את הסדרי קונגרס וינה. ב-14 במרץ 1848 פיטר פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה את הנסיך מטרניך בעקבות מהומות בווינה. האיטלקים החליטו לנצל את ההזדמנות כדי לפרוק את עולה של אוסטריה והתקוממו. הכול ציפו שהאפיפיור פיוס התשיעי, התומך באיחוד איטליה, יצטרף למלחמה לשחרור איטליה, אלא שב-29 באפריל 1848 פרסם האפיפיור אנציקליקה ובה הודיע כי לעולם לא ישתכנע להשתתף במלחמה כנגד מעצמה קתולית כדוגמת אוסטריה וכי הוא לא יקבל על עצמו לעולם את ראשות הקונפדרציה האיטלקית. התגובה הזועמת לא אחרה לבוא. ג'וזפה מציני העלה את הדרישה שרומא תהפוך לרפובליקה. פרצה מרידה ברומא והאפיפיור פיוס נאלץ להימלט ב-24 בנובמבר. הצבא האוסטרי באיטליה, אשר כוחו בתחילת האירועים היה מוגבל, והמצור שערך על מילנו לא עלה יפה, פעל תחילה כדי להרוויח זמן על מנת לצבור כוח. לשם כך נסוג הצבא בפיקוד רדצקי לשרשרת מבצרים שהוכנו מראש, מדרום מערב לנהר האדיג'ה, בין ורונה למנטובה. עם בוא התגבורות, התהפך הגלגל. הצבא האוסטרי, בפיקודו של רדצקי, התאושש, וב-24 ביולי הובס קרלו אלברטו, מלך סרדיניה, העומד בראש הכוחות האנטי-אוסטריים, בקרב קוסטוצה. לאחר התבוסה בקרב נובארה (23 במרץ 1849) התפטר המלך והעביר את המלוכה לבנו ויטוריו אמנואלה השני. הסכם הפסקת אש החזיר את המצב לקדמותו בלומברדיה, פרט לוונציה, בה הוכרזה רפובליקה. זו, בעזרת צבא נאפולי, עמדה במצור של הצבא האוסטרי בפיקוד רדצקי, ממאי 1848 עד אוגוסט 1849, ואז נכנעה.
כהוקרה, רדצקי הוכתר ב-1848, כאביר במסדר גיזת הזהב האוסטרי. כן מונה לתפקיד משנה למלך בלומברדיה וונציה, תפקיד אותו מילא עד 1857.כמשנה למלך, הראה יחס נוקשה למורדים אשר נשאו נשק, והוא אף הורה לתלות הונגרים אשר הצטרפו אל המרידה. זאת כיוון שאלה נחשבו בוגדים, מפני שהונגריה הייתה חלק מן האימפריה האוסטרית. אולם יחסו לאחרים היה ליברלי למדי.
חיי המשפחה
בשנת 1798 נשא יוזף רדצקי לאשה את הרוזנת פרנצקה פון שטרסולדו גרפנברג (Strassoldo Grafenberg) מטרז'יץ' (Tržič, כיום בסלובניה). לזוג נולדו במרוצת השנים חמישה בנים ושלוש בנות. מאשה נוספת (איטלקיה בשם מרגלי (Meregalli)), היו לו שמונה ילדים נוספים, אשר רדצקי הכיר בכולם כילדיו.
יוזף רדצקי הלך לעולמו כתוצאה מדלקת ריאות ב-5 בינואר 1858.
אזכורים תרבותיים
לרדצקי מיוחסת הבאת השניצל מאיטליה לאוסטריה. במרוצת השנים, מאכל זה הפך להיות מזוהה הרבה יותר עם אוסטריה.
המלחין יוהאן שטראוס האב חיבר לכבודו את "מארש רדצקי".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אבירי מסדר גיזת הזהב
- אנשי צבא אוסטרים
- מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
- מקבלי עיטור אנדריי ה"קדוש"
- אבירי מסדר העיט השחור
- מקבלי עיטור גיאורגי ה"קדוש"
- אנשי צבא האימפריה הרומית ה"קדושה"
- אנשי צבא במלחמות נפוליאון
- מרשלים אוסטרו-הונגרים
- אביב העמים: אישים
- אוסטרים במלחמות הנפוליאוניות
- בוהמיה: אישים
- ילידי 1766
- נפטרים ב-1858