הליגה הלומברדית

הליגה הלומברדית (באיטלקית: Lega Lombarda) הייתה ברית בין ערי לומברדיה (צפון איטליה) במאה ה-12, שהתגבשה נגד הקיסרות הרומית ה"קדושה" בכלל והקיסר פרידריך ברברוסה בפרט. בברית היו חברות הערים אסטי, מילאנו, פיאצ'נצה, קרמונה, מנטובה, ברגמו, ברשה, בולוניה, פדובה, טרוויזו, ויצ'נצה, ונציה, ורונה, לודי, רג'יו אמיליה ופארמה וכן כמה בתי אצולה. הברית התגבשה לכדי כוח פעיל ב-1167 כאשר פרידריך ברברוסה פלש לצפון איטליה במטרה ליטול לידיו את השלטון בחבל הארץ, בהתאם לפרשנותו את ההסכם בין האימפריה הרומית ה"קדושה" לנציגי ערי הליגה משנת 1158.

הליגה זכתה בתמיכתו של האפיפיור אלכסנדר השלישי, שביקש אף הוא להשיג שליטה למדינת האפיפיור בצפון איטליה. בקרב ליינו (Legnano;‏ 29 במאי 1176) הנחיל צבא הליגה הפסד לצבא הקיסר, צעד שהוביל ל"שלום ונציה", חוזה שביתת נשק לשש שנים (1178–1183), הסכם שהורחב מאוחר יותר. במסגרת זו הסכימו הערים להיות תחת שלטון רשמי של הקיסרות, תוך שהן שומרות על אוטונומיה.

תומכי הליגה באיטליה התרכזו במפלגת ה"גואלפים" בעוד מתנגדיהם התרכזו במפלגת ה"גיבלינים".

הליגה, כברית הגנה אנטי-קיסרית הנתמכת על ידי האפיפיור, המשיכה להתקיים גם לאחר המאה ה-12. החל מ-1226 נלחמה נגד חילותיו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". במסגרת מרד הלומברדים נפלו הערים ויצ'נצה (1226) וברשה (1238) לידי כוחות הקיסרות אולם במהלך המצור על פארמה (1249) הובסו לבסוף כוחות הקיסרות המותשים ממרידות הערים הצפון איטלקיות הבלתי פוסקות. לאחר מותו של פרידריך השני ב-1250 לא פעלו עוד כוחות הליגה במסגרת משותפת.

כיום מתקיימת בצפון איטליה תנועה פוליטית בשם "הליגה הצפונית" הקוראת לעצמאות הצפון ("פדניה" בטרמינולוגיה של התנועה) מאיטליה. המודל לדוגמה של תנועה זו היא הליגה הלומברדית.