ספריית הכנסת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספריית הכנסת
מיקום משכן הכנסת, ירושלים
סוג ספרייה פרלמנטרית
ספריית הפקדה עותק של ספרים ועיתונים היוצאים בישראל בתחומים נדרשים, פרסומים רשמיים שונים
תאריך ייסוד נובמבר 1950
מנהל גילה אלדר
קואורדינטות 31°46′36″N 35°12′19″E / 31.77667°N 35.20528°E / 31.77667; 35.20528

ספריית הכנסת היא ספריית מחקר המשרתת את הכנסת, חבריה ועובדיה.

היסטוריה

הספרייה נוסדה בנובמבר 1950 כספרייה פרלמנטרית קלאסית, במטרה לספק לחברי הכנסת ועובדיה את המידע הדרוש להם לעבודתם הפרלמנטרית.

בשנת 1953 תוקנה פקודת העיתונות ונקבעה בה, בין השאר, חובת מסירת עותק מכל ספר לספריית הכנסת ללא תמורה. בשנת 2001 בוטל סעיף זה (סעיף 24) ובמקומו נכנס לתוקף חוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס"א-2000, ובו נקבעה חובה מצומצמת יותר, לפיה ספריית הכנסת רשאית לדרוש ללא תמורה עותק מכל ספר או עיתון בכל תחום המוגדר כ"נחוץ לעבודתה של הכנסת" כפי שקבע יושב ראש הכנסת באישור ועדת הכנסת. בהמשך תוקן החוק, ונקבע שהכנסת תשלם עבור העותק 25% ממחירו הקטלוגי[1]. בנוסף, לפי תקנות חוק חופש המידע[2] מחויבת כל רשות ציבורית (כהגדרתה בחוק זה), למעט רשות מקומית והתאגידים שבשליטתה, לשלוח עותק של הדו"ח השנתי על פעילותה לספריית הכנסת. אוסף הספרייה מתרחב גם באמצעות מתנות וחליפין עם ספריות, בין השאר ספריות של פרלמנטים אחרים.

הספרייה מיועדת בראש ובראשונה לחברי הכנסת ועובדיה, אך בימים ראשון וחמישי, בהם מליאת הכנסת אינה פעילה, פתוחה הספרייה לציבור הרחב לצורך עיון בפרסומים שאינם נגישים במקומות אחרים. בין השאר, ניתן לעיין במקום בפרוטוקולים שאינם חסויים של ועדות הכנסת. זכות זו נקבעה בנוהל שפרסם יושב ראש הכנסת[3] בהתאם לתקנון הכנסת.

ב-2014 נחנך בספרייה אוסף כתבי חברי הכנסת המכיל ספרים שפרסמו חברי הכנסת לדורותיהם במגוון שפות. עם חנוכת האוסף הוא הכיל כ-1,600 ספרים[4].

קטלוג הספרייה פועל באמצעות תוכנת אל"ף 500. הקטלוג איננו נגיש לציבור הרחב.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ספריית הכנסת בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22752524ספריית הכנסת